נחל יצחק חלק א שנד

ואכתוב כאן קונטרס אחד מן חידושי לאה"ע סי' ע"ז השייך קצת לענין פרעון בע"כ ולענין מש"כ הש"ך בסי' ע"ד ס"ק ט': באה"ע סי' ע"ז סעי' א' ח"מ ס"ק ג' הביא בשם המזרחי והב"ח דגם בזמן הזה אם רוצה לגרשה וליתן לה הכתובה פטור ממזונותיה אבל מתשובת הרא"ש והמהרי"ק משמע דחייב ליתן לה מזונות והובא זה בב"ש שם ס"ק ו' וכן הובא פלוגתא זו בקצרה בב"ש סוף סי' ע"ז בדיני מורד בקצרה והנני לבאר כ"ז היטב בעז"ה: ענף א וראיתי בספר משכנות יעקב ח' אה"ע סי' ט"ז [ שכתב לדון במי שרוצה ליפטר מן מזונות אשתו בהשלשת כתובה והגט והביא פלוגתת הפוסקים הנ"ל. והעלה דאף בזמן הש"ס אין ביד הבעל ליפטר ממזונות אשתו כי אם בהגיע הגט לידה דוקא ולא סגי באמירה בעלמא ובהשלשת כתובה והכי משמע פשטא דמתניתין גבי רפואה כו' דכתובות דף נ"א דאם אמר הרי גיטה וכתובתה תרפא א"ע רשאי דהכוונה דרשאי לגרש וממילא מיפטר מרפואתה וכפירוש רש"י שם דאין חייב לזון גרושתו ואשמעינן דרשאי לגרש בימי חליה וגם דרפואה שאין לה קצבה ה"ה כמזונות ולא אמרינן דכבר נתחייב לרפאותה כעין דאמרו בפדיון דלא מהני גירושין למיפטר ולכן לא נקט התנא כן במזונות דאם אמר ה"ז גיטה וכתובתה ותזון א"ע רשאי משום דבמזונות פשיטא דאחר דגירשה פטור וגם פשוט דיכול לגרש בע"כ כו' עכ"ל ולע"ד מוכח להיפך מן התוספתא דכתובות פ"ד דמיירי שם ברפואה דאין לה קצבה ה"ה כמזונות ואח"ז תני שם בזה"ל היו שני בצורת וא"ל ה"ז גיטך וכתובתך צאי ופרנסי א"ע הרשות בידו אלמא דתניא בתוספתא להך דינא גבי מזונות ואדרבה מוכח מהתוספתא דאף דתני שם מתחלה לדין רפואה כנ"ל אפ"ה שבק ליה ותני להך דינא במזונות אלמא דודאי בזמן הש"ס היה מועיל השלשת כתובה וגט למיפטר ממזונות אף דלא קיבלה עדיין להגט דאילו קיבלה להגט א"כ מאי אשמעינן התוספתא דהא ודאי פטור ממזונות לאחר דגירשה וכמש"כ המשכנות יעקב דהא יכול בודאי לגרש בע"כ. א"כ מוכח מזה כמש"כ הפוסקים בריש סי' ע"ז הנ"ל דבזמן הש"ס ודאי מועיל השלשת כתובה וגט אף דלא קיבלה להגט והא דתנן במשנה להך דין גבי רפואה י"ל דאשמעינן דלא נימא דרפואה שאין לה קצבה יהיה דינה ג"כ כמו פדיונה דלא מצי למימר הרי גיטה וכתובתה: ובאה''ע סי' קי"ט סעי' ו' ברמ"א שם הביא בשם תשובת הרא"ש דבזמן הש"ס יכול לגרשה בע"כ אף דלא שילם הכתובה והב"ש שם ס"ק ו' הביא בשם הרשב"א סי' אלף רנ"ד דאין יכול לגרש אשתו אם אין לו לשלם הכתובה והביא ראיה מדתני לקתה חייב לרפאותה ואם אמר הרי גיטך וכתובתך כו' טעמא דמסלק הכתובה אבל אם אינו מסלק הכתובה אינו יכול לגרש עכ"ל ובאמת תקשה לשיטת הרא"ש דס"ל דיכול לגרש אף אם אינו מסלק הכתובה דל"ל הרי גיטה וכתובתה כקושית הרשב"א אכן אי נימא כמו שפירשו הפוסקים בסי' ע"ז הנ"ל להך דהרי גיטה וכתובתה דמיירי בהשליש ולא במגרשה ממש: אתי שפיר שיטת הרא"ש די"ל דבאמת אם מגרשה ממש יכול לגרשה אף אם אינו משלם הכתובה והמשנה דהרי גיטך וכתובתך מיירי במשליש לבד דבזה אינו יכול ליפטר ממזונותיה כ"ז דלא משלם הכתובה אלא כשמשליש הכתובה עם הגט בזה היה תקחז"ל ליפטר ממזונות וע"כ שפיר י"ל דבמגרשה ממש יכול לגרשה אף דלא שילם הכתובה והרשב"א דהוכיח כן מוכח דס"ל לפרש להמשנה דכתובות הנ"ל כמש"כ המשכנות יעקב דמיירי במגרשה ממש דאל"כ אין מקום להוכחת הרשב"א הנ"ל ואפשר דלכן ס"ל להרא"ש בתשובה כלל מ"ב שהובא בח"מ ס"ק ג' דבזה"ז דתיקן ר"ג שלא לגרש בע"כ מחויב בשאר וכסות ואינו יכול ליפטר כו' ומשמע דמיירי בהשלשת גט וכתובה דבזמן הש"ס היה מועיל ליפטר די"ל דאזיל לטעמיה דס"ל להרא"ש דיכול לגרשה אף בלא סילוק הכתובה א"כ מוכח לפ"ז דהא דאמרו הרי גיטה וכתובתה כו' דזה מיירי בהשלשה לבד דאל"כ תקשה קושית הרשב"א הנ"ל דל"ל סילוק הכתובה וע"כ ס"ל להרא"ש דדוקא בזה"ז אינו יכול ליפטר אבל בזמן הש"ס היה מועיל השלשתו כנ"ל ועוד י"ל בסברת הרא"ש דס"ל דיכול לגרשה בע"כ אף דלא שילם הכתובה דלא תקשה עליו מהא דהרי גיטה וכתובתה תרפא א"ע כמו שהוכיח הרשב"א די"ל דהרא"ש אזיל לטעמיה דהנה בב"מ פ"א סי' ל"ד הביא הרא"ש בשם הירושלמי דמי שגירש אשתו ולא נתן לה כתובה חייב במזונותיה עד שיתן פרוטה אחרונה ושיטת האלפס שם דלא כהירושלמי משום דהוכיח מש"ס דילן דלא כהירושלמי והרא"ש העלה שם להלכה כהירושלמי ע"ש ועיין בכתובות ברא"ש פ' י"ג סי' ד' ולפ"ז י"ל דלכן נקטו במשנה הרי גיטה וכתובתה כו' משום דאשמעינן הך דינא דירושלמי הנ"ל דדוקא בשילם הכתובה מיפטר ממזונות אבל כל זמן דאינו משלם הכתובה אף דגירשה חייב במזונותיה אם תתבע וכמש"כ הב"ש בסי' צ"ג ס"ק ה' לשיטת הרא"ש ע"ש ולכן שפיר י"ל דמצי לגרשה אף דלא שילם הכתובה וכשיטת הרא"ש אכן לשיטת הרי"ף הנ"ל דהובא באה"ע סי' צ"ג בח"מ ס"ק ד' ובב"ש שם ס"ק ד' דס"ל דגרושה אף שלא נתן כתובתה אין לה מזונות א"כ ליכא למימר כנ"ל ותקשה קושית הרשב"א מהא דהרי גיטה וכתובתה על מה דפסק הרמ"א בסי' קי"ט סעיף ו' דיכול לגרשה אף דלא שילם הכתובה וע"כ מוכח לחלק דשא"ה דמיירי בהשליש הגט והכתובה ע"כ בעינן גט וסילוק הכתובה אבל במגרשה ממש מיפטר ממזונות אף דלא נתן הכתובה וכשיטת הרי"ף הנ"ל כן י"ל בכ"ז: ענף ב ובעיקר הך מילתא דאמרו דע"י השלשת גט וכתובה מפסדת מזונות יש להעיר בזה מהא דגטין דף י"א ע"ב דתן גט זה לאשתי ושטר שחרור לעבדי דחכ"א דחוזר בגטי נשים ולא בשחרור כו' שאם ירצה שלא לזון עבדו רשאי ושלא לזון אשתו אינו רשאי ופי' רש"י כיון דשלא לזון אשתו אינו רשאי הלכך כי מגרש לה מפסיד לה מזוני ולקמן שם דף י"ב ע"ב בתוס' ד"ה וכי תימא אי בעי זריק ליה גיטא שביק ליה ועריק ואזל לעלמא דהקשה המהרש"ל שם דא"כ בגט אשה אמאי הוי חובה נימא אי בעי זרק לה גטה ותי' המהרש"ל שם דעכ"פ זכות לא הוי והמהרש"א שם תירץ דבאמת גם רבנן ס"ל להך סברא דשבקת ליה וערקת לעלמא ע"ש ועיין בתוס' שם דף י"א ד"ה בגטי נשים בשם הירושלמי ובמהרש"א שם. [ובמק"א הארכתי עפ"ז במה דאמרו בכ"ד דבעל שאמר יש לי בנים וגרשתי דנאמן במיגו דבידו לגרשה והא מציא ערקת לעלמא כמש"כ הכא אך באמת אין זה קשה כלל ואכמ"ל עכ"פ לפי הטעם דנקטו במשנה שם דלכן מקרי הגט חובה להאשה וכפשטות המשנה דכיון דאם ירצה שלא לזונה אינו רשאי וכשמגרשה מפסיד לה מזוני וכפי' רש"י שם במשנה ע"כ הוי גט אשה חובה וכפי שכתב המהרש"א כנ"ל וקשה לשיטת הרא"ש ולהירושלמי דס"ל דאף בגרושה כ"ז דלא מסלק הכתובה לא מיפטר ממזוני כנ"ל א"כ מאי קאמרו שם דגט הוי חובה כשמגרשה משום דמפסידה ממזוני. הא כ"ז דלא משלם הכתובה אף בגרושה ממש אינה מפסדת המזונות ואף לפמש"כ הב"ש בסי' צ"ג ס"ק ה' דלשיטת הרא"ש הנ"ל בעינן דתתבע הכתובה דוקא עכ"ז הא בידה לתבוע הכתובה וכ"ז דלא ישלם הכתובה יהיה חייב לה המזונות וע"כ מיירי במה דאמרו שם דע"י הגט תפסיד המזונות דקאי בשילם הכתובה דאז שפיר מפסדת המזונות לאחר גירושין א"כ תקשה במה דאמרו בפשיטות דגט אשה הוי חובה משום דמפסיד לה מזוני עי"ז דהא כיון דמיירי במשלם הכתובה א"כ אף בלא הגיע הגט לידה ג"כ מפסדת מזוני כשמשליש הגט עם הכתובה אף אם לא היה מהני בזה תורת זכייה א"כ תקשה דאיך אמרו בפשיטות שאם ירצה שלא לזונה אינו רשאי דהא בכה"ג דאיירי התם רשאי שלא לזונה ע"י השלשת גט עם כתובה [ואי נימא דבעינן שישליש דוקא ת"י הב"ד היה אתי שפיר ע"פ מש"כ התוס' בסוטה דף כ"ה ע"ב ד"ה לאו כגבוי דמי כו' דזהו לאו בידו דמי יימר דמזדקקי ליה כו' ובמק"א