נחל יצחק חלק ב ק

דשמא תמות בחייו וע"כ בכה"ג י"ל דאף היכא דאיכא רווחא ג"כ שייך החזקה דתו"ז דכיון דעיקר החוב הוא בספק ע"כ לא יטיל מעותיו בספק משום דיהיה לו קצת ריוח. אבל בחוב ברור עדיין יש לומר דכיון דיש לו רווחא יקדים הפרעון אף בתו"ז וכה"ג כתבו התוס' בב"ב (דף ה' ע"ב) ד"ה כי היכי כו' ובחוס' ב"מ (דף ק"ב) ד"ה בחזקת שלא נפדה כו' לחלק בין חוב ברור כו'. וכ"כ האו"ת ס"ק א' לחלק כן גבי ענין אחד ע"ש: אך באמת אין זה קשה לפי מש"כ הר"נ ר"פ שני דייני גזירות דטעמא דשמואל דס"ל אין פוסקין מזונות לא"א משום דאמרינן אילו איתי' קמן הוה טעין הכי והיא לא תעיז פני' להכחישו כו' עכ"ל הר"נ. הרי דעיקר טעמא דשמואל הוא דאמרינן שמא יבא בעלה ויטעון דאתפסה צררי או כו' והיא לא תעיז פניה נגדו כעין מה דאמרינן בדוכתי טובא חזקה אין אשה מעיזה ואף דבממון לא מהני הך חזקה כמבואר בש"ך ח"מ סי' ס"ב ס"ק ו' בארוכה מ"מ י"ל כיון דיש כאן לדון לסברת התוס' והר"נ דמוכחא מילתא מדאינו חוזר שנסתלק ממנה כו' כנ"ל ע"כ במקום צירוף מצרפינן בזה להסברא דהיא לא תעיז פניה להכחישו ויבא הענין לידי בירור ע"כ אמרו אין פוסקין מזונות. וכיון דהטעם הוא משום שלא תעיז פניה ע"כ לא אמרו הטעם דשמא שלח לה גט וכתובה ע"י שליח דהא בנדרים (דף צ"א ע"א) בר"נ בד"ה ואיכא למידק אשמעתין כו' כתב בשם הרמב"ן דלא דמיין אהדדי כו' משום חזקה דאין אשה מעיזה. דכי אמרינן הכי היכא דאיהי בעיא לאפוקי נפשה מבעלה כו' אבל התם דאיהו בעי לאפוקי נפשה מעיזה כו' עכ"ל. א"כ ה"ה הכא בחשש שמא שלח לה גט וכתובה ע"י שליח לא שייך הסברא דהיא לא תעיז פניה להכחישו. משום די"ל דכיון דאיהו בעי לאפוקי אותה בגט וכתובה ע"כ לא תחזור מדבריה שאומרת לפנינו שלא שלח לה מעולם גט וכתובה ולא יבא הענין לידי בירור כלל ע"כ לא אמרו טעם זה אליבא דשמואל. ולכן אין מקום להוכיח מזה כלל לנ"ד. אך בעיקר דברי הר"נ דשם יש לדון טובא וקצרתי: ענף ב ובב"מ (דף ז' ע"ב) מצא שטר כתובה בשוק כו' ר' יוסי אומר עודה תחת בעלה יחזיר לאשה נתארמלה או נתגרשה לא יחזיר כו' ופי' רש"י בד"ה יחזיר לאשה דלא עביד אינש ליתן כתובה קודם גירושין. ורבנן פליגי וס"ל דאף עודה תחת בעלה לא יחזיר משום דס"ל דכיון דנפל איתרע ע"כ אף בתו"ז דיינינן כן כמבואר בארוכה בש"ך סי' מ"א ס"ק י"ט. אך ר' יוסי ס"ל כיון דלא עביד אינש ליתן כתובה בתו"ז ע"כ לא אמרינן בזה נפל איתרע. ונקדים מה דאי' בכתובות (דף