נחל יצחק חלק א של

הזה כו' כמש"כ התוס' בחולין [ודברי התוס' בנדה בתי' הב' הוא צע"ג] א"כ כל זה לא שייך רק בחפץ השאול משום דהא אף בעת שהוא שאול עומד החפץ ברשות בעליו וכדקיי"ל דאף חפץ השאול או שכור מקרי ברשות הבעלים ויכולים בעליו להקדישו ולמוכרו כמבואר בסי' רי"א ובקצה"ח שם וע"כ לא שייך בשאלה לדון להך כללא דכל הנולד ספק ברשותו עליו להביא ראי' דעיקרו הוא משום דאין מחזיקין מרשות לרשות וכיון דהוא עדיין ברשות המשאיל לענין הקנאה לאחר וכה"ג ע"כ לא דיינינן בזה להכלל הנ"ל אבל בבע"ח דקונה משכון דאי נימא דקני המשכון מצד דרחמנא אקני לי' ואף בשעת הלוואתו ס"ל לכמה ראשונים דקני משכון ואף הש"ך ריש סי' ע"ב ס"ל דקני לכמה מילי ע"ש א"כ אין המשכון עומד ברשות בעליו וכמבואר במרדכי ב"ב ס"פ המוכר את הספינה דמה שנגד החוב אינו יכול להקדיש המשכון שביד חבירו ועל המותר ממה שנגד החוב הוא פלוגתת הפוסקים ביו"ד סי' רנ"ח ובח"מ סי' רי"א: ובחידושי לח"מ סי' רי"א העליתי לחלק בין משכון מטלטלי למשכנתא מקרקעי בזה והבאתי שם דברי ההפלאה והפ"י בכתובות ד' נ"ט על תוס' ד"ה שדה זו שמשכנתי כו' שהקשו על התוס' שם שהקשו עלה דמשמע שם דבעודה ממושכנת אינו יכול להקדיש מהא דב"מ ד' ע"ג דרב מרי משכן לי א"י האי ביתא אזיל זבני' לרבא כו' והקשו הא יש לחלק דשאני התם כמבואר בפסחים ד' ל"א דלא קני משכון כו' וע"ש ובאמת אין זה קשה כלל לפמש"כ התוס' בב"מ ד' ס"ז ע"ב ד"ה ושביעית משמטתו כו' דשאני מטלטלי דקני משכון כו' אבל קרקע לא עכ"ל והתם בכתובות ד' נ"ט הא מיירי בשדה דלא קני כלל להמשכון ושפיר הקשו התוס' ואחר כתבי זה מצאתי בפני יהושע לק"א לכתובות ד' נ"ט שהרגיש בזה ועפ"ז כתבתי במש"כ הרמ"א ביו"ד סי' רנ"ח סעיף זיי"ן בשם המרדכי בזה"ל אם יש לו משכון ביד חבירו אינו יכול להקדיש כו' דלשון ביד חבירו אתי למעוטי לא"י כמש"כ התוס' שבת ד' ק"נ ע"א ד"ה אומר אדם לחבירו כו' משום דכיון דלא קני משכון ע"כ מהני הקדישו לגוף החפץ אף למה שנגד החוב אם פדאו מהמלוה אך היכא דקני משכון אז לא חל הקדישו מה שנגד החוב דהוי כמו דאינו ברשותו והארכתי בכ"ז במק"א ואכ"מ: נחזור לעניננו דכיון דמשכון מקרי אינו ברשותו דהבעלים הראשונים ויצא מרשותן ע"כ שפיר יש לדון במשכון להכלל דכל שנולד ספק ברשותו עליו להביא ראי' וגם לתי' הב' דכתבו התוס' בחולין דדוקא לקיים המכר אמרינן הכי ולא מבטלין למעשה הקני' כו' זה שייך ג"כ במשכון אם נולד ספק שמא נגנב מקודם דקני להמשכון ואז לא הוי קנין כלל או לאחר דקני להמשכון והוי קני' גמורה וכמש"כ המחנה אפרים הל' זכי' מהפקר סי' ט' דהא דבע"ח קני משכון הוי קני' גמורה וכמש"כ רש"י פסחים ד' ל"א ע"ש: ע"כ שפיר יש לדון בזה ג"כ דאין מבטלין מעשה הקני' ואין מחזיקין מרשות לרשות כיון דבע"ח קני משכון דינו בזה כמו כל קניות חפצים וע"כ שפיר פסקו בשו"ע דאם מסופקין אם נגנב המשכון מקודם הלוואת המעות דאין מוציאין המעות מהלוה משום דכלל דכל הנולד ספק ברשותו שייך ג"כ בזה ומחזיקין דנאבד אחר דקני להמשכון אלא היכא דטען המלוה ברי דנאבד מקודם דבאו המעות להלוה אז חייב הלוה לשלם להמלוה כמבואר שם משום דכבר ביארתי במק"א דהיכא דהבע"ד טוען ברי לא דיינינן בזה להכלל דכל הנולד ספק ברשותו וכמש"כ ג"כ הפני יהושע לקדושין ד' ע"ט: אכן לשיטת הרמב"ם והמחבר בסי' רכ"ד דכתבו דהך כללא דהמחליף פרה כו' וכאן נמצא כאן היה לא שייך אלא אם מת החמור ברשות הלוקח דהוי רשות אחר אבל היכא דמת באותו הרשות דמתחלה לא שייך כלל זה א"כ נסתר כל מש"כ לדון בכ"ז משום כאן נמצא כו' דהא הכא היה נתינת המשכון מקודם שהגיע המעות ליד הלוה דאז ודאי לא קני לי' בתורת בע"ח קני משכון וכיון דלא נתהווה החפץ לאח"ז ברשות אחר אלא הכל ברשות א' עומד א"כ לשיטתם לא שייך בזה הכלל דכאן נמצא כו': ועכ"ז שפיר כתבתי כל זה דהא שיטת הרמ"א בסי' רכ"ד כשיטת הרא"ש והטור דס"ל דאף היכא דהוי הכל ברשות אחת ג"כ דיינינן להך כללא דכאן נמצא כו' ולא מבטלינן למעשה הקני'. ע"כ א"ש לכל השיטות דהא לשיטת המחבר דס"ל כשיטת הרמב"ם דמהני תפיסה בכל ספיקא דדינא כידוע שיטתם א"כ ה"ה גבי דררא דממונא וכמש"כ הקצה"ח כנ"ל ובוודאי יפה פסק המחבר ועיקר קושייתי היה דלמה סתם הרמ"א הכא כהמחבר כיון דשיטתו בכ"ד דלא מהני תפיסה בספיקא א"כ ה"ה בדררא דממונא כנ"ל וע"ז שפיר תירצתי דהא לשיטת הרא"ש והטור דס"ל דלא מהני תפיסה בכל ספיקא עכ"ז מודו בזה מטעם אחר דהא לשיטתם דס"ל דהא דכאן נמצא כו' לא תלי כלל באיזה רשות כמבואר שיטתם בסי' רכ"ד בהרמ"א שם ע"כ שפיר סתם הרמ"א בזה וא"ש לכ"ע לכ"א מטעם אחר ומתורץ קושית הקצה"ח: ענף ב ועכשיו נבאר דברי התוס' נדה ד' נ"ח ד"ה ולענין דינא תנן כו' דהקשו אמאי דקאמרי בברייתא שם בדקה חלוקה והשאילתו לחברתה דחברתה תולה בה ואינה חייבת לכבסו והא אי' בכתובות ד' ע"ו כל הנולד ספק ברשותו עליו להביא ראי' ותי' משום שאצל השני' הוא בתורת שאלה לא מקרי נולד