נחל יצחק חלק א מח

ענף ב וראי' לזה מהא דב"ב ד' ק' ע"א דרבים שביררו דרך לעצמם מה שבררו בררו ומקשי עלה ור"א רבים במאי קנו לי' ופי' הרשב"ם וכי בדיבורו קני לה. אלמא להדיא דיחיד שנתן מתנה לרבים לא קנו ע"י דיבור לבד ואף בקיבל כן בפני הרבים כדמשמע התם בהלשון של המשנה דאמרו נטלה ונתן להם כו' דאל"כ הא ה"מ שם לשנויי דמיירי שם שקיבל ע"ע כן בפני הרבים ומדלא אמרו כן מוכח דלא מהני זה אם זהו לתועלתם והנאתם: ולכאורה י"ל דלר' יהודה דס"ל בנדרים ד' מ"ח דהכוהב חלקו לנשיא א"צ לזכות משום דיפה כח הנשיא לפ"ז י"ל דה"ה בציבור אבל ז"א דהא קיי"ל כרבנן דפליגי על ר' יהודה וס"ל דאף כותב חלקו לנשיא צריך לזכות א"כ ודאי ה"ה בציבור וגם אליבא דר' יהודה יש לחלק בין נשיא לציבור וידעתי דיש לחלק בין אם היו הרבים במקום א' ובמקום הקבוע להם אך מדלא משני דהי' כן ומקשה בפשיטות רבים במאי קנו לה שפיר מוכח כנ"ל: ובב"ב ד' גבי בני העיר שנגנב ס"ת כו' דליסלקו בי תרי כו' ופי' הרשב"ם דליסלקו ע"י קנין ע"ש ואי נימא דמן יחיד לרבים הוי ג"כ בכלל דברי הקהל א"צ קנין א"כ קשה דל"ל שם לקנין הא אף בלא קנין מהני משום דהוי הקנאה מן יחיד לרבים ומוכח כמש"כ דהיכא דהוי להנאתם אין כחם יפה: אכן לפמש"כ במק"א לתרץ קושיות הקצה"ח בסי' ל"ז ס"ק יו"ד שהקשה על הרשב"ם הנ"ל דל"ל קנין הא זוכה בדיבור כיון שהוא ת"י וכתבתי לתרץ די"ל דשא"ה דהוי בלשון סילוק דו"ד אין לי כו' דזהו לשון גרוע וע"כ לא מהני בלא קנין ולכן א"ש דברי הרשב"ם על נכון דהא לישנא דליסלקו בי תרי כו' משמע דמיירי בלשון סילוק והא דקאמר הש"ס כן י"ל דלרבותא קאמר כן וכמו שהארכתי בכ"ז במק"א וקנין מה י אף בלשון סילוק כמש"כ רש"י בכתובות ד' פ"ג וברא"ש שם סי' ב' ובמג"ש שם וכן מוכח בב"ב ד' מ"ג ע"א ולכן מתורץ קושיות הקצה"ח הנ"ל וקצרתי כי אכ"מ: ולפי"ז נדחה ראייתי מן הרשב"ם הנ''ל דלכן לא שייך התם הא דדברי הקהל א"צ קנין משום דהוי התם בלשון סילוק כדקאמרי בש"ס וליסלקו כו' וכיון דהוי לשון גרוע לא מהני זה בלא קנין חליפין ממש אבל היכא דהוי לשון מתנה המועיל שפיר י"ל דאף בכה"ג שייך לדון דברי הקהל א"צ קנין אבל ראייתי דלעיל מהא דב"ב ד' ק' הוא ראיה חזקה ולפ"ז שפיר כתבתי בספרי שם דדברי הקהל א"צ קנין לא שייך רק במתנה ולא במכירה כיון דהיחיד יכול לחזור בו ע"כ יכולים גם כן הרבים לחזור דאין קנין לחצאין: ולכן בהעובדא שכתב כת"ר בקהל שקנו יי"ש מן היחיד כיון דהיחיד יכול לחזור מהמכירה כ"ז שלא עשו הרבים קנין בהיי"ש. ע"כ אף הרבים יכולין לחזור בהם דכיון דלא נקנה החפץ להלוקח בדרכי הקנין ע"כ יכול הלוקח ג"כ לחזור ולהוציא מעותיו מהמוכר משום דאדעתא דהכי דלא יהיה חל הקנין רק לחצאין לא נתן הלוקח מעותיו וכמש"כ הרא"ש ב"מ ד' ע"ז גבי עייל ונפק אזוזי דכיון דהמוכר חוזר בו ע"כ אף הלוקח חוזר בו וכמש"כ הנתיבות בסי' קצ"ה ס"ק א' והטעם הוא מחמת הכלל דאין קנין לחצאין ובכמה דוכתי מבואר זה הכלל ולכן אף דבמה דהרבים מחייבים א"ע חל עליהם ההתחייבות אף בלא קנין כנ"ל עכ"ז כיון דהמוכר חוזר בו על מכירת היי"ש ע"כ אף הרבים יכולים לחזור כנ"ל והא דגיטין ד' למ"ד דבעל הבית בכהן אינו חוזר אבל הכהן חוזר שא"ה כמש"כ התורת גיטין שם לחלק ע"ש: [ והא דפסק הרמ"א בתשובה סי' נו"ן דגם בקבלת ציבור לא' לרב עליהם דאף בלא קנין אינם יכולים לחזור ע"פ דברי הגהות מרדכי הנ"ל ג"כ הוא מהאי טעמא שכתבתי דהא כל עיקר הענין מן קבלת הרב אין זה הנאת הגוף כלל רק הנאת מצוה דלאו ליהנות ניתנו ושייך לדון ג"כ כנ"ל ועיין בכנסת יחזקאל סי' ח' גבי ש"ץ ע"ש אכן העיקר כמש"כ דהיכא דיש הנאה להרבים לא שייך זה ומש"כ החות יאיר בסי' ק"מ הובא זה בכנסת יחזקאל סי' ח' וכתב לחלק בין חזנים שלנו ויש לדון בכ"ז הרבה והנתיבות בסי' של"ג ס"ק א' בסופו כתב בשם הדרכי משה שכתב דשלשה ששכרו מלמד דא"צ קנין דכל מילי דרבים א"צ קנין והעלה דזהו רק במלמד דהוי דבר מצוה ודמי קצת לנדר שהודר ברבים וע"ד רבים עכ"ל ויש לעיין בזה הרבה והעיקר כמש"כ: וכעין מש"כ ראיתי בנו"ב מ"ק סי' כ' שכתב בד"ה ואפילו אם ביררו כבר שהמנהג כן מ"מ בדבר שהם עצמן נוגעין בדבר אינם נקראים טובי העיר בזה ואטו טובי העיר כשרים לדון לעצמן כו' עכ"ל הנו"ב הרי שכתב הנו"ב כעין הסברא שכתבתי כ"כ גבי הא דטובי העיר דיכולין לשנות במידי דהוי רווחא להאי כו' דסי' ב' לעיל רק שקיצר בזה ובאמת זה פשוט וברור דנוגע מיפסל לדון משום דאין עליו רק שם בע"ד וכעין מש"כ התוס' בב"ב ד' ל"ה ד"ה שודא דדייני כו' ובכתובות ד' פ"ה דדיינא דמקבל אגרא לאו דיינא הוא וה"ה גבי מש"כ בענין מה שמקבל לפני טובי העיר כנ"ל ועי' לקמן בחידושי לסי' ל"ז סעי' כ"ב: סימן כה (סעי' ב') בש"ך (ס"ק י"ג אות ב') דכל היכא דפטור מתשלומין משום מומחה אינו פטור עד שהוא מברר שהוא מומחה ולאו כל כמיני' לומר מומחה אני ולא שייך לומר כאן הממע"ה וכדאמרו בב"ק ד' צ"ט זיל אייתי ראי' דמומחה את ואפטרך כו' והפרמ"ג ליו"ד סי' א' ס"ק ד' הקשה דאמאי מוציאין ממון מהמוחזק והא הממע"ה ואף די"ל דכאן איתרע הרוב מומחין אצל שחיטה מדלא שחט כהוגן עכ"ז ספק הוי ואין להוציא מהמוחזק בלא ראי' ונשאר בצ"ע וכן ראיתי בספר תרומת הכרי על ח"מ סי' ש"ו סעי' ז' שהקשה כן ותירץ בדוחק: אכן לענ"ד אינו קשה כלל דהא עיקר הטעם דמומחה פטור משום דהוי אנוס וידוע בכל דיני שומרים מימרא דאיסי בן יהודה דאמר אין רואה שבועת ד' תהי' בין שניהם הא יש רואה יביא ראי' ויפטר כמבואר בב"מ ד' פ"ג ובח"מ סי' קפ"ז סעי' ב' וסי' רצ"ד ובסי' ד"ש סעי' ג' וכיון דשומר שטען נאנסו אינו נאמן להפטר במקום שיכול להתברר משום דאיכא לברורי מבררינן ועיין בקצה"ח סי' רצ"ד ס"ק ב' מזה. ע"כ בדיין מומחה או שוחט ואומן מומחה אינו נאמן לומר מומחה אני דהא יכול לברר בקל זה שהוא מומחה לכן אינו נאמן לומר מומחה אני בלא ראי' ור' יוחנן דאמר בב"ק זיל אייתי ראי' דמומחה את אזיל לטעמי' דמצינו בב"מ ד' פ"ג דס"ל לר' יוחנן כאיסי בן יהודה הנ"ל: ועפ"ז יש ליישב מה דיש להקשות על הרא"ש ב"ק ד' צ"ט דלא הביא שם להך מימרא דר' יוחנן זיל אייתי ראי' דמומחה את כמו שהביא הרי"ף שם זה המימרא די"ל דלכן לא הביא זה הרא"ש משום דסמך על מה דפסק בב"מ פ"ו סי' י"ט כהך דאיסי בן יהודה הנ"ל וממילא ילפינן מיני' להך דינא דצריך להביא ראי' דמומחה הוא כי הכל חדא הוא ולכן שפיר כתב הש"ך הכא כן גבי דיין מומחה דאינו נאמן לומר מומחה אני בלא ראי' וכן לשיטת הרא"ש דכתב דלכן מומחה פטור משום דה"ל הקבלה מלתא יתירה ע"כ צריך בירור שהוא מומחה כיון דמצד פטור ומחילה נגעו בה א"כ הא הוי מחילה טענה גרוע ואינו נאמן בלא ראי' על טענת מחילה ופטור וע"כ לכל הטעמים אינו נאמן לומר מומחה אני בלא ראי' ועין מזה בסי' קפ"ז סעי' ג' בהגהת רמ"א שכתב דדוקא בטענת שומרין אבל בטענת פרעון והשבה כו' ובמש"כ הנתיבות שם ואין זה ענין לנ"ד ועי' בלח"מ ברמב"ם ה' שכירות פ"ג ה' א' ובמחנה אפרים על הרמב"ם הנ"ל במה שנ"ב: (שם סעי' ב' בהג"ה) אפי' אין הרבים מסכימים מטעם א' הואיל והם מסכימים לענין הדין אזלינן בתרייהו והש"ך שם כתב דבאיסור דאורייתא לא מהני אם הם משני טעמים אך אם הם לפנינו שאני.