נחל יצחק חלק א נג

והש"ך כתבו כולם לדמות הך מומחה שטעה בשקוה"ד להך דב"ק ד' צ"ט במומחה שקלקל דפטור משום דה"ל אונס ולא חילקו דשאני טעות בדין משום דשגגת תלמוד כו' רק כתב הטעם דבכפי' שאני דלא ה"ל לדון בכפיה ע"כ ה"ה התם גבי שום הדיינים שפחתו שתות כיון דהי' בכפיה הדין נותן דחייבין לשלם ודוחק לחלק דשאני התם כיון דבכל אדם הדין הוא דעד שתות הוי מחילה ואף על לכתחלה יש להסתפק אם מותר להונות חבירו פחות משתות כמבואר בסי' רכ"ז סעי' ו' משום דדרך מקח וממכר הוא בכך כמש"כ הרא"ש והטור והסמ"ע שם דז"א סברא לחלק כן דהא כתב הר"נ שם בכתובות ובריש פ"ב דקידושין דע"פ דין הי' חוזר אף פחות משתות כמו בשליח אלא משום מה כח ב"ד אמרו דפחתו שתות מכרן קיים. ויש לומר דזהו כוונת הגמרא בכתובות ד' ק' דאמרו שליח כדיינין כו' וח"א שליח כאלמנה כו' לאפוקי ב"ד דרבים נינהו היינו דכיון דרבים נינהו חסו על כבוד הב"ד ומה כח ב"ד יפה ולכן הדין נותן שישלמו כנ"ל ובאמת מש"כ לעיל להוכיח מדלא קתני בפי' שישלמו אין זה הכרח כ"כ משום די"ל דסמכו על הפשיטות בזה ומה דקתני גבי דיין שטעה בשקוה"ד דישלם י"ל משום דהוי אמינא לומר דכיון דמה שעשה עשוי ע"כ יהיה יכול הדיין לפטור א"ע ולומר יפה פסקתי ע"כ אשמועינן דישלם מביתו וכמש"כ הש"ך סברא זו בס"ק ט"ו וכ"כ הראב"ד בס' תמים דעים והובא בנתיבות ס"ק ג' אבל הכא בפתחו שתות דאין שום סברא לומר שלא ישלמו ע"כ לא איצטריך למיתני שישלמו ומה דלא אשתמיט שום פוסק לומר שישלמו ג"כ י"ל כנ"ל: וכן י"ל עוד דהא אם היה שלשה שמאים בקיאים זולת הב"ד כפי דמצינו ע"פ רוב ע"כ אז אין כאן שום חיוב תשלומין כלל לפי דהא הב"ד עצמן יכולין לומר דסמכו על אחרים ומה ה"ל למעבד יותר וכן השמאין עצמן אינם חייבין כלל משום דדינן כמו מומחה שטעה דפטור והא הם לא עשו זה ע"י כפיה וגם הא עיקר החיוב והענין נעשה ע"י הב"ד ולא ע"י השמאין ולכן י"ל דלא כתבו חיוב תשלומין בפחתו שתות וכן הא דאמרו בכתובות שם שליח כדיינין כו' דמיירי בשליח ב"ד בע"כ מיירי דהיה שלשה שמאין אחרים דהא השליח ב"ד עצמו לא מהני שומא שלו שהוא יחידי כן י"ל במה דקתני שם שומת הדיינים דמיירי בהאי גוונא אבל היכא דהב"ד עצמן הם השמאין שפיר יש לומר דחייבין לשלם בפחתו עד שתות אך בעשו בקורת פטירי דהא חקרו ובדקו כמשפט וכמש"כ בסי' ק"ט ובסמ"ע שם והכ"מ ברמב"ם פ' י"ב וכ"כ הפירוש משניות להרמב"ם שם דאגרת בקורת הוא שיכתבו שהם הפליגו בקיום ובחקירה בכל כחם עכ"ל ומה ה"ל למעבד יותר והוי כאונס ועיין באה"ע סי' ק"ד אכן אם לא עשו בקורת שפיר יש לומר דלשיטת הש"ך וסייעתו דאם ב"ד עצמם הם השמאים דחייבין לשלם ענף ג שוב ראיתי לחלק בפשיטות בין הא דטעה בשקוה"ד ובין הך דשום הדיינים ע"פ מש"כ הרמב"ם פ' כ"ב ה' מלוה ה' ט"ו ב"ד ששמו לטורף בנכסי לוקח וטעו בכ"ש מכרן בטל שהרי הן כשליח ויש להן רשות לתקן אבל לא לעות כו' והמ"מ שם הביא תשובת אלפסי שמחלק בין יתומים ובין בע"ח ואח"ז מסיק המ"מ דדברי הרמב"ם והגאונים אינן אלא דוקא בלוקח אבל לא ביורש ובע"ח עצמו והטעם מפני שאין על הלוקח מוטל לפרוע החוב הזה רק היתומים שעומדים במקום אביהם עליהם מוטל לפרוע החוב וכש"כ הבע"ח עצמו ע"כ פחתו שתות מכרן קיים דאמרינן ליה אם לא היית חפץ בשומא זו היה לך להשתדל בפרעון המלוה ולכן אין דינן כשלוחין משא"כ בטורף מלוקח דלא שייך כן ע"כ דינן כשלוחין עכ"ל המ"מ ועיין במל"מ שם: והובא דברי המ"מ בבית יוסף סי' ק"ג וכן הכריע הב"ה שם וכ"כ הסמ"ע בסי' ק"ג ס"ק ו' לחלק בין בע"ח עצמו ויתומים דעליהם הי' מוטל למכור ולשלם מנכסי אביהן ע"כ יפה כח ב"ד דעד שתות מכרן קיים משא"כ בלוקח וזה א"ש ביותר לפמש"כ האו"ת בסי' ס"ו ס"ק מ"ג דביורש מוטל עליו שעבוד הגוף לשלם כמו הלוה עצמו וכמש"כ מזה בחידושי לסי' ל"ט סעי' א' ענף א' בארוכה בזה: והט"ז בסי' ק"ג סעי' ד' כתב לחלק בין לוה עצמו ובין יתומים דשאני יתומים דהב"ד הם אביהם של יתומים ובמקומן הם עומדים ע"כ אין על הב"ד שם שליחות משא"כ בגביות ב"ח הויין כשלוחים ואם טעו בכ"ש מכרן בטל וכ"כ הב"ח שם וכעין זה מצינו בתוס' פסחים ד' י"ג ע"א ד"ה מאי לאו כו' שכתבו א"נ גבי יתמי ב"ד עצמן הן המפקידים לכך יכול לעכב לעצמו על פיהם כו' וכ"כ התוס' בב"מ ד' ל"ב ד"ה ב"ד הדיוטות כו' ולפי סברת הט"ז והב"ח יש לומר דזהו שיטת השיטה מקובצת בכתובות ד' ק' דס"ל בשם יש אומרים שהביאו תלמידי ר' יונה ז"ל דבפחתו עד שתות אין אנו צריכים לטעמא דמה כח ב"ד יפה ועיין בחידושי אנשי שם להר"נ ברפ"ב קדושין מזה. משום דלהטעם דב"ד אביהם של יתומים ובמקומן הם עומדים ע"כ א"ש בפחתו עד שתות דמכרן קיים דזהו דרך מקח וממכר וכמש"כ הסמ"ע בסי' ק"ט ס"ק י"ג דאין דרך העולם לדקדק בכך וכמבואר בסי' רכ"ז סעי' ו' כה"ג: ולכן לפי שיטת הט"ז והב"ח ודאי פטורים הב"ד לשלם בפחתו עד שתות דכיון דנחשבים כמו אביהן של יתומים ע"כ יש להב"ד זכות בזה כמו היתומים עצמן כמש"כ דבמקומן עומדים וע"כ פטורים מלשלם כמו אביהם והם עצמן וגם הא לא הוי בזה דין כפי' דדוקא בכפו את הנתבע ס"ל להש"ך וסייעתו דשלשה מומחין חייבים משום דלא ה"ל לדון בכפיה כנ"ל וכן בהותירו עד שתות והורידו להמלוה להנכסים ג"כ ליכא חיוב תשלומין דהא לא היה בזה דין כפיה כלל ודוקא היכא דהיה כפיה להלוה אז ממילא אין לחלק בין המלוה להלוה כמש"כ לעיל משום דזהו בכלל נעילת דלת אבל במה שב"ד מוכרין נכסי יתומים עבור תשלום חוב אביהן דאין בזה דין כפי' כלל והם כמו אביהן והם עצמן ע"כ ודאי פטירי לשלם הן בפחתו והן בהותירו להמלוה: ועיקר דברינו מה שכתבנו לדון דהב"ד שטעו יהי' חייבין לשלם זהו לשיטת המ"מ והבית יוסף והסמ"ע דס"ל דאף במכרו נכסי הלוה ג"כ הדין הוא בפחתו עד שתות דמכרן קיים ובזה יש לדון דיהי' חייבין לשלם להלוה כמו בטעו בשקוה"ד אם דנו בכפיה וה"ה במכרו נכסי הלוה בע"כ אבל באמת יש לחלק ביניהם והוא דשאני בפחתו עד שתות דהא עיקר הטעם דמכרן קיים במכרו נכסי הלוה והיתומים לפי שיטת המ"מ והב"י והסמ"ע הוא כיון דהי' מוטל עליהם להשתדל ולמכור להנכסים כדי לקיים מצוה פריעת בע"ח ע"כ יפה כח ב"ד שיש להם כח שיהיה מכרן קיים בפחתו עד שתות ולפ"ז י"ל דמה"ט פטורים לשלם משום דדוקא בטעו בשקוה"ד כיון דלפי הדין לפי סוגיא דעלמא הלוה פטור ע"כ שפיר יכול לומר להב"ד מה לכם להזיק לי ולא היה לכם לכוף אותי ולטעות בשקוה"ד ע"כ חייבים הב"ד לשלם משא"כ בשום הדיינים שטעו כיון דהחיוב ברור מוטל על הלוה להשתדל בפרעון החוב ולמכור כדי לשלם להמלוה אם אינו חפץ בהשומא כמש"כ המ"מ והסמ"ע ע"כ אין סברא דהב"ד יהיו חייבין לשלם אם טעו בהשומא ופחתו עד שתות. ולכן לא אשתמיט איזה פוסק לומר התם דהב"ד חייבין לשלם אך אכתי י"ל דזה אינו רק בפחתו עד שתות דזהו דרך מקח וממכר ואין דרך העולם לדקדק עד שתות כנ"ל ובזה אמרו דמה כח ב"ד יפה גם להיות פטורים מתשלומין. אבל היכא דטעו בשתות ויותר דע"פ דין היה מכרן בטל רק דעכשיו אחר דנתנו החפץ הנמכר להמלוה או להלוקח ואי אפשר למיהדר יש לומר דחייבין הב"ד לשלם וכעין המבואר בסי' רכ"ז סעיף כ"ה דאם סמכו על שומת לוי וא"א להחזיר האונאה שהלך לדרכו דחייב לשלם אך אם לוי הוא תגר ובקי בשומא ולא קיבל שכר על השומא פטור וזה אינו רק התם דלא היה זה ע"י כפיה אבל בנ"ד דהב"ד כפוהו להלוה ונתנו בע"כ להמלוה או להלוקח א"כ הא שיטת הש"ך דאם היה ע"י כפיה דחייבין משום דמה דהיו אנוסים מדרבנן לדון אין זה פוטרתן מתשלומין וה"ה במה דבעינן ב"ד לירד לנכסי הלוה ולהגבותן להמלוה גם בזה