נחל יצחק חלק א נד

בעינן ב"ד סמוכין מה"ת והא דגובין בבבל זהו מדרבנן וכעין מש"כ הש"ך בסי' ע"ג ס"ק מ' ואף לשיטת המחבר שם זהו דוקא בבע"ח דקני משכון כמש"כ האו"ת והקצה"ח שם וגם בזה י"ל דאינו רק מדרבנן והיכא דהיה ע"י כפיה אף במה דהיה אפשר למיהדר ג"כ חייב וכמש"כ הש"ך כעין זה בסי' כ"ה ס"ק מ"ה דהיכא דכפוהו על התשלומין הוי כמו נשא ונתן ביד וכ"כ האו"ת בסי' כ"ה ס"ק א' בטועה בדבר משנה ובפרט במה שאינו נוגע בדין הוי כמו מראה דינר לשולחני דלא היה לו להראותו לאחר כמש"כ התוס' בב"ק ד' ק' ד"ה טיהר כו'] ובכפיה לא מיפטרי אף דהיו מומחין ובקיאים לשי' הש"ך: ענף ד אכן יש להוכיח דבכל גווני פטורים הדיינים לשלם מהא שכתב הרשב"א בספר תולדות אדם סי' שס"א דהא ששנינו שום הדיינים שפחתו שתות דמכרן בטל לא משכחת לה אלא א"כ חזרו בהן הב"ד והכירו שטעו בשומתן הא לאו הכי שומתן הראשונה שומא אפילו באו אחרים ואמרו שטעו בשומא דמאי חזית דסמכת אהני כו' והנה הנתיבות בסי' ק"ג ס"ק ג' הקשה ג"כ איך יבורר הטעות בהשומא הא תרי כמאה ותירץ דבדבר שאינו עדות גמור הולכין אחר רוב דיעות אבל נעלם ממנו דברי הרשב"א בתשובה הנ"ל ומה דיש להעיר הא כיון שהגידו אינן חוזרים ומגידים וזהו אינו בכלל דבר המצוי לטעות דסי' כ"ט וסי' מ"ג יש לומר בזה דשאני ב"ד דלא דיינינן בהו הך כללא דכיון שהגיד כו' משום דב"ד נאמנים אף דהוי כעין חוזר ומגיד ובפרט דאינן חוזרין ומגידין לגמרי וכמש"כ הש"ך בסי' ל"ט ס"ק ל' ויהיה מזה סייעתא לדברי הש"ך הנ"ל: והא דסי' מ"ו סעי' כ"ה שא"ה כמש"כ הש"ך שם ס"ק ס"ב ואכמ"ל: והנה הר"נ בכתובות פ"ט בסוגיא שם ד' פ"ד בההוא בקרא דיתמי דתפסי תורא מיניה בע"ח אמר מחיים תפיסנא ליה ובקרא אמר לאחר מיתה תפסי דכ'הר''נ שם דלא היה להבקרא דין ע"א משום כיון שלפי דבריו שאמר לאחר מיתה תפסיה הוא חייב לשלם ליתמי ה"ל בע"ד כו' וכ"כ הרא"ש שם סי' ג' ודברי הר"נ הובא בנתיבות סי' ע"ז ס"ק ו' ובקצה"ח סי' קכ"א ס"ק ד' ולקמן בחידושיי לסי' ל"ז סעיף ה' בארתי היטב לדברי הר"נ הנ"ל ואף דיש לו מיגו דאם לא היה אומר כלל לא היה עליו שום חיוב כלל מ"מ עכשיו דהודה ה"ל כמו בע"ד דהתורה פסלתו להעיד דרוצה עכשיו דיקויים עדותו דחבירו ישלם דאל"כ יתחייב הוא לשלם להתובע ולדבריו בע"ד הוא כו' ומש"כ שם משום דאינו ראוי לדו"ח הוא רק לפלפולא בעלמא: א"כ אי נימא דהדיינים שטעו בשומא חייבים לשלם היכא דאי אפשר למיהדר תקשה דאיך נאמנים הב"ד להעיד שטעו דהא עכשיו לפי