נחל יצחק חלק א פא

עדים חייב בשעורים רק הסוגיא מיירי למ"ד פלגא נזקא ממונא וע"כ מתחייב בהודאת עצמו א"כ לשיטת הרשב"א וש"פ הנ"ל ליכא לאוכוחי מידי מהש"ס דב"ק כמו שהוכיח האו"ת והנתיבות דבדררא דממונא אינו מועיל תפיסה באינו טוען על גוף הדבר שהוא שלו דהא לשי' הרשב"א וש"פ ניחא הסוגיא דלא מהני תפיסה כי אם בתפס הקטן דהא לא הוי דררא דממונא וע"כ שפיר פסק הרשב"א דאם יש עדים דממושכן הוא בידו וא"י בכמה דיכול לתפוס ואין לנו הכרח לחלק בין ספק בשטר דמבואר בסי' מ"ב דמהני תפיסה גם עבור חובו וכמש"כ הש"ך שם ס"ק ט"ו דבטוען ברי מהני תפיסה על חוב דלשיטת הרשב"א וש"פ אין הכרח כלל לחילוקם משום דעיקר החילוק של אחרונים שכתבו לחלק בין ספק בשטר לדררא דממונא הוא דוחק גדול ועיקר קושיות האו"ת והנתיבות מהא דב"ק הוא רק לשיטת הרא"ש ובעה"ת דהובא בש"ך סי' פ"ח ס"ק ט"ו דמפרשים כולי סוגיא דב"ק דמיירי בעדים והוי דררא דממונא ואפ"ה אינו מועיל תפיסה כי אם בדמי קטן ומזה הוכיחו כן וכיון דנתבאר דזה אינו הכרח כ"כ לשיטתם ע"כ בלא ראיה קשה לחלק כחילוקם: ענף ב ובעיקר הוכחת קושייתם נלענ"ד לדון לפי המבואר בטור סי' פ"ח והובא בסי' פ"ח בחו"מ סעי' י"ב בסמ"ע ס"ק כ"ז דלכן מהני תפיסה בטענו חטים והודה בשעורים משום דיכול לומר לכן לא תבעתי שעורים מפני שהייתי מוחזק בהם מקודם וכ"כ הרא"ש שם דדוקא בתפס מקודם שבא לב"ד מהני ואף לשיטת הסוברים בטענו חטים והודה בשעורים פטור משום הודאה אפ"ה מהני תפיסתו לפי שיכול לומר כן ובספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ט"ז ענף ד' כתבתי לפרש דמפני מה מהני תפיסה בטענו חטים להסוברין דמשום מחילה נגעו בה ואמרתי דהטעם הוא כהסוברין דבתפס משכון בידו לא מהני מחילה המובא בחו"מ סי' רמ"א וע"כ לא הועיל מחילתו כיון דהתובע תפיס משכון בידו עי"ש ולפי כל זה יש לדון היכא דתפיס מתחלה שעורים בעת דתבע מחבירו החיטים דאף דאח"כ חזר ותפס ממנו חבירו מ"מ מבעי להיות דלא יועיל תפיסתו דהא לאו מצד ספיקא מהני תפיסתו בשעורים ואז היה מהני תפיסת חבירו כמו בכל ספיקא דדינא אלא דאמרינן דכיוון דחבירו הודה לו בשעורין וחייב לו בוודאי ומצד הודאת התובע הא יכול לומר אמתלא דלא תבעתי אותם לפי דהייתי מוחזק בהם או לשי' הסוברים משום מחילה כנ"ל א"כ היכא דהיה תפיס לא הועיל מחילתו כלל א"כ חייב בוודאי לשלם השעורין מפני הודאתו ע"כ לא מהני בחזר הנתבע ותפס וכש"כ לשי' הרמ"ה דהכריע הש"ך בסי' פ"ח כוותי' דטענו חיטים והודה בשעורים פטור משום טענת משטה אני בך דהיכא דתפס לא שייך משטה כמבואר