נחל יצחק חלק א צז

ענף א ולולא דבריהם הייתי אומר דלכן נאמנים הכא משום דהא אמרו בב"ק ד' צ"ג ר' יוחנן א' יש הן שהוא כלאו ופי' רש"י אם אמר הן בתמי' והתוס' והרא"ש פירשו דאפילו אמר הן שדומה בניחותא מסתמא בתמי' קאמר משום דיש אומדנא דאין אדם מוחל על נזקי גופו וכ"כ הטור בסי' תכ"א והרמ"א שם סעי' י"ב בשם י"א וכה"ג אי' בסנהדרין ד' ס"א באמרו במסית לעצמו וא"ל אין דאין דקאמרי אחוכי עלי' וכ"כ הב"ח והובא באה"ע סי' כ"ז ובח"מ ס"ק כ' ומה שכתב הב"ש שם אכמ"ל בזה אלמא דמצינו דהיכא דאיכא אומדנא דמוכחא אמרו דיש הן שהוא כלאו אף אם אמר בלשון ניחותא ה"ה הכא י"ל הא דאמרו לו ידעיתון בי' דרמאי הוא אמרו לי' אין דכיון דיש אומדנא הכא דלא מייתי אינש חובתא לנפשי' דיש לפרש דמה דאמרו אין הי' כוונתם בלשון לאו וזה שאמרו לי' אנן לאו רמאי את קאמרינן משום דהי' כוונתם בלשון לאו ולפ"ז אכתי י"ל דהיכא דלא שייך לדון כן אינם נאמנים לומר שטעו בלשון השואלם כמו שפירשו הראשונים משום דאין לנו הכרח מהש"ס לדון כן ובוודאי אין לחלק בין לשון הן ובין לשון אין וכן בסנהדרין ד' ס"א הנ"ל אמרו כן בלשון אין כן הי' מקום לומר לולי דברי הראשונים הנ"ל: ועפ"ז יש מקום לתרץ דברי הרמב"ם שלא הביא להך דב"מ וכבר תמה הלח"מ בזה ברמב"ם פ"ג ה' עדות ה' ה' אכן לפמש"כ דעיקר כוונת הגמ' הוא משום דזהו בכלל מה דאמרו יש הן שהוא כלאו א"ש דברי הרמב"ם והוא דהרמב"ם פ"ה ה' חובל ומזיק ה' י"א לא הביא שם להא דר' יוחנן דס"פ החובל דיש הן שהוא כלאו והמ"מ שם כתב דזהו לפי דס"ל דר"י דינא באפי נפשי' קאמר ולא פליג על אוקימתא דרבא. וס"ל לפרש לדר"י כפי' רש"י דקאי באמר הן בתמי' ולפי שהוא פשוט א"צ להזכירו עכ"ל המ"מ והובא בבית יוסף לח"מ סי' תכ"א אבל באמת זה דוחק דאכתי תקשה דלמה לא הזכירו הרמב"ם להא דאמר רבי יוחנן כיון דקאמרי הכי להדיא בש"ס וגם הרשב"א בחי' לב"ק שם העלה דר"י פליג עם רבא מדלא קאמרי אמר ר"י אלא קאמרי ר"י אמר כו' ולכן העיקר כמש"כ הב"ח בטור ח"מ סי' תכ"א דס"ל להרמב"ם דר"י פליג על רבא ופסק כרבא דהוא בתראה וכסתם משנה ולא חשש למה דאמרו שם תנ"ה ואכמ"ל: ולפ"ז י"ל דלכן לא הביא הרמב"ם להא דב"מ משום דס"ל בכוונת הגמ' דלא כמש"כ הראשונים דנאמנים לומר דטעו אלא כמש"כ לעיל דאתו עלה משום דהך אין הוא כלאו וכיון דעיקר מילתא אם אמרינן הן כלאו היכא דהוי אומדנא דמוכחא זהו פלוגתת אמוראי בב"ק ס"פ החובל רבא עם ר' יוחנן ולכן אין להוכיח לדינא להא דב"מ משום די"ל דהך סוגיא דב"מ דאמרו שם כן בשם