נחל יצחק חלק א מג

יהיו דנין כלל למתנות בבבל ועיין בגיטין ד' נו"ן ע"ב וברא"ש ספ"ק דגיטין סוף סי' י"ט מזה וידעתי מה דיש לדחוק בכ"ז. וגם הא מצינו בסי' קכ"ט סעי' ה' ברמ"א גבי ערב על מתנה דפליגי בי' רבוותא דס"ל שם לחד שיטה דהערב פטור משום דבמתנה מקרי לאו מידי חסרי' אף דשייך לומר אי לאו דעבד לי' הנאה כו' והסמ"ע שם הביא לדברי העיר שושן שהכריע שם דפטור משום דבשביל הסברא דאי לאו דעבד לי' הנאה כו' לא מקרי זה בשם חסרון וכן הכריע שם הש"ך בס"ק ט"ו: והא מצינו בערבות על קנס דמקבלין המחותנים על התנאים דגובין מהם דזהו מפני הבושת כמבואר בסמ"ע סי' קל"א ס"ק ה' ובסי' קכ"ט סמ"ע ס"ק י"ג וכמבואר זה בכ"ד בתוס' ובראשונים הרי דמצינו הסברות מהופכות דלגבי ערבות על בושת גובין מהם משום דזה מקרי כעין חסרי' מידי ואלו על ערבות במתנה קרינן זה לאו מידי חסרי' והכא גבי מה דדנין בבבל דבושת אין דנין בבבל משום דמקרי אין בו חסרון כיס ואלו מתנות יהיו מקרי בשם חסרון כיס משום אי לאו דעבד לי' הנאה וע"כ ודאי דוחק לומר בזה כסברת הע"ש דכתב דלכן גובין מתנות בבבל משום דזה מקרי בשם חסרון כיס ויש לדחוק בזה: ולכן נ"ל הטעם מה דאנו גובין מתנות בבבל דהא אם הי' המתנה בגוף החפץ או גוף הקרקע לחבירו זה ודאי מקרי בשם חסרון כיס דהא מיד דנתן לו המתנה בקנין המועיל זכה לו גוף המתנה לכל היכא דאיתי דהא א"צ לגוביינא דב"ד בזה כלל שיחליטו לו גוף החפץ רק חוב בושת וכה"ג זה מקרי בשם דאינו חסרון כיס דהא לא זכה בו מעולם וצריך גוביינא דב"ד שיגבו ויזכו לו החפץ עבור החוב ע"כ זה לא דיינינן בבבל א"כ כיון דמתנות שהי' בגוף החפץ ולא בתורת התחייבות ע"ע זה מקרי בשם חסרון כיס לכן ה"ה במתנה דהי' ע"י התחייבות בחיוב מחדש כמו הא דסי' מ' חייב אני לך מנה בשטר דאף דזה הוי אינו חסרון כיס מ"מ לא פלוג חז"ל בזה לחלק בין המתנות: וגם יש לומר כיון דעיקר מצות עשה דפריעת בע"ח מצוה דהוי לשיטת הרמב"ן בחי' סוף ב"ב מן הא דיוציא אליך העבוט ולשיטת רש"י בכתובות ד' פ"ו הוא מן הן שלך צדק וכ"כ הר"נ שם וכן הוא מה"ט מצוה לשלם על החוב שהתחייב ע"י חיוב מחדש מרצונו דג"כ מצוה לשלם החיוב מהך טעמים דקראי הנ"ל ע"כ י"ל דלכן דנין בבבל לזה דכיון דעשו אותנו לשלוחים ומסרו לנו קמאי דיהיו יכולת בידינו לדון להודאות והלואות דזהו משום מצות עשה דהן שלך צדק וכו' כנ"ל א"כ ה"ה אף במה דליכא חסרון כיס כמו מתנות ג"כ כיון דעיקר חיובו הוי ג"כ מה"ט ע"כ לא פלוג חז"ל בזה משא"כ חיוב בושת דנלמד מדרשא אחריתי דוקצותה את כפה ע"כ לא שייך בזה לומר כן לכן כיון דלא הוי חסרון כיס לא עבדינן שליחותייהו וכן י"ל דלכן גובין למתנות בבבל משום דאל"כ יהי' יכול לומר ולאשתמוטי לעולם אף אם יהי' שטר ביד התובע או דיהי' לו עדי הודאה וכה"ג: דיהי' יכול לומר הנתבע דאין זה חוב מן הלואה רק חוב ע"י איזה חיוב מחדש ולא יהיו יכולין הב"ד לגבותו לעולם גם לחוב שיש בו חסרון כיס ע"כ לא פלוג חז"ל בזה מחמת תקון העולם ולפ"ז א"ש אף לפי מש"כ הסמ"ע בסי' נ"ח ס"ק ט"ו דמתנה לא שכיחא ואפ"ה א"ש מה דדנין מתנות לפמש"כ ועיין בט"ז סי' א' סעי' ג' וקצרתי: וראיתי בפרישה לח"מ סי' א' שכתב דהא דדנין כתובות בבבל אף בתוספת כתובה דכיון דהתחייב לה מקרי חסרון כיס וכן מה"ט מתנות כו' אבל באמת יש לדון בזה דמה בכך שהתחייב לה מרצונו והא בושת דחייבתו תורה מ"מ לא מקרי חסרון כיס ודוחק לחלק ע"פ סברתו אכן לפמש"כ א"ש. וכן בכתובה הא מצינו בגיטין ד' נו"ן וב"ב ד' קע"ד דערב דכתובה או בתוספת אינו משתעבד משום דמקרי לאו מידי חסרי' וכמבואר באה"ע סי' ק"ב ואלו בערב על קנס שמקבלין המחותנים בתנאים גובין מהערב כמש"כ בח"מ סי' קכ"ט ס"ק י"ג כנ"ל והכא אמרו דבושת אין גובין בזה"ז משום דמקרי אין בו חסרון כיס אך באמת אין הטעם בכתובה מה דגובין בבבל משום דמקרי חסרון כיס אלא עיקר הטעם הוי משום דהא מצינו דאמרו אלמנה מוכרת שלא בב"ד מומחין כמבואר בב"מ ל"ב ובאה"ע סי' ק"ג בכתובה ותוספת אלמא דהקילו בזה בכתובה יותר מבחוב הלואה וה"ה י"ל כן במה דתקנו לדון בבבל לחוב כתובה ותוס' אף דמקרי אין בו חסרון כיס והכל הוא משום תקון העולם בהענינים שבין אדם לחבירו נתנו לנו כח לדון כן בבבל כמש"כ הראשונים והטור והע"ש בריש סי' א' ונתבאר היטב הטעם מה דדנין מתנות בבבל משום דבזה שייך לא פלוג חז"ל בזה והנה הא דדנין לחוב ריבית ודאי א"ש משום דזה מקרי בשם חסרון כיס במה שלוקח הריבית מהלוה ואמרו בריש פ"ה דב"מ ל"ל לאו בריבית לאו בגזל וכן מה דדנין להא דזכות יש לי בידך משום חוב השבת אבידה דגם זה מקרי בשם חסרון כיס דהא אם לא יתן לו הזכות של השטר יהי' לו פסידא במעותיו וע"כ מקרי זה בשם חסרון כיס דמה לי אם החסרון כיס הוא על אותו הדבר שאנו דנין עליו או שיגיע לו חסרון כיס עי"ז בענין אחר והכל הוא בגדר השבת אבידה מה דתקנו לדון בבבל וכ"ז פשוט: והנה הא דדנין למי שנשבע או נתן ת"כ ליתן איזה דבר לחבירו והב"ד מזדקקין לזה גם בבבל הנה בזה ודאי אין שייך לומר דיהי' מקרי בשם חסרון כיס ואף אם נתן לו ת"כ ליתן לו איזה גוף החפץ ג"כ לא מקרי בשם חסרון כיס דהא לא זכה לגוף החפץ בלא דרכי הקנין ולכן לא שייך בזה הטעם שכתבתי לעיל לדון במתנות בבבל וכן הא מה שמוזהר הוא לקיים שבועתו הוא מן דרשא אחרינא דכל היוצא מפיו יעשה ובל יחל ובאמת הא דמצינו דהב"ד מזדקקין האידנא לכוף למי שעובר על שבועתו היינו מהטעם שכתב הנתיבות בסי' ג' סוף ס"ק א' דבמקום אפרושי מאיסורא א"צ ב"ד כלל לזה יע"ש ועיין מזה לעיל בחידושי סי' א' סעי' ג' וכש"כ בעון שבועה שנזדעזע העולם וודאי דמקרי זה במקום אפרושי מאיסורא וא"צ ב"ד לזה וכיון דא"צ דין ב"ד לזה ע"כ דיינינן האידנא לכוף למי שאינו מקיים שבועתו והת"כ שלו: ולכן יש לחלק בפשיטות בין מי שכופר הת"כ שלו דאין נשבע ע"ז ובין זכות יש לי בידך או חוב ריבית דמשביעין אע"ג דליכא בהו שעבוד נכסי משום דשאני תביעת ריבית וכן תביעת זכות יש לי בידך דמה דהב"ד מזדקקין בהו הוא משום דכה"ג תקנו לדון מחמת תיקון העולם כנ"ל ע"כ ממילא דיינינן גם לחייבו שבועה בכפירתו וכדין כל כפירת ממון בזמן דהי' ב"ד סמוכין אבל בשבועה ות"כ דמה דנזקקין בבבל זהו משום אפרושי מאיסורא אבל לא משום תביעת הבע"ד דהא משום תביעת הבע"ד אין ביכולת בידינו להזדקק בזה משום דזה הוי אין בו חסרון כיס כנ"ל ולא שייך בזה לדון להך לא פלוג כנ"ל וכון דעיקר מה דמזדקקין הב"ד לזה בבבל הוי משום אפרושי מאיסורא ע"כ אין ביכולת בידינו בבבל לדון לחייבו שבועה דהא במקום אפרושי מאיסורא אם לא ידוע לנו בבירור אין נותנין שבועה והא כל אדם נאמן ע"ע ועיקר דין שבועה אינו רק היכא דיש בע"ד לפנינו התובעו הן בטענת ברי והן בטענת ספק וכדין השבועות בזה אבל במקום חשש ספק איסור ליכא כלל חיוב שבועה וע"כ ה"ה בתביעה שנתן לו ת"כ ליתן לו כו' כיון דמצד תביעה הבע"ד אין ביכולותינו לדון רק משום אפרושי מאיסורא דיינינן ע"כ דינו כמו כל איסורין דליכא תביעה מאיזה בע"ד דאין נותנין שבועה בהו דהא מחמת תביעת הבע"ד אין אנו מזדקקין והוי כמו דאין אדם תובעו כלל ע"כ שפיר פסקו הראשונים והרמ"א דבכפירה ת"כ אין אנו מחייבין שבועה ואפשר דזהו כוונת תשובת מהר"ם שהובא בש"ך סי' פ"ז ס"ק פ"א שכתב בזה"ל דהשתא נמי לא משבעינן לי' תו לומר השבע שקיימת ת"כ כו' תדע דאלו אמר לו ע"א נשבעת כו' מי משבעינן לי' כו' עכ"ל דדוקא אנן לא משבעינן לי' אבל בזמן דהי' ב"ד סמוכין י"ל דנותנין שבועה גם בכפירת ת"כ אף דליכא שעבוד נכסי מ"מ חייב שבועה כיון דהוי תביעת בע"ד א"כ דינו כמו כל תביעת בע"ד בממון דחייבו שבועה ואף שאין כל זה במשמע דברי הש"ך בסי' פ"ז מ"מ יש לומר