נחל יצחק חלק א שנה

הארכתי בכ"ז ואכמ"ל אך באמת לא בעינן דוקא ההשלשה ביד ב"ד בזה] אכן אי נימא דהמשנה דכתובות דאמרו הרי גטה וכתובתה תרפא א"ע דקאי במסר לה הגט דוקא אבל ע"י השלשה לא מצי למיפטר נפשיה ממזונות היה אתי שפיר הא דקאמרי רבנן שאם ירצה שלא לזון את אשתו אינו רשאי א"כ לשיטת הרא"ש דס"ל דע"י השלשת הגט וכתובה מיפטר ממזונות כנ"ל תקשה לשיטתו דס"ל דגרושה כ"ז דלא מסלק הכתובה חייב במזונות מהך דגיטין הנ"ל: והנלע"ד בכ"ז בהקדם להמבואר בכתובות (דף נ"ג ע"א) דמוחלת כתובתה לבעלה אין לה מזונות ופי' רש"י שם באלמנותה דתנאי כתובה ככתובה והרא"ש והר"ן שם כתבו בכוונת רש"י דטעמו משום דמזונות בחיי הבעל אין זה תנאי כתובה כו' והרמב"ם ס"ל דאף בחיי הבעל אין לה מזונות והובא פלוגתא זו באה"ע סי' צ"ג סעיף ט' ודעה קמייתא הוא בסתם דבחייו יש לה מזונות ודעה שניה הוא בשם י"א דהפסידה מזונות וזהו דעת הרמב"ם ואפשר דטעמו דס"ל דאף מזונות בחיי הבעל הוא מתנאי כתובה ועיין בב"ש שם ס"ק י"ט: והנה בני יקירי כו' מו"ה צבי שיחי' הקשה על מה דמבואר בשיטת רש"י הנ"ל דהמזונות בחיי הבעל אין זה מתנאי כתובה דהא בגטין דף י"ב ע"א איתא בגמ' שם על מה דתנן במשנה שם שאם ירצה שלא לזונו אינו רשאי ש"מ יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך כו' אשה בדלא ספקה ופירש רש"י בד"ה ופרכינן עבד נמי בדלא ספיק כו' אבל אשה כך התנה עמה בכתובתה ואת תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי עכ"ל רש"י. אלמא דס"ל לרש"י דאף מזונות בחיי הבעל ג"כ הוא מתנאי כתובה דכתב את תהא יתבא בביתי כו' א"כ סתרי דברי רש"י דגיטין לדברי רש"י בכתובות הנ"ל דכתבו הרא"ש והר"ן בטעמו דס"ל דאין זה מתנאי כתובה עכ"ל בני שי': ואנכי לעצמי הקשיתי ע"ז מהא דיבמות דף פ"ה ע"א דאמרו שם בעא מיניה ר"א מריו"ח אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט יש להם מזונות או אין להם מזונות ה"ד אילימא דיתבא תותיה בעמוד והוצא קאי מזונות אית לה ל"צ שהלך למדה"י ולותה ואכלה מאי מזוני תנאי כתובה נינהו מדאית לה כתובה אית לה מזוני או דילמא כתובה דלמשקל ומיפק אית לה מזוני דילמא תיעכב גביה לית לה כו' ופי' רש"י בד"ה מזוני תנאי כתובה נינהו שכך כתב לה בכתובה את תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי כל ימי מיגר ארמלותך עכ"ל רש"י אלמא מבואר להדיא בגמ' דאף מזונות בחיי הבעל הוי ג"כ מתנאי כתובה וכפי' רש"י והא מיירי התם במזונות בחיי הבעל ואפ"ה קרי ליה תנאי כתובה א"כ תקשה על מש"כ רש"י והרא"ש והר"ן בכתובות דמזונות בחיי הבעל אין זה מתנאי כתובה: ענף ג והנראה לי לתרץ זה והוא דהא קיי"ל מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה משום דאגידא ביה ומעוכבת בשבילו להנשא כמו דפי' רש"י בכתובות דף צ"ז ובב"ב דף מ"ז ועיין בכתובות דף צ"ז ע"ב בתוס' ד"ה לאתויי מגורשת ואינה מגורשת כו' והא התם אין זה מן תנאי כתובה דהא הוי ספק שמא נתגרשה ומספיקא אין מוציאין מהיורשים אם מת בעלה כמבואר בכתובות שם ובאה"ע סי' צ"ג סעי' ב'. רק כל זמן דהבעל קיים מוציאין מזונות מבעלה משום דמעוכבת בשבילו להנשא ועיין ביבמות דף מ"א דיבמה ג' חדשים ראשונים ניזונית משל יבם מה"ט כפירוש רש"י שם ולפ"ז י"ל דכש"כ בחיי הבעל דחייב ליתן לאשתו מזונות אף בלא טעמא דתנאי כתובה משום דהא מעוכבת בשבילו בודאי והוי כש"כ מן ספק מגורשת הנ"ל ולכן יש לומר דזהו טעמא דרש"י בכתובות הנ"ל דכתב דמוחלת כתובתה אין לה מזונות באלמנותה אבל בחייו יש לה משום דבחיי הבעל אף בלא הטעם דתנאי כתובה ג"כ מגיע לה מזונות משום דהא אגידה ביה ולמ"ד מזונות מה"ת הוי מה"ט ג"כ ולמ"ד דרבנן ג"כ הוי מה"ט אף זולת הטעם דתנאי כתובה ולכן אף היכא דמחלה כתובתה או נפרעה כתובתה דאז אין לה תנאי כתובה דהא אף בפרעון כתובה הוי כמוחלת לגבי זה כמבואר ברמב"ם והובא ברא"ש פ' י"ג כתובות סי' ו' שהביא בשם הגאונים דאין פוסקין מזונות לא"א כ"ז דאין הכתובה יוצא מת"י שמא נטלה כתובתה או מחלה והובא באה"ע סי' צ"ג סעיף י"ח מ"מ בחייו דאגידא ביה ומעוכבת בשבילו להנשא חייב במזונות אך באלמנותה דלא אגידא ביה דאין לה מזונות רק מצד תנאי כתובה ע"כ בזה דוקא אמרו דבמחלה כתובה אין לה מזונות מהיורשים כפי' רש"י אבל בחיי בעלה אית לה מה"ט ולכן ניחא הא דגיטין דף י"ב דכתב רש"י שם דחייב הבעל ליתן לה מזוני משום תנאי כתובה משום דהא התם מיירי באמר תן גט זה לאשתי והנה יש לומר נפ"מ בין הטעם דמעוכבת בשבילו להנשא ובין הטעם דתנאי כתובה זולת הנפ"מ במחלה כתובתה כנ"ל והוא דהא זה ברור דבמגורשת וא"מ דבעלה חייב במזונות דאם הבעל משליש גט עבורה אף דבורחת ואינה רוצה לקבל להגט דמ"מ פקע ממנו חיוב מזונות דהא עיקר הטעם דחייב במזונות הוי משום דאגידא בשבילו להנשא א"כ היכא דרוצה להתירה מכבלי העיגון אינו חייב במזונות כיון דעיקר הטעם הוי משום דמעוכבת להנשא בשבילו ובאמת הא אינו רוצה לעכבה וכן מצד תנאי כתובה אין לה כיון דהוי ספק מגורשת וע"כ היכא דמשליש גט עבורה בא"א ודאי אז אינו חייב במזונות משום הטעם דמעוכבת בשבילו להנשא אבל משום תנאי כתובה אז חייב במזונות אף במשליש גט אם אינה מרוצית לקבלו ובמחלה כתובה הוי נפ"מ להיפך דלהטעם דמעוכבת להנשא חייב במזונות