רבה בר ר"ה וגירסת הרא"ש שם הוא רבה בר אבהו ורבא הוא בתראה מן רבה בר אבהו ועי' בגיטין ד' ל"ב ע"א תוס' ד"ה והאמר רבה כו' ובעירובין ד' נ"ט ע"ב בתוס' ד"ה בעא מיני' כו' וכן י"ל אף לגירסתנו רבה בר ר"ה ואפשר לומר דרבה בר אבהו ס"ל כשיטת רבי יוחנן דאמרינן להך כללא יש הן שהוא כלאו היכא דמוכחי אבל לשיטת הרמב"ם דס"ל כרבא דלא אמרינן כן ע"כ י"ל דה"ה הכא אינן נאמנין העדים לחזור מדבריהם בזה והא דמצינו בסנהדרין ד' ס"א דאין דקאמרי אחוכי עלי' היינו דוקא התם דשייך לומר אחוכי עלי' אבל הכא דלא שייך כן ע"כ אין ראי' מהתם כלל ועי' בסי' פ"א ובסנהדרין ד' כ"ט כן אפשר ליישב דברי הרמב"ם הנ"ל שלא יהי' מוקשה כ"כ בהשמטתו: ענף ב והנה השער משפט בס"ק ב' כתב להסתפק בשני כתי עדים המכחישים זא"ז וכת אחת חזרה מדברי' אי אמרינן בזה ג"כ דאין חוזרים ומגידים וה"ל תרי ותרי או דילמא כיון דשנים מכחישין אותם יכולין לחזור מדבריהם הראשונים כו' והטלה דהיכא דחוזרים בלא אמתלא ה"ל כמו תרי ותרי אבל היכא דחוזרים ואומרים טעינו ועכשיו נזכרנו נאמנים והביא ראי' לזה מהא דאמרינן דהיכא דמוכח הדבר שטעו דנאמנים כמו הא דב"מ ובשו"ע הנ"ל כו' ובאמת לפמש"כ דיש מקום לומר דלא אתינן לזה משום טעות דמוכחא רק משום הן שהוא כלאו ודאי אין זה ראי' לנ"ד ואף לפי שיטת הראשונים והטושו"ע דלא כפי מש"כ מ"מ יש לחלק דשא"ה דבעת דהעידו העדים שהוא רמאי הי' לנו הוכחה דטעו וה"ל כמו דלא אתחזק עדותן בב"ד משא"כ הכא דבעת דנתקבל עדותן בב"ד לא ראינו שום ריעותא בהו ע"כ עדיין יש לדון דכיון דנתקבל עדותן כבר כד"ת דאינן יכולין עכשיו לבטל לעדותן הראשונה וה"ל שפיר כמו תרי ותרי ולקמן בסי' ק"ט בשער משפט ס"ק ב' הוכיח כן מן מש"כ הרשב"א בתשובה דב"ד עצמם נאמנים לומר שטעו בהשומא דאל"כ לא משכחת לה דאף אם אתו אחרים ואומרים דטעו הא ה"ל תרי ותרי ואף שהם יותר מהב"ד כמש"כ השער משפט בסי' ק"ג ס"ק ד' ע"ש. וזהו דלא כהנתיבות בסי' ק"ג ס"ק ג']: וקשה הא כיון שהגיד אינן חוזרים כו' ומזה הוכיח השער משפט דמיירי היכא דיש אחרים האומרים דטעו בשומא ובכה"ג יכולים לחזור מדבריהם הראשונים אבל באמת אין זה הוכחה כלל דהא כתב הש"ך בסי' ל"ט ס"ק ל' בשם תשובת מיימוני דבדיינים לא דיינינן להך כללא דכיון שהגיד אינן חוזרין ובפרט היכא שאינן חוזרים ומגידים לגמרי ע"ש ע"כ י"ל דמה"ט נאמנים הב"ד לומר שטעו בהשומא אף דליכא עדים או ב"ד אחרים להעיד על הטעות וכמשמעות הרשב"א שם. ולכן אין ראי' מהתם לנ"ד בעדים המכחישין זא"ז: אך יש להוכיח