נחל יצחק חלק א לג

הפוסקים הנ"ל דאין ב"ד כופין לה למכור ולישבע שלא תמחול מוכח מזה דאמרינן כיון דעכשיו אין לה ממון כלל דכ"ז שלא נשבעת שלא תמחול אין שום שווי בט"ה דכתובתה ואינן בר דמים כלל רק לאחר שתשבע שלא תמחול יהיה בו שווי חפץ להיות בר דמים למכור כתובתה בט"ה. ע"כ אין ב"ד יכולין לכפותו משום דלא שייך מצוה דפריעת בע"ח רק אם יש לו במה לשלם אבל אם אין לו במה לשלם אף דיש לו עצה ותחבולה ע"י איזה ענין להשיג דיהיה לו במה לשלם אינו מצווה ע"ז. והנה לדון בזה כופין על מדת סדום וכעין מש"כ התוס' בב''ב ד' ע"ז ד"ה חוזר בשטר כו' וביבמות ד' קי"א ע"ב תוס' ד"ה לאחר שלשים יום כו' ע"ש משום די"ל בזה סברת התוס' בקידושין ד' ל"א ע"א ד"ה גדול המצווה ועושה כו' וקצרתי:. ואפשר לומר דלכן אין ב"ד כופין לה שתשבע שלא תמחול משום דיהי' שבועה באונס וכמש"כ הגהת מיימוני סוף ה' שבועות והובא בחמדת שלמה ח' ח"מ סי' י"ג דקבלת שבועה ע"י אונס אפילו בתלוהו וזבין לא מהני ע"ש ומה"ט אמרו בשבת ד' פ"ח מכאן מודעא רבא לאורייתא משום דהוי שבועה באונס כמו שהאריך שם החמ"ש ולכן אף לדברי הקצה"ח הנ"ל א"ש מש"כ בהגהות אשר"י לב"ק הנ"ל דאין כופין לה שתשבע שלא תמחול די"ל דאף דמחוייבת לישבע כדי שתוכל למכור ויהי' לה במה לשלם ולקיים מצות עשה דפריעת בע"ח וכעין סברת הקצה"ח עכ"ז אין יכולת ביד ב"ד לכופה שתשבע משום דהוי שבועה באונס וכן הוא כוונת התוס' והנימוקי יוסף במש"כ דאין משועבדים לעשות קיומים דכוונתם דיהא תורת שעבוד על הבע"ח לכופו בתורת עבדות דזהו הענין של שעבוד דאין יכולת ביד ב"ד לכופו על השבועה כעין סברת הגהות מיימוני הנ"ל וע"כ אין סתירה מכל זה לסברת הקצה"ח הנ"ל: בעיקר דברי הגהות מיימוני שכתב דשבועה ע"י אונס לא מהני אף היכא דשייך תלוהו וזבין כנ"ל אין זה ברור לדינא דהא כתב המרדכי בגט פשוט והובא בבית יוסף בח"מ סי' צ"ט סעי' י"ג דאדם שחייב לחבירו מלוה בע"פ ונתן כל נכסיו לאחר להפקיע מהמלוה נ"ל שיש לב"ד לכוף להלוה שידור הנאה מאותן נכסים עכ"ל וזהו כעין מה דמצינו בערכין ד' כ"ג דהמקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה כשיגרשנה ידור הנאה ועיין בספר בני אהובה להרמב"ם פ' י"ז ה' אישות הלכה יו"ד מזה אלמא דס"ל להמרדכי דגם שבועה דלהבא באונס ע"י חיוב ע"פ ב"ד מהני וי"ל דהיכא דשייך מצוה לשמוע דברי חכמים כמו בב"ב ד' מ"ח זה עדיפא מן תלוהו וזבין כמו שיבואר לקמן ועיין בח"מ סי' צ"ט א"כ לפ"ז שפיר יש להוכיח מהא