נחל יצחק חלק א שנ

מזה כמש"כ לעיל דאף מי שלוה זהו' עכ"ז יכול לסלקו בסלעים שנפסלו אם יש לו דרך למישן משום דגם בזה קרינן זוזי יהב זוזי שקל כנ"ל אבל מ"מ קשה דהא הוי מצי הש"ס לתרץ דמיירי דמטבעות הלואה היה מטבע אחת כגון סלעים ואחר הלואה נפסלו ולאחד יש לו דרך להוציאם למישן ולחברו ליכא דרך למישן וא"כ המלוה דיש לו דרך למישן יכול הלוה שלו לסלקו בסלעים שנפסלו ולומר לו לך והוציאן במישן והמלוה דלית ליה דרך למישן מחויב הלוה שלו לסלק לו במטבע היוצא באותה שעה ואינו יכול לומר לו לך והוציאן במישן דהא לית לי' אורחא להתם וא"כ תקשה עדיין לשיטת הרי"ף ג"כ, ובפרט דהא בב"ק ד' צ"ז א' ר"נ מסתברא מילתי' דשמואל באית לי' אורחא למישן אלמא דר"נ ס"ל כשמואל דיכול לומר לך והוציאן במישן ובכתובות התם איתא דר"נ תי' אליבא דר"ש דלוה זה לעשר וזה לחמש א"כ תקשה דהא הוי מצי ר"ל לתרץ כן כפי שיטתי' דסובר כשמואל: ועוד יש להקשות לפי מה דמבואר בסוף כחובות דאם כתב בשטר בבבל מגבהו ממעות בבל ואם כתב בו א"י מגבהו ממעות א"י א"כ קשה אמאי לא מתרץ הגמ' דמיירי דזה לוה מחבירו מעות בבל וזה לוה מחבירו מעות א"י דזה גובה וזה גובה אך בזה י"ל דאפשר דלא שייך בזה לומר אילו חייב הייתי לך כיצד אתה לוה ממני די"ל דדוקא בשני מיני מטבעות דשניהם הוי מעות א"י או מעות בבל בזה לא שייך לומר דלכן לוה ממנו כדי להשיג מטבע פלונית דזהו לא הוי אמתלא כלל משום דיכול לומר דהיה בידך להשתדל בעד מעות אלו להשיג להמין מטבע פלונית משא"כ במעות א"י ומעות בבל דיכול לומר דהייתי נצרך למעות בבל ולא יכולתי להשיג עבור מעות א"י למעות בבל אבל מה דהקשיתי דדילמא מיירי באית לחד אורחא למישן ולהשני לית לי' אורחא להתם תקשה עדיין: ויש לומר בזה לפמש"כ הרמב"ן במלחמות בסוגיא דכתובות ד' ק"י דלכן לר"נ דס"ל זה גובה וזה גובה אינו קשה דלמה צריך למיתני פלוגתא דאדמון ורבנן שנית הא כבר תנא פלוגתתם גבי משנה דלעיל התם ותירץ דכוונת המשנה הוא לאשמעינן דבשלו הן שמין כו' והובא דבריו בש"ך סי' פ"ה ע"ש ולכן לפ"ז י"ל דלכן לא רצה הגמ' לתרץ בהנך גווני כגון דזה לוה מעות קפוטקיא והב' לוה מעות א"י דזהו מילתא יתירתא ומאי קמ"ל דהא זה תלינן לקמן במשנה גבי נשא אשה בא"י דלמאן דס"ל כתובה דאורייתא אזלינן בתר המקום שנשתעבד וממילא ידעינן דמי שלוה מעות בבל מחויב לשלם מעות בבל א"כ מאי קמ"ל התנא פשיטא וכן מה שהקשיתי לשיטת התוס' דהוי לי' להגמ' לתרץ דמיירי דזה לוה סלעים והב' לוה זהו' ונפסלו הסלעים ג"כ י"ל דזהו מלתא יתירתא דזה הוי פשיטא להגמ' ותקשה עדיין מאי קמ"ל המשנה וכמש"כ הרמב"ן כנ"ל וכה"ג כתב הש"ך בסי' ס"ה ס"ק נ"ט ע"ש אך מה דהקשיתי דה"ל לתרץ דמיירי דיש לא' דרך להוציאו במישן ולהב' לית לי' דרך קשה עדיין דא"ל גם בזה פשיטא דהא כיון דרב פליג בזה על שמואל וס"ל דמחויב לשלם לו מטבע היוצא באותה שעה א"כ אשמעינן התנא אליבי' דר"ש דהדין כשמואל דיכול לומר לך והוציאן במישן ובמה דפליגי אמוראי לא שייך לומר פשיטא וכמש"כ התוס' בגיטין ד' ע"ב ע"ב ד"ה אר"ה כו' דכתבו להקשות דאמאי פריך פשיטא כיון דר"ה ס"ל אם עמד אינו חוזר וכ"כ בכמה דוכתי וה"ה בזה וי"ל דהש"ס דכתובות שם רצה לתרץ לשיטת ר"ש דיהא א"ש גם לשיטת רב דס"ל דנותן לו מטבע היוצא באותה שעה ואינו יכול לומר לו לך והוציאם במישן דאל"כ תקשה עדיין מן רב דס"ל כן א"כ יהא מוכח אליבי' דרב דבשלו הן שמין ורוצה הש"ס לתרץ דברי ר"ש דיהא אתי ככ"ע כן י"ל בזה ויש להאריך הרבה בכ"ז: שוב ראיתי דיש לדון במה שכתבתי לעיל דיכול הלוה לפרוע אף במטבעות אחרים שלא מאותו מין מטבע שהלוהו דאכתי י"ל בהלוהו מטבעות כסף דאינו יכול לסלק לו במטבע נחושת דהא מבואר בב"מ ד' מ"ד הנחושת קונה הכסף והכסף אינו קונה הנחושת משום דנחושת הוי פירא גבי כסף אף באתרא דסגיי אינהו חריפי טפי מכספא וכן קיי"ל בסי' ר"ג וכיון דעיקר הטעם דבע"ח דינו במעות משום דמעות יהיב ומעות שקיל כמבואר בב"ב ד' קכ"ד וב"ק ד' מ"ג ברש"י ועיין בתוס' שם ובפרט לפמש"כ הנתיבות בסי' ק"ז ס"ק ד' דבע"ח דדינו במעות זהו מה"ת ובמק"א הארכתי בזה ולפ"ז י"ל אם הלוהו מטבע כסף דאינו יכול לסלקו במטבע נחושת כיון דנחושת הוי פירא גבי כסף ע"כ לא קרינן בזה מעות יהיב מעות שקיל דהא בנחושת שמסלק לו הוי זה כמו פירא גבי מטבע כסף דהלוהו והוי דינו כמו מטלטלי דאינו יכול לסלק לו בהו לפי דבעינן מעות שיהיה כמו אותו המין שהלוהו וכיון דנחושת הוי פירא גבי כסף ע"כ לכאורה הדין נותן דאינו יכול לסלקו בנחושת אם הלוהו כסף רק בהלוהו מטבע נחושת יכול לסלקו במטבע כסף דהא כסף הוי מטבע גבי נחושת. וכן יש לדון בהלוהו מטבע כסף דאינו יכול לסלק לו במטבע זהב מה"ט דהא הזהב קונה הכסף והכסף אינו קונה הזהב כמבואר בב"מ ובסי' ר"ג וכן יש לדון בהא דשבועות ד' מ"ם בתוס' ד"ה בטוענו בדינר מטבעות כו' שהוכיחו מהא דשתי כסף יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה דאין זה הודאה מין הטענה די"ל דדוקא בכסף ונחושת הוי הודאה שלא ממין הטענה משום דפרוטה נחושת הוי בשם פירא גבי כסף. וכן י"ל במה דמבואר בירושלמי שבועות פ"ו ה"ג בטוענו דינרי זהב והודה לו דינר כסף דאין זה הודאה מין הטענה משום דכסף הוי בשם מטבע גבי זהב דהוי פירא ולכן הוי כמו שני מינים חלוקים ועדיין יש לדון דמטבע זהב הוי שפיר הודאה מין הטענה אם טענו מטבע זהב מן מטבע אחרת אך באמת ז"א כמבואר ברא"ש שבועות פ"ו סי' ה' דמסיק שם דאף בתובעו דינר זהב והודה לו חצי דינר זהב דלא הוי זה הודאה מין הטענה וכן מבואר בסי' פ"ח סעי' י"א ובטור שם אכן י"ל דדוקא גבי הודאה מין הטענה אמרו כן אבל גבי בע"ק דדינו במעות שפיר יש לכאורה לדון כמש"כ ולפ"ז אף לפמש"כ לעיל בענף בי"ת להוכיח מהא דב"ב ד' קס"ו דיכול לסלק לו במטבע אחרת. עכ"ז אכתי יש לדון דמהתם אינו מוכח רק בהלוהו פרוטות נחושת דיכול לסלקו במטבע כסף אבל בהלוהו כסף יש להסתפק דאינו יכול לסלקו במטבע נחושת ועיין בתה"ד בפסקיו סי' נ"ד וביו"ד סי' קס"ב ש"ך ס"ק ד"ן: אבל מן ראייתי דלעיל מן כתובות ד' ק"י שפיר יש להוכיח מזה דבכל גווני יכול לסלקו במין מטבע אחרת ואף בהלוהו כסף יכול לסלקו בנחושת וכן מוכח ממה שאמרו שם בב"ב גבי מעות יש לו וגבי קרקע אין לו דבגבי מעות אף דלא הוי כאותן המין שהלוהו ג"כ יש לו וזהו ג"כ מה"ט וכן ברור לדינא ועיין בחידושי לעיל לסי' נ"ז רק דשא"ה במעות דיוצא ע"י הדחק דיש בו מקום להקפיד אבל במעות היוצא שאני וכמבואר בב"מ ד' נ"ב האי מאן דמוקים אזוזי מקרי נפש רעה והני מילי הוא דסגי להו ענף ד ועכשיו נחזור לנ"ד שקצב התחייבות מכירת כל טאפ יי"ש במקח ארבעה זהו' דיש לדון בזה לפי שיטת התוס' והרא"ש שכתבו דבעי דוקא התנה לשלם במעות א"כ בנ"ד לא מקרי זה התנה משום דהא דוקא התנה לשלם במעות דהוי יתור לשון אמרינן דכוונתו היתה לשלם במטבע היוצא משא"כ במכירת יי"ש דהוכרח לקצוב המקח כדי שנדע המקח קצבה מכל טאפ ובמוכר פרקמטיא שכתבו ג"כ דבהתנה לשלם מעות דחייב לשלם במטבע היוצא הוי ג"כ יתור לשון דאין לומר דהתנאי היה כדי לשלם במעות ולא במטלטלין משום דגם בלא תנאי ע"ז מבואר בח"מ סי' ק"א במוכר סחורה דחייב לשלם במעות אם יש לו משום דאומדנא הוא לשלם במעות וגם עדיף מבע"ח כמבואר שם. ולכן אף במוכר פרקמטיא הוי ג"כ יתור לשון ולכן חייב לשלם במטבע היוצא משא"כ בנ"ד דלא הוי יתור לשון דהא הוכרח לקצוב המקח מכל טאפ א"כ לפ"ז יכול לשלם לו בהבילעטין אבל