נחל יצחק חלק א ז

שמעתתא ויין קונדיטון הוא יין מעורב בדבש ופלפלין כמו דאמרו בירושלמי בכ"ד וכמש"כ הרמ"א ביו"ד סי' רי"ז סעיף ט"ו. ובנימוקי ב"ב פ"ו ועיין בשבת ד' ק"מ וביאור הגר"א זצ"ל או"ח סי' רע"ב ס"ק י"ג ולכן למאן דס"ל לדמות ליין קונדיטון בעי דיהיה דומה ממש ליין קונדיטון דיש בו הוספה ותערובת בתוך היין וע"כ לא שייך המעלה דאגורה באהלך עולמים אלא במי שחידש והוסיף משלו בהלכה זו ולא מבעיא אם כל ההלכה הוא רק מה שחידש משלו וודאי דזוכה למעלה זו ואף אם עיקר היסודות הם מה ששמע מת"ח ומזכיר שמם מ"מ כיון שמחדש בה קצת בהוספת טעם וסברא שלו ס"ל להך מ"ד ג"כ דהוי כמו פנים חדשות באו לכאן וזוכה למעלת אגורה באהלך ואף בעת שאומר בתוכן למה ששמע מפי אחרים בשמם ג"כ אז שפתותיו רוחשות וכמו יין קונדיטון דבמה דעירב דבש ופלפלין בהיין דנעשה זה כמו הרכבה מזגיות ונעשה למזג חדש בכולו ועיין בתשב"ץ ח"ב סי' ד' אבל אם אומר דבר הלכה מפי אחרים בלא שום הוספה משלו דזה דומה לחמר עתיק שלא נשתנה מברייתו כלל בזה אינו זוכה למעלת אגורה באהלך ואף דבמה דאמרו בכ"ד דכל האומר בשם אומרו מביא גאולה מצינו כן אף במה שאומר מפי אחרים בלא שום הוספה משלו מ"מ הך מילתא שיהיו שפתותיו דובבות ס"ל להך מ"ד דזה לא שייך היכא דכולו הוא רק מה ששמע מאחרים ולא נשתנה קצתו באיזה הוספה כיון דאינו דומה ליין קונדיטון שיש בו הוספה ותערובת ולמאן דס"ל לדמות לחמר עתיק ע"כ אף מי שלא חידש והוסיף משלו כלל ג"כ זוכה למעלת אגורה באהלך כיון דחבירו שמע ממנו למה שאמר כן בשם אחרים ואף שלא נשתנה בפיו כלל והוי כמו יין ישן בלא שום תערובת בתוכו דאף שלא נשתנה מברייתו כלל מ"מ זוכה למעלה זו והוי נפקא מינה רבתא מפלוגתתן: ומש"כ היפ"מ דמאן דס"ל לדמות לחמר עתיק ס"ל דמעלה זו אינו נוהג אלא בהלכה למעשה יש להוכיח כן מסנהדרין ד' צ' אמר ר' יוחנן משום רשב"י כל ת"ח שאומרים הלכה משמו בעוה"ז שפתותיו דובבות כו' וכן הוא בירושלמי שקלים פ"ב הל' ה' בזה"ל ואף שפתותיהן של צדיקים כיון שאומרים דבר הלכה מפיהם שפתותיהן רוחשות כו' הרי להדיא דאמרו כן בדבר הלכה ומשמע לכאורה דז"א רק בהלכה וזה ברור דהא דסוטה ד' כ"א דדרשו על פסוק בהתהלכך תנחה אותך זה העוה"ז בשכבך תשמור כו' והקיצות היא תשיחך לע"ל ועיין בתד"א פ' י"ח מזה זה השכר הוא בין ד"ת שהם הלכות ובין אינם הלכות ועפ"ז הארכתי במאמרם אבות פ"ו אך משום הך הקיצות היא תשיחך לא ישוח גופו ושפתותיו בקבר אלא לע"ל אבל באומרים דבר שמועה מפיו אז זוכה גופו לשוח בתורה אף שהוא בקבר כמבואר בירושלמי ברכות ושקלים הנ"ל דאמרו שפתותיהן רוחשות עמו בקבר וי"ל דלא פליגי בזה עם ש"ס דילן ועיין בתנחומא סוף ברכה דמשמע ג"כ כנ"ל וקצרתי הנה זה המעלה אפשר לומר דז"א נוהג אלא בהלכה וכמש"כ היפ"מ כנ"ל ועפ"ז י"ל במה דאמרו במדרש שביקש דוד שהעוסק בתהלים יחשב כעוסק בנגעים ועיין בנפש החיים שער ד' פ"ב וי"ל דלכן ביקש דוד כן לפי דאמרו ביבמות ובירושלמי שקלים דביקש דוד אזכה שיהיו דברי נאמרין בבהכ"נ ובהמ"ד כדי שיהיו שפתותיו דובבות ומה"ט אמרו דוד מלך ישראל חי וקיים משום דנתקבלה בקשתו לפני ה' וכיון די"ל דז"א אלא בהלכות ע"כ ביקש דוד שהעוסק בתהלים יחשב כאלו עוסק בנגעים ואהלות ויהיה נחשב כמו הלכות וישיג למעלת אגורה באהלך תמיד ועפ"ז יש לפרש הפסוקים והוא: יא תהלים כ"א תאות לבו נתתה לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה כי הקדמנו ברכות טוב גו' חיים שאל ממך נתתה לו ארך ימים עולם ועד ובעירובין ד' נ"ד רבא רמי כתיב תאות לבו נתתה לו וכתיב וארשת שפתיו כו' והנ"ל בזה דהא רש"י פירש בתהלים שם בפסוק ב' דקאי שם בדוד עצמו והך כי תקדמנו ברכות טוב משום דהקדמת ברכתך לי ע"י נתן הנביא ש"ב ז' ע"ש ושם כתיב ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ ואמרו במדרש קהלת על פסוק והשבע לעשיר אינו מניח לו לישון דכל מי שהוא יגע בתורה בעוה"ז אין מניחין לו לישון לע"ל כו' ועד היכן ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ ע"ש משום דהך שם גדול הוא מה שיזכה שיאמרו תמיד דבריו בשמו בבהכ"נ כמו שאמרו במדרש טוב שם משמן טוב זו תורה וכמו דאמרו בתנחומא והובא ביפ"מ ברכות פ"ב אות י"ד בפסוק והשבע לעשיר כו' ע"ש וזהו כעין הא דברכות ד' ס"ד ת"ח אין להם מנוחה כו'' וקב"ה הבטיח לדוד על מה שביקש אגורה באהלך כו' וע"ז הבטיחו שיעשה לו שם גדול בתורה כשם הגדולים אשר בארץ אותן שהם בחיים חיותן על הארץ כן יזכהו ה' בשם טוב אף לאחר פטירתו ע"י מה שיאמרו דבר שמועה מפיו בבהכ"נ וכן ע"י אמירת תהלים שיהיה כמו עוסק בנגעים ונענה כפי בקשתו וזה שאמר תאות לבו נתתה לו דמה שביקש דוד יה"ר שיאמרו דבר שמועה בשמי כדי שירחשו שפתותיו תמיד אף לאח"מ מלאת רצונו וזהו ארשת שפתיו שיהיו שפתותיו דובבות סלה לא מנעת ממנו וכמו דאמרו בעירובין ד' נ"ד כ"מ שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק עולמים וסיים כי תקדמנו ברכות טוב שהקדמת ברכתך שאמרת לו ועשיתי לך שם גדול כו' ותשית לראשו עטרת פז דזהו מדרגת זהב דאינו מתקלקל אף שמונח בקרקע כמש"כ רש"י בב"מ ד' כ"ט ע"ב ד"ה לא יגע בהן כו' ומפרש חיים שאל ממך שיחיה אף לאח"מ וזהו שפתותיו דובבות ונתת לו אורך ימים עולם ועד דזהו נצחי אף לגופו וכדכתיב אורך ימים למיימינים ומלאת בקשתו דאף ע"י אמירת תהלים ישיג למעלה זו בעת שיאמרו תהלים ולפ"ז י"ל דאחר בקשת דוד וכפי שנתבאר דמסתמא נענה ע"ז דאף תהלים יחשב כנגעים ה"ה אין לחלק כלל בין הלכות כו' משום דאף בד"ת שאינן הלכות ג"כ ישיגו למעלה זו וכולם ניתנו מרועה אחד מסיני וקצרתי: יב וזהו כוונת מאמרם עירובין ד' נ"ד מ"ד ממדבר מתנה וממתנה נחליאל כו' אם משים אדם עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו תורה ניתנה לו במתנה וכיון שניתנה לו במתנה נחלו אל שנאמר וממתנה נחליאל כו' וכן הוא בנדרים ד' נ"ה דכיון שעושה א"ע כמדבר שהוא מופקר לכל כו' ופירשו רש"י והרא"ש שהוא מופקר ללמוד תורתו לכל וצ"ב דהא כבר אמרו דניתן לו במתנה א"כ מהו נחלו אל וי"ל דזהו דיקוים בו לא ימושו מפיו ומפי זרעו כו' כעין הא דב"מ ד' פ"ה ע"א ועיין במהרש"א שם ד"ה פרי צדיק כו' דע"י שנעשה בעל תורה יקוים לא ימושו כו' וזהו כעין נחלה שאין לו הפסק כמש"כ התוס' ביבמות ד' פ"ב ע"ב ד"ה ירושה ראשונה כו' ויותר נ"ל דכוונו לזה שאמרו דזוכה למעלת אגורה באהלך כו' דמי שמייגע א"ע על התורה ומלמד לאחרים חידושיו ואומרים דבר שמועה מפיו דזהו כמו נחלה וירושה שאין לה הפסק וכמו דאמרו בקדושת ירושלים דקידשה לע"ל אף בחורבנה כמש"כ התוס' ביבמות כנ"ל וכ"כ מי שזוכה למעלת אגורה באהלך זהו בגדר נחלה שאין לו הפסק דכמו ששח בתורה בחייו כ"כ לא יפסוק זה ממנו אף לאח"מ כמש"כ לפרש הפסוק ארשת שפתיו בל מנעת סלה וזהו שאמר נחלו אל שיזכה למעלה זו ואף שאמרו שם כיון שנחלו עולה לגדולה ואם מגיס הקב"ה משפילו דזהו בחייו מ"מ י"ל להך נחלו אל כמש"כ משום דעיקר השגת מעלת אגורה כו' הוא לפי שבחייו ראה להשריש בנפשו כח זה ונשאר כן דבוק בנפשו עולמית והדברים ארוכין גם י"ל דהך נחלו אל הוא לענין שלא ישכח למודו וכעין הא דנדרים ד' ל"ח והוי ג"כ כמו נחלה שאין לה הפסק ובפרק אין מעמידין ד' ל"ה ע"ב מ"ד לריח שמניך טובים למה ת"ח דומה לצלוחית כו' מגולה ריחה נודף כו' ולא עוד שנוחל שני עולמות עוה"ז ועוה"ב כו' ופי' רש"י מגולה ריחה נודף כשאתה מלמד תורה אז יצא לך שם: וכבר נתבאר דמעלת אגורה באהלך שיאמרו שמועה מפיו ודר בשני עולמות ביחד כו' היינו שפתותיו דובבות זהו בשם נחלה יקרא דאין לה הפסק עולמית כנ"ל וע"כ י"ל דזהו כוונת הגמ' הכא דנוחל שני עולמות דהיינו מעלת אגורה באהלך עולמים. וגם הא לשון נחלה הוא במה שזוכה בירושה לאח"מ המוריש כן הכא דאמרו לשון שנוחל ב' עולמות כו' ג"כ י"ל דזהו מה דזוכה להיות נוחל א"ע לאחר שימות דאותו הכח שהשריש בחייו בנפשו ע"י יגיעתו להגות בתורה כן ישאר כח זה אף לאח"מ בעוה"ז דבוק בנפשו ויהיו שפתותיו דובבות והוי כמו יורש א"ע ומדוקדק שפיר לשון נוחל והא דברכות ד' ט"ז ע"ב דאיתא שם דנוחל ב' עולמות כו' עיין בצל"ח שם: