נחל יצחק חלק א עג

הגוף מפקיע משיעבוד נאמר זה ביחד עם חמץ ושחרור כלשונם בגמ' דחמץ והקדש ושחרור מפקיע מידי שיעבוד וגבי חמץ הא מבואר בפסחים דף ל"א דאם קונה משכון אז אינו נאסר החמץ משום שעבר על בל יראה ואמרו שם שהלוה את ישראל על חמצו ד"ה עובר משום לא קני משכון [ועיין בתוס' כתובות ד' נ"ט ד"ה שדה זו כו' וש"ך חו"מ סי' רי"א וביו"ד סי' רכ"א וערכין ד' כ"א ובר"נ נדרים ד' מ"ז ובב"מ ד' ס"ז בתוס' ד"ה ושביעית משמטתו כו']. א"כ הוא הדין בהא דקדושת הגוף מפקיע משיעבוד דהיכא דקונה משכון דינו לענין זה כקנין דאינו חל הקונם שלו להפקיע קנין שיש להמלוה בהמשכון וגם במשכון בשעת הלוואותו אף דאינו קונה משכין כ"כ מ"מ הא ידוע מש"כ התוס' והרא"ש דכיון דקני משכון שלא בשעת הלוואתו ע"כ ממילא קני לי' במקצת אף בשעת הלואה וכתבו כן בהא דחמץ בפסחים ד' ל"א ובגיטין ד' ל"ז בשביעית ובתוס' שם ד"ה שאני משכון כו' והובא בש"ך סי' ע"ב ס"ק ט' וה"ה דמה"ט אינו יכול הלוה לאסור נכסיו על המלוה אף במשכון בשעת הלואה ועיין בש"ך סי' ע"ב ס"ק ק"ט בסופו שכתב דאע"ג דאינו קונה משכון בשעת הלוואתו מ"מ כו' ואף דהלוה מכחיש המלוה ואומר דאינו חייב לו כלל עכ"ז המלוה דאומר דחייב לו א"כ לפי דבריו דחייב לו וקנה המשכון א"כ לא חל הקונם של הלוה וכמש"כ לעיל בשם הר"ן והנימוקי לב"ב גבי הא דהקדיש נכסיו מהו דב"ב ד' קמ"ח דלכן לא חיישי התם לספק מעילה משום דהא אומר ברי לי דאין בו חשש איסור ואדם נאמן ע"ע: וכן קיי"ל בהא דסתם נדרים להחמיר ופירושן להקל כמו בנדרים ד' י"ח וה"ה בהא דהמלוה טוען ברי על החוב ואינו חל הקונם של הלוה להפקיע הקנין של המשכון דרחמנא אקני לי' בגוף החפץ עד שיסלק לו חובו וכש"כ לשיטת הרמב"ן בספ"ו דשבועות דאף בשעת הלואה בע"ח קני משכון והובא בש"ך ח"מ סי' ע"ב ס"ק ט' וכן יכול למכור לאחר אף דהאחר אינו טוען ברי מ"מ כבר זכה בו המלוה כדין כיון דטוען ברי ומה מכר ראשון לשני כל זכותו כו' וכה"ג מבואר ביו"ד סי' קכ"ז סעי' א' בסופו דאם מכחיש להעד אזי שרי לכל העולם וכמש"כ הש"ך שם ס"ק ו' וכמו דכתבתי במק"א לבאר הא דכתובות ד' כ"ב בשנים אומרים נתגרשה כו' דבאומרת ברי וניסת לא' מעדי' לא תצא ומשמע דאף הולד כשר דאף דאינם יכולים לומר ברי לי אפ"ה כשרים בקהל ואף בספק חללה בכהונה דלא שייך גבי' לדון בספק ממזר מותר בקהל אפ"ה מותרים לכהונה וע"כ הטעם דכיון דיצאו בהיתר כו' וקושיות רעק"א זצ"ל בכתובות ד' כ"ז ברבי זכרי' בן הקצב תרצתי במק"א ואכמ"ל: ענף ד ובעיקר מש"כ לעיל דקדושת הגוף חל על דבר דאינו ברשותו רק הוי שלו נלע"ד להביא ראי' לזה מהא דפסחים ד' מ"ח מן המאתיים ממותר ב' מאות שנשתיירו בבור דערלה פסול לנסכים וקשה ל"ל קרא לזה תיפוק לי' בלא"ה דאין חלה קדושה על איסורי הנאה דהא א"ה ליתנהו במכירה וכמבואר בב"ק ד' מ"ה מכרו אינו מכור והתוס' בזבחים ד' ע"א וסנהדרין ד' פ' ובשא"ד א"כ ממילא ידענו דאין חל קדושה על ערלה דהוי איסורי הנאה ול"ל קרא ואפשר לומר בזה לפמש"כ התוס' בב"ק ד' ע"ב ע"ב ד"ה דאי ס"ד דאורייתא כו' דמוכח דתקרובת הוי דאורייתא דאל"כ אמאי אמרו לעיל דלאו דמרה קא טבח ואי דרבנן הוי חשוב שפיר דמרה כו'. ע"ש ולפ"ז י"ל דלכן ערלה דנתבטל בפחות ממאתים דמה"ת בטלה ברוב רק דרבנן תקנו מאתים כמש"כ התוס' בב"מ ד' נ"ג וע"כ חשוב שפיר דמרה ולא מיפסיל אלא מחמת מן המאתים כו': אבל זה דוחק דהא מסקי התוס' שם בב"ק דהיכא דאסרו חז"ל בכל הנאות אז אף היכא דאין איסורו אלא מדרבנן חשוב שפיר דלאו דמרא כיון דעיקרו מדאורייתא ושאני חולין שנשחטו בעזרה וכמבואר באה"ע סי' כ"ח אכן לפמש"כ דקדושת הגוף חל על דבר דאינו ברשותו אתי שפיר דהא איסורי הנאה חשוב שלו כמש"כ הריטב"א בסוכה ד' ל"ה והמג"א סי' תרמ"ט ס"ק כ' ההג"ה ואפשר לומר דבזה גופא פליגי הנך אמוראי בסוכה ד' ל"ה דחד אמר של ערלה פסול לפי שאין בו היתר אכילה וח"א לפי שאין בה דין ממון. וי"ל דמאן דס"ל לפי שאין בו היתר אכילה ס"ל דאיסורי הנאה מיחשב שלו ופליג אאידך מ"ד דס"ל איסורי הנאה לא הוי שלו ובזה אתי שפיר כוונת המג"א שם משום דלהלכה כתב הכ"מ פ"ו מהל' ביכורים דהלכתא כר' חייא דפסק לפי שאין בו היתר אכילה דהוי רבו דרבא של ר' אסי ע"ש. ועפ"ז יש לעי' באו"ח סי' תרמ"ט סעי' ב' בהגה"ה וכמש"כ לפמש"כ הריטב"א שם דלמסקנא דפליגי במעשר שני י"ל דכו"ע מודי דאיסורי הנאה הוי שלו ויש לעי' הרבה ובכוונת הריטב"א שם ואכמ"ל וביותר אתי שפיר לפמש"כ הרמב"ם בסוכה בפי' המשניות שם דהא דפסיל אתרוג של ערלה לפי שאין בו דין ממון דזהו נלמד מדכתיב פרי ע"ש. אך יש לעי' מירושלמי סוכה רפ"ג דיליף מדכתיב בלולב לכם משלכם ולא משל איסור הנאה וקצרתי בכ"ז: ע"כ הגה"ה: ועיין בר"ן בעו"ג ד' מ"ג ובנדרים ד' פ"ה ובר"נ וברשב"א שם ובמח"א ה' זכיי' מהפקר סי' ד' ובספרי ח' יו"ד סי' כ"ג ענף ג' וכיון דאיסורי הנאה הוי שלו והא דליתא במכירה הטעם הוא משום דאיסור הנאה משוי לזה לאינו ברשותו וכמש"כ הקצה"ח בסי' ת"ה ע"כ הוי מצי להקדיש יין ערלה לנסכים משום דהוי קדושת הגוף ע"כ בעי קרא מן המאתיים ובזה אתי שפיר ביותר דברי הרמב"ם פ"ה איסורי מזבח הל' ט' שכתב אין מביאין מנחות ונסכים מן הערלה וכלאי הכרם מפני