נחל יצחק חלק א שמב

הוי תרומה למפרע כו' וע"כ מוכח דהא דקאמרי בגמרא שם יהיה תרומה כשיתלשו היינו משום דבלא אמר כשיתלשו הוי דינו כמו מחובר דלא מהני בזה קריאת שם לתרומה אף דהוי בידו לתלושי רק כשאמר כשיתלשו אז מהני למפרע קריאת שם על התרומה מעת ההיא משום דהוי בידו לתלוש וכשיתלש ומקיים כן אז מהני סברא דבידו על למפרע ובמה דהוי בידו לא שייך בזה לומר אין ברירה וכמש"כ התוס' בגיטין ד' כ"ה ד"ה ולכי מיית הוי גיטא כו' ועיין ביו"ד סי' של"א סעי' נ"ה וברמב"ם פ"ה ה' תרומות וידעתי דיש לדחוק בכוונת רש"י דקדושין הנ"ל אבל האמת פשטת דברי רש"י כמש"כ: ולפ"ז ה"ה במוכר שדה משועבדת לאחר שפדה אז מהני הסברא דבידו לפדותו על למפרע דחל המכירה אז דהא לא הוי בזה הפקעת השעבוד של המלוה דהא אף דיחול המכירה אם פדה לאח"ז מ"מ אם לא פדה לא חל המכירה וע"כ לא הוי בזה הפקעת השעבוד כלל ודוקא במשכנתא דהמלוה אוכל הפירות לא חל ההקדש מהשתא כלל משום דיפסיד אכילת פירות כנ"ל ולכן שפיר כתב הקצה"ח בשיטת רש"י דס"ל דזה דומה לאומר כשאפדנה כו' רק לא כמש"כ הקצה"ח דגבי שדה שמשכנתי כו' ג"כ חל למפרע דז"א אלא יש לחלק בין שדה ממושכנת ובין שדה המשועבדת כנ"ל ודוקא כל זמן דלא קיים סילוק המעות אז אמרינן דזה הוי מחוסר ממונא דלא אמרי' הואיל אכן כשמקיים ופודה אז מהני סברא דבידו לפדותו למפרע ואף דלא אמר בפירוש כשאפדנה הוי בזה סתמא כפירושו משום דזה ידוע לכל דכ"ז שלא פדה לא חל המכירה וא"ש דברי רש"י דפסחים הנ"ל: ענף ג' ולכאורה יש להקשות על שיטת רש"י דפסחים הנ"ל מהא דב"מ ד' י"ד דמקשה הש"ס על שמואל דס"ל בלא הכיר בה דמעות יש לו שבח אין לו משום ריבית מהא דלשבח קרקעות כיצד כו' א"ל תריץ בבע"ח כו' ופירש רש"י דמכירה מעלייתא הוי כל זמן שלא טרפה כו' ולשיטת רש"י דהא דבע"ח טורף משדה משועבדת זהו משום דהוי כמוכר דבר שאינו ברשותו משום דרש"י ס"ל דמצד סברא דשעבוד לא מצי טריף לפי דס"ל כעין סברת התוס' בגיטין דף מ' דכיון דחל שעה א' תו לא פקע רק התוס' ס"ל כן דוקא גבי קדושת הגוף: ורש"י ס"ל כן גבי מכירה להדיוט רק קדושת הגוף לשיטת רש"י שאני משום דחל אף על דבר דאינו ברשותו וכיון דלשיטת רש"י טורף מלקוחות משום דהוי כמוכר דבר שאינו ברשותו דלא חל המכירה כלל כמו כל מוכר דבר דאינו ברשותו א"כ גם בבע"ח הטורף לא ה"ל להלוקח לגבות השבח והפירות לשיטת שמואל דס"ל בלא הכיר שהיא גזולה ה"ל ריבית א"כ ה"ה בבע"ח הטורף דלא חל המכירה כשלא פדה ה"ל כמו ריבית ואפשר לומר דדוקא למאן דס"ל שעבודא דאורייתא דמה"ת טריף מלקוחות בזה הוכרח רש"י לומר דמחמת השעבוד דאורייתא הוי כמו אינו ברשותו אבל למאן דס"ל שעבוד לאו דאורייתא ומה"ת הוי מכירה מעלייתא ע"כ שפיר שרינן בבע"ח הטורף מהלוקח דיטול הלוקח שבח ופירות ולא מקרי ריבית כיון דמה"ת חל מכירתו ולכן לשמואל דס"ל שעבודא לאו דאורייתא כמבואר בסוף ב"ב וקדושין ד' י"ג אין בבע"ח הטורף חשש ריבית אף לשיטת שמואל דס"ל בלא הכיר בה אין לו שבח ושפיר תי' שם הגמרא בבע"ח ולטעמיה דשמואל: והעיקר מה דנראה לי פשוט לשיטת רש"י הנ"ל והוא דלכאורה יש להוכיח לשיטת שמואל דס"ל בלא הכיר אין לו שבח ובמשנה מיירי בבע"ח כנ"ל א"כ יהיה מוכח דשמואל ס"ל דלא כאביי דאמר למפרע גובה דלאביי דס"ל למפרע גובה ואחר שגבה הוי של המלוה למפרע וא"כ יש לדון דהוי ג"כ מקח טעות גבי הלוקח והוי ריבית אם יטול הלוקח השבח והפרי לשיטת שמואל והא לא מצינו לרב דפליג בזה על שמואל ע"כ אין סברא לומר דאביי יפלוג בזה על שמואל ועיין ברש"י ב"ק ד' ל"ג ע"ב ד"ה הא נמי רבה אמרה כו' אבל באמת ז"א הכרח כלל דהא כתבו התוס' בב"ק ד' ל"ג ד"ה איכא בינייהו כו' דלר"י אף למ"ד למפרע גובה לא קדיש השבח עד שיגבנו עכ"ל משום דזכות הפירות והשבח של השדה הוי כמו דשייר הלוה לעצמו. רק גוף השדה בזה אמרו למפרע גובה דהוי כהקנה לו השדה בתנאי אם לא יסלקו מעות וכעין זה העיר כבר בני היקר וכו' מו"ה צבי שיחיה בהא דב"ב ד' קל"ג ברשב"ם ד"ה וחכמים אומרים תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה וכתב הרשב"ם דמחילה בטעות ליתא משום דהא בע"ח מכאן ולהבא הוא גובה עכ"ל ותקשה עדיין לאביי דס"ל למפרע גובה מהא דחכמים אומרים הנ"ל ובאמת יש לתרץ זה ואכמ"ל]. ולפ"ז י"ל ה"ה אף לשיטת רש"י דמחמת השעבוד הוי כמוכר דבר שאינו ברשותו די"ל דז"א רק על גוף השדה: אבל על זכות הפירות שיש להלוה עד זמן שיגבנו המלוה זה ודאי הוי ברשות הלוה ומהני מכירתו בזה משום דזכות הפירות עד זמן הטירפא של הלוה הוא ברשותו וע"כ מהני מכירתו בזה ואף דמצינו בח"מ סי' קפ"ב סעי' ח' במכר לו סאתים ונמצא שאין לו רק סאה דיכול הלוקח לחזור ולומר לכולו הייתי צריך עכ"ז היכא דלא ירצה הלוקח לחזור חל מקחו ועיין בט"ז סי' רט"ז ובמח"א ה' זכייה סי' א' וה"ה הכא י"ל דבאמת מכר הלוה להלוקח שני קנינים א' לקנין הגוף של השדה והב' לקנין פירות שיש להלוה בהשדה עד שיטרוף ממנו ומסתמא לא ירצה הלוקח לבטל מכירתו לזכות הפירות כדי שיהיה יכול לטרוף הפירי והשבח מהלוה וע"כ לא מצי הלוה לחזור וליטול השדה מהלוקח כ"ז שלא טרפו ממנו השדה משום דהא חל המכירה לשעתו כנ"ל. ואתי שפיר דברי רש"י הנ"ל: הגה"ה ולפי שיטת רש"י הנ"ל יש לדון בהא דמבואר בח"מ סי' קט"ז בבא בע"ח וטריף מהלוקח דשיטת המחבר בשם בעה"ת והטור דאם לקח באלף והוזלה בשעת טירפא ואינו שוה אז רק ת"ק דכותבין לו טירפא באלף. והש"ך הביא שם שיטת הרבה פוסקים החולקים וס"ל דלא מגבינן רק כפי מה שהיא שוה בעת הטירפא והקצה"ח שם הוכיח מדברי התוספות דפ"ק דב"ק וב"מ בראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ויצאו עליו עסיקין משהחזיק אינו יכול לחזור בו ודווקא שלא באחריות אבל באחריות לא והקשו התוס' משהחזיק בה לימא לו שקול ארעך בזוזך ותי' בב"ק כגון שהוזל וא"כ למה חילקו בין אחריות או לא הא גם משום חיוב אחריות אינו משלם אלא כפי שהוא שוה עכשיו ויכול לומר שקול ארעך בזוזך וע"כ מוכח דהתוס' ס"ל דכותבין הטירפא כפי שעה שקנו עכ"ל הקצה"ח ולדעתי יש לדחות ראיית הקצה"ח משום די"ל דדוקא בבע"ח הטורף בזה כתבו הפוסקים דכותבין הטירפא רק כפי שהוא שוה עכשיו משום דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה ולא נתבטל המקח אבל בהא דב"ק דיצאו עליו עסיקין דפי' רש"י שם דעסיקין היינו עוררין לומר שלנו היא אלמא דמיירי בשדה הגזולה דהנגזל בא וטורף דבזה הוי מקח טעות כמש"כ התוס' בב"מ ד' י"ד ד"ה שעבוד צריך לימלך כו' וכיון דהוי מקח טעות במכר שדה גזולה ע"כ בודאי חייב להחזיר להלוקח כל דמיו שנתן וכמו כל מקח טעות או מום במקח דהדמים חוזרים לבעליהם. משא"כ בבע"ח הטורף דמכאן ולהבא גובה לא הוי ביטול מקח ובני היקר מו"ה צבי שיחיה הוסיף בזה דהא אביי קאמר שם בם כן ואביי הא ס"ל למפרע גובה א"כ לדידי' גם בע"ח הטורף י"ל דהוי מק"ט עכ"ל והנ"י בב"מ בסוגיא דשבח כתב ג"כ לחלק בין גזילה ובין ב"ח הטורף ע"ש: אבל לשיטת רש"י דפסחים הנ"ל דהא דבע"ח טורף ממשעבדי משום דהוי כמוכר דבר דאינו ברשותו ולפ"ז יש לדון לפי מה דנתבאר לעיל דלכן חל המכירה לשעתו כ"ז דלא בא הבע"ח וטרף. משום דהוי כמו שדה שמשכנתי לכשאפדנה תקדש משום דבידו לפדותה. א"כ זה אינו שייך רק בסילק להבע"ח. משא"כ אם בא הבע"ח וטרף מן השדה בזה י"ל דנתבטל המקח למפרע דהא כ"ז דלא פדאה א"כ הא הוי מחוסר ממונא דלא אמרינן הואיל כמבואר בפסחים ד' מ"ו בר"ן שם ובמג"א סי' תמ"א א"כ הוי כמו מכר דבר דאינו ברשותו דבטל המקח למפרע וכן לפמש"כ דלא נתקיים המקח רק בזכות קנין פירות שיש להלוה אבל קנין הגוף הוי כמוכר דבר דאינו ברשותו א"כ בבא הבע"ח וטריף יכול הלוקח לומר לכולו הייתי צריך כנ"ל א"כ נתבטל המקח למפרע משום מוכר דבר דאינו ברשותו והוי מק"ט דכל הדמים חוזרים לבעליהם דכותבין הטירפא כפי הסך שנתן להמוכר וכן יש לדון לשיטת רש"י הנ"ל. וקצרתי בכ"ז, ע"כ הגה"ה: א"כ נתבאר דמשיטת רש"י דפסחים הנ"ל אינו מוכח דס"ל כשיטת השמ"ק הנ"ל וכן מוכח לפמש"כ בקונטרס א' לבאר דלשיטת הרמב"ם והמרדכי בשם ר"ת בב"ב ס"פ המוכר את הספינה דמוכח דס"ל דלכן אינו יכול להקדיש שדה הממושכנת כ"ז שהוא ממושכן ת"י המלוה משום דמחמת המשכנתה הוי כמו דבר דאינו ברשותו של הלוה כ"ז דלא פדאה ואינו יכול להוציאו בדיינין משום דמצד השעבוד הא ס"ל דאף הקדש דמים מפקיע מידי שעבוד והארכתי לבאר כל זה בקונטרס א'