נחל יצחק חלק א צא

דמצינו כעין זה גבי עדות מיוחדת דלא מהני בד"נ רק בדיני ממונות וכן בדיני קנסות מהני עדות מיוחדת כמש"כ הקצה"ח בסי' ל' ס"ק ד' להשיג על הט"ז ע"ש והא דעדות שאי אתה יכול להזימה דאמרו בקנס דוקא כמבואר בב"ק ד' ע"ה אין זה דומה לנ"ד ועיין בנו"ב מ"ק ח' אה"ע סי' ע"ב וכן לדידן דאף בד"מ אין מקבלין עדות שלא בפניו עכ"פ מדרבנן ג"כ משכחת לה היכא דהי' הבע"ד חולה כו' דס"ל להרשב"א דדוקא בדיני ממונות דהוא מדרבנן מקבלין עדות בזה אף שלא בפני הבע"ד אבל לא בד"נ וכן במיתת השור א"כ הוי מצי הש"ס לאוקמי שפיר דלכן בעינן הך דבעל השור נקי וקשה מזה על שיטת הרשב"א וסייעתו: אבל באמת אין זה קשה כלל דפשוט הוא דגם גבי חיוב כופר אין מקבלין עדות מה"ת שלא בפני הבע"ד דהא קיי"ל עדות שבטל מקצתה בטל כולה ואף במה דנתבטל מקצתה ע"י מה דלא נתקבל העדות שלא בפני הבע"ד ג"כ דיינינן עדות שבטל מקצתו בטל כולו כמש"ש בחידושי לקמן סי' ל"ג סעי' ט"ז אף דלא הוי פסול הגוף ע"ש ולכן ה"ה הכא כיון דאם היינו מהימנינן להעדים במה שמעידים שהשור הרג להאיש הי' חייב מיתה רק לפי שגזרה התורה שאין מקבלין עדות בנפשות שלא בפני בע"ד אינן נאמנין ע"ז וכיון דבטל עדותן במקצת לכן בטלה כולה אף לחייבו כופר דהוא ממון וכעין זה כתב בתשובת הרמ"א סי' י"ב גבי עדות על אשה שזינתה דהואיל דלא מהני לאיסורא שלא בפני' אף להפסיד כתובתה לא מהני ע"ש וי"ל גם בזה ה"ט דעדות שבטל מקצתו בטל כולו כי זה ענין אחד ולא שייך בכזה למפלג דיבורא לכ"ע וע"כ א"ש מה דלא אוקמי הגמ' בכה"ג: ובאמת יש לומר בטעם שיטת הסוברין דאף בדיני ממונות אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד דזהו מה"ת דהוכיחו כן מהא דוהועד בבעליו כו' דאף דכתיב אצל השור יסקל דזהו כדיני נפשות מ"מ הא כתיב בתריה פסוק אם כופר יושת עליו וי"ל דס"ל להש"ס דגם חיוב כופר דהוא ממונא אינו חייב אך אם הועד בבעליו דכתיב לעיל מיניה ומה דהוי כופר כפרה לא שייך לחלק בזה דעכ"פ הא לא הוי זה ד"נ וס"ל דאין לומר הטעם בזה משום עדות שבטל מקצתו כנ"ל דהא קיי"ל לדינא דאף היכא דאין השור בסקילה ג"כ משלם כופר כמו שלא בכוונה כמבואר בב"ק ד' מ"ג וברמב"ם פ"י ה' נזקי ממון. א"כ בהרג שלא בכוונה דליכא חיוב סקילה להשור דלא שייך בזה לדון עדות שבטל קצתו בטל כולו ומ"מ גזרה התורה שאין מחייבין כופר רק אם הועד בבעליו כנ"ל מזה ילפינן בגמ' דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד אף בממון מה"ת מן הך דרשא והועד בבעליו כו' ויש להאריך בסוגיא