דעדים המכחישים זא"ז ועכשיו אומרים העדים נזכרנו וטעינו דנאמנים לבטל דבריהם מהא דסי' ע"ט סעי' ג' בשם הרמב"ם דמי שהודה בב"ד שחייב לזה התובע מנה ואח"כ אמר נזכרתי שפרעתי והרי עדים ה"ז עדות מועלת כו' ואינו כאומר לא לויתי מעולם ולפ"ז ה"ה בעדים יש לומר דאם אומרים עכשיו נזכרנו והרי עדים דנאמנים לחזור ולבטל דבריהם הראשונים והוא כש"כ מן הודאת פיו שאינו בהכחשה כמבואר בב"מ ד' ג' דנאמן לחזור מדבריו הראשונים אם יש עדים מסייעים לדבריו כיון דאינו סותר כ"כ לדבריו הראשונים כאומר לא לויתי מעולם כש"כ בעדים דישנן בהכחשה ובהזמה דנאמנים לבטל דבריהם אם עדים מסייעים להם עכשיו היכא שאומרים טעינו וכה"ג אכן אפשר לומר דכ"ז הוא אם חוזרים מדבריהם קודם שבאו העדים השניים אבל בבאו העדים להכחישן מקודם שחזרו לומר נזכרנו י"ל דאינן נאמנים לבטל דבריהם הראשונים כמבואר התם בסי' ע"ט ברמ"א בשם הנ"י דדוקא שטען שפרעו קודם שבאו העדים אבל אם באו העדים תחלה אינו נאמן. כמו כן יש לחלק בעדים ועיין בסמ"ע שם ס"ק ט' מש"כ בטעם הדבר אך לפמש"כ הש"ך שם ס"ק י' בשם הרב המגיד דס"ל דאפילו באו עדים תחלה נאמן הלוה א"כ כ"כ יש לומר בעדים דנאמנים בכל גווני אם עדים מסייעים להם במה שחוזרים עכשיו וגם יש לומר דאף הנ"י מודה בעדים דנאמנים בכל גווני לבטל דבריהם הראשונים ושאני פיו דאלים ביותר משום שאינו בהכחשה כמבואר בב"מ ד' ג' וגם י"ל דשאני בע"ד דהוי נוגע: ולכאורה יש להוכיח מהא דב"מ שם דאמרו מה לפיו שאינו בהכחשה תאמר בעדים שישנן בהכחשה והזמה והנמוקי יוסף פירש דהך פיו אינו בהכחשה קאי היכא דבאו עדים מקודם דטען נזכרתי שפרעו והובא בביאור הגר"א זצ"ל סי' ע"ט ס"ק י' וכיון דמסיים שם תאמר בעדים שישנן בהכחשה משמע דמיירי דומיא דפיו דקאמר שם ומיירי ג"כ דהעדים אומרים נזכרנו וטעינו עכשיו וקאמרו ע"ז לשון שישנן בהכחשה דמשמע כמו כל לשון הכחשה בתרי ותרי דה"ל ספק השקול ולא דיהיו נאמנים העדים השניים הבאין להכחישן א"כ חזינן דגם בעדים הדין הוא כיון שבאו העדים השנים מקודם שחזרו מדבריהם הראשונים דינן כמו כל תרי ותרי המכחישים וה"ל ספק השקול: כן יש להוכיח לשיטת הנ"י אבל יש לדחות זה ההוכחה בכמה גווני וקצרתי ועדיין יש לומר דגם הנ"י מודה בעדים דנאמנים לחזור מדבריהם הראשונים היכא דעדים מכחישין אותם אף בבאו העדים מקודם שחזרו בהם כיון דאומרים עכשיו שטעו מתחלה ואח"כ נזכרנו וכמש"כ השער משפט ולא מטעמי'. ואפושי פלוגתא בין הנ"י והמ"מ לא מפשינן כידוע ועיין באו"ת סי' ע"ט ס"ק ד' עדי