בסי' פ"א וע"כ בוודאי אף דחזר ותפס ממנו חבירו וודאי דלא מהני תפיסת השני ומוציאין השעורים ממנו. ולפ"ז יש לתרץ בפשיטות קושיות האו"ת הנ"ל דאמאי לא תועיל תפיסה בכולו משום דיש לדקדק על הא דב"ק דהיו מזיקין שניים דהממע"ה דאי לא מייתי ראיה שקל כדאמר מזיק ומוקי ליה בתפס דהא כיוון דאמרו הממע"ה ומשמע דמיירי דהניזק בא להוציא מן המזיק ואי בתפס א"כ לא בא להוציא רק להחזיק אך פשט הדבר הוא כיון דגוף החפץ הוא של המזיק ויכול לסלקו בדמים מקרי הניזק מוציא מן חבירו [ועדיין יש לדון ע"פ זה בבבא דהיו המזיקין שניים ושניהם תמין אך גם בזה יש לדון כנ"ל וקצרתי] אכן י"ל דמסתברי יותר הלשון דהממע"ה משום די"ל דמיירי באמת היכא דמעיקרא בעת הודאת הניזק היה אז הניזק תפוס ואח"ז חזר המזיק ותפס מן הניזק ע"כ אף אם לא מייתי ראיה שקל כדאמר מזיק משום דהא דזכה הניזק בתפיסתו לאו משום ספיקא נגעו בה אלא משום דעיקר הטעם דמיפטר בטענו חיטים מחמת הודאה או מחילה או משום משטה לא שייך כ"ז היכא דהיה תפוס ועומד ומצד וודאי זכה בתפיסתו וכנ"ל לכל השיטות וע"כ אף בחזר ותפס המזיק לא מהני תפיסתו כיון דכבר זכה הניזק בהם מצד וודאי כנ"ל ומש"כ הקצוה"ח בסי' פ"ח לדון לטעם הסוברין דטענו חיטים יהודה בשעורין פטור משום הודאה דהוי כתרי הודאת דסתרי אהדדי ומהני תפיסה כמו בתרי ותרי והאריך שם בזה. י"ל בזה דאינו דומה לתרי ותרי דהא בתרי ותרי לא מהני תפיסה כי אם בטוען ברי והכא כיון דהודה כבר להיפך איתרע טענתו ולא מקרי טוען ברי רק כמו טוען שמא וכעת מצאתי בנתיבות סי' פ"ח ס"ק ד' שכתב להשיג על הקצה"ח. ע"כ י"ל דמיירי באמת דכעת חזר המזיק ותפס מהניזק רק בעת דהיו מחולקין בהטענות היה הניזק אז תפס ואח"ז חזר המזיק ותפס מהניזק ע"כ מוציאין דמי הקטן או דמי תם מהמזיק כיון דהניזק היה תפיס מתחלה וזכה בו מצד וודאי בזה וע"כ מוציאין מהמזיק דמי הקטן והא דקאמר הגמ' דתפס היינו בלשון עבר אבל דמי גדול או דמי מועד אין מוציאין מהמזיק א"כ אינו קשה קושיות האו"ת הנ"ל וי"ל באמת דבדררא דממונא היכא דתפס מהני תפיסתו רק הש"ס מיירי היכא דכעת המזיק חזר ותפס ובדררא דממונא אף דמהני תפיסה מ"מ אם חזר וזכה הב' זכה בו משום דכיון דהוא מוחזק זכה משום הממע"ה כמבואר ברא"ש כתובות פ"ב סי' י"ג ועיין בקרבן נתנאל שם ס"ק ל"ה וכן מבואר בכללי תפיסה ואם הב' תפיס מהראשון אין מוציאין ממנו כיון דהוי ספק וכ"א זכה משום הממע"ה אבל דמי קטן או דמי תם שקיל אף להוציא כיון דזכה בו כבר בעת דהיה תפס מעיקרא ואתי שפיר קושיות האו"ת לשיטת הפוסקים הנ"ל: וכ"ז אינו