נחל יצחק חלק א פז

תפס גובה ח"נ עכ"ל ואי נימא דבספיקא דדינא לא מהני תפיסה ע"י שליח תקשה על תי' הרא"ש הא עדיין נפ"מ ממה דבעי ר"א כן לענין אם יתפוס ע"י שליח דמצד תפיסה בקנס הא נתבאר דמהני ע"י שליח ואלו היה מביא האלפס לבעיא דר"א לא מהני התפיסה ע"י שליח א"כ עדיין יש נפ"מ מן איבעיא דר"א והיה לו להביא הא דר"א בבעיא זו ומדחזינן דלא הביא האלפס לזה מוכח דמהני תפיסה ע"י שליח בספק. אך י"ל בכ"ז דהא מבואר בב"ק ד' פ"ז דחובל בבניו של אחרים קטנים יעשה סגולה וכתב הרמב"ם פ"ד ה' חובל ובשו"ע ח"מ סי' תכ"ד דילקח בהם קרקע והאב אוכל פירות עד שיגדלו ועי' בב"י שם שכתב דהיה איזה גירסא בספרי הרמב"ם דהן אוכלין הפירות אבל העיקר כגירסת דהאב אוכל פירות ולפ"ז י"ל דבאמת מן הדין לא מהני גם בקנס תפיסה ע"י שליח משום דמקרי חב לאחרים כיון דאם לא תפס לא מגבינן וגם הא בקנס לא מחוייב אף לצי"ש כמבואר בתוס' כתובות ד' ל"ג ע"ב ד"ה לאו משום דלא מחייב כו' ובירושלמי ספ"ג דכתובות והא דמוכח בב"ק ד' פ"ד בינוקא דאם תפס האב מהני י"ל דשא"ה בחבל לינוקא כיון דיש זכות להאב בהמעות דיגבו עבורו דיאכל הפירות א"כ שייך בזה מיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה וכמו הא דב"מ ד' ח' בשנים שהגביהו מציאה דלא מקרי תופס במקום שחב לאחרים יעו"ש ובח"מ סי' ק"ה בש"ך ס"ק ב' ובסמ"ע ס"ק ג' וכן אי' בגיטין ד' מ"ח דבעל בנכסי אשתו ונחית אפירי מגו דמשתעי דינא אפירי משתעי דינא אגופא ע"כ דברי בני שיחי' ויפה כתב להעיר בכ"ז: ואנכי אמרתי בזה די"ל כיון דמבואר באה"ע סי' פ"ג סעי' א' דבעל אינו יכול לתבוע חלק חבלה של אשתו רק ע"י הרשאה ממנה וכתב הב"ש שם ס"ק ה' לחלק דלא תקשה ע"ז ממה שכתב התה"ד והובא בסי' פ"ה דמעות אשתו א"צ הרשאה משום דשאני היכא דלא בא לידה המעות כו' ע"כ יש לחלק בין הא דגיטין ובין הא דב"ק אף דיש לו זכות בפירות אך אפשר דכיון דתפס האב כבר שאני אבל לענ"ד י"ל בזה לפמש"כ הרא"ש לב"מ ד' י' דאפטרופס יכול לתפוס אף במקום דחב לאחרים וכן הובא זה בח"מ סי' ק"ה וגם הא כתב הרמ"א בח"מ סי' רפ"ה סעי' ח' דלדיעה קמייתא שם ס"ל בקטן שיש לו אב דאם אביו ראוי להיות אפטרופס ממנין ב"ד אותו לאפטרופס ודיעה ב' ס"ל דאין ב"ד מחוייבין לחקור בקטן שיש לו אב וכתב הסמ"ע שם דהב"ד סומכין אאביו ע"כ א"ש בפשיטות הא דב"ק דמהני תפיסת האב עבור בנו הקטן דמצד תפיסת אפטרופס אתי' עלה ואף לדיעה הראשונה הנ"ל מיירי התם דהב"ד מינו אותו לאפוטרופס על נכסי בנו ואין ראיה כלל לחדש דתפיסה בקנס יהיה מועיל ע"י שליח ולפ"ז נסתר הראיה מהרא"ש לב"ק הנ"ל וגם הסברא נותנת בוודאי בהא דמהני תפיסה בקנס דמ"מ ע"י שליח לא מהני תפיסה דמקרי וודאי חב לאחרים. ועיין באה"ע סי' צ"ג סעי' כ"ג ברמ"א שם דע"י שליח לא מהני תפיסה שם ועיין בב"ש שם ס"ק מ"ד: אכן כבר כתבתי להוכיח דקשה להוציא מן השליח אם תפס במקום ספיקא דדינא וגם הח"מ קאמר בלשון אפשר דלא מועיל תפיסה משום דלא ברירה ליה כ"כ וע"כ אין להוציא מן השליח אם תפס במקום ספיקא דדינא: ובני מחמד לבבי מהור"ר צבי נ"י אמר דאי נימא דמהני תפיסה ע"י שליח בהנך דלא מגבינן בבבל כנ"ל א"ש דברי רש"י בב"ק ד' ל"ו ע"ב ד"ה ההוא דתקע ליה דפירש דהיה תפוס: והקשה הרשב"א והשמ"ק דא"כ לא שייך בזה לשון ניתבי' ניהליה אכן אי נימא דמהני תפיסה ע"י שליח בזה אתי שפיר די"ל דמיירי בתפס ע"י שליח וע"כ שייך שפיר בזה לשון ניתביה ניהליה דיתן השליח לו אך י"ל דרש"י לטעמיה דס"ל בב"מ ד' יו"ד בכל תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דאם עשאו שליח מהני תפיסתו. ע"כ אין