נחל יצחק חלק א רצז

ברור כ"כ כידוע וגם אינו כותב כ"ז רק מסברא דנפשיה וביותר ה"ל להביא סוגיא דקדושין ד' מ"ח בקדשה בשט"ח דאחרים דס"ל לר"מ דמקודשת וחכמים דס"ל אינה מקודשת טעמייהו משום דלא סמכה דעתה. דלמא אזיל ומחיל א"כ בהנך בילעטין דלא שייך לומר אזיל ומחיל בוודאי מקודשת ובאמת מה"ט גם בשטרות הנכתבין לכל המוציאו אף דאין גופן ממון ג"כ מקדשין בהם האשה כנ"ל ובש"ך ריש סי' ק"צ' סוף דבר דברי החתם סופר תמוהים בזה עכ"פ חזינן דס"ל להחתם סופר ג"כ לדינא דהנך בילעטין דינם כממון גמור גם מש"כ החתם סופר שם דגם מע"ש מחללין על בילעטין לדעתי זה אינו ברור כ"כ וכמש"כ לעיל לדידן דקיי"ל כר"ע דב"מ ד' מ"ז ועיין ברמב"ם ה' מע"ש פ"ד הל' ט' שכתב אין פודין מעשר אלא בכסף מפותח שיש עליו צורה אך בר"ש מע"ש פ"א משנה ב' משמע כהחתם סופר ע"ש ואין להאריך בכ"ז לפי שאין נוגע לעניננו כ"כ אך אף דנימא דאין פודין בהם מע"ש אפ"ה שפיר דחי להאי קו"ח בקדושין שם ולא גמרי מהאי אסיגנאצייעס משום דעדיין יש למיפרך מה להנך שכן פודין בו הקדש דהא הקדש פודין בהם משום דמקרי גופו ממון ואלו בשטר שכותב הגזבר להפודה הקדש כפי' רשב"א בחידושיו שם או לפי' רש"י דכותב שטר על מעות פדיון אינו פדוי אלמא דכסף עדיפא משטר ולכן דחו להאי קו"ח שפיר. והא דאמרו שם שכן פודין בו הקדש ומע"ש האי מע"ש לאו דווקא וזהו מוכרח דאל"כ תקשי דנגמר משוה כסף דאינו חשוב כמו לטרא כסף דאף לר' דוסא אין מחללין מע"ש כמש"כ הר"ש במע"ש פ"א משנה ב' ע"ש: ענף ג ועוד ראיתי בחתם סופר שם שכתב בשם הרב השואל שרצה לומר דשטרות הנכתבין לכל המוציאו דינם כממון גמור ועדיפי משטרות הואיל וכל המוציאו גובה ממנו והחתם סופר השיג עליו מסברא דנפשיה והוכיח מדחזינן בכל בתי דינים דפוסקין על שטרות כאלו הנהוגות בזמננו כל דיני שטר ע"ש בחתם סופר ובאמת לדברי הרב השואל היה מתורץ מה דהקשיתי על התוס' והראשונים דהקשו דל"ל למעוטי שטרות מאונאה הא מכירת שטרות דרבנן והא י"ל בפשיטות דקאי המיעוט על שטרות דנכתבו לכל המוציאו דמכירתן הוי מה"ת וכמש"כ התומים בסי' ס"ו ס"ק א' אכן לפי דברי הרב השואל א"ש משום דעל ממרמות לא שייך למעוטי משום דאין גופן ממון דהא מקרי גופו ממון כמו כל מטלטלין ולא מצי קאי עלייהו האי מיעוט לכן הקשו התוס' שפיר וכעין סברת הרב הנ"ל יש למצא סמך לזה מהא דמבואר בח"מ סי' ק"ד סעי' ג' בהגה"ה בשם ר"י דתפס שטרות לא הוי כתפס מעות ויחלוקו. וכתבו הראשונים שם והובא בסמ"ע שם ס"ק יו"ד הטעם משום דכיון דיכול