דב"ק דאמרו כל לגבי בעלה ודאי מחלה ואטרוחי ב"ד לא מטרחינן והא יש להשביע שלא תמחול ומוכח לפ"ז דלא כהקצה"ח כנ"ל אכן מן מש"כ התוס' והנ"י והג"א כנ"ל אין ראי' מדבריהם לסתור סברת הקצה"ח די"ל דס"ל כמש"כ הגהות מיימוני דגם היכא דשייך מצוה לשמוע ד"ח שייך ג"כ לדון דהוי שבועת אונס כמש"כ גבי מודעא רבא לאורייתא וכמש"כ החמדת שלמה שם כנ"ל וקצרתי בכ"ז: והתוס' בב"ק שם לאחר שכתבו דאם אין לה אין משועבדים לניזק לעשות לו קיומים וסיימו בצ"ע וי"ל דכוונתם הוא משום דיש לדון דתהי' משועבדת לישבע שלא תמחול משום סברת הקצה"ח דמחמת פריעת בע"ח מצוה נוכל לכופה שתשבע שלא תמחול ולא הוי שבועה באונס משום די"ל כסברת המרדכי בג"פ דזה לא מקרי שבועת אונס ולפ"ז יש לדון באשה שחבלה דאף ע"ג דאמרו פגיעתה רעה משום דאין למכור כתובתה בט"ה משום דשום איש לא יקנה ויחוש שמא תמחול ואטרוחי בכדי בב"ד כו' די"ל דלכל הפחות מחוייבת היא לישבע שלא תמחול לבעלה כדי שתוכל לקיים מ"ע דפריעת בע"ח ואז תשיג קונים על הכתובה ואף דלכופה אין יכולת בידינו לפי סברת הגהות מיימוני עכ"ז מצוה היא בזה ויש להגיד לה שתעשה כן. ויש לדון בכ"ז הרבה: ענף ב והנה הקצה"ח כתב לדון דהך כפיי' לתבוע הריבית הוי כמו אנסוהו לקנות דלא מהני כמבואר בח"מ סי' ר"ה ועפ"ז תירץ לקושיות הראשונים דמפני מה בחייבי חטאת אין ממשכנין משום דזה הוי כמו אנסוהו לקנות להכפרה דלא מהני עכ"ל הקצה"ח ולענ"ד מוכח דהיכא דשייך מצוה לשמוע דברי חכמים אז אף באנסוהו לקנות קני. דהא אמרו בכריתות ד' י"א אמרו לו אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי ר"מ מחייב כו' וקשה איך ממשכנים בזה כמש"כ התוס' בכריתות ד' י"ב וביבמות ד' פ"ו הא חטאת הוי כמו אנסוהו לקנות הכפרה כמש"כ הקצה"ח וע"כ מוכח מזה דאף להסוברין אנסוהו לקנות לא קני מ"מ היכא דשייך אנן סהדי דניחא לי' בכפרה שאני וה"ה היכא דשייך מצוה לשמוע ד"ח כמבואר בב"ב ד' מ"ח במסקנא דמחלקים בין תלוהו וזבין ובין היכא דשייך מצוה לשמוע ד"ח או אנן סהדי דניחא לי' לכפרה וכן מוכח מן מש"כ הרמב"ם ה' נערה בתולה פ"א ה' ג' דבאונס כופין אותו וכונס כו' שנאמר ולו תהי' לאשה וקשה הא הוי אנסוהו לקנות ולא קני וע"כ מוכח דשאני היכא דשייך מצוה לשמוע דברי חכמים: וכן יש להעיר במה דאי' בירושלמי יבמות פ"ג ה"א דחד מ"ד ס"ל דחליצה הוי קנין דנקנית לו והכוונה הוא דבעת החליצה ניקנית לו ותיכף אחר גמר החליצה מיפקע קנינו וע"כ אחות חלוצתו אסורה לפ"ז כמו אחות אשתו וכמו דאמרו בש"ס דילן ביבמות ד' מ"ד ע"א גבי חליצה דהכתוב קראו ביתו די"ל דהוא מה"ט דחליצה חשוב לקנין ואכמ"ל ולהך מ"ד תקשה איך כופין על החליצה כדאי' ביבמות ד' קי"א במשנה דכופין לו שיחלוץ לה ובשא"ד הא זה הוי אנסוהו לקנות דלא מהני וחליצה הא בעי כוונה כמבואר ביבמות ד' ק"ו ובירושלמי יבמות פ' י"ב ה"ו ודוחק לחלק דשאני הך קנין דחליצה דהוי קנין גרוע ולא הוי קנין גמור ולכן העיקר ברור לענ"ד דשאני היכא דשייך מצוה לשמוע דברי חכמים דשם מהני אף אנסוהו לקנות ובאמת לפי מה דהי' ס"ד מעיקרא בב"ב ד' מ"ח למילף להא דתלוהו וזבין דהוי זביני מהא דכופין בקרבנות ומן גיטי נשים דאז הי' ס"ל מה"ט למילף דה"ה אנסוהו לקנות קני אבל לבסוף דמסקינן לחלק דשאני בהא דיקריב אותו וכן בגיטי נשים משום מצוה לשמוע ד"ח אלא סברא הוא אגב אונסי' גמר ומקנה: ע"כ ממילא מחלקין באנסוהו לקנות דלא קני רק היכא דשייך מצוה לשמוע ד"ח שאני ומהני אף אנסוהו לקנות וע"כ שפיר י"ל דאף לפמש"כ הט"ז דשדר"נ לא מהני בריבית כ"ז דלא תבעו הלוה ועכ"ז הב"ד כופין להלוה שיתבענו משום דהא שייך בזה מצוה לשמוע ד"ח משום מ"ע דפריעת בע"ח ע"כ מהני בזה אף אנסוהו לקנות: ובעיקר דברי הט"ז שכתב דבריבית לא שייך שדר"נ כיון שאינו תובעו יש לדון בזה לפמש"כ האו"ת דלכן בריבית כ"ז שלא תובעו הלוה אינו חייב המלוה משום דדיינינן דכיון דמדעתו נתן חזקתו מחלו כיון שאינו תובעו א"כ הא קיי"ל דבשדר"נ לא מהני מחילה כמבואר בסי' פ"ו סעי' ה' ע"כ ממילא שייך שדר"נ אף בריבית ואפשר לומר דהט"ז לטעמי' אזיל דלקמן סי' פ"ו סעי' ה' כתב הט"ז דכ"ז דלא נתברר בב"ד ששמעון חייב לו מהני מחילתו ע"כ י"ל דמיירי הט"ז הכא דחוב הריבית נתהווה מקודם דנתברר החוב דשדר"נ ע"כ הי' מהני מחילתו אז כיון שלא תבעו אבל לדינא דהכריע הש"ך בסי' פ"ו ס"ק י"א דאף דלא נודע בשעה דמחלו דהוא חייב לאחרים דמ"מ לא מהני מחילתו כיון דנתברר אח"ז החוב שחייב לאחרים. ע"כ שפיר יש לדון דשייך שדר"נ אף בריבית: גם נ"ל לומר בעיקר הסברא דאמרו בריבית דהוי מחילה כיון שלא תבעו והוא דלכאורה צריך ביאור דלפ"ז אמאי נאמן הלוה לומר כשתובעו אח"כ דלא מחלו ואפשר דזהו דומה להא דסי' רל"ב סעי' ב' בסמ"ע ס"ק ח' ובש"ך ס"ק ב' דאם בא הנותן ואמר טעיתי חייב להחזיר אך יש שם שיטת הגמ' דחולק בזה ע"ש ואפשר לומר דשייך הכא לדון איני יודע אם פרעתי ולשיטת הרבה פוסקים אף היכא דלא ה"ל למידע חייב אם התובע טוען ברי שלא מחלתי אבל לולי דברי האחרונים