רק לשיטת הפוסקים המובא בח"מ סי' פ"ח סעי' י"ב וברמ"א שם דמחלק דדווקא תפס מקודם שבא לדין מהני אבל בתפס לאחר שעמד בדין מפקינן מיניה ע"כ אתי שפיר כמש"כ אבל לשי' המחבר שם דאינו מחלק בין תפס מקודם או אח"כ ולעולם לא מפקינן מיניה ואליביה דהך שיטה מוכרח לומר דהא דמהני תפיסה בטענו חטים והודה בשעורים דזהו משום דהוי ספיקא בהודאה זו אי הוי הודאה מעליא או לא כמש"כ הסמ"ע והט"ז והנתיבות שם ולפי"ז שפיר הקשה האו"ת דאמאי לא מהני תפיסה אף בדמי מועד כיון דמשום ספיקא נגעו בה אך עדיין אפשר לומר דלשיטת המחבר בסי' ת' סעי' ג' המובא בש"ך סימן פ"ח. ס"ק ט"ו וס"ק ט"ז דביש עדים חייב כמש"כ הש"ך שם דהיכא דאינם יודעים העדים איזה מהן היזק א"כ אינם מכחישין אותו עיי"ש ולפי"ז מוכח לומר דהך סוגיא דס"פ המניח קאי למ"ד פ"נ ממונא והא ר"פ מיירי התם דאלו למ"ד קנסא ע"כ מיירי דאיכא עדים א"כ הא לא שייך בזה טענו חטים כו' וכמש"כ הנ"י והרשב"א בב"ק שם וכמש"כ הש"ך שם ס"ק ט"ז ולפי"ז אין מקום לקושית האו"ת דהא לא הוי דררא דממונא כיון דליכא עדים ועיין בקצה"ח סי' פ"ח ס"ק ט' והא דאמרו שם מתניתין דלא כסומכוס היינו משום דהרישא זה אומר שורך היזק וזה אומר בסלע לקה ע"כ מיירי לכו"ע ביש עדי רדיפה וכמש"כ כ"ז הקצה"ח בקונטרס הספיקות כלל ב' סי' ח' עיי"ש, אך עיקר קושית האו"ת הנ"ל תסוב על הרא"ש בב"ק ס"פ המניח שכתב בזה"ל דאם תפס כו' אף בפני עדים משתלם כדאמר מזיק אבל כדאמר ניזק לא כיון שתפס בעדים ע"ש. וחזינן דס"ל דאף דעדיין תפוס כדאמר ניזק לא מהני תפיסתו ומוציאין ממנו א"כ ליכא לפרושי כמש"כ לעיל דהסוגיא מיירי דהשתא חזר המזיק ותפסו מהניזק וגם ליכא למימר דהסוגיא מיירי בליכא עדים דהא הרא"ש פירש שם דהסוגיא מיירי באיכא עדים א"כ הוי דררא דממונא ותקשה שפיר קושית האו"ת דאמאי לא מהני תפיסה אף בדמי מועד וגם הא שיטת הרא"ש דבתרי ותרי ובשארי ספיקות מהני תפיסה בטוען ברי וכמש"כ הרא"ש בפ"ק דב"מ סי' י"ג וכתובות פ' ב' סי' י"ג א"כ קשה מאוד מפני מה בדררא דממונא לא תועיל תפיסה בטוען ברי להחזיק אף דמי מועד בשלמא בקטן וגדול ניחא לפי דהוי קנס וי"ל דס"ל להרא"ש כשיטת הראב"ד דבקנס לא מהני תפיסה בספיקא דדינא אף דמבואר ברא"ש ב"ק פ"ב סי' ב' דאף בקנס מהני תפיסה ודלא כהראב"ד עכ''ז י"ל כיון דס"ל להרא"ש כהסוברין דלא מהני תפיסה בספיקא דדינא כי אם בטוען ברי. והיכא דצריך טענת ברי אפשר דגם לדעת הרמב"ם דבקנסא מהני תפיסה היינו לשיטתו דלא בעי שיהיה טוען ברי אבל להסוברין דבעי טענת ברי א"כ בקנסות דעיקר החיוב הוי על ידי ב"ד