עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryנחל יצחק חלק א

נחל יצחק חלק א צב

Nachal Yitzchak part 1 92 · נחל יצחק חלק א · free full Hebrew text

Open in the reader →

עדותן שלא ע"פ ד"ת כיון דתקנו חז"ל שלא לקבל עדות כזה. אבל כיון דפליגי ביה רבוותא ה"ל כמו כל ספיקא דדינא דמהני תפיסה. ואף שכתב הש"ך בשם הרש"ל דאף דיעבד פסול העדות ולפ"ז הוי זה כמו דלא נתקבל עדותן כלל מעולם בב"ד כיון דבעת קב"ע הי' אז להוציא דהא התפיסה הוא לאח"ז מ"מ הא כתבתי לעיל דיכול לומר קים לי כשיטת הי"א שכתב הרמ"א דאם קבלו שלא בפניו כשר בדיעבד: ענף ג והבית יוסף הביא בשם הריב"ש שכתב ג"כ דאין מקבלין עדות שלא בפניו ואם קבלום אין דנין על פיהם וכן הוא בירושלמי כו' וכן ראיתי בהריב"ש סי' ק"ח שכתב שם כן וזהו בירושלמי סנהדרין פ"ג ה"ט שכתב בזה"ל רב חסדא בעי מהו לקבל עדים שלא בפני בע"ד ר' יוסי בשם ר' שבתי מקבלין עדים שלא בפני בע"ד ועבדין ליה גזר דין אם בא וערער עררו קיים אדם ששלחו אחריו ב"ד שלשה פעמים ולא בא ריב"ל אמר מקבלין העדות בלא בע"ד ועבדין ליה גזר דין כו' ומזה מוכיח הריב"ש דאם קבלו העדות אין דנין ע"פ מדקאמרי אם בא וערער עררו קיים והפני משה כתב דאין ראיה משום דיש לפרש כוונת הירושלמי דאם בא וערער היינו דיש לו עדות להכחישן כו' אבל באמת זה דוחק דהא אף בקבלום בפני הבע"ד ג"כ אם יש לו עדות אין מוציאין ממון ממנו דה"ל תרי ותרי ועוד דהא לפי פירוש הפ"מ משמע דס"ל להירושלמי דר"י בשם ר' שבתי ס"ל דמקבלין עדות שלא בפני בע"ד אף לכתחלה אך באם מערער ויש לו עדות להכחישן מהני ובאמת לא כן משמע בירושלמי שם דהא סמוך אח"ז אמרו שם דבשלחו אחריו דוקא מקבלין עדות שלא בפניו ואמרו זה שלא בלשון פלוגתא ובש"ס דילן אמרו בשם ר' שבתאי ג"כ דמקבלין עדות שלא בפניו ומסקי שם בהיה חולה כו' ומשמע דמפרשי כן להא דר' שבתאי: ולכן נראה לי לפרש דכוונת הירושלמי הוא דס"ל לר' יוסי בשם ר' שבתי ג"כ דאין לקבל עדות שלא בפני בע"ד רק דוקא בשלחו אחריו כדקאמר שם סמוך אח"ז והא דאמר דמקבלין עדים שלא בפני בע"ד יש לומר דהכוונה הוא דמקבלין עדותן שלא בתורת עדות ככל עדים המעידים בב"ד אלא דעיקר קבלתם הוא לענין שיכול להיות אם יודע להנתבע מה שהגידו העדים לפני הב"ד אף שהיה שלא בפניו לא יהיה יכול להכחישן דמירתת שמא יבאו להכחישו בפניו וגם קשה לו להעיז פניו להכחישן אף שלא בפניהם ובפרט להסוברים דמה"ת נאמנים אף שלא בפניו וכעין זה מצינו בחי' הרשב"א לשבועות ד' ל"א דכתב דלכן אמרו גבי משחק בקוביא כיון דמה"ת מחזי חזי ע"כ חייב ק"ש משום דחזי עדותן לענין אלו הי' מעיד שמא האחר יתבייש שאינו יכול להעיז פניו בפני עד זה וכיון דמדאורייתא כשר כו' ע"כ חייב כו' עכ"ל וכעין זה יש לומר הכא בנ"ד דכיון דמה"ת נאמנים אף שלא בפניו ע"כ מה"ט יהי' מירתת להכחישן אף שלא בפניהם ולכן הוי תועלת לזה מן מה דמקבלין עדים אף שלא בפניו: ובאמת אם יבוא הבע"ד לאח"ז ויכחישן יהיה נאמן כיון דהעידו שלא בפניו וכפי שיטת הסוברין דאם קבלו שלא בפניו אין דנין ע"פ וגם הירושלמי ס"ל דלכתחלה אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד רק דנפ"מ מן קב"ע לענין שנתבאר ואף דיש לחוש שמא יטעון התובע שנתקבל העדות בפני הבע"ד עכ"ז יש לתקן זה שיכתבו בפי' שנתקבל העדות שלא בפני הבע"ד וזה כוונת הירושלמי במה דקאמר ועבדין ליה גזר דין אם בא וערער עררו קיים היינו שיכתבו לו פסק דין שיהיה כתוב שם אם יבא הבע"ד ויערער יהיה מועיל ערעורו או שיהיה כתוב בפירוש שנעשה הקב"ע שלא בפניו ויהי' באופן שאם בא לערער יהא מועיל ערעור שלו ואז לא יהיה יכול לצאת שום תקלה ממה שיכתבו לו פס"ד או קב"ע בכתב אכן בשלחו אחריו ולא בא אמרו דעבדין ליה גזר דין ברור משום דאז לא מהני ערעורו כלל כן י"ל בכוונת הירושלמי וא"ש אכן לפי מה שנתבאר יש לומר דאין ראיה מהירושלמי דיהי' ס"ל דאם קבלום אין דנין ע"פ משום דאכתי יש לומר כשיטת הסוברים דבדיעבד אם נתקבל עדותן בב"ד בתורת עדות דדנין ע"פ כיון דכבר העידו בתו"ע בב"ד רק לכתחלה היה התקנה דאין לקבלן שלא בפניו אך כל זה אם לא היה שום תנאי מן הב"ד בעת שנזקקו לקבלת עדותן אבל אם התנו בפי' שנזקקין בתורת דין ב"ד לקבל עדותן באופן שאם יבא ויערער יהיה בטל למה שישבו בתורת ב"ד לקב"ע והוי כמו דמצינו במסכת עדיות פ"ז משנה ז' דמעברין השנה על תנאי שירצה ר"ג הנשיא וכן הוא בסנהדרין ד' י"א ולא שייך בזה אין ברירה משום דזה הוי כמו ע"מ שלא ימחה אבא וכמש"כ בדרוש וחדוש של ר"ע איגר זצ"ל לכתובות ד' ג' ע"א וה"ה הכא דהתנו שנזקקין לקב"ע ע"מ שלא ימחה הבע"ד שפיר עבדי כיון שכותבין בכתב קב"ע שאם יבא לערער יהיה בטל למעשיהן ואם בא הבע"ד ואינו מערער להכחישן י"ל דאז הוי למפרע בעת שנתקבל עדותן דהיה ע"פ ד"ת מה שעשו ונפ"מ לכמה מילי. אכן אם יבא לערער ולהכחישן לא מהני קב"ע מה שקבלו שלא בפניו משום דהא התנו ע"מ שלא ימחה ואם ימחה יהיה בטל למה שנזדקקו בתורת ב"ד והוי כמו דהעידו חוץ לב"ד דאין ממש בעדותן. אבל היכא דלא התנו תנאי כזה עדיין יש לומר כשיטת הסוברין דכיון דהעידו כבר לפני ב"ד דדנין ע"פ משום דהא דאין מקבלין עדות לא הי' רק לכתחלה אבל בדיעבד לא היה תק"ח ע"ז ולכן עדיין י"ל דאם עברו וקבלו העדות שלא בפניו דמ"מ אהני מעשה הב"ד בזה: ואף דנימא דאף אם לא יבא ויכחישן אלא יהיה מודה לעדותן דלא אמרינן בזה דנתברר למפרע דמה דקבלו עדות שלא בפניו הוי זה חשוב לעדות מעליא אז ודלא כמש"כ לעיל מ"מ יש לומר דעבדינן כן כדי דיהי' מירתת להכחישן וכמש"כ לעיל וע"כ נזקקין שלא בתורת ב"ד אז לזה והסברא נוטה כמש"כ לעיל דכיון דעיקר הטעם בתקנו שלא יהיו מקבלין עדות שלא בפניו הוא מחמת חשש פסידא דבע"ד ע"כ באם שיבא ויהי' מודה לדבריהן שפיר י"ל דבכה"ג מועלת עדותן למפרע ונפ"מ מזה להיכא דחייב לאחרים ובמקום דחב לאחריני אינו מועיל הודאת בע"ד כמבואר בסי' צ"ט אבל אי נימא דמועלת עדותן למפרע שפיר דנין על פי אף בכה"ג כיון דהבע"ד מודה עכשיו וקצרתי ענף ד ונתבאר דאין ראיה מהירושלמי ועולם י"ל כשיטת הסוברים דהתקנה לא היה רק על לכתחלה ולא שיעכב בדיעבד וכעין זה מצינו בהא דאמרו בשבועות ד' מ"ז ע"ב דתניא רבי אומר פועלים נשבעין במעמד חנוני כי היכי דליכספו מיניה וכן הוא בירושלמי שבועות פ"ז ה' ה' רבי אומר שיהא אלו נשבעין בפני אלו מפני הבושה וכעין זה אמרו בכתובות ד' פ"ה תיתי ותישתבע במתא אפשר דמיכספא ומודיא ואפ"ה מצינו בח"מ סי' פ"ז סעי' כ"ג דאף דבעינן בכל שבועות שיהיה בפני הבע"ד מה"ט כמו דאמרו בגמ' דמשמע דגם בזה הי' תקחז"ל כן דמ"מ בדיעבד אם נשבע שלא בפני הבע"ד אין זה לעיכובא וכעין זה כתב הב"ח והובא בש"ך סי' צ"א ס"ק ד' ומש"כ הש"ך שם להשיג על הב"ח אין דבריו מוכרחים ועיין באו"ת שם ואכמ"ל ובאמת הריטב"א והובא בבית יוסף סי' פ"ז סעי' י"ג כתב דאף אם נשבע בדיעבד שלא בפני בע"ד דלא נפטר בזה כיון דאיתי' במתא ולפ"ז אין קשה עליו מהא דנפרע שלא בפניו דנשבע דהוכיחו הראשונים מזה דבדיעבד אין זה מעכב וכמש"כ בביאור הגר"א זצ"ל בסי' פ"ז ס"ק ע"ו משום דיש לחלק דשאני היכא דאינו מצוי בעיר וכן היכא דשלחו אחריו כמו שחילקו כן בהא דקב"ע שלא בפניו ונפרע שלא בפניו הא מבואר בסי' ק"ו דבעי שלחו אחריו וכהנה וכן יש לדון עפ"ז בשארי ראיות שכתבו שם ואכ"מ עכ"פ לדינא לפי מה דקיי"ל דבנשבע שלא בפניו דבדיעבד אין זה מעכב אף דתני ר' בפירוש דנשבעין במעמד חנוני ה"ה י"ל כאן ג"כ דהא הלבוש הכא סעי' ט"ו כתב הטעם דאין מקבלין עדים שלא בפני בע"ד הוא מפני שבפני הבע"ד לא יוכל להעיז וישים אל לבו להעיד באמת כו' עכ"ל וזהו כעין הטעם דאמרו שם מפני