נחל יצחק חלק א שנב

דוקא בלא הוזלו דעיקר הטעם דמחויב לסלק לבע"ח במעות משום דזוזי יהב וזוזי שקל א"כ זה הטעם שייך גם במטבעות מחולקים דעכ"פ שם זוזי עליהם והיינו דווקא באם השיווי הוא שוה כמו מטבעות שלוה משא"כ בהוזלו דעיקר הטעם הוי משום סאה בסאה והוזל א"כ הא זה לא שייך רק במין אחד ולא בשני מינים וה"ה בקצב החוב לזהובים דהוי שני מינים דבין דניזיל בתר גוף הסחורה או בתר סך המטבע שקצב החוב ג"כ הוי שני מינים ובזה גם החוו"ד מודה דאינו יכול לסלקו במטבע שהוזלו דהא זה לא הוי כמו סאה בסאה וזה פשוט: ולפ"ז נראה דבנ"ד כ"ע מודו דאינו יכול לסלקו במטבע בילעטין דאף לשיטת הסוברים דבעי דווקא התנה הא כתבו הטעם משום דהוי כמו סאה בסאה והוזל א"כ הא בנ"ד דקצב סך כל טא"פ במקח ארבעה זהו' א"כ בין אם נלך בתר גוף הסחורה או בתר מטבעות זהובים הוי שני מינים ובפרט מטבע בילעטין גבי זהו' דזה הוא מנייר וזה הוי של כסף וכיון דבזה לא שייך סברת התוס' שכתבו דדומה לסאה בסאה והוזל וודאי דאין יכול לסלקו במטבעות של בילעטין שהוזלו וכ"ע מודו דנ"ד לא בעי התנה דהא דכתבו דבעי התנה היינו בקצב הסחורה לחשבון רוביל ואח"ז הוזלו הרוביל. משא"כ בקצב החוב לחשבון זהובים דכ"ע מודו דאינו יכול לסלקו במטבעות רוביל שהוזלו וזה פשוט: ועוד דהא כיון דקצב והותנה דבעד כל טא"פ יי"ש המקח ד' זהובים א"כ אף שהלוקח רוצה לקנות כמה טא"פ יי"ש: עכ"ז כל טא"פ בפ"ע הוי מכירה בפ"ע וכדאיתא בב"ב ד' פ"ו ע"ב גבי סאה בסלע דראשון ראשון קנה שכתב הרשב"ם שם דכל סאה הוי מכירה בפ"ע וכן מצינו בע"ג ד' ס"ה גבי העבר לי חביות חביות בפרוטה דהוי כל חביות שכירות בפ"ע ע"ש. א"כ אם בא הלוקח לקבל היי"ש מן המוכר יכול המוכר לומר סלק לי בעד כל טא"פ וטא"פ בפ"ע כיון דכל טא"פ הוי מכירה בפ"ע ובעד כל טא"פ צריך ליתן הלוקח ד' זהובים כמו שקצב המקח וכיון דאינו נותן הלוקח רק מטבע רוביל בבילעטין א"כ יכול המוכר לומר אין אני חפץ להחזיר המותר מן עודף הרו"כ על הד' זהובים ואף דיש להמוכר מטבעות קטנות ליתן המותר. עכ"ז יכול לומר אין אני חפץ ליתן מכיסי הנ"ח לחשבון הרוביל וכן מצינו בח"מ סי' ק"ג סעיף ה' דאם הלוה אומר טול השדה שאין מגיע להמלוה בחובו בשלימות ואומר להמלוה תן לי מעות הנ"ח לתשלום דמי מחיר השדה יכול המלוה לומר אין אני חפץ ליתן מעות מכיסי ודוקא אם המטבע לא הוזלו כלל אזי יכול לומר הלוה ולכוף להמלוה שיתן לו הנ"ח בחזרה משום דהא אין פסידא להמלוה כלל דהא יכול להחליפו אצל אחרים בקל משא"כ היכא שיהי' להמלוה או להמוכר פסידא מכיסו וודאי אין כופין להמוכר בזה דהא אם יתן המטבע לאחר יפסיד מכיסו ע"כ בוודאי אינו מחויב המוכר ליתן לו הנ"ח מכיסו ויכול המוכר לומר קיים תנאך ליתן לי בעד כל טא"פ ד' זהו' וכעין זה יש לדון בב"ק דף ל"ז גבי עובדא דחנן בישא ע"ש: ועיין ברשב"א שם: וגם היכא דהמעות אינם יוצאין רק ע"י הדחק מבואר בב"ב ד' ל"ב ובח"מ סי' נ"ז דאינו מחויב המלוה לקבלם ולא מבעיא בחוב הלואה ואף בחוב שלא היה דרך הלואה ג"כ מבואר בקדושין ד' ח' ובאה"ע סי' כ"ט סעי' ז' וב"ש ס"ק כ' דאינו מחוייב לקבלו וכש"כ לפי מה דמבואר בסי' ר"ג סעי' ח' ברמ"א שם דמעות הרעות שאינן יוצאין בהוצאה להדיא נקראו מטלטלין וכן נראה עיקר עכ"ל ע"ש ועפ"ז יש לדין בהא דסי' רכ"ז סעי' י"ז וקצרתי וכיון דבע"ח דינו בזוזי וודאי אינו מחויב לקבלן והא דב"ק ד' ל"ז גבי הא דחנן בישא ה"ל זוזא מכא כו' תקע ליה אחרינא ויהב ניהלי' י"ל דהי' מתרצה בכך ועיין ברשב"א שם מה שהעיר בזה ואכמ"ל ועיין לעיל בחידושי לסי' נ"ז ולפ"ז נדחה כל מה שהאריך כת"ר להוכיח דבנ"ד יכול לסלקו במטבע בילעטין אף במדינה שהוזלו ובאמת אינו כן ולכן הארכתי בדברים פשוטים בזה ועיקר כוונתי בכ"ז לברר דיותר נוטה שיטת הרי"ף והרמב"ם דלא בעי התנה וכמו שהוכיח המח"א רק לא מטעמי' כנ"ל אלא כמש"כ דסוגיא דב"ב ד' קס"ז וכתובות ד' ק"י נוטה יותר כשיטת הרי"ף והרמב"ם כנ"ל: וע"כ בתפס המלוה יכול לומר קים לי דאף בלא התנה אינו יכול לכופו לקבל מטבע שנפסל ואף דמטבע שהוזל כתב החוו"ד דאין הדין כן עכ"ז בנ"ד גם החוו"ד מודה כנ"ל: ענף ו ועתה נשוב לעיין במה שהעיר כת"ר בנ"ד לומר לך והוציאן במישן כיון דיש מדינות חלוקות דלא הוזל שם המטבע של רוביל בילעטין כלל א"כ אם יש להמוכר דרך להוליכן שם. ע"כ אפשר דעדיין יכול הלוקח לומר לך והוציאן לאותן מדינות וכן הדעת נוטה דהא חזינן דכה"ג מחללין מעות מע"ש על מעות של ירושלים והן בבבל משום דסופו למיסק להתם כמבואר בב"ק ד' צ"ז והגמ' מדמה זה שם להיכא דאית ליה אורחא למישן ומבואר שם דהיכא דיש לו אורחא להתם ע"כ הוי שם מטבע עליו א"כ ה"ה בנ"ד אם יש להמוכר דרך לאותן מדינות להעלות שם הבילעטין דנראה דכה"ג יכול לסלקו אף כאן במטבע בילעטין דיכול לומר לך והוציאן שם וכן כתבתי לעיל להוכיח דהיכא דלוה מטבעות אחרות ומטבע אחרת נפסל ויש להמלוה דרך להוציאן למישן דיכול לסלקו במטבע אחרת דכיון דיש לו דרך להתם א"כ גם בזה שייך זוזי יהב וזוזי שקל כנ"ל אך בעיקר הדין שאמרו לך והוציאן במישן יש להעיר דהא גבי שומת מטלטלין לבע"ח מבואר בח"מ סי' ק"ג וסי' ק"ט דאינן נישומין רק כפי שוויים של אותו המקום ולא כפי מה שהם שווים במקום אחר ולא מחלקינן ביש להמלוה דרך לאותו המקום ששווים שם הסחורה ביותר ועיין בסי' ק"א סעי' ט' בט"ז מה שהביא לתשובת הרא"ש שם] והוציאו כן מהא דערכין ד' כ"ד דאמרו שם גבי מרגלית דאם מעלין אותה לכרך משובחת אפ"ה אין להקדש אלא מקומו ושעתו וכ"כ הבית שמואל באה"ע סי' ל"א ס"ק ו' גבי קדושי אשה בפרוטה דאם הוא פחות מש"פ בכאן אך יש להאשה דרך למק"א דשם הוא ש"פ אפ"ה אינה מקודשת מה"ת משום דאין להקדש אלא מקומו ושעתו ומה שהקשה הב"ש שם מן סוגיא דקדושין ד' נ"ג גבי המקדש במע"ש שכתבו התוס' שם לחד פירושא דהקדושין חלין מיד באותו המקום שמקדש אע"ג דשם אינו ש"פ אפ"ה כיון שש"פ בירושלים מקודשת וקשה הא אין להקדש אלא מקומו ושעתו כו' ונשאר הב"ש בצ"ע ובאמת כבר הקדימו הריטב"א בקדושין שם והקשה כן אך הריטב"א כתב שם לפרש להא דמבואר בירושלמי שם דמקדשין בפרוטה של מ"ש דמיירי ביש בו שיווי פרוטה להיות מוכר כאן שאיש אחר יקחנו שיתן פרוטה בעדו להעלותו לאוכלו בירושלים לפי דמיירי דיש בו שיווי פרוטות הרבה והוי בר דמים על פרוטה אבל באין בו שיווי פרוטה רק בצמצום בזה אינה מקודשת משום דאין להקדש אלא מקומו ושעתו וכ"כ המהרש"א בשם התוספות ישנים שם בקדושין ע"כ אין מקום לקושיית הב"ש הנ"ל: עכ"פ כיון דמבואר שם גם בהכרעת הב"ש דאף אם יש לו דרך להעלותו למקום שיהיה ש"פ אפ"ה אינה מקודשת מה"ת משום דהא במקום הקדושין הוא פחות מש"פ וכן מוכח באמת מן הא דמגבין לבע"ח ע"י שומא דאינו נישום רק מה ששוה באותו המקום ואין להקדש כו' א"כ תקשה דאמאי אמרינן גבי בע"ח דאם יש לו דרך למישן לך והוציאו במישן אם אית ליה אורחא להתם דנימא בזה ג"כ דאין לו אלא מקומו ועיין בח"מ סי' ק"ט סעי' ג' בט"ז ונתיבות שם וברא"ש ב"ק פ"א סוף סי' ה' ובח"מ סי' ק"א סעי' ט' אך אין להעיר בהא דסוף כתובות דכתוב בו בבבל מגבהו ממעות בבל כתוב בו א"י מגבהו ממעות א"י והוא בח"מ סי' מ"ב ועיין בירושלמי שם ולא מחלקינן התם דאם יש להמלוה דרך לא"י יהי' יכול להגבותו אף בבבל ממעות א"י ולומר לו לך והוציאם בא"י כמו במעות שנפסלו וכמו הא דמע"ש בב"ק שם. ועיין בשיטת הראב"ד שהובא ברא"ש בב"ק שם גבי הוסיפו על מטבע כו' וקצרתי דבאמת אין זה קשה כלל דשאני מעלת מעות בבל דאף בא"י הם יקרים וחשובים ביותר מן מעות א"י לפי דהם כבדים במשקלם לכן לא שייך בזה לומר לך והוציאן שם וכן יש לדון בזה הרבה חילוקים ועיין בתוס' בב"ק ד' צ"ז ד"ה א''ה של