נחל יצחק חלק א לד

הי' נ"ל לפרש דהך מחילה דאמרו בריבית אין זה מחילה גמורה רק זהו כעין הרחבת הזמן בלבד דאמרינן כיון שנתן לו מרצונו מתחלה ע"כ אין זה דומה לגזל והוי כמו דהרחיב לו הזמ"פ עד זמן שיתבענו ולכן שייך בזה שדר"נ כמו בכל חוב דהא כתב הש"ג ס"פ הגוזל בתרא והובא בש"ך ח"מ סי' רנ"ב ס"ק ב' דהמלוה לחבירו ואינו תובעו הלואתו אין הלוה חייב לשלם לו מאיליו הואיל ואינו תובעו במתנה בקש ליתן לו עכ"ל ונראה לי כוונתו ג"כ דלא הוי מתנה גמורה רק דהוי כעין הרחבת הזמן דיהי' פטור לשלם לו מעצמו כ"ז דלא תבעו וממילא בשדר"נ כיון דתביעת המלוה השני הוי כעין תביעת המלוה הראשון מצד ונתן לאשר אשם לו דהוי בע"ד שלו ממש. ע"כ מה"ט שייך שדר"נ גם גבי ריבית וכה"ג כתב הקצה"ח בסי' ק"ד ס"ק ב' דבכל חוב אם אין המלוה תובעו אינו מצווה לפרוע חובו וע"ש בנתיבות ואכמ"ל. אך מחמת טעם השני שכתב הט"ז דלא שייך שדר"נ בריבית דלא שייך בזה וחי אחיך עמך דהא אינו מחי' א"ע שפיר יש לדון כן לכ"ע וכה"ג כתב הש"ך לקמן סי' פ"ו ס"ק ג' דלא שייך שדר"נ בצדקה והענקה ע"ש וכן יש לדון לפמש"כ האו"ת בסי' פ"ו ס"ק ג' דלכן לא שייך שדר"נ בחוב הענקה משום דלא הוי שעבוד נכסי בחוב הענקה ע"ש. וע"כ ה"ט שייך גבי ריבית דהא ברבית ליכא שעבוד נכסי כמבואר ביו"ד ה' ריבית סי' קס"א סעי' ה' דאין ב"ד יורדין לנכסיו גבי ריבית וע"כ לא שייך שדר"נ בחוב ריבית אבל בחוב שוחד דלא שייך כ"ז שפיר יש לדון בי' לשעבודא דר"ני ועיין באו"ת סי' פ"ו ס"ק יו"ד דמחלק בין אית להלוה קרקע ובין אין לו קרקע אלא מטלטלין גבי שדר"נ ע"ש ויש לדון בזה ע"פ סברת האו"ת הנ"ל דכתב דהיכא דלא שייך שעבוד נכסי לא שייך שדר"נ והא במטלטלין לא שייך שדר"נ מה"ט כיון דלא משתעבדי רק כ"ז דלא מחלו שייך גם במטלטלי דין גביי' כידוע וקצרתי כי אכמ"ל ועיין בפסחים ד' ל"א תוס' ד"ה משתעבדנא כו' ובח"מ סוף סי' פ"ה ומה שהשיג כאן הנתיבות ס"ק ב' על הקצה"ח כבר הקדימו בספר שאילת יעב"ץ סי' קמ"ז להשיג כן על הכנה"ג ע"ש אכן לפמש"כ יש לדון בדבריו ג"כ ועיין בשבות יעקב סי' קל"ה שכתב בקצרה להשיג על הט"ז הנ"ל: ובעיקר דברי הקצה"ח דסי' ק"ד ס"ק ב' שהובא לעיל דמצוה דפריעת בע"ח אינו חל כ"ז שלא תובעו. ראיתי בנתיבות שם ס"ק א' שהשיג על הקצה"ח בזה ושאני הא דסי' ע"ג בנשבע דאינו חייב בלא תבע ע"ש נלע"ד להביא ראי' לדברי הקצה"ח הנ"ל והוא דכן מצינו בב"מ ד' קי"א גבי שכירות פועל דעובר עליו בלאו ויש בו משום ביומו תתן שכרו דאימתי בזמן שתבעו לא תבעו אינו עובר עליו ויליף שם בגמ' ד' קי"ב מהא דת"ל אתך לדעתך ופי' רש"י ולא מדעתו וכתב הסמ"ע בסי' של"ט ס"ק י"ט דאם לא תבעו אז השהיי' הוא מדעתו דפועל. ובתשובת עבודת הגרשוני סי' ז' פירש דהוי כאלו גילה בדעתו דאינו מבקש שכירות ומה"ט אף על העשה ג"כ אינו מחוייב משום דניזל בתר טעמא וע"כ אין לחלק בין לאו דבל תלין ובין שארי חיובים ועל כולם אינו עובר כ"ז דלא תבעו הפועל ע"ש בעה"ג ובוודאי אין לומר דדוקא בשכירות פועל דגלי קרא כן אבל לא למילף מיני' לשארי חובות דז"א דהא אדרבה חזינן דהתורה החמירה בשכירות יותר מכל חובות כדאמרו בב"מ ד' קי"ב דכל הכובש שכר שכיר כאלו נוטל נפשו כו' וכן פסקו בסי' של"ט סעי' ב' ועיין בקידושין ד' ט"ו ע"א בתוס' ד"ה ואידך כו' דה"ר נתנאל מפרש כו' דשאני שכירות דטרח בגופו כו' ועיין בב"ק ד' ט' בתוס' ד"ה ר"ה כו'. ולכן בוודאי אין לומר דהקילה התורה בשכר פועל וע"כ יש למילף שארי חובות משכר פועל דכ"ז דלא תבעו אינו מחוייב במצוה דפריעת בע"ח ונכונים הם דברי הקצה"ח דס"ל בכל חוב דכ"ז דלא תבעו אינו מצוה בי' וזהו יסוד גדול למילף מיני' לכל חוב ואי נימא דדוקא בשכר פועל דגלי קרא בזה אמרינן דאינו חייב כ"ז דלא תבעו א"כ יש מקום לפרש להא דקידושין דט"ו הנ"ל דלכן בשכירות לא שייך שדר"נ משום סברת הט"ז שכתב גבי ריבית דכיון דבעי תביעה ע"כ לא שייך בי' שדר"נ: א"כ ה"ה מה"ט אף בשכירות כיון דבעי תביעה ע"כ לא שייך בי' שדר"נ משא"כ בשארי חובות דלא בעי תביעה ע"כ שייך בי' שדר"נ אכן כיון דקיי"ל בסי' פ"ו סעי' א' דאף בשכירות שייך שדר"נ ועיין בש"ך שם ס"ק ג' אף דשכירות בעי בוודאי תביעת בע"ד אלמא דאמרינן תביעת בע"ד השני הוי כתביעת בע"ד ראשון א"כ ה"ה בחוב ריבית אף דנימא דבעי תביעה מ"מ שייך בי' שדר"נ וכמש"כ השבות יעקב להשיג על הט"ז כנ"ל והעיקר הוא דמש"כ בריבית דבעי תביעה דזהו כמו כל החובות דאם לא תבעו אינו מצוה דילפינן משכירות פועל וכמש"כ העה"ג שם כנ"ל וקצת יש לחלק דשאני היכא דבהיתירא אתי לידו כמו חוב הלואה ע"כ בעי תביעה משא"כ היכא דבאיסורא אתי לידו כמו רבית דזה לא בעי תביעה ודינו כמו גזילה: וכמו דאמרו בב"מ ד' ס"א ל"ל לאו בריבית לאו בגזל: סימן יב (סעי' ח') מחילה א"צ קנין ואם יש שט"ח בידו לא מהני מחילה בלא קנין כ"ז דלא מחזיר לו השטר ועיין בסמ"ע וש"ך שם ובסי' רמ"א סעי' ב' מבואר דיש דיעות חלוקות בשטר או במשכון ת"י אי מהני מחילה בלא קנין ובספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ט"ז ענף ד' כתבתי להוכיח כשיטת הסוברין דמחילה ונקט משכון בידו לא מהני מחילה בלא קנין מהא דב"ק סוף פ' המניח בסוגיא דטענו חטים והודה בשעורים פטור ומבואר שם דאם תפס מהני תפיסתו על השעורים והקשו האחרונים שם בסי' פ"ח סעי' י"ב לשיטת הפוסקים דלכן פטור משום דהוי מחילה א"כ אמאי מהני תפיסה בשלמא להסוברים דפטור משום הודאה שהודה שאין מגיע לו שעורים ניחא משום דהוי שתי הודאות דסתרי אהדדי וכמו ב' כתי עדים המכחישים דמהני תפיסה וכמש"כ הקצה"ח שם אבל לטעם דמחילה קשה והוכרחו לומר הטעם דיכול לומר לכן לא תבעתי השעורים מפני שהייתי מוחזק בהם אכן לשיטת הסוברין דלא מהני מחילה במשכון ת"י ניחא בפשיטות דלכן לא מהני תפיסה בשעורים כיון דהטעם הוא משום מחילה ע"כ בתפס ויש משכון ת"י לא מהני מחילה והא מיירי התם בתפס קודם שתבעו לדין כמש"כ הרמ"א בסי' פ"ח סעי' י"ב והטור שם: ענף א והנה הש''ך ס"ק י"ז כתב בשם הב"ח דלכן לא מהני מחילה בנקיט שטרא משום דשטר העומד לגבות כגבוי דמי והש"ך תמה עליו דהא לא קיי"ל כב"ש והקצה"ח הביא בשם הכנה"ג דבשט"ח ברור כ"ע ס"ל דהוי כגבוי ומתרץ עפ"ז מה שהקשו ממוכר שט"ח ומחלו ע"ש ובאמת כבר הקדימו בזה התוס' בסוטה ד' כ"ה ע"ב בד"ה ב"ה אומרים לאו כגבוי דמי כו' דהא דפ' המקבל ד' ק"י יתומים אמרו אנו השבחנו ובע"ח אומר אביכם השביח אמר ר' יוחנן על היתומים להביא ראי' משום דארעא כיון דלגוביינא קאי כמאן דגבי דמי ויתמי נייתי ראי' ונשקול ואף דהלכה כב"ה דלאו כגבוי דמי שאני הכא דהשיעבוד של כתובה עומד בספק ולא קיימא ארעא לגוביינא לכן לאו כגבוי דמי אבל התם יתומים מודו לבע"ח בקרקע עצמו שמשועבד לו ע"כ אף ב"ה מודו דכגבוי דמי כו' עכ"ל התוס' אלמא דס"ל להתוס' דבחוב ברור לכ"ע כגבוי דמי. וכן ראיתי להנו"ב במ"ת ח' ח"מ סי' ל"ב שכתב כן מסברא דנפשיה ולא הביא להתוס' סוטה הנ"ל וי"ל דזהו כוונת הגמ' ב"מ ד' ס"ז דלא מחשבינן משטרא לשטרא כיון דבשטר השני לא נולד שום ריעותא ע"ש: ואפשר להסביר עפ"ז שיטת הסוברין דשטר מקרי הילך מבואר בסי' פ"ח סעי' כ"ח ובש"ך שם ס"ק מ"ט בשם הב"י דאפשר דטעם הוא דכיון דהוי חוב ברור הוי כגבוי ולא מקרי מחוסר גוביינא ולכן הוי הילך ובזה ניחא מש"כ הש"ך שם לחלק דהא דנראה מדברי רש"י פ"ק דב"מ דשטר לא הוי הילך היינו באינו מודה אבל במודה נראה כהב"י דהוי הילך כו'