נחל יצחק חלק א לט

וב"ה דפליגי ע"ז משום דס"ל כרבנן דסומכוס והא דיבמות ד' ל"ח דס"ל לב"ש דזיקת נשואה עושה ספק נשואה דהיכא דאיהי קיימת הוי לה איהי וודאי ואינהו ספק ואין ספק מוציא מידי וודאי ולא אמרינן בזה חולקין אליבא דסומכוס משום די"ל בזה כמש"כ התוס' בבכורות ד' מ"ח והרשב"ם בב"ב ד' קס"ו דבספיקא דדינא גם סומכוס מודה דהממע"ה ועיין בקצה"ח בקונטרס הספיקות כלל א' ס"ק א' אבל בנפל הבית דהוי ספיקא דמעשה י"ל דטעמא דב"ש משום דס"ל כסומכוס והיכא דטוען שמא אף במוחזק גמור ס"ל לסומכוס דחולקין: והא דמוכיח מזה ביבמות דס"ל לב"ש שטר העומד לגבות כגבוי דמי י"ל דס"ל לסוגיא דהתם דכיון דתני זה אומר האב מת ראשון וז"א הבן מת ראשון כהך מ"ד דב"מ דאין סברא לפרש דמיירי בטוען שמא וכיון דמיירי בע"כ בטוען ברי א"כ הא בטוען ברי ומוחזק ס"ל גם לסומכוס הממע"ה ע"כ אין סברא לפרש טעמא דב"ש דס"ל כסומכוס אי נימא דלאו כגבוי דמי וע"כ הוכיח מזה דס"ל לב"ש שטר העומד לגבות כגבוי דמי אבל בהא דב"ב אף דנימא דס"ל ג"כ כהך מ"ד עכ"ז אם הי' מקשה דכיון דאינו גובה מלקוחות א"כ לא שייך כגבוי בזה הייתי יכול להדחות לו דאפשר דטעמא דב"ש משום דס"ל כסומכוס. ע"כ הקשו ביותר הא מלוה ע"פ אינו גובה מהיורשים וזה אין להקשות דכיון דנימא דב"ש ס"ל כסומכוס וב"ה ס"ל כרבנן א"כ איך יפלוג סומכוס על ב"ה. די"ל בזה כדמצינו כמה פעמים בש"ס ובתוס' כזה דס"ל לתנא דלא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה ע"כ מתורץ קושיא זו ועיין בב"ב ד' קנ"ח אר"ע מודה אני בזה וברש"י ב"מ ד' ל"ז ותוס' ב"ב שם:. ולפ"ז שפיר י"ל כמש"כ בספרי כנ"ל דבחוב דאינו גובה ממשעבדי לכ"ע לא שייך בזה דהוי כגבוי אכן בריטב"א בגיטין ד' ל"ז שכתב שם בשם ר' פנחס הלוי שהקשה דלב"ש דשטר העומד לגבות כגבוי דמי א"כ לב"ש אין לך מלוה בשטר דמשמטת ותירץ דשטר שאין בו אחריות נכסים לב"ש אע"ג דכגבוי דמי משמט וגזה"כ היא אבל היכא דאית בי' אחריות אינו משמט דבזה לא שייך גזה"כ אבל רש"י ס"ל דלא אמרינן כגבוי דמי אלא בשטר שיש בו אחריות נכסים כיון דיכול לטרוף מלקחות כו'. וזה נכון עכ"ל הריטב"א א"כ לשיטת ר"פ הנ"ל י"ל דהיכא דאמרינן כגבוי דמי ה"ה אף באין בו אחריות נכסים והא דשמיטה שאני ויהי' לו סייעתא מהסוגיא דב"ב ד' קנ"ז הנ"ל א"כ עדיין הך דינא שכתבתי דבאין בו אחריות נכסים לא אמרינן כגבוי תליא בפלוגתת הראשונים הנ"ל אך לפי מה שהכריע הריטב"א שם דהנכון כשיטת רש"י א"כ שפיר כתבתי בספרי. ולפ"ז היכא דליכא אחריות נכסים בוודאי מהני מחילה אף שהשטר תחת ידו לכ"ע וכעת ראיתי בקצה"ח סי' פ"ג ס"ק ה' שכתב דשט"ח שאינו גובה ממשעבדי אינו כגבוי והעיר ע"ז מהא דב"ב ד' קנ"ז ונדחק בזה: לפי מה דנתבאר לעיל דהעיקר כהש"ך סי' י"ב דכתב דלהלכה דקיי"ל כב"ה דלאו כגבוי דמי ה"ה גבי מחילה ונקיט שטרא מועיל מחילה משום דאף בשטר ברור אף במקום דגבי ממשעבדי וגם בממרמית הדין פשוט דלאו כגבוי דמי. ועיקר הטעם דלא מהני מחילה ונקיט שטרא זהו משום דאמרינן כיון דלא החזיר לו השטר מסתמא לא מחל בלב שלם והא דהקשה התומים בסי' י"ב מהא דמוכר שט"ח וחזר ומחל דמחיל כבר הקדימו הש"ך בסי' ס"ו ס"ק ע"ד דהטעם הוא דהתם ליכא שטרא בידו דלהדר ליה והא דשטר בידו לא מהני מחילה הטעם הוא משום דחזינן דלא היה לבבו שלם למחול לו וכמש"כ התומים בסי' י"ב ס"ק ח' וע"כ יש לדון דהיכא דהיה השטר מונח במק"א ולא ת"י. אי דלא הוי מחילה גמורה רק בהרווחת הזמן דכה"ג יש לדון דמהני מחילה לכ"ע כיון דלא שייך בזה הטעם דהיה לו להחזיר השטר והטעם דכגבוי דמי כבר נתבאר דז"א לדינא וכקושיות הש"ך בסי' י"ב וע"כ אף לפי מה דהכריע הש"ך בסי' רמ"א דהך דינא דנקיט שטרא ומחל לו הוי ספיקא דדינא עכ"ז י"ל דהיכא דלא שייך לדון דהי' לו להחזיר השטר דכה"ג לכ"ע מהני מחילה ובפרט לפי מה שהכריע הב"ש והח"מ באה"ע סי' ק"ה דמהני מחילה בשטר אף בלא קנין א"כ הדין ברור כמש"כ: והא דאמרו גבי הא דנאמן סטראי במגו דלהד"ם בשטרא מסייע לי' משום דכגבוי דמי זהו משום דהוי עכ"פ סיוע קצת להמיגו וכמו שאמרו שם עוד טעם משום דחזקה דשטרא בידי מאי בעי מסייע לי' וכמש"כ התומים בכ"מ בארוכה אף דשטרא בידי כו' שם לא הוי כ"כ בתקפו דהא אינו נאמן רק במיגו וע"כ הטעם משום דבצירוף להמיגו סגי סברא כל דהוא וה"ה אף דקיי"ל דשט"ח לא הוי כגבוי עכ"ז בצירוף להמיגו סגי קצת גבוי וכמש"כ כעין זה הנו"ב במ"ק ח' ח"מ סי' ה' ע"ש. ועי' באו"ת כללי מיגו ס"ק ח' מזה בשם הכנה"ג. אבל מוחזק גמור לא הוי וזה פשוט: הגה"ה ואפשר דזהו כוונת רמ"י בחי' בכתובות ד' פ"ז דסבר רב"ח בשבועת פוגמת וע"א דה"ל שד"א והקשה לי' רבא והא אין נשבעין מה"ת רק בנשבעין ולא משלמין והקשו כולם איך ס"ד דרב"ח אבל לפמש"כ די"ל דבחוב ברור הוי כגבוי ע"כ כיון דאחר שתשבע אז יהי' זה חוב ברור והוי כגבוי ע"כ אין זה מקרי נשבעין ונוטלין אלא זהו בכלל נשבעין ולא משלמין כיון דאחר השבועה מיד בלא שום מעשה תהי' נקראת מוחזקת משום דהוי כגבוי ע"כ אין זה בכלל מחוסר גוביינא כפי' רש"י על שיטת ב"ש בכולי ש"ס רק רבא דמקשה לי' כן ס"ל דאף בחוב ברור לא הוי כגבוי ואף אחר שתשבע לא תהי' מוחזקת וע"כ הוי בכלל נשבעין ונוטלין וכמו דאמרו בירושלמי שם פ"ט ה"ז דלכן הך שבועת פוגמת אין זה שבועת התורה רק כעין שבועת התורה משום דכתובה לא הוחזקה בידה לגבות. ע"ש וקצרתי ע"כ הגה"ה: וע"פ מה שנתבאר לעיל דר' יוחנן בגיטין ד' ל"ז דס"ל שטר שיש בו אחריות נכסים אינו משמט טעמו משום דבשט"ח ברור שאין אנו דנין אם יש פרעון וכה"ג על השטר. דבזה אף ב"ה מודו דהוי כגבוי יש מקום עפ"ז לתרץ קושיות המהר"ם לובלין בב"מ ד' ד' ע"ב על תוס' ד"ה אין נשבעין כו' שהקשה במש"כ התוס' בשבועות ד' ל"ז ע"ב ד"ה ואין נשבעין על שיעבוד קרקעות דתירצו שם להא דאמר ר' יוחנן הכופר בממון שיש עליו עדים חייב בשטר פטור משום דה"ל שיע"ק. והקשו שם דהא ר"י אית לי' שיעבודא דאורייתא א"כ אפילו בע"פ היכא משכחת לה ותי' דאליבי' משכחת כשמחל השיעבוד עכ"ל התוס' והקשה המהר"ם מלובלין דאם מיירי שמחל השיעבוד א"כ אפילו בשטר יהי' חייב ודוחק לומר דמיירי דמחל השיעבוד של בני חורי ולא ממשעבדי עכ"ל ועי' בח"מ סי' פ"ח ובסמ"ע ס"ק נ"א ובש"ך ס"ק מ"ט ובאמת זה קשה מאוד מאי פסקא. אכן לפמש"כ דר"י אית לי' דשטר העומד לגבות דאין בו ספק כלל אז הוי כגבוי לכ"ע לכן אתי שפיר קושיית המהר"ם לובלין הנ"ל די"ל דמיירי במחל השיעבוד בלא קנין וע"כ בממון שיש עליו עדים כיון דליכא שטר אז לא הוי כגבוי ומהני מחילה בלא קנין אבל בשטר שיש בו אחריות נכסים דס"ל לר' יוחנן דהוי כגבוי כיון דלא נולד שום ריעותא בעצם השטר זולת המחילה שאנו דנין עליו וכיון דהוי כגבוי ע"כ לא מהני המחילה בלא קנין כמש"כ הב"ח בסי' י"ב להסביר שיטת רבינו ישעי' דס"ל דלא מהני מחילה בנקט שטרא ואשמעינן ר' יוחנן זה גופא אגב אורחא וכש"כ לה סוברין דלא מהני מחילה בשטר בוודאי אתי שפיר:. אמנם לדינא נתבאר דאף בשט"ח ברור לא הוי כגבוי. ועיקר הטעם מה דס"ל דלא מהני מחילה בנקט שטרא זהו משום דהי' לו להחזיר השטר כנ"ל וע"כ היכא דלא שייך לומר דהי' לו להחזיר וכנ"ל וודאי מהני מחילה בזה ולא דיינינן זה לספיקא דדינא וכדמוכח זה מן מוכר שט"ח כו' משום דלפי מה דנתבאר דאף שט"ח ברור לא הוי כגבוי ליכא לתרוצי בזה כמש"כ הקצה"ח בסי' י"ב לתרץ זה וע"כ מוכרח הוא כנ"ל דהיכא דלא שייך לומר דה"ל להחזיר וודאי מהני מחילה אף בחוב בשטר ולא מהני תפיסה בזה: