נחל יצחק חלק א ק

הא דמצטרפין לפוסלו דבזה כתבו דצריך להעיד מחדש משום דבעת עדותו הא לא נפסל אז מקודם דנשבע משא"כ אם דיינינן להוציא ממון בזה שפיר י"ל דא"צ להעיד מחדש בפרט היכא דהוי עדות מיוחדת על ממון א' ועי' ביש"ש בב"ק פ"ט מזה מ"מ יש לומר בכוונת הטור דהכא דס"ל שלא לחלק בזה ובכל גווני צריך העד א' להעיד מחדש בעת דבא העד השני כיון דנשבע הבע"ד נגדו להכחישו בשד"א וחשוב עדותו כמאן דליתנהו וע"כ צריך ע"א להעיד מחדש בב"ד לאחר שבועתו ועי' לעיל סי' כ"ח סעי' ט"ו ענף ג' מש"כ שם: ולפ"ז אתי שפיר שיטת הטור דס"ל דעד שהביאו לידי חיוב ממון אינו מחייבו שבועה בהנשאר והוא דכיון דצריכים עדות מחדש בב"ד לענין צירוף לאחר ע"כ שפיר קרינן בזה עדות שבטלה מקצתו בטלה כולו דהא עדותו שהעיד על מנה ב' נתבטל כעת לאחר שנשבע הבע"ד נגדו ואינו חזי להצטרף לעוד ע"א כ"ז דלא יעיד מחדש בב"ד שנית משום דעדותו שהעיד כבר נתבטל לאחר שבועת הבע"ד. ע"כ בטלה עדותו אף על המנה דיש לה צירוף עדים בעת עדותו משום בטלה מקצתו כו' ובזה לא שייך לומר כמש"כ לעיל דלא מקרי בטלה מקצתו משום דחזי לאצטרופי לעוד ע"א דהא צריך עדות מחדש בב"ד כמו שכתבתי בשיטת הטור די"ל דס"ל כן. ע"כ ס"ל דעד המביאו לידי חיוב ממון אינו מחייבו שבועה משום דאם יחייבו שבועה ממילא יתבטל עדותו מה שהעיד על מנה א' ג"כ וע"כ טובת התובע הוא דלא ישביע את הנתבע ואז לא נידון ביה בטלה מקצתה כו' כיון דחזי האי עדות מה שהעיד עכשיו להצטרף לאחר דהא כ"ז דלא נשבע נגדו א"צ להעיד מחדש בב"ד כשיבא עוד ע"א להצטרף עם עדותו וע"כ יותר טוב הוא להתובע דלא ישביע את הנתבע על מנה השנייה כדי דלא יתבטל עדותו על מנה א' ויהיה יכול להצטרף לעוד ע"א להוציא המנה מהנתבע ובאמת הברירה הוא ביד התובע אם ירצה יכול להשביע חבירו על המאתים בכולו ולא יצרפו לעד השני וכמש"כ האו"ת בס"ק י"ח בשם הש"ג בכל עדי צירוף דיכול התובע לומר איני רוצה בצירוף ע"ש ולכן יש מקום לשיטת הטור דס"ל דאינו מחייבו שבועה על השאר ואינו מוקשה כ"כ בסברא: אכן הש"ך ס"ל דאף דנצטרף לידי חיוב ממון מ"מ יכול לחייבו שבועה על מנה הנשאר כמש"כ הש"ך בס"ק יו"ד דהעלה דדברי הטור צ"ע וטעמו דס"ל דלא שייך בזה לדון עדות שבטל מקצתו כו' משום דהא גם לאחר שנשבע יהיה חזי להצטרף לעוד ע"א וגם הא העיקר לדינא כמש"כ הסמ"ע והש"ך בסי' פ"ז סעי' כ"ט דא"צ הע"א להעיד מחדש בב"ד כשיבא עוד ע"א להצטרף עמו וע"כ ס"ל להש"ך שפיר דאף דנשבע הבע"ד להכחיש במקצת להעד דמ"מ מצטרף העד