נחל יצחק חלק א צט

א' מהן קו"פ כו' ומצינו בתוס' סנהדרין ד' ל"א ד"ה שבש"א כו' לחד תי' דלכן לא אמרינן בעדים המכחישים זא"ז דה"ל נמצא א' קו"פ משום דלא הוי הפסול ידוע ולכן כמו דבעדים המכחישים לא אמרינן דה"ל א' מהם קו"פ ה"ה גבי עדות שבטלה מקצתה כו' דלא אמרינן זה גבי הכחשה ולאידך תירוצים שבתוס' סנהדרין שם ובב"ב ד' מ"א י"ל דס"ל כשיטת הסוברים דלא אמרינן עדות שבטלה מקצתה כו' וחילקו דשאני פלוני רבעני וכמש"כ הרא"ש במכות בפ"א ועיין בתוס' סנהדרין ד' ט' ע"ב ד"ה ואין אדם כו' שכתבו דאם כהן נשוי אחותו והוא ואחר מעידין כו' אבל לא להורגה כו' וזהו ע"פ שיטת הסוברים דלא אמרינן כלל עדות שבטלה מקצתה כו' אף דלא הוי הבע"ד עצמו רק בפסול קורבא וקצרתי: והמח"א ה' עדות סי' ג' הוכיח כדעת הראב"ד דאמרינן עדות שבטלה מקצתה כו' מהא דב"ק ד' ע"ג דכי מתזמי אטביחה ה"ל עדות שבטלה מקצתה כו' ולדעתי אין זה ראיה דשא"ה דכיון דמתזמי אטביחה וה"ל פסולים למפרע בחשש משקרים וכמש"כ רש"י שם ד"ה איתזמי להו אגניבה כו' משום פסולי עדות עכ"ל וכ"כ הפני יהושע שם בד"ה איתזמי להו אגניבה כו' והשיג שם על המהרש"א וקצרתי לפי שאין זה שייכות כ"כ לענינינו ובעיקר הך מילתא אי שייך גם בהכחשה עדות שבטלה מקצתה כו' י"ל דזהו כוונת הגמ' בב"ב ד' ל"א דקאמרי לבסוף עד כאן לא קאמר רב הונא אלא לעדות אחרת אבל לאותה עדות לא די"ל דלכן שאני לאותה עדות משום דה"ל עדות שבטלה מקצתה כו' ומחולקים שם בזה הדין אי אמרינן בהכחשה עדות שבטלה מקצתה כו' או לא וכסברת המח"א והפ"י והשמ"ק הנ"ל ועיין בתוס' בב"ב שם ע"א ד"ה א"ל רבא כו': ענף ב נחזור לענינינו דנתבאר דבמה דע"א אינו נאמן לא שייך בזה לדון בטלה מקצתה כו' ולכאורה יש להעיר בזה מהא שכתב הר"נ בקידושין פ"ג דסוגיא שם ד' ס"ז בשם הרמב"ן שכתב דלכן ע"א אינו נאמן לומר דהמעות הוא של מעשר דכיון דהוי אפוקי ממונא דאינו נאמן ע"א ע"כ ממילא בטל עדותו אף לענין איסור וזהו לחד תי' שם אך יש לחלק דשא"ה דזהו מילתא דלא אפשר למפלג עדותו כלל ואף דבגיטין ד' ח' קיי"ל דעצמו קנה ונכסים לא קנה וכמבואר זה באריכות בגיטין בירושלמי פ"א ה"א בפ"מ ד"ה וייבא כהדא דכתב כל נכסיו לשני ב"א כאחת כו' בשם הרמב"ן ע"ש. עכ"ז יש לחלק ביניהם כמבואר להמעיין בזה ועיין מזה בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ט"ז ענף ג' ויש לדון בדברי הירושלמי סוף פ"ו דסוטה ואכמ"ל ועיין ביבמות ד' מ"ז ע"א וקצרתי: ולכאורה יש להוכיח להיפוך מזה מהא דגיטין ד' ע"ו ע"א ת"ר א"ל ה"ז גיטך ע"מ כו' ואין א' מהראשונים וא' מהאחרונים מצטרפין כו' והובא באה"ע סי' קמ"ג סעי' יו"ד והב"ש שם ס"ק כ' כתב דאע"ג דמצרפין עדות אף בדיני אישות שא"ה דהתנה תנאי אחר ופשוט עכ"ל ויש לומר דהכוונה הוא דלכן אין מצרפין אותם לדון דתהא אסורה להנשא אם לא התקיים לתנאי א' משום דכיון דנתבטל עדותו במה שמעיד על קיום התנאי איך הי' התנאי דהא בזה לא הוי רק ע"א וע"א אינו נאמן ע"כ דיינינן בי' עדות שבטלה מקצתו בטלה כולה כן י"ל בזה: אך באמת ז"א לפמש"כ לבאר במה דע"א על מנה וע"א על מאתים דמצטרפין על מנה ולא דיינינן בזה עדות שבטלה מקצתו כו' משום דהא דאינו נאמן מחמת דהוי רק ע"א זה לא מקרי בטל מקצתו א"כ נסתר מש"כ בכוונת הא דגיטין הנ"ל ולכן העיקר בזה כמש"כ התורת גיטין בחי' לגיטין ד' ע"ו לבאר דשאני בהך עדות מיוחדת דמצטרפין משום דהא עכ"פ על מנה א' שניהם מעידים אבל בהא דגיטין מחולקים העדים לגמרי בקיום התנאי דכ"א מעיד על תנאי אחר ע"כ אינן מצטרפין ע"ש ולא שייך לדון בזה פלגינן דיבורא ולהאמין לו דהי' עכ"פ אמירת הבעל על תנאי לחודי' דז"א דכיון דלא פירש להתנאי ה"ל כעין הא דנדרים ד' ה' דבמודרני ממך לחודיה ה"ל ידים שאין מוכיחות וה"ל דברים שבלב. וגם זה דומה למש"כ התוס' בכתובות ד' י"ח ע"ב ד"ה ואין אדם כו' בחד תירוצא דמחמת ממון או מחמת נפשות הוי פירושא דאנוסים היינו לכן לא פלגינן דיבורא וכ"כ הנמוקי יוסף ספ"ב דיבמות ע"ש ועיין מזה בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ט"ז ענף ג' ובירושלמי סוף פ"ו דסוטה ובכתובות ד' כ"ג ע"ב וקצרתי: ענף ג ולקמן סי' רכ"ב בקצה"ח ס"ק ב' כתב בזה אומר כולה שלי כו' וע"א מעיד דכולה של חבירו והבע"ד נשבע דחציו שלו והעלה דבמה דלא נשבע נגדו ה"ל כשנים ע"ש והנתיבות ס"ק ג' כתב להשיג על הקצה"ח דכיון דנשבע להכחיש העד במקצת ונתבטל עדותו במקצתו ה"ל עדות שבטל מקצתו בטלה כולה ואינו חשוב עד כלל וחשוב נגד המקצת כאלו אין כאן עד כלל עכ"ל הנתיבות ולפי מש"כ להעיר בהא דע"א אומר מנה וע"א אומר מאתים דמצטרפין על מנה וקשה דנימא עדות שבטל מקצתו בטל כולו כנ"ל וע"כ מוכח דכיון דחזי להצטרף לע"א ע"כ לא מקרי עדות שבטל מקצתו כו' א"כ מוכח מזה דלא כהנתיבות דכתב דדיינינן בזה עדות שבטל מקצתו כו' ויש לחלק דשאני בנידון דהנתיבות בסי' רכ"ב דמיירי לאחר שנשבע הבע"ד ושייך בזה סברת הסמ"ע בסי' ל"ד