נחל יצחק חלק א מא

הוא גם בחשש משקר והא דשליש נאמן הא הטעם הוא משום דהימני' כמבואר שם: וי"ל דע"א דאינו נאמן הוא משום טעם דמשקר וכן משום טעם דלא דייק ואומר בדדמי וע"כ היכא דאומר קים לי בגווי' דלא משקר דאף דלמשקר לא חיישינן מ"מ עדיין יש לחוש דמעיד בדדמי וע"כ אין להוציא ממון עי"ז וזהו שאמרו והא ע"פ שנים עדים אמר רחמנא והטעם הוא משום חשש בדדמי ג"כ וע"כ עדיין בהא דקים לי בגווי' יש לחוש לבדדמי וכן יש לומר בהך דקים לי בגווי' דיש לחוש דלמא הדר בי' ונעשה שקרן כמו דאמרו בברכות ד' כ"ט ע"א כעין זה דאמר לך רבא צדיק מעיקרא נמי דילמא הדר בי' וחזקת כשרות אינו מוציאין ע"י מחזקת ממונא ועי' בכתובות ד' כ"ב בתוס' ד"ה תרי ותרי כו' ובסי' ל"ד סעי' כ"ח ובסי' מ"ו ש"ך ס"ק ס"ה וס"ק ס"ו ואכמ"ל כללו של דבר כיון דבהך קים לי בגווי' דלא משקר דהדיין סומך על עדותו של האחר דכיון דהדיין אינו יודע את הענין בעצמו רק ע"פ האחר לכן שפיר אמרו דאין כח של הדיין להוציא ממון רק לאורועי שטרא או לענין מיפך שבועה אבל בהא דידענא בחסא דלא אמיד דמחמת אומדנא זו יודע הדיין את הענין ע"פ ידיעתו ואומדן דעתו ע"כ בזה שפיר סמכינן להוציא ממון ולחוש שמא נתעשר עכשיו לזה לא חיישינן כמו דאמרו בגיטין ד' ל' חברך איתעשר לא תאשר משום דעשירות לא שכיחא וכעין זה הוא בח"מ סי' ל"ז סעי' יו"ד דלא חשדינן לי' לנוגע בעדות אם יתעשר כמו דאי' בב"ב ד' מ"ה תוס' ד"ה מאי נפ"מ כו': וכעין זה מצינו בקידושין ד' ס"ו אי מהימן לך כבי תרי זיל אפקה ופי' רש"י הואיל ולא הכחישתו וכמש"כ המל"מ ה' אישות פ' כ"ד ה' י"ז בשם הרשב"א דבהכחישתו אינו חייב להוציא אף היכא דמהימן לי' כו' אלמא דאף דמהימן לי' אין זה הוכחה גמורה כ"כ אף באיסורין ולכן בהכחישתו לא חשו אף דמאמינו ולא מוציאין אותה מת"י בעלה וכן הא ס"ל לכמה פוסקים שם דהא דמהימן לי' כבי תרי דאין כופין לו לגרשה רק שאומרים לו שחייב להוציאה ועי' באה"ע סי' קט"ו סעי' ז' וב"ש ס"ק ל"ג מש"כ בשם המהרי"ק דמדמה הא דקדושין הנ"ל להך דכתובות דקים לי בבת ר"ח והטעם הוא דכיון דאינו יודע הענין בעצמו רק ע"פ הגדת האחר ע"כ אין זה הוכחה ברורה כ"כ ולכן ס"ל לכ"פ שם דאין כופין לגרשה כ"ז שלא ראה בעצמו הזנות ועי' בתשובת ר' עקיבא איגר זצ"ל סי' ק' וסי' ק"א בפסקיו: ומה שהקשה הנתיבות דמפני מה בראה כשנעשה עד אינו נעשה דיין הא אין לך אומדנא גדולה מזה שהוא בעצמו ראה המעשה ואפ"ה אסור לו לדון ומזה הוכיח החילוק שלו דהיכא דאינו ידוע לאחרים רק להדיין עצמו דאין אנו מוציאין ממון עי"ז רק לאורועי שטרא ומיפך שבועה אבל באמת אין זה קשה כלל דהא כבר כתבו התוס' בב"ק ד' צ' ע"ב ובכתובות ד' כ"א והר"נ שם הרבה טעמים דמפני מה אין עד נעשה דיין וכ"כ הרשב"ם בב"ב ד' קי"ד דזהו גזה"כ אם ראו בלילה דלא הי' עליו שם דיין בעת שראה את המעשה וכמבואר בסי' ז' דאינו נעשה דיין וגם אף לאורועי שטרא או למיפך שבועה אינו נעשה דיין כלל וכ"ז הוא היכא דבעת שראה לא הי' עליו שם דיין אבל בראו ביום יכול להיות דיין א"כ הא האומדנא דסי' ט"ו הנ"ל הא רואהו גם ביום ולא היה עליו מעולם שם עד כלל ע"כ שפיר יכול להיות דיין אף לאפוקי ממונא ע"פ אומדן דעתו אם יודע הענין המעשה ע"פ עצמו וכ"ז פשוט: האו"ת ס"ק ג' הקשה למה השמיטו הפוסקים להא דמשמע בנדרים ד' ס"ב דכהן מקדימין לו לדון דינו תחילה ונדחק ליישב ע"פ מש"כ המג"א בסי' ר"א דאין לנו כהני יחוס כו' ולי נראה דלכן השמיטו זה משום דיש להוכיח מנדרים שם דכהן אין לו קדימה בזה רק למה שמנו חכמים שם דאי נימא דזהו בכלל לפתוח ראשון א"כ קשה דלמה הוצרך רבא לומר שם טעם מדנפשי' מדרשא ובני דוד כהנים מה כהן כו' דמשמע מזה דאין לת"ח זכות רק ככהן ולפ"ז אם יש שם כהן אחר לא מקדימינן דין הת"ח לדין הכהן יותר ה"ל להביא משנה סוף הוריות ד' י"ג דממזר ת"ח קודם לכהן ע"ה כו' והש"ך ביו"ד סי' רמ"ו ס"ק י"ד ובסי' רנ"א ס"ק ט"ו הביא בשם באר שבע דל"ד ע"ה אלא כל שאינו שוה בחכמה להכהן כו' ובירושלמי סוף הוריות ובשבת פ' י"ב ה"ג מסקו בלא חולק דל"ד לפדות ולכסות כו' אלא לכ"ד מקדמינן ת"ח לכהן דעיקר הטעם הוא מפסוק יקרה היא מפנינים ומשמע דלכל מילי חשוב ת"ח ביותר מכהן וכ"כ הרע"ב והתוס' יו"ט גיטין פ"ה מ' ח' ובריטב"א נדרים שם ובאו"ח סי' קל"ה וביו"ד סי' רמ"ו ש"ך ס"ק י"ג ועי' במגילה ד' כ"ח ובטור האבן שם: ולכן נ"ל דכוונת הגמ' בנדרים דאמרו דת"ק לו דין קדימה בדין מדרשא ובני דוד כהנים מה כהן נוטל בראש כו' דאין כוונתם למילף ממה דנקראים כהנים דלכן מקדימינן לת"ח בדין דז"א דלפ"ז אין דינם בחשיבות יותר מכהן רק ככהן ובאמת הא מבואר במשנה דהוריות דת"ח חשוב יותר מכהן רק דס"ל להש"ס דכהן אין לו דין קדימה לדונו תחילה רק לאותן דברים דמנו התם לפתוח ראשון כו' וכן הא דסוף הוריות דכהן קודם ללוי הוא רק לפדותו ולהחיותו רק ת"ח קודם לכהן בכל מילי ע"פ דרשא יקרה היא כו' ועיקרו מה דשרו לת"ח תיגרא ברישא נפקא להו בשבועות ד' ל' ממה דתני רב יוסף שם וכן ממש"כ התוס' שם דעשה דכבוד תורה עדיף ועיקר כוונת הגמ' בנדרים הוא דבסוגיא שם לעיל מינה אמרו דאין להשתמש בכתרה של תורה וכתב הר"נ שם ד"ה אי הכי כו' דשרי לת"ח למימר שרו לי תיגראי ברישא שכיוצא בדברים הללו זכתה תורה לת"ח כשם שזכתה לכהנים וכמ"ש וליטול מנה יפה ועי' תוס' גיטין וכ"כ הרשב"א בתשובה ח"א סי' פ"ד כי מחוקי התורה לומדי' ככהנים ליטול חלק בראש ות"ח האומר שרי לי תגראי חוקי כבוד תורתו שואל וה"ה כשואל חלק ירושתו ואין זה בכלל משתמש בכתרה כו' ע"ש. וזהו כוונת הגמ' דשרי לת"ח לומר ת"ח אנא ושרו לו תיגראי ברישא מהא דכתיב בני דוד כהנים מה כהן נוטל בראש היינו הזכות מה שזיכו לכהן בדינו שרשאי להיות תובע בפיו וליטול חלקו שיש לו ע"פ הא דכתיב וקדשתו כו' ולכבודו שזוכה ע"פ דין וכמש"כ התוס' במ"ק ד' כ"ח כיון שזהו דינו יכול לראות סי' ברכה כו' כ"כ יש זכות לת"ח להיות תובע ליטול זכותו מה שזכתה לו תורה להקדימו ולכבדו ולדונו תחילה וזה מוכרח בכוונת הפסוק דקרו להן כהנים לגבי זה להיות נוטל חלקו ולא יהיו ח"ו משתמש בכתרה של תורה ומדוקדק לפ"ז לשון דאמרו מה כהן נוטל כו' דאל"כ איזה שייכות לשון נוטל בזה ולכן שם בנדרים אח"ז קיצרו בלשון מה דאמרו שרי לת"ח לומר לא יהיבנא כו' דסמכו גם בזה על הקודם הך דרשא דבני דוד כהנים דשרי לי' לתבוע חלקו כו' א"כ אדרבה מוכח מהתם דכהן אין לו דין לדונו תחילה רק ת"ח שאני ושפיר השמיטו הפוסקים זה ומ"מ מן הראוי להקדים לכהן לדונו תחילה דלפמש"כ המג"א בסי' ר"א הוא מה"ת דין חשיבות הכהן ועי' ביו"ד סי' רמ"ו סעי' ט"ו ברמ"א דמשמע דגם בכעין זה יש חשיבות לכהן וקצרתי: סימן טו (סעי' ד') ואם טען זה בוודאי שיש בו זכות והוא יודע ה"ז נשבע היסת והקשה השער משפט כיון דעיקר החיוב להראות שטרו משום זכות שיש לו בו דזהו משום חיוב השבת אבידה א"כ קשה דהא מבואר בתשובת הריב"ש סי' שד"ם ובסי' פ"ז סעי' ל"ד ברמ"א דאם טען שנתן לו כפו ליתן לו מתנה והוא כופר פטור מן השבועה והטעם הוא כיון דהשבועה אינה כמו שעבוד או קנין רק משום מצוה הוא דכופין ע"ז וכמש"כ הש"ך שם ס"ק פ"א א"כ לפ"ז אמאי חייב כאן שבועה ונשאר בצ"ע: ענף א ובאמת יהיה מזה סיוע למש"כ האו"ת בסי' פ"ז ס"ק כ"ט והקצה"ח שם ס"ק ל' דעיקר