נחל יצחק חלק א שנו

הגט לידה. דבאמת זה טעמא בעי דמאיזה טעם יהי' פטור ממזונות כל זמן דלא הגיע הגט לידה דאף בזמן הש"ס דיכול לגרשה בע"כ מ"מ כל זמן דלא נתגרשה עדיין איך יפטר ממזונות אכן לפי מה דנתבאר בעז"ה אתי שפיר דהא בעיקר חיוב מזוני יש שני טעמים טעם א' משום דמעוכבת בשבילו להנשא וטעם ב' משום תנאי כתובה דאת תהא יתבא בביתי וכדמצינו ברש"י לגיטין ד' י"ב דאף בחיי הבעל שייך לחייבו משום את תהא יתבא בביתי משום דגם מזונות בחייו נכלל בהך את תהא יתבא בביתי: אך במחלה כתובתה דאין לה הכתובה אז אין לה המזונות משום תנאי כתובה אלא משום דהוי אגידא ביה ומעוכבת בשבילו להנשא חייב במזונות עדיין כמו מגורשת וא"מ כנ"ל וה"ה בנפרעה הכתובה כיון דאין לה כתובה מה"ט אין לה מזונות בתורת תנאי כתובה כמבואר ברא"ש כתובות פ' י"ג סי' ו' בשם הרמב"ם והגאונים ע"ש אך לפי דאגידא ביה עדיין לכן יש לה מזונות מה"ט לחוד ואף לפי שיטת הרמב"ם דהובא באה"ע סי' צ"ג סעי' ט' דמחלה כתובה אף בחייו הפסידה מזונות י"ל דשא"ה דהיא גרמא לזה וע"כ אף דעדיין אגידא ביה מ"מ אין לה מזונות אבל בנפרעה כתובתה דלא הוי זה מצדה דהא אף בע"כ יכול לסלק הכתובה ושייך בזה פרעון בע"כ דשמי' פרעון כמבואר בגיטין ד' ע"ה ובח"מ סי' ק"כ וה"ה בכתובה בפרעון בע"כ דהוי שמי' פרעון דבזה אף להרמב"ם מ"מ שייך לחייבו במזונות משום דאגידא ביה. אך זה אינו לפי מה דיבואר לקמן בשם הר"נ בכתובות פ"ח לסוגיא דשם ד' פ"א דכל זמן דאינו מגרשה לא מצי לסלק הכתובה בע"כ ואלו כשרוצה לגרשה הא לא הוי אגידא ביה כמו שנתבאר לעיל וקצרתי בזה ועיין בב"ש סי' צ"ג ס"ק י"ח אך דמוכח לחלק להרמב"ם בין מכרה לנפרעה דדוקא בקיבלה רק דמי טובת הנאה בעד המכירה בזה אמרו דמסתמא הוי זה באונס וקצרתי: ולפ"ז אתי שפיר מה דאמרו דבמשליש גט וכתובה מיפטר ממזונות דהא כיון דמשליש גט ורוצה להתירה לשוק א"כ לא שייך לחייבו במזונות משום דאגידא ביה כנ"ל וכן משום תנאי כתובה אין לחייבו דהא במחלה כתובה וה"ה בנפרעה הכתובה כיון דאין לה כתובה ממילא אין לה מזונות משום תנאי כתובה דהא אבדה כל תנאי כתובה. ע"כ בנפרעה כתובה משליש לה גט אין לה מזוני ואף דאינה רוצית בהפרעון מ"מ הא אף פרעון בע"כ הוי שמי' פרעון כמבואר בגיטין ד' ע"ה ובח"מ סי' ק"ך ולכן כיון דנתן לה הכתובה אף בע"כ של האשה הוי פרעון להפטר מחוב כתובה וכיון דמיפטר מהכתובה ממילא אבדה כל תנאי כתובה וכן מחמת דאגידא ביה לא שייך אם רוצה להתירה ע"י גט ומה לו במה דאינה רוצית לקבל להגט לכן שפיר מועיל הרי גיטך וכתובתך להיות פטור ממזונות דהא לכל הטעמים של חיוב מזונות ליתא בזה וזהו טעם נכון על מה דאמרו דמועיל השלשת הגט וכתובה להיות פטור ממזונות: הגה"ה ובכתובות דף נ"ד איבעיא ליה לר"פ בת אנוסה יש לה מזונות או אין לה מזונות דכיון דל"ל כתובה לית לה מזוני או דילמא כו' ובתוס' שם ד"ה בת אנוסה מהו תימא אנוסה גופא תיבעי עכ"ל ויש לתרץ קושייתם דהא באנוסה עצמה בחיי הבעל וודאי דיש לה מזונות משום דהא הוי אגידא ביה ומעוכבת בשבילו להנשא וכמו במגורשת וא"מ ואי בנתאלמנה הא בזה י"ל לפי מה דנתבאר דהיכא דנפרעה הכתובה דכיון דלית לה הכתובה ע"כ אין לה תנאי כתובה א"כ ה"ה אפשר לדון כן באנוסה לרבנן דאמרי יצא כסף קנסה בכתובתה דאפשר דזה הוי כמו דנפרעה כתובתה דאין להאלמנה מזונות רק על חוב מזונות הבת שפיר יש להסתפק דהא זה ברור דבמתלה הכתובה וכן בנפרעה הכתובה דאף דאין לה מזונות מ"מ חייב במזונות הבת והא דאמרו שם ד' נ"ד דהיכא דאין לה כתובה אין מזונות להבת היינו היכא דלא היו מעולם חוב כתובה כמו בשניי' ובת ארוסה אבל היכא דהי' לה חיוב כתובה רק דמחלה או נפרעה אח"כ בזה וודאי דלא פקע חיוב מזונות הבת כי אם חוב מזונות של האשה עצמה ע"כ אף דנימא דאנוסה עצמה אין לה מזונות בנתאלמנה משום דמה דיצא כסף קנסה בכתובה הוי זה כמו פרעון עכ"ז במזונות הבת עדיין אפשר לומר דחייב כמו בנפרעה הכתובה כנ"ל ע"כ שפיר איבעיא ליה ביותר בבת אנוסה דהא הוי רבותא יתירה בבת אנוסה. דהא מצינו בנפרעה הכתובה ובמחלה דאף דאין לה מזונות חייב במזונות הבת ולכן אם היו פושט ליה הדין של אנוסה עצמה דאין חייב לה מזונות לא הוי ידעינן על בת אנוסה לכן קא מיבעיא ליה בפירוש על בת אנוסה מהו ומתורץ קושיית התוס' ועיין בתוס' כתובות ד' ל"ט ד"ה טעמא מאי כו' דהקשו שם דאמאי תני יצא כסף קנסה בכתובתה ליתני מת אין לה עליו כלום כו'. ואי נימא דאנוסה כשנתאלמנה אין לה מזונות שפיר הוי מצי למיתני מת אין לה עליו כלום אבל אי נימא דיש לה מזונות בנתאלמנה א"כ לא הוי מצי למתני מת אין לה עליו כלום. משום דאי הוי תני כן הוי אמינא דאין לה עליו אף חיוב מזונות כמשמעות הלשון דאין לה עליו כלום. ע"כ לא תני כן רק תני יצא כסף קנסה בכתובתה. אך דא"כ ה"מ הש"ס למיפשט בהך בעיא דאי בת אנוסה וה"ה אנוסה עצמה אי יש לה מזונות כמש"כ התוס' והרא"ש שם. ע"כ שפיר הקשו התוס' כן והוכרחו לתרץ זה. (ע"כ הגה"ה): ולפי מה דנתבאר דלכן מועיל אמירת הרי גיטה וכתובתה דכיון דפרעון בע"כ שמי' פרעון מיפטר ממזונות א"כ זה אינו שייך רק באומר כן בפני האשה אבל באומר כן שלא בפני האשה לא מהני הפרעון להפטר מכתובתה דהא מבואר בגיטין ד' ע"ה דשלא בפניו לא הוי פרעון בע"כ שמי' פרעון ועיין בסי' ע"ד ש"ך ס"ק ט' שכתב דרק מצד התקנה מהני הפרעון ליד הב"ד שלא בפני המלוה וכמש"כ הנתיבות שם דלא כהאו"ת שם ולפ"ז מדוקדק לשון התוספתא דכתובות פ"ד דתני בלשון נוכח היו שני בצורת ואמר לה הרי גיטך וכתובתך צאי ופרנסי א"ע הרשות בידו משום דבעינן שיאמר כן בפני האשה ואף דבלשון המשנה לא תני בלשון נוכח דהא תני הרי גיטה וכתובתה תרפא א"ע אפ"ה י"ל דמיירי ג"כ בפני האשה ועיין בהרמב"ם פ' י"ד הל' אישות הל' י"ז ובאה"ע סי' ע"ט דאמרו בזה"ל הריני מגרשך ונותן כתובה כו' אלמא דמיירי הכל בפני האשה דאז יכול להפטר מכתובה ע"י פרעון בע"כ וממילא מיפטר ממזונות. ולכן מתורץ מה דהקשיתי מהא דגיטין ד' י"א דאמרו דלכן לא מהני תן לה גט זה לאשתי משום דהוי חובה שאם ירצה שלא לזון אשתו אינו רשאי והא לשיטת הירושלמי וכפי מה שפסק הרא"ש בב"מ פ"א סי' ל"ד דאף בגרושה כל זמן דלא סילק לה כתובתה חייב במזונות בע"כ מיירי התם בנותן לה הכתובה א"כ יכול לפטור א"ע מן חיוב מזונות במשליש גט והכתובה ע"י אמירת הרי גיטה וכתובתה אבל לפמש"כ אתי שפיר דהא עיקר הטעם הוא משום פרעון בע"כ דשמי' פרעון א"כ זה אינו רק בפני האשה אבל שלא בפני האשה לא מהני למיפטר ע"י הרי גיטה וכתובתה ממזונות דהא שלא בפני הבע"ח לא מהני פרעון בע"כ א"כ התם בגיטין דמיירי שלא בפני האשה ע"כ לא מצי לפטור בהשלשת הכתובה מן חוב הכתובה דהא עדיין חוב הכתובה עליו. ע"כ לא מצי לפטור א"ע ממזונות ולכן אמרו בזה דלא מצי לזכות הגט משום דהוי חובה לה שאם ירצה שלא לזון אשתו אינו רשאי ומתורץ שפיר: ענף ה אכן בעיקר מלתא דנא דאמרו הפוסקים דבזמן הש"ס וודאי מהני אמירת הרי גיטה וכתובתה למיפטר עי"ז ממזונות וכמו שנתבאר עדיין יש לדון בזה דלאו כ"ע מודו בזה והוא דהא בגיטין ד' ע"ה ע"א ללישנא קמא ס"ל לרבא דנתינה בע"כ לא הוי נתינה אף בפניו ולישנא בתרא ס"ל דנתינה בע"כ הוי נתינה בפניו והתוס' שם ד"ה מכלל דבעלמא נתינה בע"כ לא הוי נתינה כו' כתבו דאף דבכל בע"ח וודאי דאף פרעון בע"כ הוי פרעון זהו משום דאין המלוה מפסיד בקבלת הפרעון אבל היכא דהמלוה מפסיד בכה"ג לא הוי נתינה בע"כ חשוב נתינה והובא התוס' הנ"ל בחילוקם בש"ך סי' ע"ד ס"ק י"א ע"ש. א"כ להך לישנא קמא דס"ל לרבא דנתינה בע"כ לא הוי נתינה היכא דמפסיד המלוה ע"י פרעון ע"כ י"ל דלא מהני פרעון בע"כ בחוב כתובה למיפטר נפשו מהחוב דהא עי"ז תפסיד האשה לחוב מזונות והיכא דהוי פסידא לה לא הוי נתינה אם הוי בע"כ ע"כ הדין נותן דלהך לישנא קמא דגיטין דלא מהני אמירת הרי גיטה וכתובתה למיפטר מן חוב מזונות ואפשר לומר דבאמת להך לישנא דס"ל דבמקום פסידא לא מהני פרעון בע"כ להיות חשוב פרעון דיפרש להך משנה דכתובות דהרי גיטה וכתובתה תרפא א"ע דמיירי במגרשה ממש וכמו שכתב המשכנות יעקב לפרש כן והא דהבאתי לעיל בשם התוספתא דכתובות דתני כן בשני בצורת וא"ל הרי גיטך וכתובתך פרנסי א"ע י"ל ג"כ