המלוה הראשון למחול ונשאר שעבוד הגוף אצלו ע"כ לא הוי כתפס מעות וכ"כ ביאור הגר"א זצ"ל שם ס"ק כ' דמשום דצריך כתיבה ומסירה ע"כ לא מהני תפיסתו ע"ש. ולפ"ז נראה בממרום דא"צ כתיבה ומסירה וגם אינו יכול למחול דזה הוי כתפס ממון א"כ י"ל דמקרי גופו ממון מה"ט לכאורה: אבל באמת נראה עיקר דלא כהרב השואל הנ"ל והוא דאי נימא דממרמות כיון דא"צ כו"מ ואינו יכול למחול ה"ל גופו ממון וה"ל כמו תפס ממון א"כ תקשה למה דמצינו בב"מ ד' כ' דאמר אביי אפילו תימא ליתא לדשמואל דאמר המוכר שט"ח ומחלו מחול כו' אלמא דס"ל לאביי בכל מוכר שט"ח די"ל דאינו יכול למחול וכן מצינו בקדושין דף מ"ח דאמרו דמר לית ליה דשמואל כו' א"כ לדידהו בכל מכירת שטרות אינו יכול למחול וכן מצינו בב"ב ד' ע"ז ובקדושין ד' מ"ז דר' ס"ל אותיות נקנות במסירה וא"צ כתיבה ואפ"ה מצינו בשבועות דף ד' ובכורות דף נ"א דר' ס"ל אין פודין בכור בשטרות ופירש רש"י שראוין למעטן יותר מן הכל שאינן ממון חלמא דאף דס"ל לר' דא"צ כתיבה רק די במסירה וגם הא לאביי ואינך דס"ל דליתא לשמואל וס"ל דאינו יכול למחול ואפ"ה ס"ל לרבי דשטרות מקרי אין גופו ממון וגם מצינו לאביי גופא דס"ל שטרות נקנות במסירה לחוד כמש"כ התוס' בב"ב ד' ע"ו בד"ה א' רב פפא כו' וכתבו לחד סברא דאף אמירה א"ל לרבי דס"ל דנקנה במסירה לבד וכן ס"ל לאביי דאין הכרח לשמואל דהמוכר שט"ח ומחלו מחול א"כ תקשה אליביה דאמאי קרינן לשטרות אין גופו ממון ומ"ש מן ממרמות ובוודאי דין מסירה בממרמות הוי כמו כל מסירה בשטרות דבעי דעת אחרת מקנה וכמש"כ הש"ך בסי' ס"ו ס"ק כ"ה דאף בשטר לכל המוציאו בעי מסירה ודעת אחרת מקנה וכ"כ הקצה"ח סי' ס"ד ס"ק א' וסי' ק"ד ס"ק ז' א"כ דין שטרות אינו חלוק ממרמות אליביה דרבי ולאביי ואפ"ה מקרי שטרות אין גופן ממון וע"כ מוכח דגם היכא דאינו יכול למחול וגם א"צ כתיבה מ"מ קרינן אין גופו ממון א"כ ה"ה בנכתב לכל המוציאו ג"כ מקרי אין גופו ממון וכמש"כ החתם סופר להשיג על הרב השואל אך שהחתם סופר כתב כן מסברא דנפשיה. ולפמש"כ מוכח כן בראיה זו וגם הסברא נוטה כן דעכ"פ אין גופו ממון ושייך גם בהו לומר דהם רק לראיה כנ"ל והם גורמין לגבות ממין כפי' רש"י ב"ק ד' ס''ב ואין לחלק דשאני שטר לכל המוציאו דלא מהני שובר כמש"כ הש"ך סי' נו"ן ס"ק ז' דז"א דהא הכרעת התומים והאחרונים שם דגם בשטר לכל המוציאו מהני שובר ועוד דהא אף לדעת הש"ך שם הא העלה הנתיבות שם דלכן שאני שטר לכל המוציאו דלא מהני שובר משום דאינו יכול למחול ע"כ מצד תקנות לקוחות