נחל יצחק חלק א לב

שאינו גמיר אין עליו שם דיין כלל ודומה למש"כ הנתיבות בסי' ל"ו ס"ק י' דעדות קטן אין מבטל עדות הכשרים משום דאין עליו שם עד כלל אך לפמש"כ בסי' ל"ה להוכיח דלא כהנתיבות בזה א"כ לא שייך לומר כן והעיקר כמש"כ בתחלה: [ ובעיקר דברי המהרי"ט דכתב דבקבלת עדות לא בעינן חד דגמיר הנה בח"מ סי' כ"ח סעי' כ"א מבואר להיפך וזהו מן הנ"י פ' הגוזל אך י"ל דבקיום שטרות כ"ע מודו לדברי המהרי"ט כדמצינו בח"מ סי' מ"ו סעי' ד' ברמ"א לענין קיום שטרות ביחיד מומחה ובש"ך שם ס"ק ח' ועי' בב"ב ד' מ' תוס' ד"ה קיום שטרות כו' ובכתובות ד' כ"ב תוס' ד"ה ודילמא ובש"ך סי' ג' ס"ק ה' וקצרתי ויש לדון בזה לפי המבואר בב"ק ד' צ' ע"ב בתוס' ד"ה כגון שראוי והובא בש"ך סי' ז' ס"ק ד' ובסי' ל"ג ש"ך ס"ק ט"ז ובסי' מ"ו סעי' י"ח דלכן אין עד נעשה דיין משום דבעינן דהב"ד המקבלים עדות יהיו ראויים לדון דין הזמה על העדים וכ"כ הנ"י לב"ק פ' ח'. ע"כ י"ל דהב"ד המקבלים עדות צריכים שיהיו יודעים איך לדון דאל"כ הא הוי ב"ד שאינן ראוין לקבל הזמה על העדים שהעידו לפניהם. ואם לישאל בב"ד אחר הא לא סמכינן ע"ז לכתחלה ולפ"ז בקיום דלא שייך הזמה כמבואר בסי' מ"ו סמ"ע ס"ק מ"ט ע"כ מהני בזה אף ג' הדיוטות גמורים אך באמת ז"א דהא בלא"ה בזמן הזה אינם ראויים הב"ד לדון דין הזמה דהא לא הוי סמוכים וגם הא אף לשיטת הסוברים דבעינן שיהיו ראויין לקבל הזמה היינו שיהיו ראויין לקבל עדות להזימן אבל לא להענישן דהא יכולין להענש ע"י ב"ד אחר ע"כ נסתר כ"ז. ועי' לעיל סי' ג' סעי' א' מש"כ שם: וזה כמה שנים שרציתי לומר בהא דב"ב ד' קי"ג דשלשה שנכנסו לבקר רצו עושין דין כו' י"ל בזה דז"א אלא אם יש בהו חד דגמיר אבל אם לא הוי בהו חד דגמיר אז אינם עושין דין ודינם כמו הא דאמרינן שם דבלילה אינם עושין דין כן רציתי לומר מכבר אבל במהרי"ט מבואר להיפך מזה כנ"ל. ותמהני על האחרונים דלא הביאו דבריו בסי' רנ"ג וראיתי באו"ת סי' מ"ו באורים ס"ק ו' שכתב גבי קיום שטרות דבעינן דיהיו ב"ד שכשרים לדון ד"מ דאין הבדל בזה בין קיום לשארי דינים ולא הזכיר כלל לדברי המהרי"ט הנ"ל ולקמן סי' פ"א סעי' כ"ב באורים ס"ק ס"ה גבי הודאה בב"ד הביא לדברי המהרי"ט הנ"ל דבזה א"צ ב"ד שיהי' חד דגמיר וכ"כ הנתיבות בסי' פ"א ס"ק ל"ג לדינא והקצה"ח בסי' ע"ט ס"ק ז' הביא לדברי המהרי"ט הנ"ל ויש לדון בדבריו הרבה: סימן ט (סעי' א') אם לקח שוחד צריך להחזיר כשיתבענו הנותן כו' וכתב הסמ"ע דלא דמי לריבית כו' והט"ז כתב דמוכח מרש"י דריבית צריך תביעה וע"כ אין שייך בזה שעבודא דר' נתן וכתב הקצה"ח ס"ק א' דכיון דפריעת בע"ח מצוה וכופין לו לקיים מצוה זו וא"כ ה"נ כופין אותו לתבוע כדי שלא יהי' לוה רשע כו' והביא ראי' לזה מהמל"מ פ"ב ה' מלוה כו' עכ"ל: ענף א ולפי זה יש לדון כן. במה שכתב הבית יוסף בח"מ סי' צ"ט ס"ק י"ב בשם תשובת הרשב"א בלוה שנתן מתנה לאחרים ע"מ שיוכל לחזור בו דכ"ז דלא חזר לא נשתעבדו הנכסים להמלוה כו' דמ"מ יש לב"ד לכופו שיחזור בו הלוה כדי שיקיים מצוה דפריעת בע"ח אך כוונת הרשב"א הוא דכ"ז דלא כפו להלוה שיחזור בו אין הב"ד יורדין להנכסים כדין כל נכסי בני חורין דיורדין בע"כ להנכסים עצמם משום דיש להן דין משעבדי כ"ז דלא חזר בו ומ"מ אם כפוהו שיחזור בו גובין מהם וגם הדין הוא דכופין לו באם אפשר הוא ביד הב"ד לכופו וע"כ אין סתירה מזה לדברי הקצה"ח ובמקום אחר הארכתי בעיקר דברי הרשב"א הנ"ל ועיין מזה באו"ת סי' ס"ה באורים ס"ק נ"ג ואכמ"ל: והנה הקצה"ח העיר בזה מהא דב"ב ד' קכ"ד גבי בכור דאם אמר איני נוטל ואיני נותן רשאי ופי' הר"ת שם דזה קאי ביצא עליו שט"ח דאין כופין לו שיקבל המתנה משום דהתם מיד שאמר איני נוטל הפסיד חלק בכורה וע"כ לא מהני התם הכפיי' כלל עכ"ל ועדיין יש להעיר בזה דאכתי תקשה ע"ז למאן דאמר דס"ל אין לבכור קודם החלוקה כמבואר בב"ב ד' קכ"ו ויכול לחזור בו אף לאחר שאמר כבר איני נוטל כו' וכמש"כ התוס' בב"ב ד' ע"ב ד"ה והילכתא יש לבכור קודם חלוקה כו' סה"ד שם דלפירש הר"ת הנ"ל דקאי ביצא על הבכור שט"ח כנ"ל דתקשה עדיין מזה להמ"ד דאין לבכור קודם חלוקה דיכפוהו ב"ד לחזור מלקבל חלק בכורה כדי שיהי' לו במה לפרוע ולא יהי' לוה רשע ומצאתי בקצה"ח סי' ער"ח ס"ק י"ב דהעיר בזה אבל לא תירץ זה כלל להמעיין בזה לפי' הר"ת הנ"ל אכן מצאתי בשמ"ק לב"ב ד' קכ"ו ע"א ד"ה ר"פ משמי' דרבא אמר ויתר כו' שכתב בשם הר"נ דלמ"ד דאין לבכור קודם חלוקה דהא דתני בברייתא דאם אמר איני נוטל ואיני נותן רשאי דמיירי כשאמר כן בשעת חלוקה כו' ע"ש ולפ"ז אתי שפיר מה דאין כופין לו לחזור מן הסילוק משום דכיון דאמר כן בשעת חלוקה ע"כ לא מהני חזרתו שוב משא"כ בפשוט דלא מהני לשון סילוק כ"ז דאינו נותן לאחיו בלשון מתנה וא"ש דברי הקצה"ח הנ"ל גם י"ל דבלא"ה א"ש דברי הקצה"ח הנ"ל עפ"י מש"כ לעיל בכוונת הרשב"א דהובא בב"י לח"מ סי' צ"ט בנתן מתנה בתנאי דיחזור בו דלא מצי לגבות ממשעבדי דמ"מ יכולים לכפותו שיחזור בו אך אם לא חזר בו אין גובין מהנכסים כנ"ל ה"ה יש לפרש הכוונה דאמרו אם אמר איני נוטל ואיני נותן רשאי היינו דהיכולת בידו שלא לקבל החלק בכורה ואין הב"ד גובין מן הנכסים אבל עדיין י"ל דהב"ד יכולין לכופו בזה למ"ד דאין לו קודם חלוקה ופי' רשאי הוא דיכולת בידו לעשות כן אבל לא דמותר לו לעשות כן ועיין בחולין ד' נ"ד ע"ב בתוס' ד"ה אין בעלי אומניות רשאין כו' ובקידושין ד' ל"ג ע"ב בתוס' שם וכן מוכרח לומר לפי דברי הקצה"ח דפי' דלכן אין כופין לו התם לחזור משום דלא מהני חזרתו שוב דע"כ האי רשאי דאמרו היינו דהיכולת בידו אבל לא דמותר לו לעשות כן דהא מצווה על עשה דפריעת בע"ח: ויש להעיר ע"פ דברי הקצה"ח הנ"ל דאף דעכשיו אין לו מה לשלם להבע"ח אך יש לו עצה לזכות בנכסים ואז יהי' לו במה לשלם להבע"ח דכתב דהב"ד יכולין לכפותו לקיים מ"ע דפריעת בע"ח דבב"ק ד' פ"ט אמרו בהא דאשה פגיעתה רעה וחבלה באחרים פטורה דמקשו דתזבין כתובתה בטובת הנאה ומילי דמזדבני בדינרי נינהו כו' ומסיק הגמ' משום דכל לגבי בעלה ודאי מחלה וכתבו התוס' בד"ה כל לגבי בעלה ודאי מחלה כו' וא"ת כיון דלגבי בעלה ודאי מחלה מאי קאמר לעיל אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובה כו' שום אדם לא יקנה אותו כו' וי"ל דיכולה לעשות קיום במשכנות או בערבות או בנדר או בשבועה שלא תמחול אבל כאן אם יש לה תשלם ואם אין לה אין משועבדים לניזק לעשות לו קיומים עכ"ל התוס' וכ"כ הנ"י שם וכ"כ בהגהות אשר"י בסוגיא שם בזה"ל דאם חייבת שום דבר אין כופין אותה למכור ולישבע שלא תמחול עכ"ל ולדברי הקצה"ח הנ"ל דס"ל דאף היכא דכעת אין להבע"ח ממון רק דיש להלוה איזה תחבולה להשיג לו ממון דב"ד יכולין לכפותו לזכות לו בהממון כדי שלא יהי' לוה רשע כו' א"כ קשה הכא באשה שחבלה דפטורה ופגיעתן רעה משום דאף דתמכור כתובתה בט"ה מ"מ מצי מחלה וע"כ אין זה בר דמים כלל הא משום מ"ע דפריעת בע"ח יכולין ב"ד לכפותה שתשבע שלא תמחול ואז יהי' בר דמים והוי מילי דמזדבני בדינרי משום דיהי' שוה למכור בשוק כפי ט"ה ותהי' לה במה לפרוע להבע"ח ובוודאי אין לחלק בזה בין נזקין לשארי בע"ח ועי' בש"ך ח"מ סי' ל"ז ס"ק י"א ובאו"ת שם ס"ק ה': ועיין בנדרים ד' ח' וביו"ד סי' ר"ג סעי' ו' דשרי ני' למנדר לזרזוזי נפשי' וכש"כ היכא דהשבועה הוא לצורך הענין לחזק ע"י התקשרות בנדר ושבועה כדי שחבירו יאמין לו ודאי דשרי לי' למנדר ולישבע וע"כ כתבו התוס' הכא דיכולה לעשות קיום בנדר או בשבועה שלא תמחול כו' ומדחזינן דכתבו כל