עם עד ב' לידי חיוב ממון ולא דיינינן בזה עדות שבטל מקצתו כו' וכדמוכח מהא דמצרפין עדותם על מנה אף דנתבטל עדותו של ע"א שמעיד על מנה השני כיון דאין עליו פסול הגוף כנ"ל: ונתבאר דהך דינא של הנתיבות שכתב לדון בזה עדות שבטל מקצתו לאחר דנשבע הבע"ד נגדו דמן הש"ך דהכא יש לסתור דבריו אך מן הטור יש לסייע לדברי הנתיבות כפי מש"כ ביאור שי' הטור בסברתו והך דינא דפלוגתת הקצה"ח והנתיבות בסי' רכ"ב תלוי בפלוגתת הטור והש"ך הנ"ל. ולכן יש לדון אם ע"א מעיד על מנה והנתבע משיב על מחצה איני יודע ועל מחצה הב' השיב להד"ם דלשיטת הש"ך י"ל דעל מחצה ה"ל מח"ש ואיל"מ ועל מחצה הב' נשבע שד"א להכחישו. ועי' בסי' פ"ז ש"ך ס"ק י"ב ולסברת הנתיבות י"ל בזה עדות שבטלה מקצתו בטל כולו אבל לשיטת הקצה"ח דסי' רכ"ב לא דנינן בזה עדות שבטל מקצתו כו' ומן הש"ך דהכא ה"ל סייעתא לדבריו וי"ל כיון דהכרעת הסמ"ע והש"ך בסי' פ"ז סעי' כ"ט דאף לאחר שנשבע הבע"ד נגדו להכחישו א"צ להעיד מחדש להצטרף עם ע"א הב' ע"כ הדעת נוטה דלא דנינן בזה עדות שבטל מקצתו כו' וכמש"כ הש"ך הכא דאף דנשבע בהנשאר מ"מ מצטרף על מנה א' (שם סעי' ו' בהג"ה) וכן דיני עדות דבר איסור ועי' באה"ע סי' י"א וסי' קמ"ג סעי' י"א וכוונתו למה דמבואר שם סי' קמ"ג סעי' י' הנותן גט לאשתו ע"ת שתתן ר' זוז וחזר והתנה ע"מ שתשמש אביו כו' דאין א' מראשונים וא' מאחרונים מצטרפין: וכתב הב"ש שם דאף דבכל האסורים מצטרפין ואף בדיני אישות שא''ה דכל תנאי תנאי אחר הוא ופשוט וא"י מ"ש הרמ"א בח"מ עיין סי' קמ"ג מה ענין דין זה לשם עכ"ל ובאמת המהרי"ט ח' אה"ע סי' ל"ח הקשה דמפני מה אין מצטרפין הא לדברי שניהם עכ"פ הגט פסול והוכיח מזה דבאישות אין מצרפין עדות מיוחדת אכן הב"ש ס"ל דאף באישות מצרפין ולכן כתב לחלק ביניהם וכוונתו פשוט דדוקא בזה אומר מנה וז"א מאתים דבחוב של מנה בזה שניהם שוין דהא לדברי שניהם נתברר לנו בבירור שחייב לו מנה בוודאי שבכלל מאתים מנה משא"כ בהא דגיטין ד' ע"ו הנ"ל דהא אף דמצטרפין אותם לפסול הגט מ"מ בעצם הענין בשביל מה דפסול הגט משום התנאי שמעיד כ"א על דבר בפ"ע הם מחולקים בהתנאי דכ"א מעיד על תנאי אחר ואינם שוים העדים בשום דבר מעצם הענין רק הם מחולקים לגמרי ואין לנו שום דבר ברור מעדותן ע"כ אין מצטרפים וכעין זה כתב התורת גיטין לחי' בגיטין ד' ע"ו ועפ"ז כתבתי בקונטרס א' לדון בדברי ההפלאה בק"א סי' קט"ו ס"ק ה' שכתב לדון בעוברת ע"ד משה שמאכילתו שאינו מעושר דאם מעידים עדות מיוחדת על שני מיני