נחל יצחק חלק א פה

לי בידך כו' פטור דלא מחלק בין ברי של בע"ד להברי של אחר דאל"כ איך מוכיח כן. בע"כ מוכח דלא ס"ל סברת החילוק דמחלק אביי ומצינו בשבת ד' מ' ופסחים ד' ק"א דרבה עביד בכל מילי כרב לחומרא וכיון דחזינן דרבה ס"ל דהברי של אחר מהני אף להוציא ממון אם הי' מהני ברי מסתמא כן ס"ל לרב רבי' דאל"כ איך הי' ס"ל לרבה גם להוציא ממון ע"י ברי של אחר דהא חומרא בממון הוי הא דמעמידין ממון בחזקתו וכיון דס"ל לרב דברי של אחר והברי של הבע"ד הם שקולים. ע"כ שפיר י"ל דלכן ס"ל לרב במה דמספקא לי' אי הולך כזכי דמי או לא דאם בא לחזור אינו חוזר ונוטל מיד השליח ומהני תפיסתו. משום דהא נתבאר לעיל די"ל דלכן לא מהני תפיסה ע"י שליח משום דטענת קים לי של השליח הוי כמו ברי של אחר דלא מהני. כמו שבארתי לעיל בשם הפוסקים דס"ל לדינא כסברת אביי בב"ב דמחלק בין ברי של הבע"ד להברי של אחר דלא מהנו: וכ"כ הר"נ ברפ"ב דקדושין בסוגיא דשם ד' מ"ג אבל רב דס"ל כסברת רבה דלא מחלק בינייהו ע"כ י"ל דמהני מה"ט אף תפיסה של השליח בספק דדינא ואין ראי' מהא דרב דגיטין הנ"ל לדינא לדידן כנ"ל ועי' ברי"ף ריש סוכה דאף במה דלא פליג רב עם שמואל אמרו להכלל דרבה עביד כרב ועי' בר"נ שם דמחלק בזה וברא"ש שם: ענף ג שוב ראיתי דארבה יש להוכיח מסוגיא דגיטין הנ"ל כשיטת הח"מ והב"ש דלא מהני תפיסה בספיקא דדינא ע"י שליח והוא דהרשב"א והריטב"א בגיטין ד' ס"ג הביאו בשם הרמב"ן דכתב דבמתנה וגט וודאי הילך לאו כזכי ובחוב הילך כזכי וסוגיא דגיטין דקאמרי דרב מספקא לי' אין זה רק לרווחא דמילתא אבל הרשב"א והריטב"א שיטה אחרת להם והוא דאף בגט מספקא לן אי הולך כזכי או לא וכן במתנה מספקא לן והא דס"ל לאביי בגיטין ד' ל"ב דהולך במתנה לאו כזכי הוי משום ספיקא ולכן אמר אביי דשליח מתנה כשליח דגט דכיון דמספקא לן במתנה אמרינן אוקי ממונא בחזקת מ"ק והא דס"ל לרב בהולך בחוב דאינו יכול לחזור משום דמספקא לי' אי הולך כזכי זהו משום דלא שייך התם לומר אוקי אחזקת מ"ק משום דכיון דמה שבידו משל אחרים הוא דמשדר להו ע"כ ספיקא לקולא דבעלים הוא עכ"ל וכוונתם דלכן בחוב לא שייך חזקת מ"ק משום דלפרעון קיימי וכמש"כ הריטב"א שם בזה"ל והובא שיטה זו בר"נ שם ובמ"מ פ"ו ה"ג ה' י' ובבית יוסף אה"ע סי' ק"מ ובביאור הגר"א שם ס"ק י"ח ומוכח דס"ל דבחוב לא שייך חזקת מ"ק על המעות הנשלח דכיון דלפרעון עומד מקרי חזקת מ"ק של הלוה בגדר חזקה העשוי להשתנות. וכמש"כ הט"ז ליו"ד סי' שצ"ז ס"ק ב' כעין זה: ועפי"ז אתי שפיר הא דגיטין ד' ע"ח דאי' שם דמחצה על מחצה יחלוקו וכתב המהרש"א שם על התוס' שם בד"ה מחצה על מחצה כו' דלמאן דמפרש שם דמיירי בתרי אמרי קרוב לו כו' דהא דיחלוקו דס"ל כמו שכתב המרדכי דקאי על גוף המעות דישנן בעין לפנינו ומדיינים המלוה והלוה על גוף המעות למי הוא ע"כ יחלוקו כמו כל ספק דחולקין וקשה הא י"ל בזה אוקי אחזקת מ"ק וגוף המעות עומד בחזקת הלוה וע"כ מוכח כסברת הרשב"א והריטב"א הנ"ל דכיון דהחוב לפרעון עומד לא שייך על המעות שם חזקת מ"ק וע"כ יחלוקו כמו כל ממון המוטל בספק והא דהולך חוב אינו חוזר הטעם הוא כיון דהמעות הוא ברשות השליח ע"כ יכול השליח לתפוס המעות עבור המלוה. ובכה"ג לא שייך לומר דהוי תיפס לבע"ח וחב לאחרים כיון דהוי ספק חב וחזקת מ"ק אין על המעות ע"כ בספק ממון דאין בו חזקת מ"ק ס"ל דהשליח יכול לתפוס עבור המלוה דהא הוי ספק השקול אבל בזרק חובו ספק קרוב כו' כיון דאין מוחזק בו שום אדם ע"כ הדין הוא דיחלוקו וכמו כל ממון המוטל בספק דקאי באגם דחולקין ולולי תפיסת השליח בהולך חוב כו' לא הי' הדין להנתן להמלוה דהא אף דלפרעון קאי עכ"ז לא מקרי המלוה בשם מוחזק יותר משום האי סברא וכדמוכח מהא דספק קרוב כו' דהך סברא דלפרעון קאי פועל רק דיוגרע חזקת מ"ק של הלוה כמש"כ לעיל אבל לא דיהי' המלוה מוחזק משום זה: אכן במתנה דס"ל להרשב"א והריטב"א והסוברים כהך שיטה הנ"ל דבאמת מספקא לאביי ג"כ ולדידן אי הולך במתנה כזכי או לא ועכ"ז חוזר הנותן משום דיש להנותן חזקת מ"ק. וקשה הא כיון דתפיסה ברשות מהני אף להרשב"א כמבואר שיטתו בב"י ח"מ סי' מ"ב וכן בתקפו כהן של הש"ך כתב כן בשמו דמועלת תפיסה ברשות בכל ספיקא דדינא א"כ הכא הוי השליח תפוס ברשות ואפ"ה ס"ל דחוזר במתנה ונוטלו מהשליח בהספק אי הולך כזכי או לא וע"כ מוכח דס"ל להראשונים הנ"ל דבמקום חזקת מ"ק אלימתא לא מהני תפיסה ע"י שליח. משום דהוי תופס לבע"ח כיון דחב לאחרים דלא מקרי ספק חב משום דהחזקה מבררת לנו דהמעות שייך לבעליו וע"כ הוי השליח חב בוודאי כיון דלולי תפיסתו הי' הדין להנתן להנותן משום חזקת מ"ק שלו אך בחוב דלא שייך חזקת מ"ק מהני תפיסת השליח כיון דבלא תפיסתו הי' הדין דיחלוקו וכמו בהא דספק קרוב ע"כ לא מקרי בשם חב לאחרים כלל א"כ מוכח משיטת הראשונים הנ"ל דבספיקא דדינא היכא דיש חזקת מ"ק לא מהני תפיסת השליח אף בתפיסה ברשות וכש"כ בתפיסה ע"י השליח שלא ברשות וכשיטת הח"מ והב"ש הנ"ל אך היכא דלא הוי חזקת מ"ק מוכח מהם דס"ל דמהני תפיסה ע"י שליח אם השליח תופס עבורו: ולפ"ז מוכח דהא דקיי"ל בסי' קכ"ה בהולך מנה חוב לפ' דפסקו כולם דאינו חוזר די"ל לשיטת הרשב"א וש"פ הנ"ל דמספקא אי הולך כזכי בחוב די"ל דאם השליח אינו רוצה לעכב ולזכות עבור המלוה דהדין הוא דחולקין כמו כל ממון המוטל בספק אך זה ליתא דהא מבואר בסי' קכ"ה דאם השליח החזיר המעות להלוה דחייב לשלם משום שפשע כדמוכח שם בספ"ק דגיטין מעובדא דר' דוסתאי ור' יוסי ובירושלמי שם וכמש"כ כן ג"כ בחידושי הרשב"א ספ"ק דגיטין שם על מה דא"ל אמאי תיעבד הכי דהחזרת המעות להמשלח ודוקא החזיר באונס פטור ובאמת מוכח מזה הסוגיא דלדינא קיי"ל דבחוב ופקדון הוי הולך כזכי בוודאי ולא מצד ספיקא ויש להאריך בזה עכ"פ זה מוכח בוודאי מן שיטת הרשב"א וש"פ הנ"ל בפי' להא דגיטין דאף לאביי מספקא לי' אם הולך במתנה כזכי או לא ועכ"ז ס"ל דחוזר ונוטלו מיד השליח בע"כ ולא אמרינן דהשליח יכול לתפוס עבור המקבל דמוכח מזה דס"ל לדינא דלא מהני תפיסת השליח בספיקא דדינא משום דהוי חב לאחרים וכשיטת הב"ש והח"מ הנ"ל: ואפשר לומר באמת לפי מה דכתב בחידושי הרשב"א לגיטין ד' ס"ג שם בזה"ל ואי נמי י"ל דאביי דאמר בגט ובמתנה דהולך לאו כזכי לאו בחד אנפא דלגבי גט מספקא לי' ולגבי מתנה הוי בוודאי הולך לאו כזכי עכ"ל ח"ה וקשה דלמה לי' לדחוקי כ"כ ולומר דלאו בחד אנפא הוי הא י"ל בכוונת אביי דס"ל גם במתנה דמספקא לי' אם הולך כזכי או לא וכמו דס"ל לאביי בגט מצד ספיקא והא דמתנה דס"ל דחוזר הבע"ב ונוטלן מהשליח טעמו דתפיסת השליח הוי כמו תופס במקום דחב לאחרים כנ"ל ומדהוצרך לדחוקי כנ"ל מוכח דס"ל להרשב"א בהאי אי נמי די"ל דגם במתנה אי הוי מספקא לן אי הולך כזכי או לא הי' חוזר המשלח ליטלו מן השליח משום דהי' הדין בזה כמו דס"ל לרב בהולך חוב לפ' דאינו חוזר ונוטלו מהשליח כיון דהשליח תופס עבור המקבל א"כ הדין בזה ג"כ דהממע"ה: וע"כ הוצרך לדחוקי דלאו בחד אנפא הוי זה אך בתי' הראשון כתב לחלק דשאני מתנה מן חוב דיש בו חזקת מ"ק וס"ל בתי' הא' דלא מהני תפיסת השליח אבל בתירץ הב' דס"ל שלא לחלק בזה בין מתנה לחוב דגם בשניהם שייך לדון חזקת מ"ק: ועכ"ז ס"ל לרב דאינו חוזר משום דתפיסת השליח הוי כתפיסת המלוה הבע"ד בעצמו א"כ ה"ה במתנה וע"כ הוצרך לדחוקי דלאו בחד אנפא הוי זה א"כ חזינן דהרשב"א עצמו לאו ברירא לי' הך מילתא ומספקא לי' אם מהני תפיסת השליח בספיקא דדינא במקום דיש חזקת מ"ק או לא מהני וזה הדין תלוי בשני תירוצים של הרשב"א הנ"ל ומהרמב"ן שהקשה מהא דאביי