נ"ג ע"א) מוחלת כתובתה לבעלה אין לה מזונות ופי' רש"י באלמנותה כו'. ושיטת הרמב"ם פ' י"ז ה' אישות ה' י"ט דהמוחלת כתובתה אין לה מזונות אף בחיי הבעל. וראיתי בכסף משנה שם שכתב כך נראה מדברי הרי"ף והרא"ש כו' עכ"ל. ודבריו תמוהים דהא מבואר להדיא להיפוך בהרא"ש כתובות פ"ד סי' כ"ד שכתב ראיתי מפרשים אין לה מזונות אף מהבעל והא ליתא כלל כו'. א"כ אדרבה דעת הרא"ש דבחייו יש לה מזונות וכפי' רש"י. וע"כ בוודאי מש"כ הכ"מ כן בשם הרא"ש זהו טעות סופר. ועיקר הך פלוגתא הובא באה"ע סי' צ"ג סעי' ט'. ולשיטת הרמב"ם דס"ל דמוחלת כתובה אין לה מזונות ה"ה בנפרעה כתובתה מרצונה אין לה מזונות אף בחיי הבעל משום דשיטתו דהיכא דאין לה כתובה אין לה מזונות אף בנפרעה כמבואר בהרמב"ם ה' אישות פ' י"ב ה' י"ח וזה לשונו יש מן הגאונים שהורה שאין פוסקין מזונות לאשה שהלך בעלה או שמת בעלה עד שיהא שטר כתובה יוצא מת"י ואם לא תוציא שטר כתובה אין לה מזונות שמא נטלה כתובתה מבעלה או מחלה לו כתובתה שאין לה מזונות כמו שיתבאר. ויש מי שהורה שפוסקין לה מזונות בחזקת שלא נטלה ולא מחלה ואין מצריכין אותה להביא כתובה ודעתי נוטה לזה במי שהלך בעלה הואיל ויש לה מזונות מה"ת אבל אם מת בעלה אין לה מזונות עד שתביא כתובה מפני שהיא אוכלת בתק"ח ועוד שניזונת מנכסי יורשים ולעולם טוענין ליורש עכ"ל הרמב"ם. ודברי הרמב"ם הלז הובא ברא"ש לכתובות פ' י"ג סי' ו'. ועיין מזה באה"ע סי' צ"ג סעי' י"ח וב"ש ס"ק כ"ט: א"כ מבואר להדיא ה דס"ל דאם ידוע שנטלה כתובתה מבעלה אין לה מזונות אף בחיי בעלה כמו דאמרו במוחלת דס"ל לקמן פ' י"ז ה' י"ט דאף בחייו הפסידה המזונות וזה שכתב הרמב"ם שאין לה מזונות כמו שיתבאר. אך כ"ז שלא ידוע שנטלה הכתובה ס"ל כדעת יש מי שהורה שפוסקין לה מזונות בחזקת שלא נטלה ולא מחלה כיון דיש לה מזונות מה"ת. והא דאמרו בכתובות (דף נ"א) דאם אמר הרי גיטה וכתובתה תרפא א"ע רשאי דבעינן גט וכתובה ביחד היינו בפרעון בע"כ וכמש"כ בקונטרסי לאה"ע סי' ע"ז הנדפס בסוף ספרי נחל יצחק לבאר זה היטב בעז"ה. אבל היכא דנפרעת האשה מעצמה אז איבדה המזונות אף בחיי הבעל לשיטת הרמב"ם ויש מן הגאונים שהובא שם כנ"ל. והא דמוכרת כתובתה לבעלה דס"ל להרמב"ם דיש לה מזונות בחיי' כמש"כ הב"ש בשיטת הרמב"ם באה"ע סי' צ"ג ס"ק י"ח בע"כ מוכח לחלק דשאני מכרה בעד טובת הנאה בזה אמרו הטעם דהוי כאונס כמו שאמרו בכתובות (דף נ"ג) גבי כתובת בנן דכרין וכמש"כ הב"ש שם. אבל בנפרעת כולו בזה לא אמרינן דהוי כאונס וכמש"כ בקונטרסי לאה"ע סי' ע"ז הנ"ל ועיין שם בענף ד' מזה: ולפי מה שנתבאר בשיטת הרמב"ם דס"ל דאם נטלה כתובתה אין לה מזונות אף בחיי בעלה. א"כ יש להעיר דאמאי ס"ל לר' יוסי לחלק דבעודה תחת בעלה יחזיר לאשה ובנתארמלה לא יחזיר לה והא אף בעודה תחת בעלה יש לחוש שמא נפרעה הכתובה כיון דס"ל להך דין דנפל איתרע השט"ח והכתובה א"כ ממילא ה"ה אף עודה תחת בעלה ג"כ ניחוש לפרעון ואין לומר דהטעם הוא משום דאין אדם פורע בתו"ז. דזה אינו דאם נימא דהיכא דאיכא רווחא להלוה כמו מלוה על רווחים וכה"ג יש לדון דאדם עשוי לפרוע בתו"ז וכמש"כ המהרי"ט והאו"ת ובתשובת הר הכרמל הנ"ל. א"כ ה"ה בכתובה הא איכא רווחא להבעל כשמסלק לה הכתובה דעי"ז נפטר מן חוב מזונות א"כ איכא ריוח ברור להבעל כשנפרעה הכתובה א"כ לא שייך בכה"ג מעלת החזקה דתו"ז. ע"כ ממילא דומה לכל שט"ח הנמצא בשוק דאמרינן כיון דנפל איתרע ולא יחזירו. ומדחזינן דס"ל לר' יוסי דעודה תחת בעלה יחזיר מוכח דהיכא דדיינינן להחזקה דתו"ז דאף היכא דאיכא רווחא להמלוה ע"י מה שיפרע בתו"ז ג"כ אמרינן החזקה דתו"ז דכללא הוא דאין אדם עשוי לפרוע בתוך זמנו בשום גוונא כלל. ואין לומר דשא"ה בכתובה עודה תחת בעלה דכיון דאסור להשהות אשתו בלא כתובה ע"כ לא חשו התם שמא נפרעה כתובתה. דזה אינו דהא ר' יוסי ס"ל דרשאי להשהות אשתו בלא כתובה כמבואר בכתובות (דף נ"ו ע"ב) דר"מ ס"ל כל הפוחת לבתולה ממאתים כו' ה"ז בעילת זנות ר' יוסי אומר רשאי ואמרו שם לקמן זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים משהא אדם אשתו כו'. וכיון דר' יוסי ס"ל דמותר להשהות אשתו בלא כתובה ע"כ ליכא למימר ולחלק כן: א"כ מוכח מהך סוגיא דב"מ הנ"ל דאין לחלק בין איכא רווחא לליכא רווחא ולעולם אמרינן דאין אדם פורע בתו"ז. אך יש לחלק דשא"ה דעיקר חוב כתובה לא הוי חוב ברור דשמא תמות בחייו וכיון דהוי עיקר החוב בספק שמא לא יבא לידי גוביינא ע"כ בכה"ג מצינו דאף במקום רווחא לא משלם בתו"ז כיון דעיקר החוב הוא בספק וכמש"כ לעיל. ומה"ט אתי שפיר הא דאמרו דלר' יוסי בעודה תחת בעלה יחזיר דתקשה לאביי ורבא דס"ל בב"ב (דף ה') דעביד אינש דפרע בתו"ז דא"כ אמאי ס"ל לר' יוסי עודה תחת בעלה יחזיר ודוחק לומר דס"ל דזה גופא הוא פלוגתת רבנן ור' יוסי שם וס"ל כרבנן דלכן קאמרי דאף עודה תחת בעלה לא יחזיר משום דלא ס"ל כלל להחזקה דתו"ז דזה אינו מכמה