נחל יצחק חלק א שמט

שית מאה פרוטות וזהוב א' והמלוה מקפיד שיסלק לו כאותן מטבעות שלוה ממנו לכן נכתב כן בשטרא בדקדוק אלא ע"כ מוכח מזה דאף דלוה ממנו מטבע אחרת עכ"ז יכול לסלקו במטבע אחרת דאף דבע"ח דינו בזוזי עכ"ז שם מטבע אחת היא וגבי פרעון לא מדקדקינן בזה משום דעכ"פ כל המטבעות נקראו בשם מעות ומוכח שפיר הך דינא מזה הסוגיא ועיין בסנה דרין ד' ל' גבי א' אומר מנה שחור וא' אומר מנה לבן די"ל לחד מ"ד דאין מצטרפין הואיל דבעיקר גוף העדות מתכחשי לכאורה משמע מזה דצריך לשלם באותה מטבע שלוה ממנו אך יש לדחות זה בפשיטות: אך לפי שיטת התוס' והרא"ש והרמ"א שכתבו דאם לא התנה לשלם במעות יכול לסלקו אף במטבע שנפסל משום דדומה לסאה בסאה חטים והוזל דמשלם כזולא דהשתא כמו שכתבו שם וזה שייך דווקא אם לוה מטבע זהו' ונפסלו הזהו' ואז יכול לסלקו בזהו'. משא"כ אם לוה רוביל והזהו' נפסלו: דבזה ברור ופשוט דאינו יכול לסלקו במטבעות אחרות שנפסלו והוזלו דהא עיקר טעמא משום סאה בסאה והוזל א"כ אם לוה חטים והוזלו השעורים דוודאי אינו יכול לסלקו בשעורים כשהוזל דהא אותו המין שלוה ממנו לא הוזל וה"ה מטבעות מחולקים דהוי כמו שני מינים מחולקים כמש"כ התוס' בשבועות ד' מ' ד"ה בטוענו בדינר מטבעות וכמבואר בח"מ סי' פ"ח סעי' י"א דשני מטבעות מחולקים הוי שני מינים גבי מודה מין הטענה ע"ש וכיון דקיי"ל לדינא דמטבעות מחולקים הוי כשני מינים א"כ י"ל דלכן לא כתבו העדים בהשטר לצרף חשבון הפרוטות על דינרין משום חשש שמא יופסלו הזהו'. ואזי יהיה יכול לסלקו במטבע זהובים שנפסלו אם לא התנה לשלם במעות כשיטת התוס' ולכן כתבו העדים שלוה פרוטות דאזי צריך לשלם בפרוטות וחשו העדים שלא יצא קלקול מעדותם אם יארע סבה דיופסלו הזהובים יעברו על מדבר שקר תרחק ועיין בב"ב ד' צ"ד תוס' ד"ה הכי השתא כו'. ואף אם נימא דשינוי המטבעות ונפסלו המטבעות זהו מידי דלא שכיח עכ"ז הא אינם רשאים העדים לכתוב דבר שקר אם יוכל להיות איזה נפ"מ מן עדותן לאיזה ענין אף בחשש רחוק ואין לומר דהא גם עכשיו דכתיב שית מאה סתמא יהיה יכול הלוה מספק לסלק לו בשית מאה זוזי שנפסלו זה אינו דהא מטבע זהו' אף שנפסל הוא שוה יותר מפרוטה שלא נפסלה וגם הא יהיה צריך עכ"פ לסלק בשית מאה זוזי שנפסלו ולא בפחות וקצרתי בכ"ז פשוט] וע"כ מוכח כשיטת הרי"ף דאף אם לא התנה לשלם במעות ג"כ מחוייב לשלם במטבע היוצא באותה שעה ע"כ לא הוי נפ"מ כלל אם לוה פרוטות או זהו' וכיון דכל הראשונים סתמו בזה ומוכח דמיירי זה אף בלא התנה: והא דתקשה דאכתי קשה גם לשיטת הרי"ף דהא עדיין הוי נפ"מ מן עדותן אם היו כותבין זהו' ונפסלו הזהובים דאם יש לו דרך למישן קיי"ל כשמואל דיכול לומר לך והוציאן במישן משא"כ אם לוה פרוטות אין יכול לסלקו במטבע זהו' אף דיש לו דרך להוציאו למישן בזה י"ל דבאמת כה"ג אף אם לוה פרוטות ג"כ יכול לסלקו במטבע זהובים שנפסלו אם יש לו דרך להוציאו למישן דהא סברת שמואל הוא דיכול לומר לך והוציאו במישן משום דאכתי שם מטבע עליו וגם יכול לחלל עליו מעשר שני כמבואר בב"ק שם וכיון דנתבאר דאף דלוה זהו' עכ"ז יכול לסלקו במטבע אחרת א"כ ה"ה בכה"ג דמטבע האחרת שמסלקו הוא יוצא במישן ויש לו דרך לדהתם: דגם אם לוה פרוטות יכול לסלקו בזהובים אם יש לו דרך למישן דהא אכתי שם מטבע עליו ולית לי' פסידא בזה. כן י"ל לכאורה בכ"ז ומוכח מכ"ז כשיטת הרי"ף והרמב"ם: אך כיון דחזינן דשיטת הרמ"א סי' ע"ד דדוקא בהתנה לשלם במעות וכשיטת התוס' והרא"ש ועכ"ז סתמו בסי' מ"ב גבי הך עובדא דכתב שית מאה וזוזא ולא כתבו דזה מיירי דוקא בהתנה לשלם במעות בע"כ מוכח לומר דכיון דפסול מטבעות לא שכיחא כלל ע"כ אין להעדים לחוש כלל לזה או דלמא כוונת הגמ' הוא דאיבעי להו לכתוב בשטרא דלוה פרוטות דעולים לכך וכך זהובים ואז לא היה יוצא מהם שום תקלה כלל מעדותם. וידעתי מה דיש לדון בהא דב"ב הנ"ל דלא אמרינן דילמא שית מאה פריטי דזהו לפי דלא היה מנהגם לכתוב סך הפרוטות רק לכוללן לדינרין ע"כ לא מסתפקינן בזה משום דהוי כמו כל הטוען נגד המנהג דאינו נאמן אבל באמת שפיר כתבתי להוכיח כנ"ל משום דאם היה איזה נפ"מ במה שנכתב שהלוהו פרוטות א"כ לא שייך בזה לומר דהיה המנהג מכולם שלא לכתוב פריטי דהא יכול להיות דהמלוה הקפיד שיכתבו דוקא פרוטות לפי דרוצה יותר בפרוטות ובמקום דסגי וחריפי טפי מכספא כמבואר בב"מ ד' מ"ד ואף אם היה רק מיעוט שיקפידו בזה עכ"ז הא אין הולכין בממון אחר הרוב ולכן שפיר כתבתי להוכיח דיכול לסלקו אף במטבע אחרת. והא דמצינו בח"מ סי' פ"ח סעיף י"א דשני מיני מטבעות מחולקים לא הוי הודאה מן מין הטענה היינו דוקא גבי הודאה במקצת אבל גבי דין דבע"ח בזוזי כיון דשם מטבע עליו שפיר יכול לסלקו אף במטבע אחרת: ענף ג ובכתובות ד' ק"י אמרו שנים שהוציאו שט"ח זע"ז דס"ל לרב נחמן זה גובה וזה גובה ורב ששת אמר הפוכי מטרתא ל"ל ומקשה על ר"ש מהא דתנן במשנה שם וחכמים אומרים זה גובה וזה גובה תרגמה ר"נ אליבא דר"ש שלוה זה לעשר וזה לחמש ורמב"ם אמר הכא ביתמי עסקינן כו' ומקשו התם ולוקמי דאית להו ליתמי זיבורית כו' אלמא דהש"ס היה מהדר אחר איזה נפ"מ בזה: א"כ תקשה דאמאי לא משנה דמיירי דא' לוה מחבירו סלעים והשני דינרין ואי נימא דמחויב לסלק באותן מטבעות שלוה מחבירו א"כ הא זה מחויב לסלק לחבירו דווקא סלעים. וזה שלוה דינרים מחויב לסלק מטבעות דינרין וע"כ מוכח כמש"כ לעיל דיכול לשלם לחבירו בסלעים אף בעבור הלואת זהו' ואין לדחות ולומר דאי מיירי המשנה בלוה מחבירו מטבעות אחרות כאותן שלוה חבירו ממנו א"כ לא שייך בזה לומר אילו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממני די"ל דהיה רוצה ונצרך למטבעות זהו' ואלו היה תובע מחבירו היה יכול לסלקו בסלעים כמו אותן שלוה ממנו ובע"כ מוכח דהמשנה מיירי שהיה הלואת מטבעות שוים דז"א משום דמוכח מסתימת הגמ' והפוסקים דאמרו שם באתרי דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא כולי עלמא לא פליגי דיכול לומר היה לך לעכובי בחובך. הא י"ל אם קיבל מטבעות סלעים מחבירו עבור דמי המכירה. והלואה היה זהו' דיכול לומר אלו הייתי מעכבן בחובי להסלעים היה יכול הלוה לומר דיתן לי בפרעון החוב מטבעות כאותן שלוה ממנו ולא סלעים והוא היה נצרך לסלעים ולכן הוכרח למכור השדה עבור הסלעים ומדלא מפלגי רק כתבו סתמא לחלק בין אתרא דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא ובין כתבי שטרא והדר יהבי זוזי לבד ובע"כ מוכח דמחמת זה אינו הכרח למכור שדהו דזה לא הוי אמתלא לתרץ להך דאלו הייתי חייב לך כו' ומכש"כ דזה לא הוי אמתלא על הוכחה דאלו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממני ולשעבד נפשו להיות עבד לוה כדמצינו בב"ב ד' נ"א א"כ שפיר הוכחתי דיכול לסלקו אף במטבע אחרת כנ"ל: ולשיטת התוס' והרא"ש דס"ל בלא התנה לשלם במעות דיכול ליתן לו מטבעות שנפסלו א"כ אכתי תקשה דאמאי לא מתרץ הגמ' התם דהמשנה מיירי דא' לוה סלעים והשני לוה זה' ונפסלו הסלעים ומיירי בלא התנה ליתן מעות א"כ מאן דלוה זהובים חייב לשלם מטבע זהובים ואינו יכול לסלקו בסלעים שנפסלו משום דהני כשני מינים חטים ושעורים. ומאן דלוה סלעים יכול לסלקו בסלעים שנפסלו לשיטת התוס' ומוכח מזה דגם בלא התנה אינו יכול לסלקו בסלעים שנפסלו ושייך שפיר הפוכי מטרתא ל"ל ומוכח מזה לכאורה כשיטת הרי"ף: אך עדיין יש להקשות ג"כ לשיטת הרי"ף דאמאי לא מתרץ הגמ' התם דמיירי דיש לו דרך להוציאם למישן ומוכח