נחל יצחק חלק א שמד

שם סעיף ד' במקבל עיסקא שמת דאם יש ריוח יורשי הלוה נוטלים חלקם וכתב הסמ"ע ס"ק י"ט דפירושו הוא דלא אמרי' רווחא לקרנא משתעבד עד כלות הזמן ועדיין לא כלה זמן העיסקא עכ"ל דמשמע דדוקא במת המקבל בתו"ז דהוי אונס בזה נוטלים היורשים הריוח כמו הא דב"מ דף ק"ט דפסקו דנוטל היורש בהשבח דלאו מילתא היא כנ"ל וכמבואר בסי' שכ"ט אבל אם המקבל חי וחוזר בתו"ז מלהתעסק משמע דאז אינו נוטל חלק בריוח דאל"כ למה נקטו הך דינא ביורשים דוקא וכ"כ הרי"ף לב"מ פ"ט והובא ג"כ ברא"ש פ"ט ב"מ סי' ט' ע"ש שכתבו בזה"ל דאי איכא רווחא בהאי שעתא דמית שקלי מיני' היורשים דמשמע מזה דבמקבל עצמו דחוזר בתו"ז אינו נוטל חלק הריוח ומוכח מזה כמש"כ הקצה"ח: ענף ב אמנם מן התוס' דב"מ ד' ק"ה ע"א ד"ה הני בי תרי כו' שכתבו שהמקבל יכול לחזור קודם הזמן ולומר לא אטרח עוד ואטול מה שיגיע לידי עד הנה דפועל חוזר כו' עכ"ל אלמא דס"ל להתוס' דאם חוזר בתו"ז דמ"מ נוטל חלק הרווח שלו וזהו כמש"כ הנתיבות ודלא כהקצה"ח. ומ"מ י"ל דגם מן התוס' אינו סתירה להקצה"ח והוא דהא כבר כתבתי בשם הנימוקי יוסף לב"מ בסוגיא ד' ק"ה במימרא דרבא דהאי מאן דקביל עיסקא כו' דאם היה רווחא אינו נוטל אם חוזר בתו"ז אף שמתעסק ביחיד כנ"ל. ואלו שם במימרא דאמר רבא הני בי תרי דעביד עיסקא כו' כתב הנ"י בזה"ל אמר המחבר מהכא דמוקמינן בשותפין שקבלו עיסקא מבעה"ב ולא נקט האי מאן דמקבל עיסקא כו' ונראה לי דטעמא דלא גרע מפועל שיכול לחזור בו ואם הוא אינו משתעבד נכסוהי לא משתעבדי כו' עכ"ל הנ"י וכוונתו במש"כ הנ"י נכסוהי לא משתעבדי דזהו במה שנוטל חלקו בהריוח וכמש"כ התוס' דאל"כ איך שייך לומר דנכסוהי לא משתעבדי: ועיין בח"מ סי' קע"ו סעי' ט"ו בטור וב"י שם א"כ לפ"ז סתרי דברי הנ"י למש"כ שם לעיל מינה דאם איכא רווחא אינו נוטל אם חוזר בתו"ז אף אם מתעסקו ביחידי כנ"ל: וע"כ נ"ל לפרש לדברי הנ"י והתוס' הנ"ל ע"פ מש"כ לעיל לתרץ מה שהקשה הנתיבות על הקצה"ח דמ"ש מכל פועל דחוזר בתו"ז דנוטל כל שכירותו עבור מה שעשה וכתבתי לחלק דס"ל להראשונים הנ"ל דשאני רווחא דאיכא אומדנא בזה דנותן לו אם לא יחזור בתו"ז אבל שכירותו נוטל דהא בזה לא שייך אומדנא כלל דהא אף אם לא קצץ לו שכירותו ג"כ חייב לו שכירותו כמו לכל יורד שלא ברשות ואף דהוי נפ"מ אם לשלם לו כפחות שבפועלים או כפי הקצבה עכ"ז כיון דזהו אין נפ"מ רק במילתא זוטרתי ע"כ לא אמרו בזה האומדנא הלז ולפ"ז הדין נותן בקבלן עיסקא החוזר בתו"ז דאין נוטל חלק הריוח אבל שכירות משלם נוטל דאף דאמרו במקבל עיסקא דאינו משלם לו רק כפועל בטל כמבואר בב"מ ד' ס"ח וביו"ד סי' קע"ז דזהו לפי דנתרצה בתשלומים הללו ומשום אבק ריבית הקילו בי' כמש"כ הרא"ש וש"פ שם וכ"ז אם מקבל חלקו בהריוח אבל אם אין נוטל חלקו בהריוח דאז מגיע לו שכיר משלם עבור מה שעשה וכדין כל פועל החוזר בתו"ז דנוטל כל שכירותו כפי שקצבו לו בעד מה שעשה דכיון דאין נוטל חלקו ריוח ע"כ לא נתרצה על שכירות כפועל בטל אלא נוטל שכירותו משלם: וי"ל דזהו כוונת הנ"י שכתב דהמקבל חוזר בתו"ז וגם נכסוהי לא משתעבדי דזהו לפי דנוטל שכירותו משלם ואין הנותן יכול לעכבו להשכירות שלו אף דחוזר בו וכדין כל פועל. וכן הוא כוונת התוס' במש"כ דהמקבל יכול לחזור בו ולומר לא אטרח עוד ואטול מה שיגיע לידי עד הנה היינו דנוטל כל שכירותו משלם המגיע לו עד הזמן שעשה ומש"כ שיגיע לידי זהו לאו דוקא דהכוונה הוא דמה שמגיע לו שכירותו זהו נוטל אבל הריוח אינו נוטל דאין סברא לחדש פלוגתא ולומר דהתוס' יפלגו על כל הפוסקים שהובא לעיל וסעד לדברינו הוא מן מש"כ המרדכי בב"מ פ' המקבל על הא דדף ק"ה שם בהאי מימרא דהנהו בי תרי דעביד עיסקא כו' דכתב ג"כ דהמקבל חוזר בו בתו"ז ולומר לא אטרח עוד ואטול את טרחי שעד הנה ואין בעל עיסקא יכול לעכב כמו פועל שיכול לחזור בחצי היום ואינו מפסיד כו' הרי שכתב אטול את טרחי דזהו על שכירותו דנוטל דהא על רווחא לא שייך לומר לשון דזהו טרחי ומוכח מן המרדכי ג"כ דהריוח אינו נוטל רק השכר טרחתו נוטל וכמו כל פועל דאינו מפסיד שכירותו מה שעשה וכמש"כ הנתיבות לדמות זה לפועל שנוטל שכרו בעד מה שעשה אבל הריוח אינו נוטל דהא הריוח אינו בעד טרחתו רק בעד חלק מלוה שלו שמעותיו הם מרויחין ולכן ברור הוא דמן המרדכי הנ"ל משמע כמש"כ בכוונת התוס' ועיין במרדכי שם דיש גורסין ואטול מה שיגיע לידי עד הנה וזהו כמש"כ התוס' בלשונם ובאמת הכל חדא הוא: ונתבאר דהעיקר לדינא הוא כמש"כ הקצה"ח דמקבל החוזר בתו"ז דאינו נוטל חלק הריוח שעל חלקו רק שכירותו משלם בעד מה שעשה נוטל ודלא כהנתיבות דהא כן הוא שיטת הר"נ והנ"י והשמ"ק והרי"ף והרא"ש והטור והשו"ע בסי' ק"ח כנ"ל וכן הוא שיטת המרדכי וגם מן התוס' אין הכרח דיפלגו בזה ולפ"ז א"ש מה שכתב הש"ג בבעלי החנויות דאין יכולים לחזור בתו"ז ולסלק להמלוה דזהו באם איכא רווחא אינו יכול לסלק להמלוה וליטול הריוח לעצמו משום דהזמן נתקן לטובת המלוה ורווחא לקרנא משתעבד