נחל יצחק חלק א שלח

נ"ה מתיב רבא ואת אשר חטא מן הקדש ישלם לרבות פחות מש"פ להשבין לקודש אין אבל להדיוט לא והא בהקדש לא שייך מחילה דהא דעת שכינה מי איכא וכמש"כ השמ"ק בב"מ ד' נ"ז עלה דאמרו שם דבהקדש אף פחות מכדי אונאה חוזר לחד אוקימתא שם וכן פסק הרמב"ם הל' ערכין פ"ז הל' יו"ד דהקדש אפי' הונה בכל שהוא ה"ז חוזר וכמש"כ הלח"מ שם והשמ"ק שם כתב ביאור זה משום דעיקר הטעם דפחות משתות מחילה זה לא שייך בהקדש דמאן מחל והגזבר א"י למחול משום לתקוני כו' ובמק"א הארכתי בזה ועיין בב"ק דף כ"א תוס' ד"ה כהדיוט מדעת כו' ואפ"ה דוקא בהקדש אמרו דפחות מש"פ ניתן להשבון ע"פ גזה"כ אבל בהדיוט אף בכה"ג דלא ניתן למחילה מ"מ מיפטר מהשבה כיון דאין בו דין ממון: ובמק"א הארכתי בזה בדברי הרמב"ם הל' ערכין פ"ג הל' י"א ובתוס' כתובות דף צ' ד"ה ש"מ בע"ח מאוחר כו' במה דהקשו מערכין דף ז' וכתבו עוד תירוץ לחלק בין מטלטלין לקרקע ומה דיש לדון בזה מהא דחולין ד' קל"ט דס"ל לרב במקדיש תרנגלתו לבדק הבית דלאו קדושת הגוף הוי כיון דמרדה פקע קדושתו וזהו מצד יאוש והפקר כמש"כ התוס' שם ור' יוחנן ושמואל דפליגי שם טעמם משום דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא והוי כמו יאוש ברשות בעלים דלא מהני יאוש אבל מצד יאוש היה מהני יאוש של הגזבר והמקדיש אך לפמש"כ הריטב"א שם בחולין דלכן במקדיש תרנגלתו לבדק הבית כיון דמרדו פקע קדושתו משום דבהקדש בדק הבית כל זמן שהוא ברשות בעליו אין להקדש בו רק שעבוד בעלמא והקנין הגוף הוא לבעליו ע"כ מהני יאוש של הבעלים עי"ש וכן יש לדון בזה ע"פ מש"כ התוס' במנחות דף ע"א ד"ה ומתירין גזמיות כו' דדוקא בעליו יכולין לפדותו על ש"פ כו' וביבמות דף פ"ח ד"ה אי קדושת דמים כו' אלמא דמצינו חילוק בין בעלים לאחרים בזה משום דיש קצת שם בעלים ע"ז וכן יש לדון בזה ע"פ הא דפסחים ד' מ"ו דאמרי' הואיל אי בעי מיתשל והוי ממונו ובתוס' שם ד"ה הואיל אי בעי מיתשל כו' בתירוץ הא' שם ובתירוץ הב' דהיכא דאתי ליד גזבר לא אמרינן הואיל אבל כל זמן דהוא ביד הבעלים אמרינן הואיל כו'' ועיין בסוטה דף ו' ע"ב תוס' ד"ה כי קדוש כו' ובמל"מ הל' מעה"ק פ' י"א הל' ד'. ועיין בב"ק ד' ע"ו ובדף ט"ז בתוס' שם והדברים ארוכין וקצרתי: וע"כ שפיר י"ל דשא"ה בהא דחולין דלכן מהני יאוש של הבעלים דעדיין קנין הגוף שייך להו וכמש"כ הריטב"א דאין להקדש בד"ה רק שעבוד כ"ז שהם אצל הבעלים אבל היכא דלא שייך כן שפיר י"ל דלא מהני מחילת הגזבר וה"ה בחוב שמגיע להקדש דאף מטלטלי משתעבדי כיון דמה"ת אף מטלטלי משתעבד כמש"כ הרשב"א והובא בקצה"ח סי' ל"ט וכ"כ התוס' בכורות ד' נ"ב דתקנת הגאונים הוא דאורייתא ע"ש. וי"ל בהרא"ש בכתובות פ"ט סי' ב' בשם ירושלמי הגע עצמך שפטרום משבועה זו תורה וזו אינו תורה כו' וקצרתי והא דמטלטלי לא משתעבדי זהו מצד דלא סמכה דעתו והוי כסילוק ומחילה וכמש"כ התומים בסי' ל"ט ע"כ בהקדש דמאן מחל והגזבר אין בכחו למחול ע"כ הדין נותן דהקדש גבי מן מטלטלין ואף דהתוס' בתי' הב' ר"פ מי שהיה נשוי לא ס"ל כן עכ"ז בתירוץ הא' דשם דכתבו לחלק דשא"ה דהכל להקדש וכן הרמב"ם פ' הל' ערכין הל' י"א י"ל דס"ל כן ומתורץ קושיית הלח"מ שם ועדיין יש לעיין בסתירת דבר זה מן הירושלמי חגיגה פ"א הלכה א' בסופו ובלח"מ פ"א הל' חגיגה הלכה יו"ד אבל במק"א תירצתי זה הסתירה ואכמ"ל ע"כ הגה"ה: ולפמש"ב הקצה"ח סי' פ"ח ס"ק י"ג להשיג על התומים בטענו חטים בפקדון והודה על פקדון שעורים דפטור ג"כ אף להטעם משום מחילה משום דדוקא באומר בפירוש לשון מחילה בדבר המסוים לא מהני אבל סתמא מה דמוכח משתיקתו נעשה כלשון מתנה וה"ה בלשון מחילה היכא דשייך עכ"ל הקצה"ח ולפ"ז נדחה ראייתו מה שהוכחתי מכל גזל פחות מש"פ דפטור אף דאמרו בש"ס בלשון דניתן למחילה. משום דכיון דלא אמר בפירוש בלשון מחילה ורק אמדינן דעתו כן א"כ היכא דאינו מועיל מחילה אמרינן דנתכוון בלשון מתנה. וכש"כ לפי דברי המח"א הנ"ל וודאי דנדחה זה אבל מה שהוכחתי מן ב"ק ד' ק"ג דמחל לו על הקרן דמיירי באמר בפירוש בלשון מחילה שפיר הוכחתי דאף בבעין מהני מחילה בגזל וכמש"כ הקהלת יעקב כנ"ל: ענף ה ועדיין יש לדון בזה הראי' דב"ק ד' ק"ג דתני מחל על הקרן כנ"ל דהא מצינו בכתובות ד' מ"ד גבי שני שטרות היוצאים זה אחר זה ביטל שני את הראשון הן במכר וכן במתנה מ"ט רפרם אמר כו' רב אחא אמר אימר אחולי אחלי' מאי בינייהו לשלומי פירי כו' והתוס' שם ד"ה אימר אחולי אחלי' לשעבודי' הקשו מאי אחלי' לשעבודו שייך גבי מתנה ונראה לר"י כו' ועוד אומר רשב"א דנפ"מ אם לוה נותן בין זמן ראשון לזמן שני שיטרפו בעלי חוביו מאותו שדה א"נ אם יאכל הנותן פירות בין זמן ראשון לשני עכ"ל התוס' הרי חזינן להתירוץ של התוס' דנפ"מ דיטרפו בע"ח להשדה דס"ל דמוכיחין מחמת ההוכחה של השני שטרות דמסתמא היה קנין חליפין או חזקה מן המקבל להנותן דאל"כ הא איך קנה הנותן להמתנה בגוף השדה וכמו שהקשה הר"נ שם דהא אף אם החזיר השטר לא חזרה מתנתו ולכן העלה הר"נ שם שיטה אחרת בזה ע"ש ולפ"ז קשה על שיטת התוס' הנ"ל בזה דהא אמרו בגמ' שם בלשון אחולי אחלי' והא לשון מחילה לא מהני בחפץ בעיני' וכש"כ בקרקע וע"כ מוכח מזה דאף דמחילה לא מהני בזה מ"מ נקטו בגמ' לשון מחילה משום דבשני שטרות על מכירה הא שייך לשון מחילה על חיוב אחריות עד זמן שני והיכא דלא מהני לשון מחילה כמו במתנה דנפ"מ לענין גוף השדה כמש"כ התוס' אמרינן דמסתמא היה בלשון המועיל היינו במתנה בפירוש והש"ס לא דקדק בזה כ"כ וכ"כ הרא"ש כתובות שם כהך תירוץ התוס' הנ"ל וכ"כ הטור בסי' ר"מ והובא בסמ"ע שם דאף אם הפירות הם בעין נוטלן הנותן אף להטעם דאחולי אחלי' א"כ ה"ה י"ל בהא דב"ק הנ"ל דאמרו לשון מחל על הקרן כו' די"ל דהמשנה מיירי בין בגזילה קייימתו בין באין גזילה קיימת ובאין גזילה קיימת שייך לשון מחילה והיכא דהוי בעיניו י"ל באמת דבעי לשון מתנה ומה דנקטו במשנה לשון מחילה הוא לאו דוקא. ע"כ נדחה ראייתי במה דהארכתי בהא דב"ק הנ"ל וכן נדחה מש"כ הקהלת יעקב בקצרה להך ראייה דב"ק הנ"ל כי באמת אין זה הוכחה כלל: אכן מן לשון רש"י בקדושין ד' נ"ב ע"ב גבי הא דקדשה בגזל דידה או שחטף סלע מידה מקודשת בדשדיך. ופי' רש"י משום דכי קבילתו לגזל דידה בשם קדושין אחילתי' עכ"ל ואף דהתם קאי רק בבעין אפ"ה כתב רש"י בזה ללשון מחילה א"כ מזה סייעתא לדברי הקהלת יעקב דאף בגזל בעין מהני לשון מחילה וביותר מוכח כן מן מש"כ הרשב"א לב"ק ד' ס"ט גבי כל מה שילקטו עניים יהיה הפקר והקשה בשם הראב"ד על מה דאמרו שם לקט כיון דליתי ברשותו לא מצי מפקר לי' והקשה הראב"ד הא מצי למחול ואטו מאי דליתא ברשותו לא מצי למחול גבייהו ותירץ הוא ז"ל אין וודאי מצי מחיל מיהו טבל הוא גבי עניים כיון דאין בו דין הפקר כו' עכ"ל אלמא דמיירי התם רק היכא דהחפץ הוא בעיני' אפ"ה מהני התם לשון מחילה דהא כתבו בלשון מחילה א"כ מוכח מזה דאף בחפץ הגזול בעיני' ג"כ מהני מחילה: שוב ראיתי דיש להוכיח מן לשון הש"ס דנקטו ללשון מחילה אף היכא דלא מהני אלא בלשון קנין והוא דהא מצינו בב"ב ד' מ"א ע"א גבי רב ענן שקל בידקא בארעי' אזל הדר גודא בארעא דחבריה אתא לקמי' דר"נ א"ל זיל הדר כו' א"ל והא אחיל דאתא וסייע בגודא בהדאי כו' א"ל מחילה בטעות הואי כו' והא התם אנו דנין על גוף הקרקע דבזה לא מהני לשון מחילה אלא הקנאה דוקא ואפ"ה אמרו בזה לשון מחילה בע"כ מוכח דהך לישנא הוא לאו דוקא דהש"ס לא דקדק בזה כ"כ. וגם הא שם מיירינן רק על הקרקע בעיני' ולא על ענין חוב ג"כ ואפ"ה נקטו בלשון אחיל אלמא דזה הלשון הוא לאו דוקא וכמש"כ הרשב"ם שם בד"ה והא אחיל כו' הא יש לו טענה ודאית שהקנה לי הקרקע כו' וכמאן דאמר לך חזק וקני דמי עכ"ל הרשב"ם: וכן מצאתי בהריטב"א לכתובות ד' מ"ד בד"ה רב אחא אמר אחולי אחיל לשעבודי' כו' דיש שפירשו דאחולי אחלי' לאחריות דהוי לי' עליו דאלו לגופא דארעא לא מהני מחילה כו' לכך יש לפרש דה"ק אקנויי אקני לי' מעיקרא ולהקנאה קרינן אחולי כדאמרינן בפ' חזקת אחולי מחיל לי' דאתא וסייע גודא בהדי' דבעינן למימר אקנויי לי' והכא חיישינן דבתר דזבנא מיני' הדר אקנויי ניהלי' בקנין או בשטר והדר השתא וקבלה במתנה או זבנא מיניה דאמרינן עכ"ל הריטב"א וכ"כ השמ"ק שם בשם הריטב"א: אלמא דהראשונים הנ"ל הביאו ההוכחה מהא דב"ב הנ"ל דמצינו ללשון מחילה על ענין ההקנאה וכמש"כ לעיל וי"ל דמזה הוכיחו התוס' והרא"ש שם בכתובות לומר דהך אחולי אחיל שייך ג"כ לענין לקנות גוף השדה וכמש"כ לעיל הרי דמצינו דנקטו בש"ס לשון מחילה אף היכא דלא מיירי רק בקרקע