שהוא מצוה הבאה בעבירה כו' משמע שאף ערלה בלא תערובות כלל הי' חלה עליו קדושה זולת טעמו שכתב וקשה הא בל"ז הוי איסורי הנאה וכנ"ל אכן לפמש"כ אתי שפיר משום דשאני היכא דהוי קדושת הגוף ועדיין יש לעי' בזה שסיים הרמב"ם שם דאם הביא לא נתקדשו להיות ראויים לקרבן אבל נתקדשו להיות כקדשים שנפסלו וכתב הלח"מ שם שכן הוא בתוספתא וכיון דנפסלו מקרבן א"כ אין דינו כקדושת הגוף. א"כ קשה איך חל עליהם קדושה להיות כקדשים שנפסלו אכן לפמש"כ הנו"ב במ"ת ח' או"ח סי' קל"ד לתרץ קושיות הש"א על הרמב"ם בסי' צ"ו כ' דבדיעבד אם עבר והקריבו כשר ע"ש א"כ דינם כמו קדושת הגוף וחל שפיר על איסורי הנאה כנ"ל וגם הא שיטת הרמב"ם דמצוה הבאה בעבירה לא מיפסל אלא מדרבנן כמש"כ הנו"ב שם וכן הך דרשא דמן המשקה לישראל והקריבהו לפחתיך ס"ל להרמב"ם דז"א אלא מדרבנן ועי' בכ"מ פ"ב איסורי מזבח הל' י' ובשעה"מ פ' י"א הל' שחיטה מה שהקשה ע"ז מחולין ד' י"א ואכמ"ל וכיון דמה"ת חל קדושת הגוף ע"ז ע"כ חל קדושתו אף על איסורי הנאה כנ"ל: ועפ"י מה שנתבאר יש לתרץ מה שהקשו בתוס' כתובות ד' ל"ג ע"ב ובסנהדרין ד' פ' ובזבחים ד' ע"א על ר"ל דאמר בב"ק ד' ע"ז דכל היכא דליתא במכירה ליתא בטביחה א"כ אמאי אמרו גנב שור הנסקל וטבחו משלם ד' וה' הא שור הנסקל ליתא במכירה והוכיחו מזה כשיטת ר"ת דשור הנסקל אינו נאסר מחיים אבל לפי מה שנתבאר אתי שפיר דהא עיקר מלתא דאיסורי הנאה ליתא במכירה הוא משום דאף דהוי שלו עכ"ז הא הוי אינו ברשותו ומבואר בב"ק ד' ס"ח דר"ל ס"ל כצנועין דחל מכירה והקדש על דבר שלו אף דהוי אינו ברשותו ע"כ לריש לקיש יש לדון דאיסורי הנאה ושור הנסקל איתא במכירה כיון דאיסורי הנאה הוי שלו ואם עבר ומכר מהני מכירתו והא דב"ק ד' מ"ה דמשנגמר דינו אינו מכור אינו קשה על ר"ל דהא זה פלוגתא דתנאי בב"ק ד' ס"ח שם ולר' יוחנן דס"ל שם בב"ק ד' ס"ח דאין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו א"כ איסורי הנאה ליתא במכירה לפ"ז הא ר' יוחנן ס"ל בב"ק ד' ע"ז דאף היכא דליתא במכירה מ"מ איתא בטביחה ומתורץ קושיות התוס' הנ"ל וחמץ בפסח שאני כמש"כ המק"ח הל' פסח סי' תל"א דאף להריטב"א דאיסורי הנאה הוי שלו עכ"ז חמץ בפסח כיון דכתיב בו תשביתו ובל יראה ע"כ גם הריטב"א מודה דלא הוי שלו ועי' מזה מש"כ המג"א בסי' תמ"ד ס"ק י"א דעשה דתשביתו חמיר טפי דכל שעתא ושעתא עובר ועי' בש"א סי' פ"א ועי' בב"ק ד' ע"א אי מה קודש אסור בהנאה כו' ת"ל לכם שלכם יהא איסורי הנאה הוא ולאו דמרא קטבח ובפי' רש"י שם ובהא דגיטין ד' כ' כתבו על איסורי הנאה וקצרתי בכ"ז: