נחל יצחק חלק א שלב

יכולים לגבות מן המשכון אף בטוענים שמא ולכן כתבו דצ"ש שלא פקדנו משום דזה מקרי כמו ליטול וכמש"כ הש"ך ס"ק ע"א כן בטעם שבועת הגאונים על המשכון א"כ מוכח מכל זה דאף הש"ך עצמו ס"ל כן לדינא דיורשים יכולים לגבות מגוף החפץ אף בטוענים שמא ובאמת הש"ך בס"ק קמ"ג כתב בלשון דלכאורה הדין עם הלוה כו' וסיים בצ"ע אלמא דזה גופא לא ברירא ליה להש"ך. ע"כ העיקר לדינא כמש"כ האו"ת דאף בטוענים שמא יכולים היורשים לגבות מן גוף המשכון: (כ) (שם סעיף ל"ח) ויש מי שאומר דה"ה למעות שהלוה כו' ונפלו המעות כו' ומצאם כו' יחזיר כו' ותמהו כולם והא מלוה להוצאה ניתנה כו'. ובספרי באר יצחק ח' י"ד סי' כ"ג ענף זיי"ן כתבתי לתרץ קושייתם והוא דהך יש מי שאומר ס"ל כשיטת הרמב"ן דכתב דאף מתנה דליכא חסרון כספא אינה נקנה במשיכה למאן דס"ל דמשיכה אינה קונה ע"כ י"ל כיון דמי שלוה המעות לאו בר קנין ע"י משיכה ע"כ ה"ה אף מעות הלואה בעיניה ג"כ לא קנהו ע"י משיכה ולכן שפיר כתב דיחזיר כו' והארכתי שם בזה: (כא) (שם סעיף מ"ם) ש"ך (ס"ק קס"ב באה"ד) הביא בשם הרשב"א שכתב גבי חיוב מזונות בפוסק לזון בת אשתו דאע"ג דחיוב מזונות נתחייב בהם כל יום ביומו מ"מ חל השעבוד עליו משעה שקיבל ע"ע המזונות כו' והנה באה"ע סי' צ"ג סעיף כ"ב הניח נשים רבות אע"פ שנשאן זו אחר זו ניזונות בשוה שאין קדימה במזונות והוא מן הרמב"ם פ' י"ח הל' אישות הל' י"ד. והראב"ד כתב שם דאף ניזונית מן הקרקע לפי שאין חיוב מזונות אלא לאח"מ וה"ל כלוה ולוה ואח"כ קנה דיחלוקו ועיין במ"מ שם והובא שם בב"ש ס"ק מ"א וכן מוכרח לפמש"כ המחבר בח"מ סי' ק"ד דאף מלוה בע"פ יש לו קדימה למלוה המאוחרת א"כ ה"ה חייב מזונות אלמנה אף דאין טורף ממשעבדי מ"מ יהיה לו קדימה ואפ"ה חזינן דאין לזה קדימה וע"כ הטעם הוא כנ"ל א"כ זה סותר למש"כ הש"ך הכא בשם הרשב"א דחיוב מזונות חל עליו למפרע מן עת שנתחייב בהם אך יש לחלק דשאני חוב מזונות במה שפוסק ע"ע ובין חוב מזונות מה דחייבוהו חז"ל והדברים ארוכין וקצרתי ועיין לעיל בחי' לריש סי' ס"ו בבית יוסף: (כב) (שם סעיף מ"א) משכונו של כו' והפקידו ראובן כו' יש להסתפק כו'. והש"ך ס"ק קס"ג כתב דאין בזה ספק כלל ועיין לקמן בחידושי לסי' ע"ג סעיף י"ט בריש קונטרסי שם שבארתי מקום הספק הנ"ל על נכון ע"פ דברי הט"ז לקמן סי' קפ"ט דמקום שמונח הפקדון יש לו דין חצירו של המפקיד וכש"כ לשיטת המחבר לקמן סי' קצ"ב כהרמב"ם דקרקע נקנה ע"י שימוש: א"כ ה"ה הכא יש מקום לומר דע"י שימוש שמשתמש המפקיד ע"י מה דמונח שם חפץ שלו דנקנה בשאלה מקום של הנפקד להמפקיד כסברת הט"ז וע"כ אינו יכול הנפקד לזכות ע"י חצירו כן יש מקום לומר ולהסתפק בזה אכן לדינא העליתי שם דלא כהט"ז בזה וע"כ העיקר כמש"כ הש"ך הכא דזכה בו הנפקד וכבר הוכיח הקצה"ח בסי' קפ"ט מקדושין ד' מ"ז דלא כהט"ז: וכן יש להוכיח מהא דב"ב ד' פ"ה דברשות המופקדים לא קנה עד שיקבל הנפקד עליו לזכות ע"י חצירו להאחר וכמבואר בסי' קכ"ה ובסי' ר' הרי דלא אמרינן לכללא דרשות הנפקד כרשות המפקיד דאי נימא דהנפקד אינו יכול לזכות לעצמו א"כ מה"ט לא יהיה יכול לזכות לאחר וקצרתי: סימן עג (א) (סעיף ד') אם היה מלוה בשטר או על המשכון וטען המלוה שלא קבע לו זמן או שהיום סוף זמן שקבע ישבע המלוה היסת כו' והש"ך ס"ק יו"ד הקשה דהא במלוה על המשכון חייב שבועה בנק"ח כו': ולענ"ד נראה דשפיר פסקו דאינו חייב רק היסת במלוה על המשכון דהא במה שמחולקים אם לא קבע לו זמן כלל או שהיום סוף זמן שקבע לו והלוה טוען כי קבע לו זמן על זמן המאוחר א"כ לפי דברי הלוה הוי זה כמו טענת מחילה דקיי"ל דהוי טענה גרוע ואינו נאמן רק ע"י מיגו וה"ה בטענת הלוה דהרויח לו זמן דהוי זה כמו טענת מחילה דמה לי אם טוען מחלת לי עיקר החוב או דמחל לו הזמן דכל זה הוי טענה גרוע דהא אין שיעור לזה וכל מחילה בשווי פרוטה הוי טענה גרוע וע"כ א"צ המלוה לישבע בנק"ח כשטוען דלא הרויח לו הזמן כלל דזהו כמו דטען דלא מחל כלל מעולם והוי טענתו טענה מעולה ביותר מן טענת הלוה ולא שייך להאמין להלוה במיגו דאי הוי כפר לי' עיקר החוב דהיה חייב המלוה שבועה בנק"ח דזה אינו דהא מיגו לחיובי שבועה לא אמרינן כמש"כ הב"ש סי' צ"ו ס"ק ח' וכדמוכח בח"מ סי' פ"ב דבשטר אם טוען טענה שאין השטר עומד לכך פטור המלוה משבועה ולא אמרינן דיהיה מהימן במיגו דהוי טען השבע לי על פרעון: ולכן העיקר כמש"כ המחבר דא"צ המלוה לישבע בנק"ח בטוען כי לא קבע זמן כלל ה וכש"כ לשיטת הסמ"ע בסי' ע"ב ס"ק פ"ז דס"ל דעיקר שבועה בנק"ח אינו רק במחולקים בעיקר הלוואה ואף לפי שיטת הש"ך שם ס"ק קכ"א דחולק על הסמ"ע שם מ"מ י"ל דבנ"ד דהוי כמו טענת מחילה ודמצינו בכמה דוכתי דאינו נאמן ע"פ טענת עצמו וע"כ העיקר לדינא כמש"כ המחבר דאף במלוה על המשכון א"צ לשבע בנק"ח רק סגי בהיסת: [ ולכאורה יש להקשות בעיקר דבריהם דבשטר או משכון נאמן המלוה על הזמן דהא במכות ד' ג' אמרו מעידין אנו בפלוני שחייב ע"מ ליתן עד ל' יום כו' ומוקי הש"ס התם במלוה על המשכון ומוסר שטרותיו אלמא דאם נמצאו זוממין אינו נאמן המלוה על הזמ"פ אף דיש לו משכון או שטר אך באמת אינו קשה דהא י"ל דמשכחת לי' באופן דטען המלוה שמא והלוה אומר ברי על הזמ"פ דלא מהני בזה מעלת שטר ומשכון כמבואר בסי' נ"ט ובסי' ע"ב סעיף כ"ד וע"כ בנמצאו זוממין אינו גובה ע"פ טענת ספק וכן י"ל דמיירי בהיה המשכון מדברים העשוים להשאיל ויש לנו עדי ראה דאינו נאמן המלוה כ"ז דאין לו עדים או הגדאת הלוה כיון דאין לו מיגו דלוקח והחזרתי ונאנסו וכן י"ל דהא דמוסר שטרותיו דשם מיירי בנמצא מחק בזמן שכתוב בו דכה"ג גרע משום דהא נולד לנו ריעותא בהזמן ועיין בסי' מ"ד וקצרתי וכש"כ להסוברים גבי שמיטה דאף מה שיתר על המשכון אינו משמט כמבואר בסי' ס"ז סעיף י"ב בוודאי א"ש בפשיטות הא דמכות במלוה על המשכון די"ל דמיירי בכה"ג שוב מצאתי באו"ת סי' ס"ז ס"ק י"ג שהעיר בזה ג"כ וכן י"ל דהך דמלוה על המשכון דמכות מיירי דאחר דעבר השמיטה החזיר המלוה המשכון להלוה והלוה מודה דהיה להמלוה משכון בעת השמיטה. (ב) (שם סעיף ה') ראובן נשבע שלא למכור משלו לפרוע שום חוב כו' בש"ך ס"ק ט"ו כתב הב"ח דב"ד יש להם רשות לירד לנכסיו כו' והאו"ת כתב דזהו דוקא בקרקע אבל לא במטלטלי אכן לעיל בחידושיי לסי' ל"ט ענף ח' בסי' ב' בש"ד העליתי דאין לחלק בזה בין קרקעי למטלטלי ושפיר סתמו הש"ך והב"ח בזה: (ג) (שם סעיף ז") הבש הנשבע לפרוע ביום פ' ואירע אותו יום בשבת כו' צריך ליתן באותו יום משכון כו': ועיין בש"ך ס"ק כ"א וס"ק כ"ב ובמג"א סי' ש"ו ס"ק ט"ז והשער המלך הל' שבת פ' כ"ג הל' י"ד העיר בזה דמ"ש ממה דקיי"ל דאסור לפדות בנו בשבת הא זהו בכלל חפצי שמים דזמנו קבוע ע"ש: ולענ"ד יש לחלק לפמש"כ הקצה"ח והנתיבות בסי' רמ"ג סוף ס"ק ד' לחלק בין פרעון דב"ח דאף בע"כ חשוב לפרעון אבל במתנות כהונה בעינן דרך נתינה ואינו יוצא בנתינה בע"כ ע"ש ועיין בשער המלך מזה בהל' אישות וכן מצינו