נחל יצחק חלק א נב

אך לפי מש"כ הנתיבות ס"ק ג' דהדיין הוי ש"ש משום פרוטה דר"י, ע"כ א"ש לדינא לומר דשלשה מומחין שטעו יהי' חייבין אם דנו בכפי' כ"ז דלא קבלינהו ובקבלינהו שאני דהוי מילתא יתירתא כמש"כ הרא"ש אבל הש"ך לא ס"ל כן כמש"כ בס"ק ט"ו ולעיל בסי' ג' סעי' ב' הארכתי בזה וכן הא קיי"ל דהוי ספיקא דדינא אי הלכה כר"י או כרבה דשומר אבידה הוי ש"ח כמבואר בסי' ע"ב סעי' ב' ובסי' רס"ז סעי' ט"ז ואפשר דכוונת הש"ך הוא דכיון דדנין בכפיי' ה"ל למידק יותר וה"ל הני מומחין כמו דאם הי' נוטלים שכר דאמרינן דה"ל למידק. דה"ה היכא שדנין בכפי' ג"כ ה"ל למידק ביותר אף אם אינן נוטלין שכר וגם י"ל דזהו בכלל מה דאמרו בסנהדרין ד' ג' כש"כ אתה נועל דלת בפני לוין דתקנת חכמים הי' שישלמו ולא חילקו בין תובע להנתבע בזה ואף דהתם מיירי בהדיוטות מ"מ י"ל דמה"ט ה"ה אף במומחין שאינן סמוכין ולא פלוג ויש להאריך עפ"ז בפי' רש"י ותוס' שם אך הש"ך בס"ק כ"ט אות ט' מחלק בין היכא דחייבין לדון מה"ת ובין היכא דאינן יכולין לדון רק מדרבנן: ענף א ונראה לענ"ד להוכיח כשיטת הבעל המאור דבשלשה מומחין אף שאינן סמוכין פטורי מתשלומין והוא דאמרו בכתובות ד' צ"ט שום הדיינין שפחתו שתות או הוסיפו שתות מכרן בטל ואם עשו אגרת בקורת אף שוה מאתים במנה מכרן קיים והנה ע"פ דין הוא דאף פחות משתות הי' מכרן בטל כמו בדין השליח אלא משום מה כח ב"ד אמרו עד שתות וכמו שכתב הר"נ שם ובקדושין רפ"ב ובכה"ג כ"ע ס"ל להך מה כח ב"ד יפה והא דהקשה הש"ס בכתובות ד' ק' ולית לי' לר"נ מה כח ב"ד יפה והאר"נ כו' אין זה קשה על הר"נ. והשמ"ק לכתובות שם ד"ה ה"ג א' רב הונא בר חיננא כו' הביא בשם יש אומרים דלא ס"ל כן אבל באמת העיקר כמש"כ הר"נ כנ"ל וכ"כ רע"א זצ"ל שם בגליון המשניות וכן נראה הטעם במה דאמרו דאם עשו בקורת דמכרן קיים ג"כ נראה דזהו מטעם מה כח ב"ד יפה ובזה מודו רבנן לרשב"ג וכמש"כ הרע"ב ברטנורה ע"ש דאל"כ אין זה סברא דבעשו בקורת יהי' מכרן קיים טפי וקשה דאמאי לא כתבו הפוסקים שם דהדיינים חייבים לשלם להיתומים וכן להנתבע לפי מש"כ הסמ"ע בסי' ק"ג ס"ק ו' דהא הדין נותן דכמו בטעו בשקוה"ד דחייבין לשלם לפי דע"פ דין הא לא מהני אף תפיסת בע"ד אם הוא נגד סוגיא דעלמא כמש"כ המהרי"ק והקצה"ח רק מפני שחסו על כבוד הדיין אמרו דטעות בשקוה"ד קם דינא. וכמש"כ הש"ך בס"ק כ"ט סוף אות א' דהך קם דינא זהו מדרבנן וכמש"כ האו"ת ס"ק ט' וכיון דבאמת זהו נגד הדין ע"כ אמרו שישלם אף בשלשה אף דהתם לא שייך טעם דירושלמי על יחיד דמפני שהגיס דעתו לדון יחידי כו' א"כ ה"ה בטעו הדיינים ומכרו ופחתו עד שתות והפסידו להיתומים ע"י מה שכפו אותם וירדו לנכסיהם בע"כ הדין נותן שיהיו חייבין לשלם כמו כל מזיק ממון חבירו בשוגג: וכן יש להעיר בעשו אגרת בקורת דאף שוה מאתים במנה מכרן קיים דתקשה הא הפסידו להם הרבה נגד הדין ובאמת הא לא אשתמיט שום פוסק לומר דיהיו חייבין הדיינים לשלם התם בסי' ק"ט וכן בכולי סוגיא דכתובות ד' ק' לא הוזכר זה כלל וכמו שאמרו הכא בבכורות ובסנהדרין דמה שעשה עשוי וישלם אכן לפי שיטת הבעל המאור דס"ל דשלשה מומחין שטעו פטירי מפני דהא מומחה שטעה פטור כמבואר בב"ק ד' צ"ט רק יחיד מומחה שדן חייב משום שהגיס דעתו לדון יחידי כמו דאמרו בירושלמי ומה"ט אף שלשה הדיוטות ואית בהו חד מומחה ס"ל להבעה"מ דפטירי וע"כ א"ש במה שלא אמרו גבי ב"ד שטעו עד שתות דישלמו משום דהא בעינן שלשה בקיאים בשומא כמבואר בסי' ע"ג סעיף ט"ו ובסי' ק"ג ע"כ דינן כמו כל מומחה שטעה דפטור משום דזה מקרי אונס. אבל לפי מש"כ הש"ך להכריע כהפוסקים דדוקא סמוכים אבל שלשה מומחים חייבים אם היו בכפייה משום דלא ה"ל לדון בכפייה. א"כ תקשה דה"ל להב"ד לשלם במה שפחתו שתות ולא מבעיא אם הב"ד עצמם הן השמאים. ואף אם איו שלשה שמאים אחרים שאינן הב"ד עצמן ג"כ הדין נותן שיהיו חייבין השלשה שמאין משום מזיק והא שיטת הש"ך והפוסקים הנ"ל הוא דכיון דדנו בכפיה אינו דומה להא דב"ק דמומחה שקלקל פטור משום דשא"ה דלא היו בכפיה: ובהא דהוסיפו עד שתות דמכרן קיים אינו קשה דאף דהלוקח סמך על הב"ד וכמש"כ הראב"ד שהובא בהר"נ שם בכתובות ד' צ"ע שכתב שכל מי שקונה מב"ד לא עלה על דעתו שיתאנה כו' ועיין ברא"ש שם בשם ר"י והוי כמו מראה דינר לשולחני וא"ל חזי דעלך קא סמיכנא וכמבואר בסי' ש"ו סעי' ו' ובש"ך שם מ"מ א"ש דהא כיון דהלוקח קונה ברצונו הטוב וזה אינו ע"י כפייה ע"כ פטורים משום דהא מומחה פטור דהוי כמו אונס ודוקא בטעות בשקול הדעת היכא דכופין להנתבע בזה ודאי להש"ך הדין הוא דאף בטעו וחייבו את התובע אף דהתובע בא מעצמו לפני הב"ד ובזה לא שייך כפייה כ"כ מ"מ הדין נותן דחייבים דכיון דאם היו טועים לחייב הנתבע שהוא ע"י כפיה הם חייבים ע"כ אין סברא לחלק בין תובע לנתבע דגם זהו בכלל כש"כ שאתה נועל דלת בפני לוין כדקאמרי בסנהדרין דף ג' ועיין בנתיבות ס"ק ט' אבל בלוקח דאין עליו שם תובע דלא שייך כן ע"כ א"ש מה דאינם חייבים לשלם להלוקח אבל בפחתו שתות תקשה כנ"ל