נחל יצחק חלק א נה

כלל זולת הרוח כו' ועיין בתוס' ד' כ"ו ד"ה זיקא הוא כו' ובתוס' ב"ק ד' נ"ט ד"ה ליבתה הרוח כו' א"כ מצינו עכ"פ אף בכה"ג לחייב בזה משום דד"ג ובאמת יש לדון התם גבי ליבה ולבתו הרוח להך מילתא דאי ליכא לאישתלומי מהאי כו'. אך באמת כל זה עולה בקנה אחד כנ"ל: וב"ה מצאתי כן בהרמב"ן למלחמות בב"ק שם שכתב בזה"ל דאע"ג דליכא. למימר תוראי בבירך אשכחתי' ג"כ חייב היכא דליכא לאישתלומי מהאי אע"ג דפלגא נזקא עבד משתלם נזקו ממי שאפשר לשלם ממנו משום שאמר את גרמת לי כו' עכ"ל הרמב"ן שם. הרי להדיא שהרמב"ן הורה לנו ההסבר במה דאמרו להך כללא אף אי לא עביד רק פלגא היזיקא דזהו משום דאמר את גרמת לי וזהו משום דינא דגרמי וכמש"כ בעז"ה. והא דלא הוכיחו בש"ס ד' ק' מהך דב"ק ד' נ"ג הנ"ל דר' נתן דאין דד"ג י"ל משום דאין זה הכרח כ"כ דדלמא טעמי' כלישנא קמא דב"ק דאמרו האי כולו היזיקא עביד וי"ל דאף להתוס' דכתבו בב"ק ד' נ"ג ע"ב ד"ה הא כרבנן כו' והרשב"א שם בחידושיו דהטעם דנקטו שם בתוראי בבירך אשכחתי' זהו בדווקא ודלא כהרמב"ן הנ"ל עכ"ז י"ל דגם לדידהו עיקר החיוב בזה הוא משום דינא דגרמי והא דאמרו להסברא בתוראי בבירך כו' י"ל דכוונתם הוא ע"פ מש"כ התוס' בב"ב ד' כ"ב ד"ה זאת אומרת כו' דעיקר החיוב של דד"ג הוא היכא דההיזק נעשה מיד וכ"כ הרא"ש בב"ק פ"ט סי' י"ג. ע"כ משום הסברא דתוראי בבירך אשכחתי' יש לנו לחייב לבעל הבור לפי דההיזק נעשה ונגמר ע"י מיד משא"כ בבעל השור דהא לא נעשה על ידו ההיזק מיד רק אחר שנפל לבור לכן מחייבינן לבעל הבור משום דד"ג לפי דנפסד על ידו כיון דליכא לאשתלומי כו' וגם י"ל דמחמת דעביד פלגא היזיקא עכ"פ ובצירוף הסברא דתוראי בבירך כו' וכמו שהסבירו זה התוס' שם דמה"ט אף לרבנן דר"מ דלא דייני דד"ג דעכ"ז התם אינהו מודו דחייב משום דד"ג אבל עיקר החיוב הוא רק מחמת דע"י גרמתו נפסד עכ"פ וכמש"כ הרמב"ן בקצרה כנ"ל: ועפ"ז א"ש כוונת התוס' בב"ק ד' נ"ג בד"ה לעולם קסבר כו' שכתבו בשם הר"י דעיקר החיוב בבור אף דפלגא נזקא עבד משום שגמר ההיזק ודומה כמו שעשאו כולו דמשמע מזה דזה אינו רק מדרבנן דהא מה"ת אין סברא לחייבו משום הסברא דדומה כמו שעשאו כולו אך לפמש"כ אתי שפיר כיון דעיקר החיוב בזה הוא משום דד"ג' ובב"ב ד' כ"ב ע"ב כתבו התוס' שם בשם הר"י דעיקר החיוב בדד"ג הוא היכא שהוא בעצמו עושה ההיזק לחבירו וכ"כ הרא"ש בפ' הגוזל סי' י"ג: ע"כ משום הסברא דכתבו דדומה כמי שעשאו כולו דמשום זה יש לחייבו משום דד"ג ע"כ לכל הטעמים שכתבו התוס' והרא"ש שם יש לחייב לבעל הבור משום דד"ג דשייך בי' שני הטעמים שכתבו שם דהא לעיל נתבאר דגם הטעם דמיד נעשה ההיזק שייך בבעל הבור משא"כ בבעל השור לא שייך שני טעמים הנ"ל: ענף ב ועדיין יש לדון בכל זה לפמש"כ הנימוקי יוסף פ' הפרה והובא בח"מ סי' שפ"ו סעי' א' בהגה"ה דדוקא באדם חייב דינא דגרמי אבל בבהמה לכו"ע פטור א"כ נסתר כל מש"כ דהא בנ"ד נעשה הגרמי ע"י בורו אך באמת א"ש דהא הש"ך שם ס"ק ה' הביא בשם הרמב"ן דכתב דשאני הא דב"ק ד' מ"ח דא' רבא דהבאיש מריחו פטור משום דהוי גרמא בעלמא דזה אינו אלא התם דהוי גרמא דריחא וממילא אתיא אבל בגרמי ע"י מעשה שורו חייב ג"כ עכ"ל. ונראה לענ"ד דכן הוא שיטת התוס' בב"ק ד' נ"ד ד"ה חמור דבור כו' שכתבו להקשות אימא חמור אתא למעט שטרות כו' ולמאן דדאין ד"ג לא מחייב אלא מדרבנן א"ש א"כ מוכח מהתוס' דס"ל דאי נימא דינא דגרמי הוא מה"ת דגם בגרמא ע"י מעשה בורו חייב וכשיטת הרמב"ן הנ"ל ע"כ הצריכו בזה קרא למעט שטרות כקושייתם אך תירצו בזה מטעם אחר א"כ מוכח מהתוס' הנ"ל דס"ל דגרמי ע"י בורו חייב וי"ל דכן הוא שיטת רש"י בב"ק ד' ל"ה ע"א ד"ה בסלע לקה דפי' מתחכך היה בסלע ולקה וצריך ביאור דאמאי לא פירש דלקה בסלע מחמת רדיפת שורו ואפ"ה מיפטר משום דהוי גרמא בעלמא וכמש"כ הנימוקי יוסף והשמ"ק בב"ק שם. אבל באמת י"ל דרש"י ס"ל כשיטת הרמב"ן והתוס' הנ"ל דס"ל דאף בגרמי הבא ע"י שורו ג"כ חייב והא שיטת רש"י דאין לחלק בין גרמא לגרמי ע"כ הוכרח לפרש דמתחכך הי' בסלע ולקה דבזה כטור לכו"ע אף לר"מ דדן דד"ג וגם י"ל דאף לשיטת הנימוקי יוסף הנ"ל דמחלק בין אדם לבהמה בדד"ג עכ"ז י"ל דבאמת הך מילתא אם חייב בגרמי בשורו ובורו או דדוקא באדם חייב דינא דגרמי דזה תלוי בפלוגתת הנך שני לישני דב"ק ד' נ"ג הנ"ל דללישנא קמא דאמרו בפשיטות שם אי קסבר האי פלגא היזיקא עבד כו' אידך ריבעא נפסיד דס"ל דגרמי אינו חייב רק באדם דווקא אבל לישנא ב' דס"ל דאף בפלגא היזיקא חייב בעל הבור וע"כ טעמו כסברת הרמב"ן הנ"ל דכתב דאת גרמת לי משום דבגרמתו נפסד עכ"פ. ובזה גופא פליגי הנך לישני ולכן א"ש הא דב"ק ד' מ"ח דאמר רבא דהבאיש מריחו פטור משום דה"ל גרמא כו' דטעמו הוא כמש"כ הנ"י דלא דיינינן דד"ג רק באדם וי"ל דרבא אזיל לטעמי' דאמר בב"ק ד' נ"ג בלישנא קמא דדוקא אי כולי היזיקא עביד חייב משמע דבפלגא היזיקא עביד לא הי' חייב אף דיש התם דד"ג ואף דרבא ס"ל דד"ג כמש"כ הש"ך בסי' שפ"ו ס"ק א' דגרס בב"ק ד' קי"ז דאם הראה מעצמו כנשא ונתן ביד דמי עכ"ז פטור התם משום דהא ס"ל לרבא דד"ג אינו חייב רק באדם דוקא [עיין בנימוקי יוסף שם דגרס שם בב"ק רבה]. חבל עדיין יש לומר דלהך לישנא דאמר האי פלגא היזיקא עביד דעיקר טעמו הוא דס"ל דגם במעשה בורו חייב משום דד"ג וא"ש כל מה שכתבתי אף לשיטת הנימוקי יוסף הנ"ל: ועפ"ז יש להסביר על נכון שיטת הסוברים בסי' ת"י סעי' ל"ז דהיכא דשניהם בני חיובא אלא שאחד ברח וכה"ג דאין מחייבין אותו משום ליכא לאישתלומי כו' די"ל דטעמם הוא דכיון דנתבאר דעיקר החיוב בזה הוא משום דד"ג א"כ הא בדד"ג בעינן דיהי' ברי היזיקא והתם בסי' ת"י סעי' ל"ז הנ"ל הא לא הוי ברי היזיקא בכה"ג אך באמת זה תלוי בפלוגתת הנך לישנא אי כולי היזיקא עביד או פלגא היזיקא קעביד וקצרתי. ולפי מה שנתבאר דלהך לישנא דאמר האי פלגא היזיקא עביד דעיקר החיוב לבעל הבור הוא משום דמעשה בורו גרם להפסיד ממונו של חבירו על ידי השור של חבירו כנ"ל לכן יש להסביר על נכון להא דמוכח מן הא דסנהדרין ד' ל' דלכו"ע פטורים שני דיינים לשלם חלק הג' דקשה דנימא בזה להך כללא דאי ליכא לאישתלומי כו' וכמו שהקשה הקצה"ח דלפמש"כ א"ש: דהא מבואר בסי' שפ"ו בש"ך ס"ק ג' בשם בעה"ת דגורם דגורם פטור והקצה"ח שם ס"ק ג' הביא כן בשם תשובת מהר"ם ואף למאן דס"ל דד"ג הוא מה"ת ג"כ פטור בזה עי"ש בקצה"ח. ועיין בנו"ב מ"ק ח' ח"מ סי' ל"ז לכן א"ש הא דפטורין לשלם חלק ה"ג דהא להך לישנא דהאי כולי היזיקא עביד וודאי לא שייך התם לחייבם משום זה דהא בדיינים לא עביד כל דיין בפני עצמו לכולי היזיקא רק דיש מקום לחייבם להך לישנא דהאי פלגא היזיקא קעביד א"כ הא נתבאר דעיקר החיוב לבעל הבור הוא ע"י גרמי משום מעשה בורו דקעביד לפלגא היזיקא דנפסד חבירו על ידי מעשהו וכיון דמעשה בורו שלו גורם היזיק לחבירו ע"כ דיינינן בזה לדינא דגרמי וכמו בכל גרמי אבל בדיינים הא אף פלגא היזיקא דעבדי אינו ע"י מעשיהם רק ע"י דיבורם דזה גופא אינו רק בתורת דינא דגרמי דמתעביד היזק לחבירו ע"י גרמי שלהם בפלגא היזיקא דעבדי ולכן הפלגא השני דנעשה ע"י גרמי של דיין השלישי זה מקרי גורם דגורם דהא אף השני הדיינים לא עשו מעשה כלל בזה ורק עפ"י גרמת השני הדיינים נגמר היזק הבע"ד ע"י דיין השלישי דבכה"ג כיון דזה הוי גורם דגורם דפטור כמש"כ בשם בעה"ת ובשם תשובת מהר"ם כנ"ל והא דסי' שפ"ח סעי' ז' והמרדכי פ' הפרה