נחל יצחק חלק א שמג

א"כ ממילא מוכח מזה דלא ס"ל להכלל של השמ"ק הנ"ל משום דלהשמ"ק אף בלא טעם דבידו לפדותה דאמרו בכתובות ד' נ"ט חל ההקדש בתר דאתי לרשותו כשפדאה לפי הכלל של השמ"ק הנ"ל ובאמת הא אמרו בכתובות ד' נ"ט דדוקא משום דבידו לפדותה חל ההקדש במשכנתא וע"כ מוכח דס"ל דמוכר דבר דאינו ברשותו דאף דאתי לרשותו לאח"ז אינו חל המכירה או ההקדש וכן הוכחתי לעיל מהמרדכי פ"ק דב"מ דלא ס"ל כהשמ"ק בזה וכן שארי הוכחות לכן שפיר דחו הפוסקים להכלל של השמ"ק הנ"ל דלדינא לא קיי"ל כן: סימן עד (סעי' ב') ש"ך (ס"ק ט') דמהני כשיתן ליד ב"ד עיין לעיל בחידושי לסי' ע"ג סעי' ח' מזה: (א) (שם סעי' ג') ש''ך (ס"ק י"ב) הביא בשם הש"ג שהלואות שעושים בזה"ז בעלי החנויות וקובעים ליתן להן ריוח עד זמן זה הוקבע נמי לטובת המלוה ומצי המלוה לעכב מלקבל הפרעון דניכר לעינים הוא עכ"ל וכ"כ הסמ"ע ס"ק ז' והקשה האו"ת בס"ק ו' דמ"ש ממקבל עיסקא דמבואר בסי' קע"ו סעי' כ"ג וביו"ד סי' קע"ז סעי' ל"ו דיכול לחזור כדין פועל שחוזר בחצי יום וכן הקשה הקצה"ח ס"ק א' והנתיבות ס"ק ד' תירץ דמיירי בעיסקא שעושין בזה"ז שמפשרין עם המקבל ליתן סך קצוב לשנה וכשחוזר בו מ"מ מחוייב לבא לחשבון וליתן לו חצי ריוח כו' עכ"ל: ענף א והנלע"ד בזה והוא דהקצה"ח בסי' קע"ו ס"ק ח' כתב בשם השמ"ק פ' המקבל דהא דהמקבל עיסקא חוזר בתו"ז דמ"מ אין לו חצי הריוח דרווחא לקרנא משתעבד ואין לו בריוח עד שישלים פעולתו לזמן הקצוב ועפ"ז תירץ לקושיית הב''ש באה"ע סי' ל"ח סעי' י''ח: אכן הנתיבות בסי' קע"ו ס"ק מ"א השיג על הקצה"ח והעלה דא"א לומר כך דהא כשפועל חוזר באמצע חייב הבעה"ב לשלם לו השכירות עד שעת החזרה כו' והשמ"ק לא כתב כן רק בשני מקבלים שהשני עדיין עוסק בהמעות ולכן שייך לומר רווחא לקרנא משתעבד שאפשר שיהיה היזק בהקרן אבל במקבל אחד כשאומר לא אעסוק בהקרן ודאי דנוטל חלקו בהריוח שהיה לו עד עכשיו עכ"ל הנתיבות ולכן הנתיבות שכתב הכא דאם חוזר מחויב ליתן להנותן את חצי הריוח אבל חצי הריוח של הפלגא מלוה נשאר להמקבל ונוטלו זהו משום דאזיל הנתיבות לטעמי' דס"ל בסי' קע"ו דהמקבל נוטל חצי הריוח שעלה, על חלקו מן פלגא מלוה וחולק על הקצה"ח כנ"ל: אבל העיקר הוא כמש"כ הקצה"ח בסי' קע"ו דאם חוזר בתו"ז אין לו חלק בהריוח דמש"כ הנתיבות דהשמ"ק מיירי בשני מקבלים זה אינו דהא כן כתב הר"נ בחידושיו ב"מ ד' ק"ה על מה דאמר רבא שם האי מאן דקביל עיסקא מן חברי' ופסיד טרח ומליי' ולא אודעי' לא מצי אומר לי' וכתב וא"ת אפי' אודעי' כל כמיני' והא אמרינן בסמוך רווחא לקרנא אשתעבד כו' וי"ל דשאני הכא דאכתי ליתא לרווחא כו' אבל ההיא דבסמוך דאיתי לרווחא אשתעבד לקרנא דנהי דמצי מיהדר בי' אפ"ה לא מצי למיפלגי' לרווחא מקמי זימני דלקרנא משתעבד עכ"ל הר"נ וכ"כ הנימוקי יוסף שם בשם הר"נ וכ"כ השמ"ק שם בשם הר"נ על האי מימרא דרבא דמיירי בחד דמקבל עיסקא מן חברי' והקשו כולם ממה דאמר אח"ז בהני בי תרי דעבדי עיסקא דרווחא לקרנא משתעבד ולא כתבו לחלק דשא"ה בשנים שקבלו עיסקא וכמש"כ הנתיבות לחלק דשא"ה שהשני עדיין עוסק בהמעות כו' משא"כ לעיל מינה דמיירי בחד דמקבל עיסקא דחוזר בו כדין פועל לא אמרינן בזה רווחא לקרנא משתעבד ומדלא כתבו לחלק כן אלא כתבו דשאני הכא דליכא רווחא אבל אם יש רווחא אף ביחיד העוסק בו אינו נוטל הריוח אלא אמרינן רווחא לקרנא אשתעבד א"כ מבואר להדיא בכל הראשונים הנ"ל דהמקבל עיסקא החוזר אינו נוטל הריוח משום דאין לו חלק בהריוח עד שישלים פעולתו לזמן קצוב והעיקר כהקצה"ח בזה: ומה שהקשה הנתיבות דמ"ש מפועל החוזר דנוטל שכר פעולתו עד העת דחזר בו יש לומר דס"ל להראשונים הנ"ל לחלק בין רווחא לשכר פעולתו דהא מצינו כעין זה בב"מ ד' ק"ט דרב יוסף ה"ל ההוא שתלא שכיב ושבק חמשה כו' דאמר ר"י האי שתלא דשכיב יורשי דילי' מסתלקין בלא שבחא ולאו מילתא היא ולכאורה קשה על מימרא דר"י כו' דאמר דשתלא דשכיב מסתלק בלא שבחא דהא מצינו בב"מ ד' ע"ז דהשוכר הפועל ושמע שמת לו מת או שאחזתו חמה אם שכיר הוא נותן לו שכרו ואם קבלן הוא נותן לו קבלנותו ולא אמרינן בזה ידו על התחתונה משום דאנוס הוא וכמו דפסקו בח"מ סי' של"ג סעי' ה' דבנאנס נוטל שכרו מה שעשה וידו על העליונה וזהו מברייתא מפורשת בב"מ הנ"ל א"כ קשה על האי מימרא דר"י איך אמרו דאם מת דיורשיו מסתלקי בלא שבחא הא לא גרע מן אונס דאירע לפועל דאף דאינם יכולים לגמור מלאכתן מ"מ לא הפסידו שכרן אף בקבלנות ומ"ש שבחא דס"ל לר"י דאם מת אין היורשין נוטלין בשבח אף במה שעשה אביהן להשבח עד מיתתו ובוודאי לא יפלוג ר"י על ברייתא מפורשת: וע"כ מוכח לחלק בין שכירות פעולתו ובין רווחא דשבחא שייך לומר אומדנא דלא נתן לו השבח אלא באופן דיגמור כל זמן פעולתו ואונסא לא חייבי' רחמנא כמבואר בסי' כ"א משא"כ בשכירות פעולתו דאף בלא קציצתו מגיע לו שכירותו אף בירד שלא ברשות ע"כ לא שייך אומדנא בזה כן י"ל בסברת ד"י דס"ל דאם מת מסתלק בלא שבחא והא דקיי"ל דלא כר"י בזה אלא דיורשיו נוטלים השבח במה שעשה אביהן כמבואר בסי' שכ"ט היינו אם מת דהוי אונס ע"כ נוטלין להשבח כי בזה לא היה האומדנא כיון דנאנס אבל אם חוזר בו באמצע זמנו שייך שפיר אומדנא בזה כי על אופן שיחזור בו בתו"ז לא הבטיח לתת לו הריוח ואין לחלק דשאני התם בשבחא דנוטל המקבל מן שדה של הנותן ע"כ שייך התם שפיר לומר אומדנא דלא הבטיח לתת לו חלקו בהשבח רק באופן שיעשה כל זמנו משא"כ הכא בעיסקא שנוטל המקבל חלק הריוח שלו מהפלגא מלוה שהלוהו דזה אינו דהא גם בזה גופא שייך לומר האומדנא הנ"ל דהלוהו רק באופן שיעשה השתדלות העיסקא בכל זמנו כדמצינו כה"ג בח"מ סי' ל"ט סעי' ד' דאם הלוה חוזר מהשטר דיכול המלוה לחזור בו וליטול מעות ההלואה. וזהו ע"פ אומדנא דלא הלוהו אלא ע"מ כן וכעין זה כתב הקצה"ח בסי' קצ"א ס"ק ג' בקידשה לאחר שלשים יום דאם חוזרת בה לאחר למ"ד דנעשית גזלן למפרע דעל אופן שתחזור בה לא הרשה לה ע"ש ומה שהשיג הנתיבות שם יש לחלק בזה וקצרתי וכן מצינו במכר חפץ לחבירו כיון שחבירו אינו מקיים לשלם לו המחיר אז הוי החפץ גזל בידו למפרע כמש"כ השמ"ק והרי"ף בתשובה והובא בנתיבות סי' ק"ץ ס"ק זיי"ן ובאה"ע סי' ק"כ בח"מ ובמח"א. וזהו מטעם אומדנא דאם אינו מקיים עיקר פרטי המכירה דנתבטל המכירה למפרע וכמו בעייל ונפק אזוזי אלמא דמצינו אומדנא כזה: וה"ה יש לומר כן לאומדנא זו הכא שהלוהו ומסר לו העיסקא דהוי פלגא מלוה וכיון שהתנה עמו דיעסוק בה בתורת עיסקא שיהיה פלגא מלוה א"כ הוי אומדנא כמו שהתנה עמו שאם יחזור בתו"ז שלא יהא כל המעות שבידו רק בתורת פקדון ומה שהרויח במעות שייך הכל לבעל המעות כמבואר בסי' רצ"ב סעי' זיי"ן בהג"ה ע"ש בסמ"ע ואף דמצי לחזור בו כדין פועל עכ"ז לא יטול הריוח דיהיה חלק הריוח של הפלגא מלוה משועבד לקרנא כמו שמשועבד הריוח של הפלגא פקדון כיון שנעשה העיסקא באופן שאין בו איסור ריבית ועכ"פ כמו דמצינו חילוק בין שבחא לשכר פעולה בשתלא כנ"ל לחד מ"ד ה"ה דס"ל מה"ט לכל ראשונים לחלק בין רווחא לשכירות פועל גבי המקבל עיסקא ולכן כיון דס"ל לכל הפוסקים הנ"ל דאם חוזר בו המקבל בתו"ז דאינו נוטל חלק הריוח כן נקטינן לדינא וכן משמע בטור ח"מ סי' ק"ח סעי' ז' ובמחבר