נחל יצחק חלק א שא

יוסף לא שנו כו' א"ל אביי כו' א"ל כי שקלי כו' וכש"כ לאיכא דאמרי שם דאמר רב יוסף לא שנו כו' והרמב"ם פסק שם כלישנא בתרא כמש"כ הב"ש בסי' קמ"א ס"ק ק"ט ועיין באה"ע סי' י"ז ומן כ"ז הוי סייעתא לשיטת הרמב"ם והמחבר הכא: אכן לפמש"כ הרא"ש בגיטין פ"א סי' יו"ד לחלק בין דין ובין עדות אתי שפיר דאינו קשה מכל זה על שיטת הרא"ש הנ"ל: ויש להאריך בכ"ז אך לפי שבזמנינו אין מקום לחוש לזה כלל וכ"ז אינו רק בזמנים הקודמים כידוע ע"כ קצרתי: סימן סט (א) (סעי' ה') הוציא כתב ידו על יורשיו אנו טוענים להם שהוא פרוע כו' סמ"ע שם ס"ק י"ז ואף כתוב בשטר נאמנות סתם לא מהני הנאמנות לגבי יורשים אם לא שנכתב נאמנות גם נגד יורשיו כו' וכ"כ הש"ך שם ס"ק כ"ד אבל הט"ז שם חלק על הסמ"ע והעלה דאף בנאמנות סתם גובין בשבועה מיורשים כיון דאביהן לא היה נאמן לטעון פרעתי כו' והנתיבות שם ס"ק ח' כתב להכריע כדעת הט"ז והטעם דכיון דאינו מניח שטר כזה ביד המלוה דין שטר גמור יש לו ושייך בזה שטרא בידי מאי בעי ע"ש: ענף א ולדעתי יש לדון בזה מטעם אחר דגבי בזה מיורשים דהא קיי"ל דאומר איני יודע אם פרעתי חייב לשלם והיכא דלא הוי להלוה למידע וטען איני יודע אם פרעתי יש בזה פלוגתא דרבוותא אם חייב או פטור כמבואר כ"ז במל"מ פ' ד' הל' שאלה ופקדון ופ' י"א הל' מכירה ובאו"ת סי' ע"ה ס"ק כ"ב ובאמת מוכח בסי' ע"ב סעי' י"ד בטור ובשו"ע שם דאף היכא דלא ה"ל למידע חייב דהא כתבו שם היכא דהמלוה טוען דנאבד המשכון באונס חייב הלוה לשלם משום דה"ל כאומר איני יודע אם החזרתי שהרי א"י אם נאבד בפשיעה או באונס כו' והתם ה"ל הלוה כמו לא ה"ל למידע ולא פשע כלל ומ"מ חייב אלמא דאף בלא ה"ל למידע חייב באומר א"י אם פרעתי ויש להאריך בזה הרבה אך לא באתי בענין זה רק בקצרה לפי שיש לי להאריך בזה בשארי ענינים והנה מבואר באו"ת שם בשם בעה"ת דכתב דלכן ביורש האומר א"י אם פרעו אביו דפטור כמבואר בסי' ע"ה סעי' ט"ז משום דלא ה"ל למידע ולא פשע ע"כ מיפטר ולשיטת הסוברים דאף בלא ה"ל למידע חייב הלוה הא דיורש פטור באומר א"י אם פרע אביהם הטעם הוא משום דטענינן ליורש וה"ל כטענת ברי וכמש"כ הרא"ש רפ"ב דכתובות על מה דאמרו התם אבל הכא ברי וברי כו'. ועיין בתומים שם מה שפלפל בזה ע"פ דברי הש"ך בסי' ע"ב ס"ק נ"א גבי מחוייב שבועה ואיל"מ דיורשים פטורים בפלוגתת הרמב"ם והתוס' ר"פ שור שנגח כו' ולפ"ז יש לדון בהך דינא דנכתב נאמנות רק נגד הלוה ולא נגד יורשים דיהיו חייבים היורשים משום דה"ל כמו אינו יודע אם פרעתי דחייב אף במקום דלא ה"ל למידע לשיטת הסוברים דחייב אף בלא הל"ל דהא דפטורים יורשים באינם יודעים אם פרע אביהם זהו משום דטענינן להו טענת אביהם דהיה נאמן לטעון פרעתי ויש להם זכות וכח אביהם ע"כ היכא דאביהם לא היה נאמן לומר פרעתי משום הנאמנות א"כ לא היה מעולם זכות לאביהם לטעון פרעתי ע"כ ממילא חייבין היורשים אף דלא נכתב נאמנות נגדם משום דהא ה"ל א"י אם פרעתי דחייב לכמה פוסקים אף במקום דלא ה"ל למידע כן יש לדון לשיטת הסוברים דחייב אף במקום דלא ה"ל למידע: שוב ראיתי דמש"כ תליא בפלוגתת התוס' ורש"י בשבועות ד' מ"א ע"א ד"ה וכי מה בין זה לפוגם שטרו כו'. והוא דהתוס' הקשו על מה דקאמר התם דאי טען לשתבע לי חייב בעה"ש לשבע והקשו מה בין זה לפוגם שטרו והקשה התוס' דתקשה להו אמתניתין דהבא לפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה וטעמא משום דאי היה אבוהן קיים הוי טען אישתבע לי אלמא מצי משבע ליה ומיהו נראה דטעמא לאו משום הכי הוא דאפילו לא מצי אבוהן טעין טענינן ליתמי דפרק הכותב אמרינן כתב לאשתו נקי נדר נקי שבועה לא תפרע אלא בשבועה אלמא עבוד רבנן תקנתא ליתמי במקום שאין האב יכול להשביע עכ"ל אבל שיטת רש"י בגיטין ד' נ' ע"א ד"ה לשבועה וז"ל דלכן הבא ליפרע מיתומים צריך שבועה משום דטענינן דאי הוי אבוהן קיים הוי טען ואמר אישתבע לי היה צריך שבועה כמבואר בשבועות ד' מ"א והשתא אנן טענינן בשביל יתמי ואף גדולים נמי עכ"ל וכ"כ רש"י בכתובות ד' פ"ז ד"ה מנכסים משועבדים כו' דלכן מיתומים ולקוחות צריך שבועה משום דטענינן להו טענת אביהן א"כ ס"ל לרש"י דלא כהתוס' הנ"ל. וכ"כ הרע"ב והר"ן בכתובות שם ולשיטת רש"י והר"ן והרע"ב הנ"ל תקשה הוכחת התוס' בשבועות הנ"ל דאמאי בנקי נדר נקי שבועה חייבת לשבע ליתומים והא התם לא היה יכול להשביעה ואפ"ה יורשיו משביעין אותה אלמא דהשבועה הוא מצד עצמה ולא מצד דטענינן להו: וראיתי בפני יהושע כתובות ד' פ"ז ד"ה מנכסים משועבדים ומנכסי יתומים כו' שהקשה כן על שיטת רש"י והביא בשם נתיבות המשפט הראשון ד' רצ"ו דתירץ שיטת רש"י די"ל דגם בנקי נדר נקי שבועה דיורשיו משביעין אותה זהו ג"כ משום דטענינן להו טענת אביהם דלמא אי היה אבוהן קיים היה טוען פרעתי ואישתבע לי ואף דאביהם לא היה יכול להשביעה זהו רק משום הפטור והנאמנות אבל לולי הנאמנות והפטור היה יכול להשביעה מצד טענה עצמיות וע"כ שפיר טענינן ליורשים לומר אישתבע לי וסיים הפ"י והדברים ראוים למי שאמרן עכ"ל א"כ בנ"ד ג"כ י"ל דאף דנכתב נאמנות נגד הלוה והיה הלוה מחוייב לשלם עכ"ז גם בזה טענינן ליורשיו דהכת"י הוא פרוע ואילו היה אבוהן קיים הוי טען פרעתי ע"כ ה"ל כטוענים ברי פרעתי ואף דאבוהן לא היה נאמן לומר פרעתי מצד הנאמנות עכ"ז הא לשיטת רש"י גם בכה"ג טענינן ליורשים משום דכיון דלולי הנאמנות היה יכול לטעון פרעתי ע"כ גם בזה טענינן ליורשים והוי כמו טענת ברי ופטורים היורשים אבל לשיטת התוס' דס"ל דלא שייך בכה"ג טענינן ליורשים כיון דעכ"פ אביהן לא היה יכול למטען כן' יהיה מאיזה טעם שיהיה ע"כ בנ"ד יש לחייב ליורשים משום א"י אם פרעתיך לשיטות הסוברים דבלא הוי לו למידע חייב בא"י אם פרעתי. ועיין היטב בט"ז הנ"ל ובעיקר שיטת רש"י והתוס' הנ"ל יש להאריך הרבה. ענף ב אמנם בעיקר מלתא דנא יש לעיין הרבה ונקדים מתחלה הא דסוטה ד' ל"א במשנה דמי שקינא לאשתו ונסתרה כו' אמר ע"א אני ראיתי שנטמאה לא היתה שותה ואף עבד ושפחה נאמנין אף לפוסלה מכתובתה חמותה וצרתה ויבמתה הרי אלו נאמנות ולא לפוסלה מכתובתה אלא שלא תשתה. ובירושלמי שם ה"ב איתא פלוגתת ר"ע ור"ט דר"ט אומר ע"א נאמן לטמאותה ואין נאמן להפסיד כתובתה ור"ע אומר כשם שע"א נאמן לטמאותה כן נאמן להפסיד כתובתה חזר ר"ע להיות שונה כר"ט וכן לקמן שם ה' ד' אי' בירושלמי רב אדא בר אחוה אמר ע"א נאמן לטמאותה ואין ע"א נאמן להפסיד כתובתה כו' וקשה בכ"ז הא כיון דקינא לה ונסתרה ונאסרה לבעלה א"כ ממילא הפסידה כתובתה כמו דס"ל לבית הלל לעיל ד' כ"ה גבי מתו בעליהן עד שלא שתו דמתוך שלא שותות אינן נוטלות כתובה דשטר לא הוי כגבוי א"כ הוא הדין הכא דכיון דיש ע"א המעיד דנטמאה ומה"ט אינה שותה. א"כ כיון דאינה יכולה לברר היתירא א"כ תפסיד כתובתה מספיקא דקנוי וסתירה דהתורה עשאו לספק ועיין בתוס' סוטה ד' כ"ה ע"ב ד"ה ב"ה אומרים כו' ותקשה כנ"ל ולקמן יבואר דקושיא זו מצאתי כעת בספר בית מאיר. אך אכתוב בזה כפי שכתבתי כבר טרם מצאתי בספר הנ"ל: ואפשר לומר בזה לפמש"כ התוס' בב"מ ד' ק' דבדררא דממונא מהני תפיסה כשטוען טענת ברי אך התומים בכללי תפיסה העלה דדוקא בטוען על גוף החפץ שהוא שלו בזה מהני תפיסה אבל בתופס חפץ עבור חובו בזה לא מהני תפיסה בדררא דממונא וכן העלה הנתיבות בכללי תפיסה סעי' ז' אבל אני לעצמי כתבתי במק"א לדחות הוכחת