נחל יצחק חלק א ה

פתח השער א יתברך היוצר וישתבח הבורא ית"ש אשר ברא עולמות אין מספר עם תורתו הקדושה אשר היתה משתעשעת בחיקו ית"ש טרם נברא העולם ובשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת כו' חמדה גנוזה שגנוזה לך כו' תנה הודך על השמים ולא ניתנה התורה למלאכי השרת ובחסדו וטובו הגדול נתן לנו תורת אמת למורשה וחיי עולם נטע בתוכנו אשר בצלה נחיה ובזה נזכה לאור החיים הנצחיים כאמור ראה נתתי לפניך את החיים וגו' ומסר לנו תורתו אשר כפי הכרעת שכל האנושי כן יקום ומן השמים יסכימו עמנו ואשרי מי שעמלו בתורה ולחדש חדושי תורה האמתים כפי הכרעת שכלו ועושה נחת רוח ליוצרו ואם לאו בר הכי הוא יעשה צוותא לעמלי תורה ויזכה עמהם לטללי אורה ולחיים הנצחיים. ואמרו במ"ר יתרו פ' כ"ח עלית למרום שבית שבי בנוהג שבעולם הנכנס למדינה נוטל דבר שאין עין בני המדינה עליו ומשה עלה למרום ונטל את התורה שהיו הכל נושאין עיניהם עליו כו' לקחת מתנות כו' בלקיחה נתנה לו כו' במתנה נתנה לו כו' ונ"ל לפרש הכוונה דניתנה התורה במכירה ובמתנה דזהו כמו הא דקדושין ד' כ"ו וב"ב ד' נ"א דבמתנה בקש ליתנו ולמה כתב לשון מכר כדי לייפות כחו מפי' הרשב"ם והתוספות שם דמכר הוא לייפות כחו משום חיוב אחריות ויפ"כ דמתנה הוא כדי דלא יהיה בו דינא דבר מצרא וכן י"ל במה דניתנה התורה במכירה ובמתנה דהא אמרו בשבת ד' קל"ח ע"ב ח"ו שתשתכח תורה שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו וגו' וכדכתיב בישעיה (נ"ט) ואני זאת בריתי אותם כו' לא ימושו מפיך כמו שפירש רש"י שם דכרתי להם ברית דלא תשכח תורתו מהם וכן הוא שם (ח') צור תעודה חתום תורה בלמודי וחכיתי לה' גו' וקויתי לו גו' וכמבואר במ"ר ריש פ' שמיני ורות א' ובמ"ר משפטים (פ' ל"א) ואף בדורות הללו כו' אין התורה זזה מהן כו' ובשא"ד וכ"כ הרמב"ן בזאת הברכה פי' הפסוק תורה צוה גו' מורשה קהלת יעקב ע"ש: ב וענין חיוב אחריות הוא שמחויב להעמיד דבר הנמכר ביד הלוקח שתקום ותעמוד בשופי והשקט בידו וכמו כן הבטיח הקב"ה לנו דהתורה תהיה נצחי בידינו ולכן אף דעברו כמה סבות ותלאות על אבותינו מ"מ אין הדור יתום מתורת קדמוננו שנשארת לנו ת"ל מן חיבוריהם אשר חברו לפנינו ומאורם אור ראינו וזהו כעין חיוב אחריות אף אם תולד איזה סבה לאחר המכירה ג"כ הבטיח לנו ועיין בח"מ סימן רכ"ה סעי' ג' זהו התועלת במה דאמרו דניתנה התורה במכירה ומה שניתנה התורה במתנה הוי תועלת לטובתנו שלא יהיה להמלאכים טענה על מה שלקח מרע"ה התורה והורידה לארץ כמבואר בשבת ד' פ"ח בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת רבש"ע מה לילוד אשה בינינו כו' א"ל חמדה גנוזה שגנוזה לך כו' אתה מבקש ליתן לב"ו תנה הודך על השמים וי"ל דטענתם היתה משום הטוב והישר ליתן להם התורה כעין הא דב"מ ד' ק"ח שכיני העיר ושכיני שדה שכיני העיר קודמין כי טוב שכן קרוב וכ"כ הרמב"ם סוף הל' שכנים ובח"מ סי' קע"ה סעי' נו"ן. משום דזהו ג"כ בכלל הטוב והישר כמש"כ הרמב"ם שם והובא בבאר הגולה שם ועיין שם סעי' נ"ג ובש"ך ס"ק נ"ה וטענת המלאכים היתה שהם כמו שכנים להתורה דמקום התורה היה בשמים מקודם שהורידה משה לארץ ומקום המלאכים על השמים ע"כ היה להם דין שכנים להתורה וכמו דאמרו במ"ר הנכנס למדינה נוטל דבר שאין בני המדינה עליו משום דמה דעין המדינה עליו יש להם דין שכנים ולכן ע"פ מדת הטוב והישר היה ליתן להם התורה ע"כ ניתנה התורה במתנה שלא תהיה להם טענה דהא במתנה לית ביה דינא דבר מצרא וכש"כ בשכנים וזהו כוונת המאמר בשבת ד' ק"ה אנכי נוטריקון אנא נפשי כתבית יהבית דזהו כמו חוב אחריות ע"ע ויהבית הוא לשון מתנה לכלול שניהם כנ"ל: ועפ"ז יש לפרש להא דסוטה ד' י"ג דבשעה שמת משה היו מלאכי השרת אומרים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל וכן הוא