נחל יצחק חלק א שמו

סי' קע"ו סעי' יו"ד וע"כ אמרו בזה דהמקבל עיסקא חוזר בתו"ז אבל היכא דאין מוטל עליו חיוב התעסקות כל היום רק כדין קבלן שמבואר דאינו חוזר בזה וכמש"כ הסמ"ע בח"מ סי' קע"ו ס"ק נ"ז בדין קבלן לחרוש שדה וכה"ג וה"ה בחיוב התעסקות היכא דהרשות בידו לעסוק בה כל זמן שירצה בתוך הזמן שקבעו. כה"ג אין לו דין פועל ואינו חוזר ומה"ט עיסקא שלנו י"ל דאין לו דין פועל ובכה"ג מיירי הש"ג דהתחייב להלוות על ריבית ולקבלן מהלווים לזמ"פ ועד זמ"פ פטור שוב מן דין התעסקות וע"כ אין לו דין פועל ואינו חוזר בתו"ז מן מה שקיבל ע"ע התחייבות שיהיה המעות בהלואה על ריוח היוצא לנו מכל מה שנתבאר דהמקבל עיסקא דחוזר בתו"ז דאין לו ליטול חלק הריוח שלו וכמש"כ הקצה"ח. רק דנוטל שכרו כדין פועל עד זמן שעסק ונוטל שכירותו משלם וגם נתבאר דמה דמבואר בסי' של"ג דפועל החוזר מחמת יוקר או ברוצה להשכיר א"ע במק"א דאינו יכול לחזור בזה דכל זה הוא אם קיבל שכירותו ואין לו מה לשלם אבל בלא קיבל שכירותו או אף בקיבל שכירות ומסלקו דבכה"ג יוצא בדין גרעון כסף כמו ע"ע וחוזר אף בכה"ג: (ב) (שם סעי' ג') בקצה"ח (ס"ק א') הביא לקושית הריטב"א פ"ק דקדושין דמפני מה שומר שהפקידו אצלו לזמן אינו יכול לחזור בתו"ז כמבואר בסי' רצ"ג והא פועל חוזר כו' ותי' הקצה"ח דהא התחייב א"ע לשלם אם יאבד הימנו בתו"ז וע"כ לא פקע ממנו חיובו עכ"ל אבל זה אינו ברור דהא בכל שומרין אף אם ירצה לשלם בממון אם יאבד ממנו ג"כ אינו יכול לחזור מן עצם שמירה שהטילה התורה עליו לשמור לגוף החפץ ע"כ אין תירוצו מספיק בזה וקושיא זו הובא ג"כ באו"ת ס"ק ו' בשם הרשב"א בחי' לקדושין: ולענ"ד בטעם הראב"ד והראשונים דס"ל דשומר א"י לחזור בתו"ז משום דס"ל דשומר אינו כפועל בזה דעיקר הטעם דפועל חוזר בתו"ז משום לי עבדים כו' אבל בשומר יש לומר דאין נקרא בשם עבד כלל דהא בב"מ ד' צ"ג אמרו דרב ס"ל דשומרי גיתות וערימות אוכלין מן התורה דקסבר משמר כעושה מעשה דמי ושמואל ס"ל דאינן אוכלין מה"ת אלא מהלכות מדינה משום דמשמר לאו כעושה מעשה דמי ומקשו ע"ז בגמ' מהא דהמשמר הפרה מטמא בגדים כו' ומסקי דמשום גזירה כו' וכן פסקו לדינא בח"מ סי' של"ז סעי' ו' דשומר בתלוש אינו אוכל מה"ת משום דמשמר לאו כעושה מעשה דמי אלמא דאף ש"ש ג"כ לאו כעושה מעשה דמי אף דמחוייב להיות יושב ומשמר כל היום מכל מקום לא מקרי עושה מעשה ואף דמשכחת לפעמים טרחא בש"ש בגופו כגון אם יכול להציל בשכר ברועים ומקלות דב"מ ד' צ"ג וכה"ג כעין שיטוח וניעור כמבואר בסי' רצ"ב סעי' ט"ו ובסי' רס"ז סעי' י"ז וי"ח וכה"ג מ"מ ס"ל להגמ' כיון דעיקר חיוב של השומר הוא להיות יושב ומשמר ולא לעשות שום מלאכה רק בדרך מקרה ע"כ לא מקרי הא דהמשמר הפירות לעושה מעשה והא סתמו בזה ומשמע דבכל גווני לא מקרי עושה מעשה משום דלא נחת אדעתא דעשיית מעשה ע"כ י"ל דמה"ט אין שומר יכול לחזור בו משום דאין דינו כמו עבד כיון דאין עושה עבדות כלל כן י"ל בטעם הפוסקים דס"ל דשומר אינו חוזר בו בתו"ז: ובסי' רצ"א וסי' ש"ג וסי' ש"ז הובא פלוגתת ראשונים אי שומרים מתחייבים מן עת משיכה או מן עת שנסתלקו הבעלים מן שמירתן והקשה הקצה"ח בסי' ש"ז ס"ק א' על הסוברים דבעינן דוקא משיכה בשומרים הא אף בלא משיכה רק דהתחילו לשמור יהיה מהני משום דהתחלת המלאכה הוי קנין בפועלים ונדחק בזה: אכן לפמש"כ במק"א לבאר דלכן התחלת המלאכה בפועלים הוי קנין משום דזה הוי כמו קנין חזקה דמהני בעבד וה"ה פועל דדמי לעבד כמבואר בסי' רכ"ז גבי אונאה. ע"כ דינו דנקנה בהתחלת המלאכה משום דבשכירות לכ"ע קונה בשימוש ואכילת פירות אבל קבלן דדינו כמטלטלין גבי אונאה כמבואר שם וכמו שכתב התה"ד סי' שי"ח דכיון דאינו חוזר ע"כ דינו כמטלטלין ואינו דומה לעבד ע"ש והובא במל"מ פ' י"ג ה' מכירה ה' י"ח ע"כ קבלן אינו נקנה בהתחלת מלאכה כמבואר שיטת הפוסקים והובא שיטתם במח"א ה' שכירות פועלים סי' ה' משום דקבלן דינו כמטלטלין ואין מטלטלין נקנין בחזקה והארכתי בכ"ז בחידושי לסי' ל"ט סעי' י"ז ע"ש: לפ"ז יש לדון דשומר דאינו יכול לחזור כדקיי"ל משום דשומר לאו כעושה מעשה דמי כנ"ל וע"כ אין דינו כעבד משום דאין שם עבדות עליו ואינו בשם פועל כנ"ל ע"כ י"ל דאין נקנה שומר בהתחלת המלאכה דהא עיקר סברא דפועל נקנה בהתחלת מלאכה דהוי כמו קרקע דנקנה בחזקה אבל שומר דאין דינו כפועל לכן אין דינו כמו קרקע אלא כמטלטלי דאינן נקנין בחזקה וע"כ ס"ל דבעי דוקא משיכה בשומרים כן י"ל בטעמם ולכן יש לדון בהא דקיי"ל דשומר אינו חוזר בתו"ז דזה אינו רק אם היה משיכה כדקיי"ל וכמש"כ הש"ך בסי' רצ"א ס"ק י"ג. אבל אם לא היה משיכה רק שנסתלקו הבעלים משמירתן והתחילו השומרים לשמור דבזה אף להסוברים דסילוק שמירה מחייב להשומרים בדיניו מ"מ ז"א רק כ"ז דלא חזר בו דמתחייב משום ערבות וכמש"כ הר"נ בחי' לב"מ ד' צ"ט עלה דהכישה במקל כו' ובנ"י שם ועיין במח"א ה' שומרים סי' זיי"ן מזה אבל בחזר בו בפני הבעלים ואמר שאינו רוצה לשמור ביותר א"כ הא לא שייך בזה דין ערבות כמבואר כה"ג בסי' קל"א סעי' ד' דאם היה הלוה מוכן ליתן המעות להמלוה דפטור הערב ע"ש. רק כ"ז דלא חזר בפני הבעלים וסמכו הבעלים על שמירתו חייב מן דין ערבות אבל בחוזר בפניהם יכול לחזור אף בתו"ז: ולפ"ז יש לתרץ מה שיש להקשות על הסוברים דסילוק שמירה מבעלים מחייב בשומרין והא מבואר להדיא בירושלמי שבועות פ"ח ה"א דארבעה שומרין אינן חייבין אלא דרך קנין אלמא דבעינן דוקא משיכה לחיוב שומרים דלפמש"כ י"ל דכוונת הירושלמי הוא בשומר לזמן דאינן חייבים לשמור כל הזמן ולא מצי לחזור בתו"ז אלא אם נתחייבו בדרך קנין אבל כ"ז דלא היה קנין אף דהיה התחלת שמירתן מ"מ הא זה לא מהני בשומרין רק בפועלין אך לא ידוקדק זה בירושלמי שם למה דקאמרי אח"ז דאף לענין גזילה אינן חייבין אלא דרך קנין והתם הא לא שייך כן וכן יש לדון עפ"ז בסוף בירושלמי שם וקצרתי. ועיין במח"א ה' שומרים סי' י"ח דמשמע ממנו דס"ל דדוקא בקנין משיכה אינו יכול השומר לחזור בתו"ז אבל כ"ז דלא היה משיכה אף דהיה סילוק שמירה מ"מ חוזר אף בתו"ז ע"ש: רק שקיצר בזה ולפמש"כ נתבאר זה היטב: ולפמש"כ דשומר אין דומה לפועל וע"כ אינו חוזר לכן יש לדון במה דמבואר בסי' רכ"ז דבפועל אין בו דין אונאה משום דדמי לעבד אבל קבלן יש בו אונאה כיון דאינו חוזר בו ע"כ אין דינו כקרקע וכמש"כ הרמב"ם והתה"ד בסי' שי"ח כנ"ל ע"כ י"ל דה"ה שומר כיון דאינו חוזר בתו"ז כדקיי"ל משום דמשמר לאו כעושה מעשה דמי כדקיי"ל בב"מ ד' צ"ג ובאמת ראיתי בריטב"א לב"מ שם ובשמ"ק שם שכתב הסברא דשומר פעמים שהוא צריך לעשות בהם מעשה ע"ש: ואפ"ה הא קיי"ל דמשמר לאו כעושה מעשה דמי וכמו שפסק הרמב"ם בריש פ"ה ה' פרה דמשמר הפרה טמא משום גזירה כו' ועיין בירושלמי ב"מ פ"ז ה"ו והא דב"מ ד' צ"א ע"ב במה דאמרו מהלך לאו כעושה מעשה אין זה ענין לנ"ד. לכן י"ל דבשומרים בשכר דין אונאה נוהג בהם משום דדינם כמטלטלין וכמו בקבלן כן יש לדון בזה ועיין בחוות יאיר סי' ק"מ במש"כ שם במלמד בשכר שימור אך שכר שימור התינוק שאני מן שומר חפצים ומטלטלין שאינן בע"ח: (ג) (שם סעי' ז') המלוה את חבירו על המטבע ונפסל אם יכול להוציאה במדינה אחרת ויש לו דרך נותן לו ממטבע שהלוהו כו' וכ"ז שהתנה ליתן לו מעות אבל לא התנה כו' זה זמן כביר שנשאלתי באחד שהתחייב למכור יי"ש לבני עירי כל טא"פ במקח ארבעה זהובים והקונים רוצים לסלק להמוכר במטבע בילעטין והמוכר אינו רוצה לקבל זה בתשלומין לפי שמטבעות נחושת וכסף היו אז חריפים ביותר מן הבילעטין שהוזלו קצת וטוען שיקיימו כפי הכתוב ביניהם ליתן לו במטבעות כל טא"פ במקח ארבעה זהובים