נחל יצחק חלק א עא

אף דאיסורי הנאה הוי דבר שאינו ברשותו עכ"ז הא קדושת הגוף חל על דשלב"ל וכמש"כ התוס' בקידושין ד' ס"ג ד"ה וידים איתנהו כו' וכן האריך בזה הקצה"ח סי' קיז וזהו שיטת הרמב"ם המובא באה"ע סי' פ"א בב"ש ס"ק ה' דקונם חל על דשלב"ל וביו"ד סי' רל"ד ש"ך ס"ק צ' וביאור הגר"א שם ס"ק קכ"ח: הגה''ה ועפ"ז תירצתי מה דהקשה לי רב מובהק אחד על דברי התוס' חולין ד' קי"ז ד"ה הוא לפני כפרה כו' בסה"ד כתבו ובעור דליכא מעילה דאורייתא כו' והקשה הלא גמ' מפורשת זבחים ד' ק"ג ע"א ת"ר עולת איש פרט לעולת הקדש ד"ר יהודה ר' יוסי ב"ר יהודה אומר פרט לעולת גרים כו' מאי פרט לעולת הקדש כו' ר' איבו א"ר ינאי פרט למתפיס עולה לבדק הבית לא מבעיא למ"ד קדשי ב"ה תפסי מה"ת אלא אף למ"ד לא תפס הנ"מ בשר אבל עור תפיס עכ"ל אלמא דהעור נתפס קדושתו מה"ת והאיך כתבו התוס' שהוא מדרבנן עכ"ל ויפה הקשה. ובאמת כן כתבו התוס' ביומא ד' נ"ט ע"ב בד"ה הוא לפני כפרה כו' ע"ש ונראה לי בזה משום דעפ"י סברא הדין נותן כיון דעל הבשר לא נתפס קדושת בד"ה רק על העור א"כ מקרי עדיין עולת איש והעור לכהנים מה"ת רק דרבנן תקנו בו מעילה וכה"ג כתבו התוס' בחולין ד' קי"ז ד"ה אמר ר' ינאי כו' בסה"ד בזה"ל דאע"ג דהעור לכהנים אין לחוש כיון דכל הבשר למזבח עכ"ל אלא למאן דדריש להאי עולת איש דאתי פרט לעולת הקדש ע"כ מוכח דגזה"כ דכה"ג אין העור לכהנים אבל לר' יוסי בר"י דדריש פרט לעולת גרים אין זה מוכח מן הקרא. ע"כ י"ל מסברא דבזה ג"כ העור לכהנים וליכא מעילה מה"ת ושפיר כתבו התוס' בזה ויש להאריך עפ"ז בחולין ד' קל"ה וקצרתי: ויותר נלענ"ד בזה ע"פ מה שיש לדון בהא דזבחים דעל העור נתפס בו קדושת בד"ה כפי' רש"י שם דדוקא על הבשר דהוי אינו שלו בזה לא חלה קדושת בד"ה אבל העור דלא הוי ממון מזבח והכהנים אינן זוכין עד אחר השחיטה ע"כ תפיס עכ"ל ויש לדון בזה דלאיזה דבר מקרי העיר ממון שלו והא אין לבעלים שום זכות בהעור כלל. דהא אם ישחטו יהי' העור שייך לכהנים ואם יפסל יצא לבית השריפה כמבואר בזבחים ד' ק"ג ע"ב וביו"ד סי' ש"ז וכיון דאין לבעלים שום זכות היתר כלל בהעור א"כ זה דומה למה דכתבתי בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' צ"ד בשם הקצה"ח סי' ת"ה שהביא בשם הריטב"א בסוכה [ומה שכתוב שם בשם הרשב"א הוא ט"ס וצ"ל הריטב"א דאיסורי הנאה הוי שלו רק דהוי אינו ברשותו ע"ש ולפ"ז י"ל דה"ה העור דבהמת קדשים הוי שלו רק לפי דאינו בידו לאתהנויי מיני' מחמת איסור כנ"ל. ועי' מזה בחולין ד' כ"ח תוס' ד"ה אתא כי ממסמס כו' בסה"ד וגם איכא צער בע"ח וקצרתי ע"כ מקרי אינו ברשותו והא קיי"ל כר' יוחנן דב"ק ד' ס"ט דאין יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו אף דהוי דבר שלו וע"כ אף העור לא נתפס בקדושת בד"ה מה"ת רק מדרבנן ושפיר כתבו התוס': אבל לר' יהודה מצינו בב"ק ד' ע' ע"א בתוס' ד"ה כסתם יחידאה כו' דכתבו התוס' שם וי"ל דלמא ר' יהודה כל שלקטו נמי שרי כו' א"כ לפ"ז י"ל דהא מבואר בזבחים ד' ק"ג דר' יהודה אמר עולת איש אתי למעט עולת הקדש ומוקי לי' הש"ס פרט למתפיס עולה לבד"ה ועור תפיס כו' ובאמת מוכח מזה דר' יהודה ס"ל דכל שלקטו נמי שרי וכצנועין דס"ל דהיכא דהוי דבר שלו אף דהוי אינו ברשותו ג"כ איתא בהקנאה אף במה דלא עביד דאתי לרשותו כמו הא דכל שלקטו רק כיון דהוי שלו כנ"ל ולכן ס"ל לר' יהודה שפיר דמתפיס קדושת בד"ה על עור העולה אבל לדינא למאי דקיי"ל דלא כצנועין שפיר כתבו התוס' בחולין וביומא ויש להאריך בשיטת הרמב"ם ספ"ה הל' מעשה הקרבנות דלא ס"ל כן גם יש לדון בענין זה בקני את וחמור וקצרתי: ע"כ הגה"ה. וראיתי בהפלאה לכתובות ד' נ"ט ע"ב בד"ה אלא אמר רב אשי קונמות קאמרת כו' שכתב דדוקא במה דעביד דאתי בזה ס"ל להתוס' דקדושת הגוף חל על דבר שלב"ל אבל במה דלא עביד דאתי אין חל קונמות וכן כתב הפלאה בק"א סי' פ"א ס"ק ה' ובמקנה לקדושין ד' ס"ג בתוס' ד"ה וידים איתנהו בעולם כו' ע"ש אבל מן הקצה"ח והפ"י שם בקידושין ד' ס"ג דכתבו עפ"י שיטת התוס' דקונמות חל על דשלב"ל דבזה אתי שפיר מה דאמרו קדושת הגוף מפקיע מידי שיעבוד והקשה התוס' בגיטין ד' מ' דאיך חל להפקיע השיעבוד ותירצו הקצה"ח והפ"י עפ"י סברת רש"י בפסחים ד' ל"א דשיעבוד משווי לדבר דאינו ברשותו וכיון דקדושת הגוף חל על דבר דאינו ברשותו ע"כ מפקיע מידי שיעבוד ובאמת כבר הקדימם בזה השמ"ק בכתובות ד' נ"ט שכתב בפירוש עפ"י שיטת הסוברין דלמסקנא דמסיק רב אשי שאני קונמות דקדושת הגוף נינהו כו' דלפ"ז לא צריך לומר יקדשו ידיך לעושיהן דמה"ט הקדש מפקיע מידי שיעבוד ע"ש: אלמא דאף במה דלא עביד דאתי דהא כ"ז דלא פרע להמלוה לא פקע השיעבוד של המלוה ולא עביד דאתי לרשות של הלוה כ"ז דלא יפרע גם הא הוי מחוסר ממונא דלא אמרינן בזה הואיל כמש"כ הר"ן בפסחים והמג"א סי' תמ"א ס"ק ג' והא דכתובות ד' נ"ט בשדה שמשכנתי לכשאפדנה ממך כו' בידו לפדותה שא"ה דפדה לבסוף כמש"כ במק"א אלמא דאף במה דלא עביד דאתי ג"כ חל קדושת הגוף כיון דהוי דבר שלו לכן שפיר כתבתי בספרי שם דקדושת הגוף חל על איסור הנאה דהוי דבר שאינו ברשותו אף דהוי לא עבידי דאתי כיון דהוי דבר שלו וגם לפמש"כ בספרי שם בשם התוס' חולין ד' ק"מ דקדושת הגוף חל על איסורי הנאה דהא זה לא הוי עביד דאתי לרשותו ואפ"ה חל ומוכח כנ"ל וכן הדעת נוטה דדבר שלו ואינו ברשותו דזה עדיף מן דשלב"ל אף דעביד דאתי דהא ר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל עכ"ז גם לר"מ אינו חל הקנין אלא בעת דיבוא לעולם ומה"ט מודה ר"מ דחוזר מקודם דב"ל כמבואר בב"מ ד' ס"ו בפירות דקל דחוזר בו מקודם דב"ל אף דהוי עביד דאתי ואלו בדבר דאינו ברשותו אף דלא עביד דאתי עכ"ז מצינו לר"ל וצנועין בב"ק ד' ס"ט דאמרו כל הנלקט מזה יהא מחולל ואף דהתם לא עביד דאתי דהא יש לן לומר אוקי אחזקה כמו דלא קיימו השבת הגזל מעיקרא כן לא יקיימו להבא ומה"ט כתבו התוס' במכות ד' ט"ז דלמ"ד דקיימו ולא קיימו הוי זה התראת וודאי משום אוקי אחזקה וכ"כ התוס' בשבת ד' ד' גבי הדביק פת בתנור ע"ש ומצינו דס"ל לצנועין ור"ל דדבר דאינו ברשותו והגוף הוי שלו דחל הקנאה מיד אף מקודם דיכניסו ברשותו ואף דהוי גם דבר שאינו יכול להוציאו בדיינים כמו התם בדבר הנלקט דלא ידעי הבעלים מי המה הלוקטים עכ"ז ס"ל דחל הקנאה מיד אף בעת שאינו ברשותו של הבעלים אף דאנן קיי"ל כר' יוחנן ודלא כר"ל וצנועין עכ"ז הא מצינו עכ"פ לחד מ"ד דס"ל דחל הקנאה מיד כיון דהגוף הוי שלו ואלו בדשלב"ל חזינן לכו"ע אף לר"מ דלא חל הקנאה מיד מקודם דב"ל אף בעביד דאתי וע"כ מוכח דשאני היכא דהוי הגוף שלו אף דהוי אינו ברשותו דזה עדיף מדשלב"ל ועביד דאתי לכן שפיר יש לדון כיון דמצינו בתוס' ורמב"ם דס"ל דחל קונמות מיד על דשלב"ל ועביד דאתי כש"כ דחל קדושת הגוף על מה דהגוף הוי שלו אך דהוי דבר שאינו ברשותו ואף דלא עביד דאתי דהא זה עדיף מדשלב"ל ושפיר כתבתי בספרי כנ"ל וזה מוכח מדברי התוס' דסוף חולין דהובא בספרי שם ומה דהקשתי בספרי שם מהא דב"ק ד' ס"ח ראיתי כעת בקצה"ח סי' קי"ז שם שהקשה כן ותירץ בטוב טעם וגם יש מקום לומר דאף הפוסקים דס"ל דצ"ל יקדשו ידי לעושיהם משום דקונמות אינו חל על דשלב"ל עכ"ז י"ל דיודו לשיטת הסוברין דהיכא דהגוף הוי שלו אף דהוי דבר שאינו ברשותו דבזה חל קדושת הגוף דהא זה עדיף מדשלב"ל וזה נלמד מה ביתי ברשותו כו' וי"ד דזה אינו רק בקדושת ב"ה ולא בקדושת הגוף ולכן אף הנך תנאי דס"ל דלא חל הקנאה על דשלב"ל מ"מ ס"ל דיכול להקנות מה דאינו ברשותו כדמצינו שם לר' יהודה וצנועין ור"ל ועי' בהפלאה כתובות ד' י"א ובדף נ"ט ע"ב ובק"א סי' פ"א ס"ק ה' במש"כ במידי דלא עבידי דאתי בקדושת הגוף ובהא דלוקח עבד ע"מ לשחררו דקדושין ד' ס"ג ויש לדון בזה הרבה וקצרתי וכעין ראי' דלעיל ראיתי בתה"ד בפסקיו סוף סי' קל"ט שכתב ראי' כזו שם דמתכוין להעיד עדיף ממשאל"ס דהא איכא מ"ד דשרי במתכוין להעיד ע"ש: ענף ב ועפ"י מה שנתבאר יש לדון בספיקא דדינא דקיי"ל דמהני תפיסה בפלוגתא דרבוותא די"ל היכא דאחר שתפס השני אסר הראשון בקונם על התופס די"ל דחל הקונם שלו מספיקא דהא כיון דמספקא לן אי שייך לראשון אי לב' ואי נימא דשייך לא' אם כן חל הקונם שלו ואף דהוי דבר שאינו ברשותו עכ"ז הא נתבאר דקונם על איש פרטי דהוי כקדושת הגוף דזהו חל על דבר שאינו ברשותו וכיון דמספקא לן למי שייך החפץ הוי כמו כל ספק נדרים להחמיר ודווקא בספק ממון עניים כתב הר"ן נדרים ד' וא"ו דדינו כמו כל ספק