נחל יצחק חלק א פו

דגיטין להא דאמר רב ולא מחלק כן אינו ראי' די"ל דמשמע להרמב"ן והר"נ דלשון דאמרו דאביי אמר שליח מתנה כשליח דגט דהולך לאו כזכי משמע לי' דזה לא הוי מצד ספק רק בוודאי הולך בגט לאו כזכי וכמש"כ הר"נ שם וע"כ תי' באופן אחר. אבל מהרשב"א בתי' הב' שפיר יש להוכיח דס"ל כמש"כ וכסברת התומים דשליח יכול לתפוס גם בספק דדינא: ושיטת הרשב"א וי"א הנ"ל הובא לדינא באה"ע סי' ק"מ סעי' ו' ועי' בב"ש שם ס"ק י' וביאור הגר"א זצ"ל שם ס"ק י"ח: כהן שלו ס"ק ק"א וס"ק ק"ב וס"ק ק"ג דאף היכא דהספק הוא בעיקר התפיסה אם מהני או לא אין לנו כח להוציא מן התופס ודלא כהמהרי"ט יע"ש באו"ת ובקצה"ח סי' פ"ח ס"ק ט' א"כ י"ל דאין לנו כח להוציא מן השליח התופס במקום ספיקא דדינא דיכול לטעון קים לי כתי' הב' של הרשב"א הנ"ל דמוכח ממנו דמהני תפיסה אף במקום חזקת מ"ק וכבר כתבתי דאין לחלק דשאני התם בגיטין דהוי ספק אם הולך כזכי ע"כ לא שייך בכה"ג חב לאחרים כמבואר בגיטין ד' י"א דאם תן כזכי בשחרור לא שייך בי' לומר דהוי תופס לבע"ח כו' דזה אינו סברא לחלק כלל וגם אין לחלק בזה דשאני תפיסה ברשות. דהא כיון דס"ל להפוסקים דבספק פלוגתא דרבוותא מהני אף תפיסה שלא ברשות ע"כ אין לחלק בזה ג"כ ולכה"פ בתפיסה ברשות מוכח וודאי מגיטין כנ"ל דזה מהני אף ע"י שליח: ענף ד ובדרך פלפול בקושיית הרמב"ן והר"ן והרשב"א לגיטין ד' ס"ג מהא דס"ל לרב דמספקא לי' אי הולך כזכי וע"כ אינו חוזר ואלו לעיל ד' ל"ב ס"ל לאביי דשליח מתנה לאו כזכי ואינם מחלקים בין חוב למתנה רק הרמב"ן בהכרח קושיא זאת מחלק כן וי"ל בזה לפמש"כ לעיל דלאביי דס"ל בב"ב ד' קל"ה דהברי של אחר לא מהני ודוקא ברי של הבע"ד מהני והך דין תפיסה בספק פלוגתא דמהני זהו מצד דטענת קים לי שלו הוי כמו טענת ברי וכיון דהברי של אחר לא מהני ע"כ לא מהני תפיסה ע"י שליח וגם כבר כתבתי לעיל דרב ס"ל כסברת רבה תלמידו דס"ל דשקולים הם ברי של בע"ד עם ברי של אחר שם בב"ב ד' קל"ה ע"כ שפיר י"ל דהא דס"ל לרב דמהני תפיסה ע"י שליח בספק אי הולך כזכי משום דאזיל לטעמי' דס"ל דהברי של אחר מהני כמו ברי של בע"ד ע"כ ס"ל דמהני תפיסה ע"י שליח אבל אביי לטעמי' דס"ל דלא מהני ברי של אחר ע"כ שפיר אמר דשליח מתנה כשליח דגט דאף דמספקא לי' אי הולך כזכי או לא אפ"ה מצי הנותן לחזור וליטלו מהשליח משום דתפיסה ע"י שליח לא מהני דה"ל כמו ברי של אחר ולא יהי' עדיף טענת קים לי של השליח מן אלו טען טענת ברי לי דלא מהני ג"כ לשיטתו ואף דהבע"ד בעצמו טוען קים לי עכ"ז הא לא הוי תפוס בעצמו כן י"ל בדרך פלפול: אכן מדחזינן דהרשב"א בתי' הב' דכתב דהא דאביי דשליח מתנה כגט דלאו בחדא מחתא נינהו ואינו מחלק כן בע"כ מוכח דס"ל להרשב"א דאף לאביי דס"ל דהברי של אחר לא מהני עכ"ז אם הי' דברי אביי מצד ספק אם הולך כזכי הי' מהני תפיסת השליח בספיקא אלמא דס"ל בתי' הב' דמהני תפיסה ע"י שליח בספק דדינא וכנ"ל ע"כ קשה להוציא מהמוחזק אף ע"י שליח וכדברי התומים וגם מזה מוכח דלא כמש"כ לעיל לדחות די"ל דבאמת רב ס"ל כמ"ד תופס לבע"ח בחב לאחרים דקנה דאם כן ה"מ להרשב"א לומר דהא דאביי דס"ל דשליח מתנה חוזר הוי משום דס"ל כדקיי"ל לדינא דתופס. לבע"ח לא קנה בחב לאחרים ורב ס"ל דתופס לבע"ח קנה ומדלא כתב כן מוכח דס"ל דזה אינו משום דזה לא מקרי חב לאחרים. כיון דהוי ספק חב וע"כ הוצרך לדחוקי בתי' הב' ולומר דלאו בחד אנפא נינהו א"כ מוכח מתי' הב' כשיטת התומים ולכן שפיר פסק הרמ"א באה"ע סי' ע"ז דמהני תפיסת האב במורדת כמו דמהני תפיסתה בעצמה: ולפי"ז י"ל לדינא כיון דפסק הש"ך בתקפו ובאמת מש"כ לדון ולדמות תפיסה ע"י שליח להא דקיי"ל דהברי של אחר לא מהני באמת אין זה דמיון כלל דהא כתבתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ו' ענף ד' לבאר הטעם למ"ד דס"ל ברי ושמא ברי עדיף טעמי' משום דהנתבע דמספקא לי' מבעי לי' להחמיר ככל ספק תורה ולהתובע דטוען ברי לי לא שייך להחמיר דהא אין לו שום ספק כלל ולכן ברי של אחר לא מהני דאינו רשאי לסמוך על ברי של אחר כיון דהוא בעצמו אינו יודע יע"ש בספרי א"כ ז"א שייך רק בטענת ברי לי אבל בטענת קים לי הא כיון דהשליח תופסו וטוען קים לי דהחפץ שייך להשני א"כ לפ"ז הוא משועבד להב' מדר"נ דהא אף בפקדון שייך דר"נ כמבואר בסי' פ"ו א"כ רשאי לתפוס ממונו של חבירו ולטעון קים לי דאין אני רשאי להחזיר הממון לאחר והוי בזה ג"כ כמו ברי של הבע"ד כיון דהוא עצמו החייב להב' מצד דר"נ דהתורה עשאו לבע"ד מצד ונתן לאשר אשם לו וכמבואר בקצה"ח ריש סי' פ"ו וכן כאשר ימסור השליח להב' וודאי דמהני תפיסתו מצד טענת קים לי דיטעון הבע"ד ג"כ דהא הבע"ד ג"כ אומר קים לי והוי ברי של בע"ד ג"כ ע"כ אין זה דמיון כלל להא דברי של אחר ושפיר י"ל דמהני תפיסה ע"י שליח: וכן מש"כ לעיל לדון דרב ס"ל כרבה תלמידי' דמדמה ברי של אחר לברי של בע"ד בב"ב ד' קל"ה ג"כ יש לדחות זה מצד דהא מצינו דרב הונא ס"ל ברי ושמא ברי עדיף כמבואר בב"ק ד' קי"ח ושא"ד וכיון דרב הונא תלמידו ס"ל כן מסתמא ס"ל לרב כן כדמקשה בשבת ד' קכ"ח עפי"ז יע"ש ומאן דס"ל ברי ושמא ברי עדיף בע"כ יחלק בין ברי של בע"ד לברי של אחר כמבואר בב"ב שם אך בזה י"ל דשאני ברי במקום דה"ל להנתבע למידע כמש"כ התוס' שם לחלק אליבא דרב יהודה וקצרתי: ענף ה ובני היקר כו' מהור"ר צבי הירש נ"י אמר להוכיח דמהני תפיסה ע"י שליח בספיקא דדינא דהא יש להוכיח בהא דאמרינן בקנסא דלא מגבינן בבבל ואי תפס לא מפקינן מיניה דאף ע"י שליח מצי לתפוס וזה לא מקרי חב לאחרים כיון דבאמת מצד דין תורה היה מחוייב רק מצד דאין לנו ב"ד מומחין להוציא ממנו ע"כ אין גובין וראי' לזה מהא דאי' בב"ק ד' פ"ד ההוא תורא דאלס ידי' דינוקא אתא לקמי' דרבא א"ל זילו שיימוהו כעבדא א"ל רבנן והא אין גובין בבבל א"ל נפ"מ אי תפס וכתב הרא"ש שם בשם רב אלפס דציוה לשום באם יתפוס שידע כמה יש לו לתפוס והרא"ש כתב דאין שמין לגבות הנזק אלא אם תפס הניזק שמין ושם הא היה עובדא בינוקא וקטן לאו בר תפיסה הוי, וע"כ מיירי דאביו תפס עבורו. וכ"כ השמ"ק שם דמיירי אם אביו יתפוס עבורו ועיין בעובדא בב"ק שם דלעיל מינה בהאי חמרא דקטע ידיה דינוקא דא"ל כי גדול מפייסנא מדידי אלמא דינוקא קטן הוא ואי נימא דלא מהני תפיסה בקנס ע"י שליח משום דמקרי חב לאחרים קשה איך מהני תפיסה ע"י האב עבור הקטן הא הוי חב לאחרים. ורבא הא ס"ל דבחב לאחרים לא קנה כמבואר בב"מ ד' ח' ובתוס' ב"מ ד' י' ד"ה איתיביה כו' ועיין בנדרים ד' ל"ד ע"ב בר"נ. בשלמא לשיטת האלפס דהיה השומא באם יתפוס לאח"ז א"ש די"ל דהכוונה היה אם יגדיל ויתפוס אבל לפי' הרא"ש דהכוונה היה באם תפס כבר קשה כנ"ל וע"כ מוכח מזה דתפיסה בקנס מהני אף ע"י שליח משום דזה לא מקרי חב לאחרים כנ"ל. או אפשר דבכלל התקנה דתקנו דיועיל תפיסה בקנס כמש"כ הרמ"ה ספ"ק דב"ק ברא"ש שם היה בכלל התקנה דגם ע"י שליח יועיל תפיסה וכיון דמוכח עכ"פ דבקנס מועיל תפיסה ע"י שליח יהיה מאיזה טעם שיהיה: א"כ לפ"ז יש להוכיח דגם בספיקא דדינא מהני תפיסה ע"י שליח' מהא דכתב הרא"ש לב"ק פ"ב סי' ב' בבעיא דרבא יש העדאה לצרורות דהקשה על האלפס דלמה לא הביא הך דרב אשי אם יש שינוי לצרורות לרביע נזק ותי' משום דס"ל דאין נפקותא בבעיא זו דהא בלא תפיסה לא דיינינן לקנס וכי