דב"ק ד' קי"ב דיליף ר' יוחנן כן מן והועד כו' וי"ל דר' יוחנן לשיטתו דס"ל דאף שור שהרג שלא בכוונה ג"כ חייב כופר כמבואר בב"ק ד' מ"ג כנ"ל ואכמ"ל כן יש לומר בכוונת הסוברים דאף בדיני ממונות אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד מה"ת אכן הסוברים דזהו רק מדרבנן טעמייהו דס"ל דהך והועד בבעליו קאי רק על מה דכתיב באותו פסוק היינו השור יסלק וזהו ד"נ ומה דכתיב שם ובעליו יומת הא דרשי זה על חיובו בידי שמים כמבואר בכתובות ד' ל"ז ובסנהדרין ד' ט"ו ובתוס' ד"ה אימא לקטלא כו' ע"ש וגם דרשו שם הך ובעליו יומת על הא דכמיתת בעלים כך מיתת השור ובמק"א כתבתי מה דיש לדון ולחלק דהיכא דנאמנים בעדות ממון רק בנפשות גזרה התורה שלא לחייב מיתה ע"י עדותן כזה דבזה אפשר לדון דלא שייך בכזה לומר עדות שבטל מקצתו בטל כולה כיון דחזינן דנאמנים לחייב ממון רק גזה"כ הוא שלא לחייב נפשות בכה"ג ע"כ אפשר לומר דזה אינו שייך לגדר מה שאמרו בטל מקצתו כו' אך באמת אינו סברא לחלק בזה ואכמ"ל: ענף ב והיכא דנתקבל העדות, שלא בפני הבע"ד אם כשר בדיעבד פליגי בה רבוותא כמבואר הכא ומהרש"ל פסק דאף דיעבד פסול והובא בש"ך ס"ק י"ט: ולכאורה י"ל דלשיטת הסוברים דזהו רק מדרבנן דאינו מעכב על דיעבד ודוקא להסוברים דזהו מה"ת י"ל דלכן אף דיעבד מעכב זה והיש"ש בב"ק פ"ו סי' ט' האריך בזה וכתב דהא שאין מקבלין עדות שלא בפניו משום דהוי כמו דין ואין דנין שלא בפניו כדכתיב עד עמדו לפני העדה למשפט וה"ה לכל מילי דדינא כו' עכ"ל והך דרשא הוא בב"ק ד' מ"ה דאמרו אין גומרין דינו של שור אלא בפניו דכמיתת בעלים כך מיתת השור מה בעלים בפניהם כו' ופירש רש"י מה בעלים בפניהם דכתיב עד עמדו לפני העדה עכ"ל ובסי' י"ג בש"ך ס"ק ח' הביא בשם תשובת הרשב"א דכתב דהא דאמרו דאין דנין אדם שלא בפניו בגמר דין אין זה רק בד"נ ולא בד"מ והב"ח כתב לחלק בין לכתחלה ובדיעבד דבדיעבד בגמרו דינו שלא בפניו מהני דינו וכ"כ התומים והקצה"ח שם ולפ"ז יש לומר דה"ה בקבלת עדות לפי הטעם שכתב היש"ש דהוי כמו דין א"כ לפ"ז בדיעבד מהני הקבלת עדות אף שקבלו שלא בפני הבע"ד משום דיש לחלק בין ד"נ לד"מ כמש"כ הרשב"א שם בתשובה וכך הך קרא דעד עמדו לפני העדה למשפט כתיב בד"נ כדכתיב במדבר ל"ה פסוק י"ב ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה:. והבית יוסף בסי' כ"ח סעי' כ' כתב די"ל דאף דנימא דהא דבעי קב"ע בפניו בד"מ זהו רק מדרבנן ג"כ י"ל דאף דיעבד לאו כלום הוא ובאמת יש לדון אי נימא דהך מילתא אינו אלא תקנת חז"ל ע"כ במקום ספיקא דפלוגתא אם עשו התקנה דאף בדיעבד לא יהא מהני י"ל דה"ל כמו כל ספק תקנתא דספיקו להקל ומעמידין על דין תורה ובמק"א כתבתי כמה חילוקי דינים בזה ואכמ"ל והנה הרמ"א כתב בשם י"א ואומרים דאם קבלו עדות שלא בפניו כשר בדיעבד א"כ לכאורה יש לומר דמהני תפיסה בזה כמו בכל ספיקא דפלוגתא אך הש"ך הכריע בשם היש"ש דס"ל דאף בדיעבד פסול העדות וכ"כ הרמ"א בתשובה סי' י"ב דהעיקר כהסוברים דאף דיעבד לא מהני ומ"מ יש לומר דתפיסה יהא מועיל לטעון קים לי כשיטת הסוברים דבדיעבד מהני ובפרט דהא נתבאר דלהטעם שכתב היש"ש ג"כ יש לדון דבדיעבד יהיה מהני כמו כל דין שלא בפני בע"ד כמש"כ הרשב"א בתשובה כנ"ל ועיין ש"ך ס"ק כ': ועוד נלע"ד לדון בזה דתפיסה מהני בזה דאף דנימא כהסוברין דאף בדיעבד לא מהני קב"ע שלא בפניו מ"מ י"ל דאם תפס אין מוציאין ממנו דהא כתב הרשב"א בחידושיו לשבועות ד' ל"א ע"א בהא דאמרו שם מאן דאמר מלך אבל משחק בקוביא מחזי חזי ורבנן הוא דפסלוהו דפסולין דרבנן ומשחק בקוביא אע"פ שאין מוציאין ממון בעדותן מהני עדותן דאי תפיס אפילו בעדים לא מפקינן מיני' כו' ובסי' ל"ד סעי' ג' כתבתי לבאר טעמו דס"ל דזה הוי כמו כל גזל דרבנן דאמרו בשבועות ד' מ"א דאין מוציאין בדיינים ואף דהתוס' שם ד"ה ולר' יוסי כו' כתבו דז"א אלא היכא דלא הוי רק מפני ד"ש כו'. אכן בח"מ סי' ש"ע סעי' ז' וברמב"ם ה' גזילה פ"ו ה' ט"ז כתבו דכל מי שיש בידו גזל מדבריהם אינו יוצא מידו בדיינים ומשמע דזהו לכלל על כל גזל דרבנן אף שאינו מפני דרכי שלום בעלמא וכמש"כ הרדב"ז ח"א סי' תקי"ז וסי' תק"ג לבאר זה היטב ע"ש ולפ"ז ה"ה הכא במה דהעידו העדים שלא בפני הבע"ד דהחפץ שייך להתובע דמה"ת מהני עדותן א"כ מה"ת שייך החפץ להתובע רק כיון דחז"ל תקנו דאין לקבל עדות שלא בפני הבע"ד א"כ מדרבנן דפסלו עדות כזה הוי דינו כמו כל פסולי עדות דרבנן דהדין הוא דאם תפס לא מפקינן מיני' משום דמקרי גזל דרבנן וכיון דכתב הרשב"א כן בפסולי עדות בגופו כש"כ וה"ה במה דלא נפסל עדותו בגופו רק מצד מה שלא נתקבל עדותו בפניו ע"כ יש לדון לשיטת הרשב"א בחי' לשבועות דמהני תפיסה בפסולי עדות דרבנן לכן לשיטת הרשב"א וסייעתו דס"ל דקב"ע בפני בע"ד זהו רק מדרבנן ע"כ י"ל דמהני תפיסה: אכן לטעם זה עדיין י"ל דעבדינן ליה כמו בכל גזל דרבנן דאף דאין מוציאין בדיינים מ"מ ענשינן ליה כמבואר בשבועות ד' מ"ח גבי חיוב שבועה מדרבנן וה"ה הכא כיון דבעת דנתקבל עדותן לא היה אז לפטור דמבואר לקמן סעי' י"ח דמקבלין אף שלא בפניו רק לאח"ז תפס ממנו ע"כ נתקבלו