וראיתי בפסקי תוס' בב"מ ד' ק"ה שכתב דהמקבל סחורה חוזר בו קודם הזמן ונוטל כפי מה שעלה לחלקו עכ"ל הנה מן לשון זה משמע דנוטל את הריוח של חלקו דאלו על שכר טרחתו לא שייך לומר בזה שעלה לחלקו ועכ"ז הא נתבאר דמן לשון התוס' עצמו אין ראי' לזה ומש"כ התוס' והמרדכי שם דהמקבל עיסקא חוזר בו כו' אבל בעל העיסקא יכול להיות שאין יכול לחזור כו'. אין זה סתירה לדברינו וקצרתי: ענף ג ועוד י"ל לפי המבואר לקמן סי' של"ג סעי' ד' דפועל החוזר מחמת יוקר אין יכול לחזור א"כ יש לדון דה"ה במקבל עיסקא אם חוזר בתו"ז מחמת שרוצה שיתן לו יותר מן מה שנתפשר עם הנותן דאז אינו חוזר. ולכן אתי שפיר מש"כ הש"ג דבעלי החניות אינם יכולים לחזור בתו"ז דמיירי דאם רוצים שהנותן יקבל ריוח פחות ממה שנתפשר דבכה"ג אינו חוזר אמנם בעיקר דברי הרמ"א דסי' של"ג דכתב דאם חוזר מחמת יוקר אין שומעין לו יש לדון טובא בזה והוא כי המהרי"ט ח' יו"ד סוף סי' נו"ן הביא דברי הטור הנ"ל דס"ל דאם חוזר מחמת יוקר אינו חוזר משום דס"ל דלא פטרתו תורה אלא אם רוצה לנוח ולא להשתכר כו' וה"ה אם משכיר א"ע במק"א אין שומעין לו כו' עכ"ל המהרי"ט והובא דברי המהרי"ט הנ"ל במחנה אפרים ה' שכירות פועלים סי' ז' והעיר בזה מהא דריש האומנים דמשמע דאף אם חזר מחמת יוקר שומעין לו ותירץ שם: ולענ"ד יש לדון בזה והוא דהא שיטת תשובת מיימוני בספר קנין סי' ל"א דהא דפועל חוזר בחצי היום זהו משום דיש לו דין עבד עברי דיוצא בגרעון כסף דהא קולי דע"ע יהבינן לפועל מקו"ח השתא ע"ע דעבד איסורא ועבר על לי עבדים כו' וגופו קנוי מקילין בי' כו' והובא בקצה"ח סי' של"ג ס"ק ו' וכן כתב הרא"ש בב"מ פ"ד סי' ט' דהא דפועל חוזר זהו משום דהוי כמו ע"ע שמגרע פדיונו ויוצא עכ"ל. וכעין זה מצינו בתוס' קדושין ד' י"ז ד"ה חלה שלש כו' דיש שרצו ללמוד מזה לאותן שכירים אם חלו חצי זמן לא יהיה משלימים את זמנן כמו ע"ע דהכא כו' ודחו דאין לדמות כלל לע"ע דע"ע גופו קנוי לאדונו כו' אבל מלמד אין גופו קנוי ועוד יש לחלק כו' ועיין מזה ברא"ש בב"מ פ"ו ובתשובת מיימוני והובא כ"ז בח"מ סי' של"ג סעי' ה' ובש"ך ס"ק כ"ה אלמא דס"ל להתוס' לדמות פועל לע"ע רק דלגבי הא דחלה שלש דאינו משלים כתבו לחלק דשא"ה דגופו קנוי וע"כ אמרינן דמזלו גרם משא"כ בפועל אבל לענין יוצא בגרעון כסף שפיר יש למילף פועל מקו"ח מן ע"ע דגופו קנוי מ"מ יוצא בגרעון כסף כש"כ פועל דאין גופו קנוי דיכול להפקיע א"ע מהאדון ע''י גרעון כסף ונפ"מ למה שיבואר: