נחל יצחק חלק א מה

יע"ש ובאו"ת שם וגם שא"ה כיון דלא חתימי שם אלא שניים חיישינן שטעו וכמש"כ הש"ך בסי' ל"ט ס"ק ל"ו יע"ש וקצרתי בכ"ז: וכעין זה כתבו התוס' בסנהדרין ד' נ"ג ד"ה הא לית לי' קידושין כו' דכ"ע מודו דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות כמבואר בפ"ק דב"מ אדם יודע שאין קידושין תופסים באחותו משמע דליכא מאן דפליג כו' עכ"ל התוס' אלמא כדברי הש"ך הנ"ל דאם הי' חולק בדבר אף דאין הלכה כאותו דעה מ"מ י"ל דטעה בזה אך כיון דכ"ע מודו בזה ע"כ אין לומר דטעה בזה וכ"כ הר"נ פ"ק דקידושין ועי' בתשובת רע"א זצ"ל סי' רי"ב ועי' בגיטין ד' נ"ה דטעי בדר' ירמי' ובימבות ד' כ"ט ברש"י ד"ה דערוה דר"ש כו': ולכאורה יש להעיר במש"כ הש"ך בח"מ סי' מ"ב ס"ק כ"ב הנ"ל גבי לשון אתן כיון דליכא למ"ד דמהני ע"כ אין לומר שהנותן טעה בכך הא מצינו בגיטין ד' מ' ע"ב בלשון אתננה לפלוני ר"מ אומר קנה וחכ"א לא קנה והלכה כחכמים כדאיתא בסי' רמ"ה והא כיון דר"מ חולק וס"ל דאף לשון אתן מהני א"כ זה דומה למש"כ התוס' בסנהדרין הנ"ל דאם הי' אומרים דר' יהושע ס"ל דקידושין תפסי בחייבי כריתות א"כ לא שייך לומר אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו הא יש לומר כן בהך לשון אתן דכיון דר"מ ס"ל דמהני לשון אתן ע"כ טעה בזה ואפשר לחלק דשאני מקודם חתימת הש"ס דיכול אמורא להכריע בין פלוגתת תנאים וגם עדיין לא נפסקה הלכה בפשיטות איך הלכתא ע"כ שפיר י"ל דטעי דלמא הלכה כר' יהושע דקידושין תופסין בחייבי כריתות וכה"ג: משא"כ האידנא דכבר איפסיקא הלכתא כחכמים דלשון אתן לא מהני ע"כ לא שייך לומר דטעי בזה אבל בפלוגתת הפוסקים כיון דמצינו חד דיעה דס"ל כן אף דרוב פוסקים לא ס"ל כן מ"מ שייך לומר דטעי בזה וכה"ג חילקו הפוסקים בדיני תפיסה לחלק בין תיקו ובין פלוגתת הפוסקים וקצרתי ולפ"ז יש לחלק בנידון ראיות הנתיבות לנ"ד מהא דב"מ ד' ס"ו גבי מוכר דשלב"ל ואסמכתא כנ"ל דיש לחלק דשא"ה כיון דכמה תנאי ס"ל אדם מקנה דשלב"ל וכן רב הונא ס"ל כן כמבואר כ"ז ביבמות ד' צ"ג וקידושין ד' ס"ב ובשארי דוכתי א"כ זה דומה למש"כ התוס' דאי ר' יהושע ס"ל דקידושין תופסין בחייבי כריתות ע"כ י"ל דטעי בזה אף דאין הלכה כן וה"ה באסמכתא דהדרא ארעא והדרי פירי דהתם דהא מבואר שם דר' יוסי פליג וס"ל אסמכתא קני וע"כ אף דרבנן פליגי עליו וס"ל אסמכתא לא קני וכן קי"ל לדינא עכ"ז כיון דמצינו לחד תנא דס"ל כן ע"כ יש לומר דטעה בזה כנ"ל: ולכן מהימן לומר דטעי אם אומר ברי דטעיתי אבל במה דלא מצינו פלוגתא כלל בזה יש לומר דאף דטוען ברי לא מהני משום דזה מקרי אין הדעת טועה דב"מ ד' ס"ג ע"ב דאמרינן מתנה הוא דיהב לי' וכמו הא דב"מ ד' ט"ו גבי מקדש אחותו דהוי מעות מתנה וכמש"כ התוס' כנ"ל ואף דיש לחלק קצת דשא"ה דהוי בתר נתינה דבנתינה מידק דייק עכ"ז ראיות הנתיבות נדחה. וכיון דנדחה ראיות הנתיבות ע"כ מסברא יש לומר דאף דאומר ברי לי דטעיתי עכ"ז לא מהימן להוציא מן המוחזק כיון דהוי ספק מחילה ולא שייך בזה לדון א"י אם פרעתי לשיטת הסוברים דבלא ה"ל למידע פטור אף דה"ל א"י אם פרעתי וכדעת המל"מ והובא בנתיבות סי' ע"ה ע"ש וכמו דמוכח מהעיר שושן בסי' ע"ה סעי' ט' ע"ש וכן מצינו בסי' רל"ב סעי' ב' בסמ"ע ס"ק ח' גבי אין הדעת טועה דשיטת הגהות מרדכי דאף דהנותן אמר ברי לא מהימן להוציא מן המוחזק. ואף דרי"ו חולק שם מ"מ ספיקא דדינא היא ואין מוציאין מן המוחזק כיון דנולד לנו ספק שמא מחל ואף דיש לחלק דשאני בתר נתינה דמיידק דייק ועכ"ז מסברא בעלמא קשה להוציא מהמוחזק כנ"ל ועי' בח"מ סי' פ"א בש"ך ס"ק נ"ו שהעלה בהודה מעצמו לפני ב"ד יכול לחזור בו ולומר טעיתי אע"ג דלית לי' מיגו וכ"כ שם בס"ק סמ"ך ולפ"ז י"ל בנ"ד כיון דעיקר הטעם מה דנסתפקנו במחילה משום דלא תבעו אלא הפחות א"כ לא עדיף מן הודה בפי' ועכ"ז כיון דהודה מעצמו נאמן לומר טעיתי בלא מיגו וכ"כ בנ"ד ולפ"ז הדעת נוטה כהכרעת הנתיבות הנ"ל. אך התומים חולק שם ומסיק כהמחבר שם סעי' כ"ב דבהודה מעצמו בב"ד אין נאמן לומר טעיתי וע"ש בנתיבות ולפ"ז קשה להוציא מהמוחזק בנ"ד ועי' בש"ך סי' רל"ב ס"ק ב' ולפ"ז אתי שפיר מה דאמר רבא לרוניא זיל פייסי' במאי דאיפייס ואי לא דאיננא לך כרב הונא אליבא דר' יוסי והקשה הסמ"ע הלא אסור לדיין לפסוק יותר ממה שתבעו התובע כו' אבל לפמש"כ אתי שפיר די"ל דכוונת רבא הוא כן דא"ל זיל ופייסי' במה דאיפייס שתשתדל לפייסו כדי דלא יחזור בו רבינא ולומר טעיתי משום דאם לא תשתדל לפייסו א"כ כשלא יתפייס אז ממילא יחזור בו רבינא ויאמר טעיתי בדין ויהי' נאמן ע"כ הזהירו שישתדל שיתפייס ולא יחזור בו משום דהא התם יש פלוגתא אם דמי קנים בזול או הכל לפי מה שגדר כמבואר שם בסוגיא וכיון דהוי פלוגתא בזה אף דקיי"ל דהלכה הכל לפי מה שגדר עכ"ז מהימן לומר טעיתי בזה כנ"ל וע"כ נדחה מש"כ הסמ"ע להוכיח מהתוס' דב"ב הנ"ל דמותר או חיוב לדיין לומר אם לא תציית אכוף אותך לשלם כולו ולפמש"כ י"ל דאינו ראי' מהתם דשא"ה דהוי פלוגתא בזה וע"כ שפיר קאמר לי' דאם אומר ברי לי דטעיתי נאמן משא"כ היכא דלא הוי פלוגתא כלל בזה י"ל דלא מהימן אף אם יאמר טעיתי כנ"ל: ועפ"ז יש להעיר בכתובות ד' נ"ח ע"ב דקאמר ר"ל לא תימא טעמא דר"מ משום דקסבר אדם מקדיש דשלב"ל אלא טעמא דר"מ מתוך שיכול לכופה נעשה כאומר יקדשו ידיך לעושיהן כו' כיון דס"ל לר"מ אין אדם מוציא דבריו לבטלה כו' וקשה הא יש לחלק דשאני בערך פחות מבן חודש דלית בי' שום פלוגתא כלל ע"כ שפיר אמרו בערכין ד' ה' אדם יודע שאין ערך לפחות מבן חודש כו' משא"כ גבי מקדיש דשלב"ל דכתב רש"י הכא די"ל בי' אדם יודע שאין אדם מקדיש דשלב"ל כו' והא כיון דמצינו לכמה תנאי אף זולת ר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל כמבואר ביבמות ד' צ"ג וקידושין ד' ס"ג ע"כ יש לומר דטעי בזה וכמש"כ התוס' לחלק כנ"ל בב"מ ד' ט"ו כנ"ל. ואפשר לומר דכיון דמסיק הש"ס התם בכתובות מההיא אין מהא ליכא למשמע מינה ע"כ י"ל דכוונת הגמ' אם לא הי' תנאים אחרים בברייתות דס"ל כן אך הא דהמותר ר"מ אומר הקדש לבדו ליכא למשמע מינה לחודה ומצאתי בשיטה מקובצת לכתובות ד' הנ"ל דהרגיש בזה: ענף ובעיקר הך דא"ל רבא לרוניא זיל פייסי' במאי דאיפייס וא"ל דאיננא לך כרב הונא. דהקשה הסמ"ע הלא אסור לדיין לפסוק יותר ממה שתבעו התובע ומסיק דבתורת קנס א"ל ובאמת זהו דוחק לומר להוציא ממון בתורת קנס וע"כ נלע"ד בזה ע"פ שיטת המרדכי פ"ב דב"מ המובא בסי' י"ב סעי' ב' בהג"ה בשם יש חולקים דס"ל דיכולים לכוף על לפנים משורת הדין ודיעה קמייתא פליגי שם וס"ל דאין יכולים לכופו אע"פ שנראה להם שהוא מן הראוי יע"ש וי"ל דהיכא דחייב לשלם מצד לצאת ידי שמים כ"ע מודו דהרשות בידם לכוף ע"ז היכא שנראה להם לעשות כן דהא שיטת כמה פוסקים דבכל חיוב לצי"ש מהני תפיסה כמבואר בתשובת שבות יעקב המובא באו"ת סי' כ"ח ס"ק ד'. וכמש"כ השער המלך ה' עבדים פ"ה ה' ז' לפי שיטת הראב"ד והחינוך גבי אבק ריבית ועי' במחנה אפרים ה' מלוה ולוה דיני ריבית סי' ט"ז וקצרתי ולשיטת הסוברים דמהני תפיסה בחיוב לצי"ש י"ל דיכולים לכוף אותו ע"ז במקום שנראה להם כך כיון דלאחר שיתפוסו את הממון להתובע יהי' זוכה בו מצד הדין דהא אי תפס לא מפקינן מיני' ועי' בקצה"ח סי' ל"ב ס"ק א' שכתב לחלק בין חיוב לצי"ש לשלם ובין היכא דיש עליו עונש בד"ש וכבר הקדימו בזה בתשובת חכם צבי סי' קל"ח ע"ש. וכמש"כ דיש לחלק בין חיוב לצי"ש ובין היכא דאין עליו חיוב לצי"ש רק מצד לפנים משורת הדין וע"כ י"ל דמקום דחייב