ברשותו ועוד תירצו די"ל דהתם קאמר שאם ירצה להוציא יביא ראי' אבל הכא לא תתחייב האחרונה לכבסו עכ"ל ותי' הב' הוא תמוה דהא מסקנת הש"ס בכתובות ד' ע"ו דמוציאין מהטבח דמי המכירה אף דהיה מוחזק א"כ קשה אמאי קאמרי דלא תתחייב לכבסו ומצאתי בסדרי טהרה שהניח בצ"ע דברי התוס' הנ"ל: ומחמת חומר הקושיא נלע"ד לבאר דברי התוס' שלא יהיו סותרים סוגיא מפורשת כ"כ והוא דהא השמ"ק לכתובות ד' ע"ו והריב"ש בתשובה סי' שע"ג ובחידושיו פירשו דעיקר הטעם דכל הנולד ספק ברשותו עליו להביא ראי' זהו לפי שמספק בא לבטל להקנין שאנו מוחזקים בקיומו כו' וכמש"כ התוס' חולין ד' נ"א בתי' הא' דשם וכתבו שם דמה"ט א"ש הא דנדה דלא היה מעשה המכירה רק שאלה דזה לא הוי מעשה כ"כ ע"ש אבל הכא בנדה דלא תירצו התוס' כן משום דס"ל להתוס' הכא בנדה דגם הכא בהשאילה חלוקה כו' י"ל כן דכיון דהוחזק ענין שאלה בכל החיובים ע"כ אין לנו לבטל השאלה מספק וחייב בכל חיוב אחריות כמו התם בכתובות דכיון דאיתחזק חיוב כתובה או חיוב דמי המכירה על הטבח מוציאין מהמוחזק וה"ה בהך דהשאילה חלוקה אכן בתי' הב' בנדה ס"ל להתוס' לחלק ע"פ שיטות הראשונים והובא בח"מ סי' רצ"א אי כל שומר מקרי איני יודע אם החזרתי או דהוי כא"י א"נ ושיטת התוס' העלה הקצה"ח סי' ש"מ ס"ק ד' במש"כ התוס' ב"מ ד' צ"ז דאף בפרה א' שאינו יודע אם מתה בעידן שאלה או בעת שכורה דהוי כאינו יודע אם נתחייבתי וביאור הקצה"ח שם דס"ל להתוס' כשיטת הריטב"א דהובא בשמ"ק לב"מ ד' צ"ז דכל שומר הוי כא"י א"נ אף למ"ד דנכסי שומר מעידן משיכה נשתעבד משום דכ"ז דלא נתברר החיוב הוי בחזקת פטור ורק כ"ז שאנו דנין על החפץ בעיני' מקרי חזקת חיובא אבל על מה שאינו בעין אינו בחזקת חיובא ע"ש: ולפ"ז יש לחלק דדוקא בטבח שנתחייב בדמי המכירה בעת שקנה הבהמה או הבעל שנתחייב בהכתובה בעת שכנס לאשתו בזה דנין להכלל דכל הנולד ספק ברשותו כו' משום דהוי כמו דאתחזק חיובא עליו דהא בעת שקנה או שנשאה הוחזק אז לפנינו חזקת חיוב עליו במה שנתחייב אז ע"כ אין אנו מבטלין ע"י ספק למה שהוחזק לנו כן כיון דיש לתלות הריעותא מצד סיבת הרשות שנמצא בו משום כאן נמצא כו' [ומצינו בכמה פוסקים דס"ל דהיכא דהוי כאינו יודע אם פרעתי אף בשניהם טוענים שמא לא מצי לטעון קים לי ומוציאין הממון ממנו וכמש"כ המל"מ פ"א הל טוען דין ט' ובקצה"ח סי' ש"מ סוף ס"ק ד' בשם הראנ"ח ע"ש וכ"כ הנתיבות סי' שמ"א ס"ק ז' בשם האו"ת דאע"ג דבשניהם טוענים שמא