נחל יצחק חלק א לה

ולפמש"כ יש להסביר זה משום דבאינו מודה אז לא הוי חוב ברור ע"כ לא הוי כגבוי משא"כ במודה אז הוי כגבוי לכ"ע: ולפ"ז יש לדון דכל דבר שאינו יכול לכפור לא מקרי הילך רק שטר שאני דהוי כגבוי ולא כמו שנראה מהפוסקים שם שלא חילקו בזה ועיין בתוס' גיטין ד' ל"ז ד"ה שטר שיש בו אחריות כו' דאלים טפי כשמפורש השיעבוד בפירוש בשטר אז הוי כגבוי ע"כ שאני שטר גבי הילך דבזה כיון דמודה הוי כגבוי לכ"ע ועיין בש"ך ובתקפו כהן ס"ק ק"ל שכתב גבי תפיסה דאם יש לחבירו עליו שטר הוי כגבוי ולא מהני התפיסה ע"ש ולהתוס' סוטה הנ"ל דבחוב ברור הוי כגבוי אתי שפיר דברי הש"ך הנ"ל כיון דבשט"ח עצמו אין בו ספק ע"כ הוי כגבוי. ועיין בש"ך סי' קכ"ו ס"ק מ"ג מזה אבל באמת מוכח דאף בחוב ברור ג"כ אינו כגבוי מהא דגיטין ל"ז דמבואר שם דאף מלוה בשטר משמט והא דתני אינו משמט מוקי כב"ש ואי נימא דבחוב ברור לכ"ע הוי כגבוי א"כ אמאי משמט ובאמת משמע שם ובסי' ס"ז דאף דהלוה מודה בהחוב ג"כ משמט וגם הא כיון דלולי השמיטה היה גובה חובו בב"ד א"כ יהי' כגבוי אף אם הלוה אינו מודה ומוכח מזה דאף בחוב ברור ג"כ לא הוי כגבוי וכן מוכח מהא דב"ב ד' קכ"ד דאמרו שם אלא הא דתניא ירשו שט"ח בכור נוטל פי שנים מני לא רבי ולא רבנן לעולם רבנן סד"א מלוה כיון דנקט שטרא כמאן דגבי' דמי' קמ"ל אלמא דאף בחוב ברור ג"כ אינו כגבוי וכנ"ל ובאמת י"ל דהא דמבואר שם בב"ב לקמן והתניא בכור נוטל פי שנים בין במלוה כו' לעולם רבנן היא ומלוה כמאן דגבי' היא' טעמא משום דס"ל דשטר ברור הוי כגבוי אבל באמת הא קיי"ל דאף בשטר אינו נוטל בכור פ"ש וכמש"כ הרמב"ם פ"ג ה' נחלות ובח"מ סי' רע"ח ולא חילקו בזה וכן מוכח ממה שכתבו הפוסקים בסי' ס"ו דמכירת שטרות דרבנן ובסי' ס"ו כתבתי דלב"ש דס"ל כגבוי דמי הדין דמכירת שטרות הוא מה"ת והבאתי ראיות לזה ע"ש א"כ אי נימא דבחוב ברור הוי כגבוי א"כ הדין נותן דמכירת שטרות הוי מה"ת לכ"ע ומכל הלין מוכח דאין לחלק דגם חוב ברור לא הוי כגבוי ובכוונת התוס' בסוטה הנ' דכתבו בהא דב"מ ד' ק"י דאמרו שם ארעא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגבוי דמי נלע"ד בזה והוא דבאמת כעין החילוק של התוס' דכתבו לחלק דבחוב שאין ספק כגבוי דמי כן מוכח לחלק בסוגיא דגיטין ד' ל"ז דר' יוחנן ור"ל דאמרי תרווייהו דשטר שיש בו אחריות נכסים איננו משמט משום דכגבוי דמי ופליגי על רב ושמואל וקשה אטו לא ידעו פלוגתת ב"ש וב"ה דב"ה ס"ל דשטר לא הוי כגבוי וע"כ מוכח דבאמת ר"י ור"ל סברי לחלק כעין חילוק של התוס' הנ"ל דדוקא בחוב שאינו ברור בזה ס"ל לב"ה דלא הוי כגבוי משא"כ היכא דאין אנו דנין להסתפק בעיקר החוב אז הוי כגבוי כן הוא סברת ר"י ור"ל אך לבסוף בסוגיא שם דאמר ר"י בעובדא דאתא לפניו דמשמט אף בשטר ואמרו לרבי יוחנן שם והא מר הוא דאמר אינו משמט א"ל ר"י וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה והא דתניא אינו משמט דלמא ב"ש היא כו' אלמא דבאמת בסוף ר"י לא הי' ברור לו הך מלתא דאמר מתחלה דחזר בו לבסוף ומסיק דההיא ב"ש היא אבל לב"ה משמט ואמר בלשון דלמא משום דלא הי' ברור לו הך מילתא לחלק בין חוב ברור לחוב שאינו ברור וכן מבואר בירושלמי פ' יו"ד דשביעית ריש ה' א' דאמר ר"י שם בזה וכי מפני שאנו למדין מן ההלכה אנו עושין מעשה כו'. והנה בב"מ ד' ק"י בסוגיא דיתומים אומרים אנו השבחנו. דאמר ר"י על היתומים להביא ראי' משום דלגוביינא קאי כמאן דגביא דמיא ולבסוף מסיק הסוגיא שם דהב"ע דשוייא ניהלי' אפותיקי כו' ומתחלה הי' סבור הש"ס דמיירי בלא אפותיקי ע"ש והנה התוס' בב"מ שם ד"ה סבר ר"ח למימר כו' כתבו דהא דעל היתומים להביא ראי' משום שקרקע בחזקת הבע"ח והיינו כשעשה אפותיקי כו' וכ"כ התוס' בב"ק ד' צ"ו ד"ה הא דמסיק ביה שיעור ארעא כו' דדוקא בעשה אפותיקי אמרו כיון דלגוביינא קאי כמאן דגבי' דמי אבל אי לא שווי' אפותיקי אמאי הוא בחזקת הבע"ח ויתמי ניתי ראי' אדרבה ארעא בחזקת יתמי קיימא דאי בעו מסלקי לי' בזוזי ועל בע"ח להביא ראי' וכ"כ התוס' כתובות ד' נ"ה ד"ה ולשבח כו' ובכתובות ד' צ"ו ד"ה נכסי בחזקת אלמנה כו' בסה"ד דדוקא באפותיקי אמרו שם כן וכ"כ הנימוקי יוסף לב"מ בסוגיא דשבח דדוקא בעשה אפותיקי מפורש אז הוי הבע"ח מוחזק משום דאפותיקי הוי כעין מכר ועי' בש"ך סי' קט"ו ס"ק כ"ו דהביא שם כמה פוסקים דאפותיקי הוי כמכר וכ"כ הר"ן בחידושיו שם והשמ"ק שם ועי' בתוס' בכורות ד' נ"ב א"כ לכאורה דברי התוס' סתרי אהדדי דהא בב"ק וב"מ וכתובות כתבו התוס' דדוקא באפותיקי הוי הבע"ח מוחזק ואלו להך טעמא של התוס' בסוטה דכיון דהחוב הוא ברור ע"כ כגבוי דמי א"כ לפ"ז אף בלא אפותיקי ג"כ הדין כן דיהי' המלוה מוחזק ואם ס"ל דדוקא באפותיקי אין מקום להתחלת קושייתם בסוטה כלל: וע' נלע"ד לומר דבאמת לפי מסקנת הש"ס בב"מ דמיירי באפותיקי אין מקום לקושייתם כלל רק קושיית התוס' בסוטה הוא למאי דלא סליק אדעתי' שם מעיקרא להך דשווי' אפותיקי א"כ משמע מעיקרא בהאי סוגיא דאף בלא אפותיקי ג"כ אמרו בי' דכמאן דגביא דמיא וע"ז הקשו שפיר וכי שביק ר' יוחנן לב"ה ועבד כב"ש' וע"ז מחלקי בהחילוק דבחוב ברור שאני דהוי כגבוי לב"ה וכ"ז דלא מסקי דמיירי באפותיקי מוכרח לומר כן אבל בסוף דמסקי בשווי' אפותיקי אין מקום לקושייתם וא"צ לחלק החילוק של התוס' הנ"ל והוי כעין סוגיא דגיטין ד' ל"ז דמעיקרא הי' ס"ל לר"י דבחוב ברור אינו משמט ואזיל ר' יוחנן לטעמי' ולסוף חזר בו ר"י ומסיק דאף בחוב ברור אף דאין אנו דנין להסתפק בעיקר החוב אפ"ה לא הוי כגבוי. וה"ה י"ל בהאי סוגיא דב"מ דלמסקנת הש"ס דשווי' אפותיקי אין הכרח להאי חילוק של התוס' הנ"ל א"כ לא סתרי דברי התוס' דב"ק וב"מ וכתובות לדברי התוס' דסוטה הנ"ל ובאמת לפ"ז היו יכולים התוס' להקשות כן בהאי סוגיא דגיטין ד' ל"ז על מה דקאמר ר"י שם מעיקרא דשטר אינו משמט ואפשר הייתי מחלק דשאני שמיטה בזה"ז דרבנן ע"כ אלימא להתוס' להקשות ביותר על סוגיא דב"מ ולפ"ז אין הכרח לדינא מהתוס' לדון ולחלק בין חוב ברור די"ל באמת למסקנת הש"ס גיטין ד' ל"ז ולמסקנת הסוגיא דב"מ דעשאה אפותיקי דאז אף בחוב ברור ג"כ לא הוי כגבוי כיון דאין הכרח אז להאי חילוק וכדמוכח מסוגיא גיטין הנ"ל כן י"ל בכל זה ואף דיש מקום לומר דהאי הב"ע דשווי' אפותיקי דא"ל לא יהא לך פרעון אלא מזה דזה קאי על הא דאמרו שם מעיקרא שמין להם השבח ונוטלין היתומים הדמים עכ"ז פשט הסוגיא שם מורה דמעיקרא לא אסיקו אדעתייהו להך דשווי' אפותיקי גם על הך עובדא דיתומים אמרו אנו השבחנו ולסוף דמסיק דבשווי' אפותיקי קאי ג"כ על הסוגיא דיתומים אומרים אנו השבחנו כו'. ועי' בש"ך סי' קט"ו ס"ק ל"ג ובית יוסף שם ויש להאריך בזה: ענף ב שוב ראיתי דבאמת בעיקר הך מילתא דיתומים אמרו אנו השבחנו ובע"ח אומר שמא אביכם השביח דב"מ הנ"ל מבואר פלוגתת ראשונים בזה והובא בטור ושו"ע סי' קט"ו סעי' ה' דהרמב"ם ס"ל דאף בלא עשאו אפותיקי מקרי הבע"ח מוחזק והרמ"א שם הביא דעת החולקים דדוקא בעשאו אפותיקי מקרי הבע"ח מוחזק ובלא עשאו אפותיקי הוו היתומים מוחזקים והש"ך הכריע שם בס"ק ל"ג כהרמב"ם: ובאמת מוכרח לומר בשיטת הרמב"ם דס"ל דאף בלא עשאו אפותיקי מקרי הבע"ח מוחזק דטעמו כשיטת התוס' בסוטה בסברתם דכיון דהוי חוב ברור ע"כ הוי כגבוי וכ"כ התומים בסי' קט"ו ס"ק כ"ב דסברת הרמב"ם הוא משום דהואיל דמודים דשטר מעליא ואין מחולקים בטיב השטר רק בהגוביינא דבזה ב"ה מודו דכגבוי דמי והשיג האו"ת שם על טעמו של הסמ"ע שם דזהו נגד סוגיית הש"ס שם. עכ"פ חזינן דשיטת הרמב"ם והמחבר דהיכא דאינן מסופקים בטיב החוב אז הוי כגבוי: ולפ"ז מוכח דהך דינא שהובא ברמב"ם ומחבר שם דמיירי במלוה בשטר דאל"כ הא מבואר בגיטין ד' ל"ז