ולהטעם דתנאי כתובה אין לה כנ"ל ומה"ט במחלה כתובתה והבעל משליש גט עבורה והיא אינה רוצית לקבלו בזה ברור דמיפטר הבעל ממזונות אף בחייו דהא מצד תנאי כתובה לא שייך במחלה כתובה וכן משום דאגידא ביה לא שייך בזה כנ"ל: וע"כ אתי שפיר הא דפירש רש"י שם בגיטין דהא דקאמרי רבנן התם דאף באמר תן גט לאשתי חייב במזונות דזהו משום תנאי כתובה דאת תהא יתבא בביתי כו' דהא כיון דמיירי התם ברוצה לזכות גט עבורה א"כ לא שייך בזה הטעם דמעוכבת בשבילו להנשא דיהי' חייב משום טעם זה במזונות וע"כ עיקר הטעם דחייב שם במזונות הוי משום תנאי כתובה דהא כ"ז דלא מחלה כתובה חייב במזונות משום תנאי כתובה והתם הא לא מיירי במחלה כתובה ומתורץ על נכון דברי רש"י דלא סתרי אהדדי ועפ"ז אתי שפיר מה דהקשיתי מהא דיבמות ד' פ"ה דאמרו דמזוני בחייו הוא משום תנאי כתובה דהא שם איבעיא ליה באלמנה לכה"ג יש לה מזונות או אין לה מזונות ואמרו ה"ד אילימא דיתבא תותי' בעמוד והיצא קאי כו' ל"צ שהלך למדה"י ולותה ואכלה מאי מזוני תנאי כתובה נינהו מדאית לה כתובה אית לה מזוני או דילמא כו' מזוני דילמא תיעכב גביה לית לה כו' א"כ י"ל דלכן נקט במזונות בחייו החיוב משום תנאי כתובה לאשמועינן רבותא דאפשר ג"כ להסתפק ולומר דאף היכא דלא שייך הטעם דאגידא בי' ומעוכבת בשבילו להנשא כגון היכא דקודם שהלך למדינת הים רצה ליתן לה גט והאשה לא רצתה אז לקבל הגט א"כ משום הטעם דאגידא ביה אין לחייבו במזונות דהא רצה לגרשה ולהתירה לשוק אך המניעה היתה מצדה דלא רצתה לקבל אז הגט ועכ"ז יש סברא להסתפק ולומר דיהי' חייב במזונות עכשיו שלא נתגרשה ממנו והוא במדינת הים דהא מזוני תנאי כתובה ומדאית לה כתובה אית לה מזוני או דילמא משום תיעכב גבי' לית לה ואף היכא דלא נתרצה מעולם ליתן לה הגט ג"כ לית לה משום דילמא תיעכב גביה וכן ס"ל לדינא וזהו דרך הש"ס לאשמועינן רבותא יתירא בצד הספק של האיבעיא ועיין בכתובות ד' ס"ט ע"א דרב תרווייהו מיבעי ליה א"כ מתורץ מה דהקשיתי מהא דיבמות על דברי רש"י דכתובות הנ"ל. והא דנדה ד' י"ב ע"ב דאמרו באשה שאין לה וסת דלית לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות משום דתנאי כתובה ככתובה דמי דמשמע דגם מזוני הוא משום תנאי כתובה אין זה ענין לנ"ד דהא התם אף מזוני לאחר מיתה לית לה משום דהוי מקח טעות ומה"ט אף תוספות כתובה לית לה כמבואר באה"ע סי' קי"ז סעיף ח' ומזוני לאחר מיתה ודאי הוא רק מתנאי כתובה וגם יש לעיין בזה מן הא דמעשרות פ"ג משנה א' בתוי"ט וירושלמי שם: ענף ד נחזור לעניננו במה דס"ל להפוסקים דאם משליש גט וכתובה דמיפטר ממזונות אף דלא הגיע