נחל יצחק חלק א שנג

בבל כו' ובלא"ה אין זה הכרח אך מה שכתבתי לעיל שפיר הקשיתי. והעיקר מה שנ"ל לומר בזה דבאמת הדין נוטה בכל מקום גבי שומא וגבי הקדש דאין לו אלא מקומו ואף דאית ליה אורחא להתם עכ"ז אינו נישום רק לפי מקומו ובאשר הוא שם ושאני הא דכתובות ד' ק' דמקרב שוקא והא דב"ק ביש לו דרך למישן שאני משום דהא מן הדין אינו צריך ליתן רק מטבע שנפסל משום דנפסל דומה להוזל גבי סאה בסאה דאינו משלם רק כזולא דהשתא וכמש"כ התוס' התם רק בהתנה ליתן מעות שאני משום דהא אין שם מטבע עליו אם נפסל המטבע לכן חייב לתת מטבע היוצא משא"כ אם יש לו דרך למישן אזי יש על המטבע שנפסל שם מטבע גבי המלוה כמש"כ התוס' והמהר"ם מרוטאנבורג סי' קע"ה ולכן יכול לומר לך והוציאו במישן משום דמקיים תנאו עדיין דהא יש עליו שם מטבע: וכן הוא לשיטת הרי"ף והרמב"ם דלא בעי התנה משום דיש אומדנא ע"ז וכמש"כ גבי התנה כנ"ל] והא דהקשה הש"ס בב"ק שם ע"ז מן הא דאין מחללין מע"ש על מעות של ירושלים והם כאן בבבל אע"ג דסופו למיסק להתם ולא מחלקי דשאני מע"ש דבעינן שיחלל על מטבעות שיהיו שווים בשיוויים כמו המעשר שני וכיון דבבבל אינם שווים המטבעות של ירושלים כמו הפירות לכן אין מחללין אע"ג דסופו למיסק להתם משום דאין להקדש אלא מקומו ושעתו כנ"ל יש לומר דשפיר מקשה הש"ס משום דס"ל להש"ס דאם הי' עליהם שם מטבע בכאן במקום החילול שפיר מחללין עליהם דהא לא הוי מזה שום פסידא למע"ש כלל דהא עיקר המע"ש קאי להוליכן לירושלים ומחויב בזה ע"פ מצות התורה להעלותן שם ע"כ לא שייך בזה לומר אין להקדש אלא מקומו ושעתו כיון דעיקר מקומן הוא רק בירושלים ע"כ כל מה דשייך לזכות ענין המע"ש שפיר דיינינן כפי שהם בירושלים ולכן כיון דבירושלים שווים המטבעות כפי שיווי הפירות ע"כ שפיר מחללין על מעות א"י כאן בבבל אם הי' עליהם שם מטבע כאן במקום החילול מחמת דיוצאין בהוצאה בא"י כדס"ל לשמואל הכא דמחמת דיוצאין במישן הוי עליו שם מטבע כאן ג"כ לענין דיכול לפרוע בהם להבע"ח: אך אי נימא דהמלוה על המטבע ונפסל המטבע דאע"ג דיש לו אורחא למישן אפ"ה נותן לו מטבע היוצא באותה שעה ואינו יכול לומר לך והוציאו במישן והטעם הוא דכיון דהתנה לתת מטבע או מעות וכאן אין שם מטבע עליו כיון שנפסל כאן וע"כ אינו יכול לומר לך והוציאו במישן משום דאין שם מטבע עליו כאן במקום הפרעון וכמש"כ התוס' והרא"ש שם אליבא דרב (ומה דיש לדון בסתירת הברייתות שם עיין ברשב"א ופ"י שם ואכמ"ל וע"כ א"ש הא דאין מחללין על מעות של ירושלים והם בבבל אע"ג דסופו למיסק להתם משום דהא בעינן וצרת הכסף דבשעת החילול מיד יהי' שם מטבע על מעות החילול וכמש"כ רש"י שם דבעי מצוי בידיך וליכא וכיון דאין שם מטבע עליו בכאן לשיטת רב לכן אין מחללין עליהם כיון דאינן יוצאין במקום החילול וכמש"כ הראב"ד פ"ד ה' מע"ש ה' י"ד ע"ש אבל לשמואל דס"ל דכיון דיש לו אורחא למיסק למישן יכול לומר לך והוציאו במישן ומקיים תנאו שהתנה לתת שם מטבע משום דשם מטבע עליו כאן במקום הפרעון כיון דיש לו אורחא להתם וע"כ הקשו על שמואל מן הא דאין מחללין על מעות של כאן והם בבבל משום דמוכח מזה דאין שם מטבע עליו כאן בבבל דהא שמואל ס"ל דביש לו אורחא להתם הוי שם מטבע עליו כאן וכמש"כ התוס' בד"ה המלוה את כו' דלשמואל מקרי בשם מטבע א"כ לפ"ז הדין נותן דמחללין על מטבעות דסופו למיסק להתם והוי שפיר וצרת הכסף בידך ומצוי בידך כפירוש רש"י ומשני במלכיות מקפידות דאז אין שם מטבע עליו כאן בעת ובמקום החילול: ונתבאר דלא מהני הך סברא דלך והוציאו במישן רק גבי מטבע שנפסל דדומה להוזל סאה בסאה דנותן כזולא דהשתא כמש"כ התוס' רק כיון דהיה התנאי בשם מטבע ע"כ אין נותן לו מטבע שנפסל לכן אם יש לו דרך למישן הוי שפיר שם מטבע עליו גבי המלוה אבל בכל מקום אמרינן דאין להקדש אלא מקומו ושעתו אף דיש לו אורחא להתם וכמש"כ הב"ש הנ"ל ולכן יש לדון דלא מהני הך סברא לך והוציאו במישן רק משום סברת התוס' דהוי כמו סאה בסאה והוזל. א"כ זה לא שייך רק במין מטבע אחת כגון דהלוהו זהובים ונפסלו הזהובים משא"כ בלוה סלעים אינו יכול לסלקו בזהובים אף דיש לו אורחא למישן משום דע"פ דין אין להקדש אלא מקומו ושעתו ולא מהני הא דאית ליה אורחא להתם רק לפי דהוי כסאה בסאה אבל במטבעות מחולקים לא שייך כן דהוי כשני מינים כמבואר בסי' פ"ח סעי' י"א ובשבועות ד' מ' תוס' ד"ה בטענו כו' וכש"כ במכר פרקמטיא וזקף בחוב על זהובים ועכשיו הוזלו הרוביל באיזה מדינה ובמקום שהמוכר שם אף דאית להמוכר דרך למדינה שלא הוזלו מ"מ אינו יכול לסלקו בהרוביל. דזה וודאי הוי שני מינים מצד כש"כ ועוד דהא רוביל בילעטין הוא מן נייר והזהובים הוא מן כסף ובפרט לפמש"כ לעיל דכל טא"פ הוי מכירה בפ"ע ואינו מחויב לתת היתרון מן ד' זהובים להלוקח דברור ופשוט דאף דבמקום אחר הם בלא פחת כלל עכ"ז אינו יכול לומר לך והוציאו שם משום דבעינן שיהא שוה בשיווי דמי המחיר העודף על ד' זהובים בכאן במקום המכירה כמו בכל שומות בגביות לבע"ח דאין להקדש אלא מקומו ושעתו אף דיש לו אורחא להתם וכמש"כ הב"ש כנ"ל ומחויב ליתן לו ארבעה זהובים לפי דמחויבים הקונים לסלק במטבע טובה והיוצא בהוצאה בלא פחת כלל ועיין בח"מ סי' ק"א גבי מוכר סחורה: והנה לעיל הקשיתי בהא דב"ב ד' קס"ז דאסוכי מסכי לפרוטות לחשבון זוזי דהא נפ"מ לענין אם יפסלו הזהובים ויהיה לו דרך למקום שיוצאין בהוצאה שם וכתבתי לעיל דבאמת יכול לסלקו בהם אכן לפי מש"כ אח"ז דאין הדין כן ובארתי דאם הלוהו סלעים ונפסלו זהובים כאן ובמקום אחר יוצאין בהוצאה ויש להמלוה דרך שם דאינו מסלקו בזהובים משום דלא שייך לומר בזה דהוי כסאה בסאה והוזל לפ"ז מוכח דאין ראי' מהא דב"ב לפי דלא שכיח פסול וזולא במטבעות כ"כ ע"כ לא חשו לזה וכה"ג ראיתי באו"ת בסוף סי' מ"ב שכתב דלכן אין לפסול שטר מאוחר אף דיש לחוש לנפסל המטבע משום דזהו לא שכיחא ע"ש וה"ה במה שכתבתי עד כאן הקונטרס שהשבתי לרב גדול א' בזה: היוצא לנו בקצרה מכל זה דאף דמבואר בח"מ סי' פ"ח סעי' י"א דשני מיני מטבעות מחולקים הוי כמו שני מינים וכמש"כ התוס' בשבועות ד' מ' ע"א ד"ה בטוענו כו' וחלקו על פי' רש"י שם עכ"ז אם לוה א' מין מטבע אחת דיכול לפרוע מין מטבע אחרת אף דיש ת"י לאותו מין מטבע דלוה מהמלוה דאף דבע"ח דינו בזוזי לפי דזוזי יהב זוזי שקל וכמש"כ הרשב"ם בב"ב ד' קכ"ד עלה דגבו מעות יש לו ועיין בתוס' שם וב"ק ד' מ"ג ד"ה ולר"נ כו' עכ"ז גם במה דמסלק לו במטבעות אחרים שייך גם בזה ה"ט דזוזי יהב זוזי שקל ובפרט לפי המבואר בסמ"ע סי' ק"צ ס"ק י"א דהא דב"ח דינו בזוזי זהו רק מדרבנן ולא כפי מש"כ הנתיבות בסי' ק"ז ס"ק ד' ואכ"מ] אכן אם נפסל הך מין מטבע שלוה ממנו דקיי"ל דיכול לומר לך והוציאן במישן אם יש לו דרך להתם דעכ"ז זהו דוקא בהך מין מטבע שלוה ממנו אבל אם לוה איזה מין מטבע אחת ומין מטבע אחרת נפסלה ויוצא בהוצאה במקום אחר ויש להמלוה דרך שם דנתבאר דבזה אין הלוה יכול לסלק במין מטבע אחרת שלא כאותו המין שלוה אף אם הלוה רוצה לקבל אחריות ההליכה עליו וכעין הא דסי' קע"ו סעי' י"ג אלא מחויב לסלק לו במין המטבע שלוה ממנו אם יש לו לאותו מין מטבע ת"י או במטבע אחרת כפי שהם שווים כאן במקום הפרעון או במטלטלי בשומא אם אין לו מעות כלל אבל אינו יכול לסלקו במטבע שנפסל כאן ויוצא בהצואה במדינה אחרת כמו שנתבאר בארוכה ועוד כמה חידושי דינים נתבארו בקונטרס הזה בעז"ה