במ"ר סוף ברכה ובתנחומא שם וכן הוא בספרי סוף בהעלותך דע"פ מש"כ מדוקדק מה שאמרו המלאכים פסוק זה דוקא והוא דהיה להמלאכים טענה על משה שלא קיים הטוב והישר במה שהוריד התורה מהשמים על הארץ כמו שאמרו אז תנה הודך על השמים אבל באמת י"ל עוד טעם בזה ע"פ המבואר בח"מ סי' קע"ה סעיף מ"ט דאם הלוקח דחיקא ליה שעתא והמצרן א"צ רק להרווחא בעלמא דלית בה דינא דבר מצרא וכבר נתבאר דעיקר טענת המלאכים היתה משום שהם שכנים להתורה וזהו כעין דינא דבר מצרא ע"כ י"ל לפ"ז דלא שייך בזה דדב"מ דהא אין אנו יכולים להתקיים בלא התורה אף רגע אחת והם חיינו ואורך ימינו כדכתיב ראה נתתי לפניך את החיים גו' ברכות ס"א במקום חיותנו כו' כי הוא חייך כו' ואם לא בריתי כו' וכמו דאמרו וחיי עולם נטע בתוכנו וכמו דמצינו דאמרו כל הפורש ממך כאלו פורש מחייו בכ"ד ועיקר הנצחון במלחמות היצה"ר הוא ע"י התורה כמאמרם קדושין ד' ל' בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין ודחיקא לן שעתא בלא התורה ע"כ לא שייך דדב"מ בזה וכש"כ דין שכנים דהא המלאכים שאין להם יצה"ר אין להם שייכות בדיני התורה ועיקר רצונם היה להשיג מתיקות וסודות התורה שאין זה רק להרווחא בעלמא וע"כ לא היה להמלאכים שום טענה על מרע"ה. וזהו כוונת הגמ' שבת ד' פ"ח דאמר הקב"ה למשה החזיר להן תשובה כו' קנאה יש ביניכם יצה"ר יש ביניכם מיד הודו לו וכו' ולכן בעת שמת משה אמרו המלאכים הפסוק צדקת ה' עשה כו' די"ל דכוונת הפסוק הוא דמשה עשה צדקת ה' דבזה נכלל מדת הטוב והישר כמו שאמרו הדבק במדותיו וכתיב טוב וישר ה'. דלא נימא דלא קיים משה הטוב והישר במה שהוריד התורה על הארץ ע"ז מסיים הפסוק ומשפטיו עם ישראל דזהו פירוש על הא דלעיל מיניה דלפי שמשפטיו הם נוהגים רק בישראל בכל דיני התורה ואינם נוהגים בהמלאכים כלל ועיקר רצונם לא היה רק להשיג לסודות התורה לכן לא עבר משה על עשיית הטוב והישר וקיים שפיר צדקת ה' עשה כפי שצוה ה' אותנו להתנהג בצדקה וחסד וזהו מדת הטוב והישר ולכן אמרו המלאכים פסוק זה בעת מיתתו להורות ולפרסם דאף הם עצמם הודו שאין להם שום טענה כלל עליו וכמבואר בשבת שם דהודו לו: ד ופשטות הענין מה דאמרו דניתנה התורה במתנה י"ל דזהו כמבואר בברכות ד' ה' ע"א בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו מדת ב"ו אדם מוכר חפץ לחבירו מוכר עצב ולוקח שמח אבל הקב"ה אינו כן נתן להם התורה ושמח כו' וכן הוא במ"ר תרומה פ' ל"ג וצריך ביאור דהא אינו דומה למוכר חפץ דבמוכר לא נשאר אצלו החפץ לכן המוכר עצב משא"כ בהתורה דכל הרוצה לומדה אך כוונתם הוא ע"פ מש"כ הקצה"ח בהקדמה בשם דרשות הר"ן בהא דב"מ ד' פ"ו דרבה ב"נ כו' דקב"ה אמר טהור ומתיבתא אמרו טמא ומאן נוכח רבה ב"נ. דאחר שניתן התורה לנו ונמסר לחכמי הדור שידונו ע"פ הוראת שכלם דכן יקום ע"פ הדין ולכן אמרו לא בשמים היא כי התורה ניתן לנו לדון ולהורות כפי הכרעתנו וכן מסכימים מן השמים עמנו. וע"כ אמרו דבמדת ב"ו המוכר עצב ולוקח שמח אבל במה שנתן הקב"ה התורה לנו דאף שמסר דיני התורה דיהא רק כפי הכרעת דעתנו ולא בשמים היא מ"מ שמח הקב"ה. וכדמצינו בב"מ דף נ"ט דאמר ר' יהושע לא בשמים היא דאמרו שם מאי עביד הקב"ה א"ל קא חייך ואמר נצחוני בני ולכן אמרו בזה לשון מתנה דהא אמרו במתנה נותן בעין יפה נותן כמבואר בב"ב דף ע"א ואין הנותן עצב וכן אמרו באבות פרק שנו חכמים משמח את המקום ובכ"ד דחדי הקב"ה בפלפולא דאורייתא וכמו דאיתא בתנא דבי אליהו פ' י"ח דבזמן שישראל עוסקין בתורה כו' הקב"ה משמח בהן ומגיד להן ששמחתו בהן אלף אלפים לטובה כפליים יותר מהם וכן י"ל במה דניתנה התורה במתנה כמו הא דנדרים ד' ל"ח דמשה היה לומד ומשכחה עד שניתנה לו במתנה: ה אמרו בקדושין דף ל"ב תורה דיליה היא דכתיב ובתורתו יהגה וביותר הוא בפרק לפני כו' דף י"ט אמר רבא בתחלה