הכרח להוכיח כן לדינא ויש להאריך בכ"ז ע"כ דבריו הנחמדים: סימן ב בתפיסה על ידי שליח ענף א הנה לפמש"כ בסי' הקודם להוכיח מן הא דגיטין ס"ג דמהני תפיסה ע"י שליח ולכה"פ תפיסה ברשות וודאי יש להוכיח מהתם דמהני א"כ יש להעיר עפ"ז בהא דאה"ע סי' נ"ג גבי נדוניות חתנים בפלוגתת רש"י ור"ת ואם הנדוניא ביד שליש כתב המרדכי דיחלוקו ועיין בח"מ ובב"ש ולכאורה קשה דהא קיי"ל דבספק הנולד במטלטלי ואין תפוס בהם שום א' רק מונח באגם או ביד שליש דכתב המל"מ פ' ט"ו ה' טוען ה"ט דהדין הוא דמוקמינן בחזקת מ"ק א"כ ה"ה הכא בנדוניא דיש פלוגתת רש"י ור"ת אם שייך להבעל או להאב והמעות מונח ת"י השליש קשה דנימא אוקי המעות בחזקת מ"ק דהא גם במעות שייך חזקת מ"ק כדמוכח בתו' כתובות ד' ע"ו ד"ה על בעל החמור כו' ודלא כמש"כ הש"ך בסי' צ"א וכמש"כ הקצה"ח שם וינתן להאב מצד דחזקת מ"ק מסייע ליה וי"ל דהא דמונח ת"י שליש הוי כאלו שניהם מוחזקים וכמש"כ התוס' בריש ב"מ ד' ב' ד"ה ויחלוקו דבמנה ג' הוי כמו דהנפקד תופס בחזקת שניהם כו' וכיון דשניהם מוחזקים ע"כ לא מהני חזקת מ"ק ולכן שפיר כתבו דיחלוקו האב והבעל: ולפמש"כ הח"מ והב"ש בסי' ע"ז דבמקום ספיקא דדינא לא מהני תפיסת השליח משום דהוי תופס במקום שחב לאחרים א"כ קשה כיון דיש חזקת מ"ק המסייע להנתן הנדוניא ליד האב ורק מחמת תפיסת השליש עבור הבעל והאשה נותנים מחצה להבעל וקשה הא הוי השליש חב להאב כיון דלולא תפיסתו היה שייך להאב מחמת החזקת מ"ק אלא דתפיסת השליש מרעא להחזקת מ"ק א"כ קשה הא ה"ל תופס וחב לאחרים ואפשר נחלק קצת לשיטת הח"מ והב"ש דשאני היכא דהוי השליח תפוס ברשות כמו הכא שכבר השליש האב עצמו ת"י השליש ע"כ בכה"ג לא מקרי חב לאחרים משא"כ היכא דהשליח לא הוי תפיס ברשות בזה כתבו דהוי חב לאחרים ולא קנה כן מוכרח לחלק אליבייהו אבל באמת זה החילוק לא נכון בעיני דמה בכך הא כיון דאם לא יתפוס השליש עבור הבעל ינתן כולו להאב א"כ ע"י תפיסתו הוי חב לאחרים וכן מצינו בגיטין ד' י"א על מתניתין דתן שחרור זה לעבדי דקאמרי בגמ' שם ש"מ התופס לבע"ח וחב לאחרים דקנה ופי' הר"נ שם משום דאם לא היה חב לאחרים היה נעשה השליח לשליח לזכות הש"ש עבור העבד ופי' התוס' שם ד"ה ש"מ התופס כו' הוא דחוק כמש"כ הר"נ ופ"י שם והא התם היה השליח תופס ברשות על הש"ש ואפ"ה מקרי חב לאחרים ולא מחלק הגמ' דשא"ה דהוי תפוס ברשות אלא משני דתן כזכי דמי אלמא דלא מחלקינן גבי תופס וחב לאחרים בין תופס ברשות או לא א"כ לגבי ספיקא דדינא אם נימא דמקרי חב לאחרים הסברא נותנת דאף בתופס ברשות מקרי חב לאחרים וקשה לחלק כן ובאמת לפי הך סברת החילוק בין תפיס השליח ברשות או לא יש לחלק עפ"ז מהא דגיטין ד' ס"ג דהובא לעיל די"ל דשא"ה דהוי השליח תפיס ברשות אבל באמת אין מקום לחלק בזה בין תפיס ברשות או לא אי נימא דזה מקרי חב לאחרים: ולפ"ז י"ל הכא בשליש המושלש ת"י מעות הנדן דאף דאמרינן דיחלוקו עכ"ז לא אמרינן כן רק היכא דהשליש אינו רוצה לזכות עבור הבעל לבדו אלא תופס סתם וכפי הדין ע"כ בזה שפיר אמרו דיחלוקו לפי שמן הסתם הוא תופס בחזקת שניהם וכמש"כ התוס' בריש ב"מ כנ"ל אבל היכא דהשליש אומר בפירוש דרוצה לתפוס כל המעות עבור הבעל והבעל עשאו לשליח לזכות המעות עבורו בזה הדין נותן דמהני תפיסתו בכל המעות עבור הבעל ודינו כמו דתפס הבעל דיכול לומר קים לי כמבואר שם וה"ה בתפיסת השליש עבורו בתורת שליחות ובטענות קים לי דהוי כמו טענת ברי ובזה אין לחלק בין תפס ברשות או לא דהא גבי הא דשליש ג"כ הוי תפס ברשות כנ"ל ובוודאי יש להוכיח זה מהא דגיטין הנ"ל והא דסי' נ"ג מיירי באין רוצה