נחל יצחק חלק א שטז

ד' צ"ג ולהשתדל להציל ברועים ומקלות בשכר וכהנה וכמבואר בסי' ש"ג ע"כ י"ל דשפיר כתב הט"ז דזה מקרי שמירה בבעלים דאע"ג דעל דין ש"ח מפשיעה קיבל ע"ע לשמור מ"מ מן דין טרחת גופו מה שמוטל על הש"ש לא פטרו להמקבל וע"כ מקרי זה שמירה בבעלים: ענף ב אבל עדיין תקשה על הט"ז מהא דב"מ ד' ל"ה הנ"ל והנלע"ד בזה והוא דהא יש לדון במה דמבואר ברש"י ב"מ שם ד' ל"ה גבי פעמים שהבעלים משלמין כו' דישבע ראובן השוכר שמתה כדרכה ושמעון השואל משלם לשוכר דמשמע ממנו דאם נגנבה ונאבדה דמחוייב השוכר לשלם לשמעון משום דאף דמסרה להבעלים בתורת שאלה דמ"מ לא מיפטר ראובן מן חיוב גניבה שמוטל עליו ויש לדון בזה לפי מה דמבואר בסי' ע"ב סעי' למ"ד ובש"ך שם ס"ק קל"ד דבשומר שמסר לשומר דאם רגילים הבעלים להפקיד אצלו דלשיטת הרמב"ם וסייעתו דסי' רצ"א דפטור השומר הראשון אף אם פשע הב' ואין לו לשלם משום דכיון דמסר למי שרגילים הבעלים להפקיד אצלו נסתלקו מן חיוב שמירה ופטירי א"כ לפ"ז ה"ה הכא וכש"כ הוא דכיון דמסר ראובן השוכר הפרה לשמעון הבעלים בתורת שאלה דזהו עדיף מן מי שרגילים הבעלים להפקיד אצלו כמבואר למעיין: וע"כ י"ל דבאמת מוכח מרש"י דס"ל כשיטת הראשונים דס"ל דאף דמסר למי שרגילים הבעלים להפקיד אצלו דמ"מ לא מיפטר מן חיוב שומרים שמוטל עליו כפי דיני התורה לכאו"א וע"כ חייב ראובן השוכר בגניבה ואבידה ג"כ ועיקר פלוגתת הפוסקים בזה הוא בסי' רצ"א סעי' כ"ד ועיין בסמ"ע סי' ע"ב ס"ק צ"ו ולכן אף ששמעון השואל חייב באונסין ובגניבה מ"מ לא פקע חיוב גניבה מן ראובן השוכר כן הוא לשיטת רש"י דשם ובאמת י"ל דלשיטת הסוברים דאם מסר למי שרגילים הבעלים להפקיד אצלו דמיפטר השומר הראשון דזה הוי כהשבה גמורה דה"ה בהא דאמרו פעמים שהבעלים משלמין כו' דבאמת מיפטר ראובן השוכר לגמרי מכל דיני שומרין שהיה מוטל עליו עד הנה ולכן אף אם לא ישבע ראובן שמתה כדרכה ג"כ מיפטר ואף שכתבתי לעיל בשם הירושלמי דב"מ פ"ג ה' ב' דאמרו בזה ג"כ דישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל משלם לשוכר עכ"ז י"ל דלא גרסי כן שם וכמש"כ הפ"מ שם דזהו מיותר ע"ש: ולפ"ז א"ש דאינו קשה על הט"ז הנ"ל מהא דב"מ ד' ל"ה הנ"ל והוא דהא לשיטת הסוברים דאם מסר למי שרגילים להפקיד אצלו דמיפטר א"כ כיון דראובן השוכר בעת דמסרה בתורת שאלה לשמעון מיפטר מכל דיני שומרין דהיו עליו ע"כ אין מזה שום קושיא כלל על הט"ז דהא זה לא הוי שום שמירה בבעלים כלל דהא בעת שקיבל שמעון הפרה בתורת שאלה אז לא נשאר שום חיוב שומרין לו על ראובן ושאני נידון דהט"ז דלא קבלו הבעלים ע"ע רק חיוב פשיעה אבל חיוב גניבה נשאר לו על הש"ש ע"כ שפיר הוי זה שמירה בבעלים: ועיקר הקושיא על הט"ז תסוב רק לפמש"כ רש"י שם דישבע ראובן שמתה כדרכה דמשמע דאם נגנבה ונאבדה דחייב ראובן השוכר בזה משום דס"ל כשיטת הסוברים לחייב במסר למי שרגילים כנ"ל והא כבר כתבתי לעיל דלשיטת רש"י בב"מ ד' פ"א בהשאילני ואשאילך לא ה"ל שמירה בבעלים משום דאין כאן בעלים של חפץ במלאכתו של שומר וכמש"כ הנתיבות להסביר זה בסי' ש"ה ס"ק ב' דמה ששומרו הוא רק לטובת עצמו א"כ ה"ה שוכר לא ה"ל שמירה בבעלים דהא מה ששומרו הוא לטובת עצמו שצריך להחפץ להשתמש בו ואף שהכא הא חזר השוכר והשאילה היום להבעלים א"כ הא אינו צריך כעת להשתמש בהחפץ עכ"ז הא כיון דבעת שקיבל ע"ע החיוב בגניבה ואבידה בעת ששכרה הא היתה אז עיקר כוונתו להנאתו וגם הא לאחר כלות תשעים יום מן השאלה ישתמש בה בזכות שכירותו עשרה ימים כמבואר שם ברש"י וע"כ שפיר י"ל דלשיטת רש"י אין זה מקרי שמירה בבעלים כלל כמו בהשאילני ואשאילך דאמרו סתמא דלא ה"ל שמירה בבעלים אף היכא דעכשיו א"צ השואל להשתמש בהחפץ רק כיון דבעת שהתחייב א"ע בשמירה היתה אז כוונתו להנאתו כו' א"כ לשיטת רש"י בהשאילני ואשאילך דלא ה"ל שמירה בבעלים ודאי אינו קשה מהתם על הט"ז: [ ולשיטת הרמב"ם וסייעתו דס"ל דהשאילני ואשאילך ה"ל שמירה בבעלים א"כ ה"ה בשוכר ה"ל שמירה בבעלים דתקשה על הט"ז כנ"ל הא גם לשיטת הרמב"ם אינו קשה על הט"ז לפי מה דנתבאר דלשיטת הרמב"ם דס"ל במסר למי שרגילים להפקיד אצלו דפטירי וכמש"כ הש"ך בסי' ע"ב ס"ק קל"ד בשיטת הרמב"ם דהובא בסי' רצ"א סעי' כ"ד. א"כ הא לפ"ז ליכא התם כלל דין שמירה בבעלים דהא פקע חיוב שמירה לגמרי מן ראובן השוכר בעת שמסרה לשמעון בשאלה ועלויי עליי' לשמירתו לכן לכל השיטות אינו קשה מהא דב"מ על הט"ז הנ"ל וא"ש דברי הט"ז: ובעיקר הראי' שהבאתי לעיל להוכיח מהא דב"מ ד' ל"ה הנ"ל דכתב רש"י דישבע ראובן שמתה כדרכה: דמוכח מזה דאם נגנבה חייב ראובן השוכר אף דמסרה להבעלים בתורת שאלה דלפ"ז מוכח דס"ל לרש"י דאף במסרה למי שרגילים להפקיד אצלו דחייב אם פשע הב' משום דלא מיפטר מן חיוב שמירה שלו כנ"ל דיש לדחות זה הראי' די"ל דזה תלוי בפלוגתת ר' יוסי ורבנן בשואל אם משלם לשוכר או דתחזור לבעלים הראשונים דאם נימא כר' יוסי כדקיי"ל כוותי' דהשומר הב' נעשה שומר של בעלים הראשונים אז שפיר י"ל דמיפטר השומר הא' כשמסרה למי שרגילים הבעלים להפקיד אצלו משום דזה הוי כהשבה ליד הבעלים משום אומדנא דאנן סהדי דניחא להבעלים בזה כיון דרגילים להפקיד אצלו ועיין בש"ך סי' שמ"ב ס"ק א' דהא השומר הב' נעשה שומר של הבעלים וע"כ שפיר כתבו דמיפטר שומר א' במה שמסרה למי שרגילים להפקיד כיון דקיי"ל כר' יוסי אבל הסוגיא דפעמים שהבעלים משלמין כמה פרות לשוכר דקאי אליבא דרבנן דס"ל דשואל משלם לשוכר ולא נעשה שומר של הבעלים רק של השומר הא' ע"כ י"ל דשפיר כתב רש"י דלא מיפטר השוכר מן חיוב ש"ש שמוטל עליו כיון דלמי שמסרה לא נעשה שומר של הבעלים וה"ל כמי שמסרה לאחר שאינו שלוחו של הבעלים ולא ה"ל כהשבה ליד הבעלים אלא לר' יוסי דנעשה שומר של הבעלים ה"ל כמו שמסרה לשלוחו של הבעלים וע"כ אינו ראיה ממש"כ רש"י הנ"ל דלא ס"ל לשיטת הראשונים דס"ל לדינא דמיפטר כשמסרה למי שרגילים הבעלים להפקיד די"ל דגם רש"י ס"ל כשיטת הפוסקים הנ"ל לדינא רק רש"י קאי שם לרבנן ולדידהו שפיר י"ל דלא מיפטר כנ' ומ"מ שפיר י"ל כמש"כ לעיל ליישב דלא תקשה מזה הסוגיא על הט"ז הנ"ל דבמש"כ אח"ז לדחות זה אין זה מוכרח כ"כ וקצרתי ועכ"פ למדנו מדברי הט"ז הנ"ל דה"ה בהך דינא דאם חזר הש"ש והפקידו ביד בעליו דפטור הבע"ד מן חיוב פשיעה משום פשיעה בבעלים ודלא כמש"כ הסמ"ע והש"ך ולכן הוי זה ספיקא דדינא ומהני תפיסה בזה: ענף ג ואפשר לומר דאינו סתירה לזה מן דברי הט"ז הנ"ל ע"פ מש"כ בחידושי לקמן סי' ע"ד סעי' ג' בהא דמבואר בסי' רצ"ג דשומר אינו חוזר בתו"ז דזהו דוקא אם היה קנין משיכה אבל אם לא היה משיכה רק סילוק שמירה דאף להסוברים דשומרים חייבים ע"פ מה שנסתלקו הבעלים משמירתן דמ"מ מצי חוזר אף בתו"ז בפני הבעלים ולא להיות שוב שומר והארכתי שם בזה ועיקר הך דינא דש"ש שהפקיד ביד בעליו דאמרינן דהבעלים חייבין בפשיעה ולא אמרי' דהוי פשיעה בבעלים זהו משום דכיון דקיבלו הבעלים ע"ע דין שמירה וממילא נפטר השומר מן דין להיות יושב ומשמר ואין על השומר רק חיוב ממון לשלם אם יוגנב כנ"ל ולפ"ז היכא דהבעלים יכולים לחזור מן חיוב שמירה שקבלו ע"ע אף בתו"ז. וכיון דלאחר שיחזור בו אז ממילא יהיה מחוייב הש"ש לשמור החפץ דהא לא פטרו בפי' אלא כ"ז שמוטל חיוב שמירה על הבעלים אז ממילא מיפטר הש"ש מן גוף השמירה אבל אם יהיה מצי לחזור בו אז יהיה נשאר חיוב על הש"ש לשמור גוף החפץ: ולפ"ז יש לחלק בין נידון של הט"ז הנ"ל דהא בעובדא דהט"ז