דבריהם ה"ל שם בע"ד ואם לא יוציאו הממון מהמלוה יהיו חייבים לשלם להלוה משום דין מזיק וע"כ ה"ל כמו נוגעים בדבר והתורה פסלם הן לעדות והן להיות ב"ד. וניחא להו שהמלוה יחזיר הטעות להלוה כדי שלא יתחייבו משום מזיק ואין סברא לומר דשאני בזה דה"ל כמו מילתא דעביד לגלויי דמשמע מדברי הרשב"א דנאמנים הב"ד בזה מצד דין עדות ולכן מוכח מזה דהב"ד פטורים לשלם אף בפחתו שתות ויותר משום סברת המ"מ והב"י והסמ"ע הנ"ל דהא היה מוטל החוב על הלוה והיתומים לטרוח ולשלם להמלוה וע"כ כיון דמומחה או תגר פטור כמבואר בסי' רכ"ז סעי' כ"ה אך דהיכא דהיה ע"י כפיה כתב הש"ך הכא לחלק דחייב אבל ז"א אך היכא דנתברר דע"פ דין אלו לא היה טועה הדיין היה פטור הלוה כנ"ל אבל היכא דע"פ דין החוב ברור הוא לשלם להמלוה את החוב ע"כ אין זה דומה לכפיה דהכא גבי שקוה"ד ומיפטריי ולכן שפיר יש להב"ד דין עדים דנאמנים כמש"כ הרשב"א ומש"כ המ"מ בפ' כ"ב ה' מלוה ה' ט"ו בשם הרשב"א שם אין זה סתירה לדברינו וקצרתי ונתבאר דאף לפי שיטת הש"ך דהכא דמ"מ בהא דסי' ק"ט פטורים הב"ד לשלם בכל גווני דטעו ואף במכרו נכסי הלוה וטעו אף בשתות ויותר כיון דהיה שלשה בקיאים בשומא הן ע"י אחרים והן הב"ד עצמן ע"כ בזה כ"ע מודו כמש"כ הבעה"מ הכא דפטורים: (שם סעי' ג' בהגה"ה) ואם היו הדיינים ג' והלכו אחר שנים שבהם הם משלמין ב' חלקים והחלק השלישי מפסיד הבע"ד וזהו מדברי הטור שם והרא"ש פ' ג' דסנהדרין והקצה"ח שם ס"ק י"ב הקשה דאמאי לא נימא בזה כל היכא דליכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי כמבואר בב"ק ד' נ"ג ובסי' ת"י בשלמא להך לישנא דאמרו שם דהאי כולי היזיקא עביד כו' א"ש דהא גבי דיינים לא עביד כ"א רק פלגא היזיקא אבל להך לישנא דס"ל שם דהאי פלגא היזיקא קעביד כו' ואפ"ה חייב משום דתוראי בבירך אשכחתי' א"כ ה"ה הכא שייך לדון כן משום דהא כיון שנגמר הדין אף דנסתלק השלישי יכולין השניים לגמור הדין א"כ כל גמר ההיזק נמצא בהנך שניים עכ"ל הקצה"ח ונשאר בצ"ע: ענף א ובאמת לפמש"כ האו"ת בסי' י"ח ס"ק ד' דאף דידעו היכן הדין נוטה וסילק א' מהם אינן יכולין לגמור הדין ע"ש א"כ א"ש קושיות הקצה"ח הנ"ל: משום דלפי זה לא שייך לדון הכא להסברא דתוראי בבירך אשכחתי' שכתב הקצה"ח כנ"ל אך לפמש"כ הש"ך בסי' י"ח ס"ק ה' דאחר שידעו היכן הדין נוטה דיכולים השניים לגמור הדין עי"ש ולפ"ז שפיר הקשה הקצה"ח ובוודאי אין לומר דבאמת להך לישנא דב"ק הנ"ל דאמרו דהאי פלגא היזיקא קעביד כו' ואפ"ה חייב: דלפ"ז ה"ה בדיינים יהיו חייבין לשלם חלק הג' ע"פ סברת הקצה"ח הנ"ל דוודאי זה אינו דהא בסנהדרין ד' ל' מקשו בגמ' בפשיטות דלמ"ד זכאי משלמי דלימרו לי' אי לאו את בהדן לא הוי סליק דינא מידי והא הוי מצי הגמ' לומר דס"ל כהך לישנא דב"ק הנ"ל דאף בפלגא היזיקא עביד דיינינן להך כללא ואיך הקשו זה בפשיטות וע"כ מוכח דהי' פסיקא להש"ס דאין סברא כלל לדון בזה להך דליכא לאשתלומי מהאי כו' ולכן זה טעמא בעי כמו שהקשה הקצה"ח: ולכאורה י"ל דבאמת מוכח מזה כיון דעיקר חיוב בדיינים שטעו דחייבין משום דינא דגרמי דבזה לא דיינינן להך דאי ליכא לאשתלומי מני' כו' ודווקא בחיוב שור ובור אמרו כן ומצינו בכמה מילי דמחלקינן בין דינא דגרמי ובין מזיק ממש כמבואר בסי' שפ"ו אבל באמת זה ליתא דהא מצינו בסי' שפ"ח סעי' ז' בהגה"ה ובש"ך שם ס"ק מ"ב בשם הגהות מיימוני פ' י"ב ה' נזקי ממון גבי שניים שפטרו החוב כו' ובשם המרדכי פ' הפרה שכתבו לדון שם גבי דינא דגרמי דמיירי שם להך דליכא לאשתלומי מהאי כו' ע"כ שפיר הקשה הקצה"ח. והנלע"ד בזה והוא דבאמת צריך ביאור למה דאמרו בב"ק שם דאף אי האי פלגא היזיקא קעביד כו' דחייב לשלם כולו משוש הסברא דאנא תוראי בבירך אשכחתי' דבאמת קשה בסברא לחייבו משום זה דהא לא עשה רק פלגא היזיקא ועיין בתוס' שם ד"ה לעולם קסבר ולכן נ"ל לומר בזה דעיקר הסברא במה דאמרו דאף דלא עביד רק פלגא היזיקא אפ"ה חייב לשלם כולו אי ליכא לאישתלומי מהאי דזהו משום דינא דגרמי כיון דלולא מעשה של בורו בהפלגא היזיקא שלו לא הי' ניזק השור כלל ואיהו דגמר וגרם ההיזק וע"י גרמהו מגיע פסידא להניזק ואף דהוי ע"י פלגא היזיקא של אחר. מ"מ הא בכל גרמי הוא כן כמו באחוי אחוי וכה"ג ע"כ דיינינן בזה דכי ליכא לאשתלומי מהאי יהי' חייב לשלם כולו והעיקר הוא משום דד"ג וכעין זה מצינו בהא דב"ק ד' ס' בליבה ולבתו הרוח דס"ל לרב אשי דפטור משום דהוי גרמא בנזקין ושיטת הרמב"ם והובא בח"מ סי' תי"ח סעי' ט' דליבה ולבתו הרוח חייב אף אם אין בליבויי' כדי ללבות בלתי הרוח שהרי הוא גרם וכל הגורם להזיק משלם והובא בש"ך שם ס"ק ד' דביאר בארוכה כוונת הרמב"ם דלדידן דקיי"ל דד"ג ע"כ אף אם אין בליבויי' כדי ללבות בעצמו אפ"ה חייב משום דד"ג אלמא דאף היכא דלא עביד רק פלגא היזיקא מ"מ חייב בזה משום דד"ג לשיטת הרמב"ם ואף לשיטת הראשונים דחולקים שם בזה הא טעמם הוא כמש"כ הרמב"ן בחי' בב"ב בדד"ג דלכן פטור שם לרב אשי משום דהרוח ברא את המזיק ולא הי' המזיק בעולם