נחל יצחק חלק א ו

נקראת ע"ש של הקב"ה ולבסוף נקראת על שמו שנא' בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה ואמר רבא לעולם ילמוד תורה ואח"כ יהגה וכעין הא דשבת דף ס"ג ליגמר אינש והדר ליסבר וכן כתבתי בהקדמתי לבאר יצחק בביאור הפסוק שתה מים מבורך גו' הרי דמי שמחדש חדושי תורה לאמיתה ניתנה לו זה במתנה וי"ל דזהו כוונת מאמרם אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו דהוא שלו ממש ואף דהתורה ניתנה לכלל ישראל מכבר אבל לאיש פרטי לו לבדו לא ניתן במתנה רק לאחר שמייגע א"ע על למודו וכמו דפי' רש"י שם ד"ה ואח"כ יהגה הס ואח"כ כתת ועיין בצל"ח ברכות דף ס"ד ד"ה אר"א אר"ח ת"ח כו' וזה שאומרים ותן חלקנו בתורתך שיתן לנו לב להבין ולחדש חדושי תורה לאמיתה דזהו חלק שלו ממש ואם זכה שנתקבלו דבריו להלכה בעיני חכמי הדור אשרי חלקו ואף אם לא נתקבלו דבריו להלכה מחמת שרבו החולקין עליו מ"מ גם בזה אמרו בעירובין דף י"ג אלו ואלו דברי אלהים חיים והלכה כבית הלל וכתב הריטב"א שם דבעולם המעשה נמסר הדבר לחכמי הדור להכריע אבל בעוה"ב אמרינן אלו ואלו כו' ועיין במסכת סופרים פ' ט"ז הל' ו' מזה ואמרו בחגיגה ד' ג' הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין כו' כולם ניתנו מרועה א' ולכן גם בזה שייך לומר ת"ח שאמר דבר אין מזניחין אותו וכעין זה כתב התוס' י"ט סוף עוקצים עלה דעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק כו' דבין האוסר ובין המתיר הואיל וכוונתם לשמים כו' ובמק"א ביארתי דבעוה"ב נותנים לו שכרו כפי מה דהיה ס"ל לדינא לפי שיטתו וכמש"כ דתורה שלו היא והוי זה כאלו עושה בשלו כי ממלאין רצונו. וביארתי עפ"ז להא דכתובות דף ק"ג דנפקא בת קלא ואמר כל דהוה באשכבתא דרבי מזומן לחיי עוה"ב ואמרו שם דכל דאמר נח נפשיה דרבי ידקר וכ"ז צריך ביאור ואמרתי ע"פ המבואר בוי"ר אחרי דלכן מזכיר מיתת בני אהרן ביוה"כ לומר כשם שיו"כ מכפר כך מיתת הצדיקים מכפרת וממילא כמו דיו"כ אינו מכפר בלא תשובה כן מיתת הצדיקים אינו מכפר בלא תשובה ורבי ס"ל דיו"כ מכפר בלא תשובה כמבואר ביומא ד' פ"ה ושבועות ד' י"ג וכריתות דף ז' ולפי שיטת רבי ביו"כ ה"ה מיתת הצדיקים דהוקשה ליוה"כ מכפרת אף בלא תשובה ולכן יצא ב"ק ואמר כל דהוה באשכבתא דרבי מזומן לחיי עוה"ב ובלשון כל בא להורות דאף מי שלא עשה תשובה ג"כ מיתתו מכפרת עליהם לפי שיטת רבי דיו"כ מכפר בלא תשובה והך דפורק עול ומגלה פנים ומיפר ברית זה לא שכיח כ"כ] דהא בעוה"ב נותנים לו שכרו כפי שיטתו דס"ל לדינא וכפי רצונו וכן אמרו שם במה דצוה רבי אל תספדוני בעיירות דסבור דמשום טירחא הוא דקאמר כו' די"ל דמתחלה היה ס"ל דרבי לא חשש כ"כ להספידו דעיקר ההספד הוא לעורר בתשובה אבל לשיטתו דאף בלא תשובה מכפר ע"כ היה מקום לומר שלא להכביד על הצבור משום טירחא ולפ"ז א"ש מה דאמרו כל מאן דאמר נח נפשי' דרבי ידקר כו'. דהא מבואר בכ"ד דנפש הצדיקים אם בחיים חיותו היה משתתף עם אנשי דורו להגן עליהם. אף אחר פטירתו אם הם עושים תשובה דמכפר עליהם משתתף נפשו עם אנשי דורו להגן עליהם כפי שהיה בחייו אכן אם אינם עושים תשובה אז נפשו מסתלקת מהם לגמרי וזהו ענין ראיתי דמעת העשוקים גו' כי חלקם בחיים ואכמ"ל וזהו דכתיב בישעיה (נ"ז) באין מבין כי מפני גו' יבא שלום ינוחו על משכבותם דאם אינם מתעוררים בתשובה אז ינוחו על משכבותם דאחר שנפשו עולה למעלה אינו יורד שוב למטה ונפרד מן דורו לגמרי אבל אם עושים תשובה אז נפשו משתתף עם דורו ומגין עליהם לפי שיש לו זכות ע"י מה שגרם מיתתו לכפר לעון דורו ולכן אמרו כל מאן דאמר נח נפשיה דרבי ידקר דהא רבי יכפר על דורו אף בלא תשובה כפי שיטתו ע"כ יהיה לרבי זכות גדול במה דגרם בהסתלקותו לכפר על דורו וע"כ לא שייך לומר ברבי נח נפשיה דהא לא ינוח שם רק יהיה עולה ויורד למטה להשתתף עמהם כדמצינו גבי רבי כל בי שמשי אתי לביתי' והארכתי במק"א בכ"ז: ז ולכן אשרי מי שזוכה לחדש חדושי תורה לאמיתה ולשמה דזהו שלו וחלקו דזכה במתנה וכמו דאמר בתנא דבי אליהו סוף פ' י' אשרי מי שמתחדש ד"ת על פיו כו' כך אמר הקב"ה כו' ששכר הגדול שיש לי באוצרי שלך הוא עכ"ל כוונתו הוא שהשכר שנותנים לו הוא שלו ממש ע"י חלק התורה שלו שחנן לו ה' וניתן לו לבדו במתנה ות"ח נקראו בוניך שבונים בעצמם העולמות ע"י חדושי תורה שלהן וכמו שאמרו בשמים החדשים וארץ החדשה דבזוה"ק והובא בהקדמת הקצה"ח וזהו מאמרם בסנהדרין דף צ"ט רב אמר כל העוסק בתורה לשמה כאלו בנה פלטרין של מעלה כו' דהוי כמו שבונה בעצמו ע"י חדושי תורתו דהוי שלו דהא אמרו במ"ר ריש פ' בראשית ובתנחומא שם דקב"ה ברא העולם ע"י התורה וכן הוא בתד"א פ' ל"א ולכן מי שזוכה להשיג חלקו בתורה דע"י חלק תורתו בונה העולמות ומה"ט מקבל השכר כפי שיטתו דהיה ס"ל לדינא בעולם המעשה ולכן אמרו בתד"א ששכר הגדול כו' שלך הוא וזהו כוונת מאמרם מ"ר חיי שרה ס"ב כד דמך ר' אבהו אחוי ליה י"ג נהרי אפרסמון כו' אילין דמאן כו' אילין דידך וקצרתי והנפש החיים שער ד' פ' י"ב הפליג מאד במעלת מי שזוכה לחדש חדושים אמתים והביא בשם הזוה"ק דכל מלה ומלה המתחדשת מפי האדם דההיא מלה סלקא ואתעתדת קמיה דקב"ה ונשיק לה ומעטר לה ונבנה ממנה עולם חדש והן הן השמים החדשים כו' ובתד"א כו' ובכל מקום שמחדשין תורה כו' שמחה מתחדשת להקב"ה בכל יום תמיד כו' עכ"ל ועפ"ז נ"ל לפרש הפסוק שיר השירים (ז') וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים דהך חכך כיין הטוב הוא על המחדשים חדושי תורה כמבואר ביבמות ד' צ"ז. ובזוה"ק פ' שמיני פירשו להך וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דזהו מי שעוסק בתורה כד יפוק מהאי עלמא הולך לדודי למישרים דלא יסטו לימינא ולשמאלא ולא ישתכח דימחי בידיה דובב שפתי ישנים אפילו בהאי עלמא שפוותי' מרחשן אורייתא עכ"ל הזוה"ק וכן יש לפרש הך הולך לדודי כו' דקאי על חדושי תורתו דזהו כיין הטוב דהולך לדודי היינו דההיא שעתא דמלה דאורייתא אתחדש מפומיה דב"נ דהולך לדודי דסלקת קמיה דקב"ה ולא יסטו לימינא ולשמאלא ולא יהיו ח"ו טורפין המצות בפניו כעין מש"כ הרמב"ם פ"ז הל' תשובה הל' ז' וגם יש לפרש ברמז הך למישרים דכוונתו אם הוא לאמיתה של תורה לפי שכלו הישר וסיים ע"ז דובב שפתי ישנים דיש לו עוד מעלה כמו שיבואר וכמ"ש בזוה"ק הנ"ל והוא: ביבמות ד' צ"ו אמר ר"י א"ר מאי דכתיב אגורה באהלך עולמים אמר דוד יה"ר שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה"ז דאמר ריו"ח בשם רשב"י כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות כו' וחכך כיין הטוב כו' ועיין בסנהדרין ד' ק"ו מה דדרשו על הפסוק יחתך ויסחך מאהל כו' ובתד"א פ' י"ח וכן הוא בירושלמי ברכות פ"ב ה"א ושקלים פ"ב הל' ה' ובמועד קטן פ"ג סוף ה"ז בזה"ל אף דוד ביקש רחמים אגורה באהלך עולמים וכי עלתה על לב דוד שהוא חי וקיים לעולם אלא אמר דוד אזכה שיהיו דברי נשמעין כו' כל האומר שמועה משם אומרה שפתותיו רוחשות עמו בקבר ר"ח ב"פ ור' סימון חד אמר כהדין דשתי קונדיטון וחרנה אמר כהדין דשתי חמר עתיק כו' וכן הוא במ"ר שיר השירים (ז') וצריך ביאור פלוגתתן אם דומה ליין קונדיטון או לחמר עתיק ועיין במסכת סופרים פ' ט"ו ה"ז אבל אין זה ענין לכאן וכן ראיתי ביפה מראה ברכות פ"ב ה"ב שכתב לפרש פלוגתתן דמאן דאמר לדמות לקונדיטון משום דהלכה נמשל ליין ופלפול הוא חריפות והדבש אלו אגדה ומאן דס"ל לדמות לחמר עתיק לפי שעיקר השמועות הם הלכה למעשה עכ"ל היפ"מ: אך זהו רק לדרשא בעלמא בכוונת פלוגתת אמוראי הנ"ל דהא כעין זה איתא פלוגתא זו במ"ר איכה ב' פסוק י"ב לאמתם יאמרו איה דגן ויין דפליגי רבי חנינא ורבי סימון דר"ח אמר גלוסקין וקנוטיטון היינו קונדיטון ור' סימון אמר גלוסקין וחמר עתיק וזהו הנך אמוראי דפליגי כנ"ל בירושלמי ברכות פ"ב ובמו"ק פ"ג. ושם במדרש איכה הנ"ל אין סברא לפרש פלוגתתם כמש"כ היפ"מ אך מ"מ יש ליישב זה וקצרתי: ט ולענ"ד נראה לפרש ע"פ דרך היפ"מ דכוונת פלוגתתן הוא במי שאמר לאחרים דבר הלכה מפי אומרו כפי מה ששמע בלא שום הוספה כלל ולא חידש משלו בזה שום דבר אם בזה ג"כ שפתותיו דובבות או לא כיון דלא היה שום חידוש משלו בהך