איסורים כגון שע"א מעיד שהאכילתו שאינו מעושר והשני מעיד שהאכילתו שביעית אם מצרפינן אותם להפסיד כתובה או לא: ולענ"ד נראה דיש לדמות זה להא דגיטין דאין א' מהראשונים ואחרונים מצטרפין משום דכיון דבעצם התנאים הם מחולקין ולא נתאחדו כלל בשום דבר אף דלדברי שניהן הגט פסול מ"מ כיון דאינם שוין כלל בשום דבר בכה"ג אין מצרפין עדות מיוחדת ודוקא במנה ומאתים דבהפחות מהם שוין שניהם בעדותן כנ"ל בזה מצרפין א"כ לפ"ז ה"ה הכא אף דלדברי שניהן הם מעידין שהדין הוא שיוצאת שלא בכתובה מ"מ הא בעצם עדותן לא נתאחדו כלל ואין לנו שום דבר ברור לנקוט מעדותן דהא יכולין להאמינה באיסור מעשר וכן בשביעית לפי דעל כל איסור אין לנו רק ע"א וחשוד לדבר א' אינו חשוד לד"א וע"כ אף לפי עדותן אינה חשודה על המעשרות ועל השביעית ואין לנו שום דבר ברור כלל וזהו כש"כ מהא דגיטין הנ"ל דהא התם יש לנו לומר דלכה"פ תנאי א' היא מחוייבת לקיים אם תרצה להנשא והכא הא אף דברי עדות ע"א אין לנו בבירור שום דבר אף לדברי ע"א מהם דהא ע"פ דין אינה חשודה על שום איסור כלל ע"כ כיון דמחולקין הם לגמרי בעדותן לא מצרפינן בכה"ג עדות מיוחדת ואינם נאמנים להפסיד כתובתה כנלע"ד לדון בדברי הפלאה הנ"ל: ולפ"ז יש לדון במה דמבואר לקמן סי' ל"ד סעי' כ"ז דעדות מיוחדת על שני גזילות מן שני נגזלים מצרפינן לפוסלו וכן שם סעי' כ"ח דא' אומר גזל וא' אומר הלוה בריבית מצרפין לפוסלו ולכאורה יש לדון בזה דלא יהיו מצרפינן אותם דזה דומה להא דגיטין הנ"ל דאף דבעצם הפסול שוין המה מ"מ הא בתשובה אם ירצה לשוב בתשובה ולהיות כשר לעדות הם ענינים מחולקים דהא הם שני נגזלים דמה שישיב הגזילה לנגזל א' לא מהני כלל לפי עדות השני ואין זה שום ממש ותועלת כלל לפי עדות השני דהא לפי דבריו דגזל מהשני אין שום פועל יוצא כלל מה שישיב הגזילה לבע"ד השני' ולכן יש לדון לכאורה דדוקא בגזל מן בע"ד א' בזה י"ל דיצרפו עדות מיוחדת ובזה אפשר דאמרו בסנהדרין ד' כ"ז דחד אמר קמאי דידי גנב כו' וח"א קמאי דידי כו' וכן אף בשני נגזלים שמחלו הגזילה דמעידין לפוסלו לעדות כעין מש"כ הש"ך בסי' ל"ד סוף ס"ק כ"ח ע"ש דעיקר עדותן הוא שאם לא ישוב בתשובה לפני ב"ד יהי' פסול לעדות אף דמחלו לו הגזילה כעין המבואר שם סעי' כ"ט א"כ בזה י"ל דג"כ נתאחדו דבריהם עכ"פ דצריך לשוב על חטא שלו ומצרפינן אותם וכן א' אומר גזל וב' אומר הלוה בריבית אף דלשיטת התוס' בסנהדרין ד' כ"ד דבר"ק לא מיפסל רק מדרבנן וכ"כ האו"ת והב"י בסי' ל"ד לדיעה זו מ"מ כיון