ס"ק ס"ח דהיכא דנשבע הבע"ד נגד הע"א אמרינן דכיון דהאמינתו התורה בשבועתו הרי עדותן כלא הי' ע"כ שפיר שייך לומר בזה בטל מקצתו כו' משא"כ בלא נשבע הבע"ד להכחישו שפיר י"ל דלא מקרי בטל מקצתו: ועפ"ז יש להסביר שיטת הטור דס"ל דעד שהביאו לידי חיוב ממון אינו מחייבו שבועה בהנשאר דטעמו הוא משום דאם יחייבו שבועה על הנשאר אז שפיר יש לדון בזה עדות שבטלה מקצתו בטלה כולו דהא במה דנשבע על הנשאר להכחיש הע"א הרי עדותו כמאן דליתנהו דהא כתבו בסי' ל"ד סעי' כ"ז בשם הרמב"ן דס"ל דלאחר שנשבע להכחיש העד אינן מצטרפין לפוסלו והטעם משום דהתורה האמינתו בשבועתו כנ"ל. ואף לשיטת הטור דהביא בסי' ל"ד לשיטת ה"ר יקר דס"ל דאף לאחר שנשבע מצטרף העד ולא ס"ל לסברת הסמ"ע הנ"ל: מ"מ הא מבואר בבית יוסף בסי' ל"ד סעי' ל"ח שהביא בשם תשובת הרא"ש דכתב בנשבע להכחיש העד דהעד והבע"ד מצטרפין לפוסלו דצריכין להעיד מחדש בב"ד העד והבע"ד ע"ש: וכן משמע לשון הסמ"ע סי' ל"ד ס"ק ס"ו דהעד והבע"ד צריכין להעיד מחדש ע"ש ואף דהא העד הי' עליו שם עד כשר בעת שהעיד מ"מ כיון דנשבע הבע"ד נגדו אמרינן דכיון דהתורה האמינו בשבועת הרי עדותו כלא הי' וע"כ צריך גם העד להעיד מחדש בב"ד: ולקמן סי' פ"ז סעי' כ"ט כתבו במי שנשבע להכחיש ע"א ואח"כ הביאו התובע עוד ע"א מצטרף עם הראשון כו' וזהו מהרי"ף ורא"ש בב"ק ד' ק"ו וכתב הסמ"ע שם ס"ק פ"ט לתרץ קושיות הבית יוסף שכתב דדברי הטור סותרין זא"ז משום דדוקא הבע"ד צריך לבא ולהעיד מחדש משא"כ בעד כיון דאין עליו שם פסול ע"כ א"צ להעיד מחדש וכ"כ הש"ך שם ס"ק ע"ג אך מן הבית יוסף שם שלא חילוק כן מוכח דס"ל דאף בעד א' כיון דנשבע הבע"ד נגדו הרי עדותו כלא הי' וע"כ צריך להעיד מחדש וכמו דמוכח מתשובת הרא"ש דהובא בב"י סי' ל"ד דכתב דצריכין שניהן להעיד כו' וכן משמע מן הרשד"ם סי' קצ"ה דלא חילק בחילוק של הסמ"ע וכתב חילוק אחר ע"ש ועי' בב"ח סי' פ"ז ובסי' ל"ד בטור ח"מ וביש"ש לב"ק פ"ט סי' מ"ז והובא בקצרה בש"ך סי' ל"ד ס"ק ל"ב. ע"כ י"ל בשיטת הטור דסי' ל' הנ"ל דס"ל כדמשמע סברת הבית יוסף ושארי פוסקים דאינן מחלקים בין הא דהעד והבע"ד מצטרפין לאחר השבועה דצריכין להעיד מחדש ובין הא דעד אחר עד בעדות מיוחדת מצטרפין דהסברא נוטה דלאחר שבועת הבע"ד נגדו חשוב עדותו כמאן דליתנהו וצריך להעיד מחדש לאחר שבועת הבע"ד דשייך בזה הסברא הנ"ל ג"כ כיון דהאמינו התורה בשבועתו כנ"ל וגם ידעתי דיש מקום לחלק דשאני לענין