וכן בהורידו הבע"ח דסימן ק"ט סעיף ה' גם כן תקשה כמו שכתבתי לדון בפחתו. והנה בעשו איגרת בקורת דמבואר שם דלכ"ע מכרן קיים אף מכרו שוה מאתים במנה יש לומר דאינו קשה דיהיו חייבין משום מזיק וכמש"כ לעיל משום דהרא"ש בכתובות שם פ' י"א סי' כ' כתב בזה"ל דטעמא דהכרזה הוא כיון שדקדקו ב"ד כל כך במתון ופרסום בשומא זו אין לתלות בה שום טעות עכ"ל וכוונתו הוא דזה לא מקרי טעות אלא אונס כיון שדקדקו במתון ובפרסום בשומא וכמבואר בסי' ק"ט סעי' ג' דהעיקר תלוי במה שהכריזו כראוי ובדקו יפה ודקדקו בשומא וכמש"כ הסמ"ע שם ס"ק ז' דאם הכריזו ולא דקדקו כ"כ בשומא אין זה בשם איגרת בקורת וכ"כ שם ס"ק י"א. ע"כ י"ל דמה"ט אף שהי' זה ע"י כפיה ג"כ פטורין משום דזה מקרי אונס דכיון דהשתדלו ועשו הכל כהוגן ומה היו יכולים לעשות יותר ולכן אינו קשה על שיטת הש"ך מהא דעשו אגרת בקורת אך עדיין תקשה מהא דפחתו שתות כנ"ל, וכן קשה מהא דאמר רשב"ג שם מכרן קיים אף בלא עשו בקורת ולא קאמר שישלמו כמו דתנינין גבי טעות בשקוה"ד בבכורות דקשה אמאי לא ישלמו כיון דהי' ע"י כפיה ואף דמיירי התם בשום היתומים דאין גובין ממטלטלי רק ממקרקעי דלא משכחת ביה נשא ונתן ביד כ"כ אפ"ה הא מצינו לרשב"ג דס"ל בב"ב ד' צ"ג במוכר זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב להחזיר ההוצאה וכן אמר שם נותן לו בושתו ובושת אורחיו ואנן ס"ל דפטור מזה משום דמקרי גרמא וכמש"כ הרשב"ם שם ועיין מזה בסי' רל"ב ובמק"א הארכתי בזה והוכחתי דאף בלא ידע המוכר מחייב רשב"ג משום גרמא א"כ מוכח מזה דס"ל לרשב"ג לדון דד"ג מכש"כ ועיין בגיטין ד' מ"א תוס' ד"ה במזיק שעבודו כו'. וע"כ יש לדון דלרשב"ג דדן דד"ג יהיו הדיינים חייבין שם לשלם משום דד"ג כמו בטעו בשקוה"ד ועפ"ז יש לדון בסוגיא בכתובות שם ובגיטין ד' ל"ג וקצרתי וכ"ז הוא לרווחא דמילתא דהא כתב הש"ך בסי' כ"ה ס"ק מ"ה דאם כפוהו על התשלומין אין לך מזיק גדול מזה וה"ל כמו נשא ונתן וכ"כ האו"ח ס"ק א': ענף ב ולפ"ז שפיר כתב הבעה"מ וכן בפסקי הרא"ש דשלשה מומחין ומשמע אף דאינן סמוכין דפטורי מלשלם בטעו בשקוה"ד די"ל דהוכיחו כן מהא דכתובות ד' ק' דלא נזכר שם דיהיו חייבין לשלם ומתורץ קושיות הש"ך דהקשה מנלן להו כן אך לשיטת הש"ך וסייעתו שפיר יש לדון התם בכתובות גבי שום הדיינין שפחתו עד שתות דחייבין לשלם כמו בטעו בשקוה"ד. ואין לחלק דשאני טעו בשקוה"ד דשגגת תלמוד עולה זדון כמו שהוזכר זה בש"ך ס"ק ח' דזה אינו דהא חזינן דהרא"ש וש"פ