לא מהני שובר כמש"כ הנתיבות שם בארוכה א"כ ה"ה דשייך זה הטעם בכל השטרות למאן דס"ל דאינו יכול למחול במכר לחבירו ואפ"ה חזינן דכל שטרות הוי אין גופן ממון וה"ה בשטר לכל המוציאו ושפיר כתבתי להוכיח כן: שוב ראיתי דאפשר לדחות ראיה זו דהא מבואר בב"ב דף קע"ג דאביי ס"ל דאף דאותיות נקנה במסירה מ"מ צריך להביא ראיה שקנה השט"ח ורבא ס"ל א"צ להביא ראיה. א"כ מצינו גם אליביה דאביי חילוק גדול בין שטרות לממרמות דהא שטרות גרע דצריך להביא ראיה שקנה משא"כ בממרמות דוודאי א"צ להביא ראיה כמבואר בסי' נו"ן וסי' ס"ו ולרבא דס"ל שם דא"צ להביא ראיה אם נקנה במסירה עכ"ז הא לרבא מצינו חילוק אחר בפשטות בין שטרות לממרמות דהא ס"ל לרבא בב"מ ד' כ' כשמואל דמוכר שט"ח ומחלו מחול ואלו בממרמות אינו מוחל ולאביי דס"ל שם דאין הכרח לדשמואל: הא מצינו אליביה חילוק אחר במה שהצריך להביא ראיה אף למאן דנקנות במסירה א"כ נדחה ראייתי הנ"ל משום דעדיין יש לחלק בין שטרות לממרמות כנ"ל: ועכ"ז אף דעדיין יש לחלק ביניהם ונדחה ראייתי הנ"ל: עכ"ז הנכון בוודאי בפשיטות כמו שהעלה החתם סופר להשיג על הרב השואל הנ"ל דוודאי גם ממרמות הוי אין גופן ממון וכמבואר בש"ך סי' ק"צ ס"ק א' באה"ד שכתב שם בזה"ל ואע"ג דשטרות אימעטו מקראי משבועה ואונאה ושאר דברים מטעם אין גופן ממון וה"ט שייך נמי בממרמות מ"מ לענין קדושין ומקח וממכר לא שייך ה"ט אלא תלוי בכיון דאית לה הנאה גמרי ומשעבדי נפשייהו עכ"ל הש"ך וכ"כ הש"ך בסי' ס"ו ס"ק יו"ד באה"ד ע"ש. הרי שנעלם מהם הש"ך הנ"ל וס"ל להש"ך בפשיטות דגם ממרמות הוי אין גופן ממון דבוודאי כיון דאמרו בש"ס דיצאו שטרות דאינן עומדין אלא לראיה שבהם דזה שייך ג"כ בממרמות ומה דיש להקשות דלמה לא תירצו התוס' והפוסקים על קושייתם דמיירי בממרמות כבר כתבתי לתרץ זה בריש סי' ס"ו ואף דנתבאר דממרמות דינם ככל שטר זהו דוקא בזה לפי שעיקר השטר אינו רק לראי' וכן מש"כ הנו"ב במ"ק ח' ח"מ סי' ל"ד באובליגאטציאהן דדינם ככל שטר זה אינו דומה לאסיגנאצייעס דיוצא טבען בתורת מטבע ע"פ פקודת המלך בכל המדינות וכמו כל מטבע ומחוייב כ"א לקבלן דודאי דינן כמו כל מטבע וכמש"כ החתם סופר בסי' קל"ד וכל זה ברור ופשוט: ויש להעיר מזה ג"כ בדברי הרא"ש ב"מ ד' פ"ה סי' א' שכתב דבשטרות לא שייך למעוטי גבי ריבית דלא שייך ריבית אלא בהלוואה ולפרוע אחר במקומן אבל באלה לא שייך ריבית אלא שכירות מקרי רי כו' עכ"ל וכיון דאסיגנאצייעם דינם כממון גמור כנ"ל ע"כ לא שייך בהם לומר דדינם כשטרות גבי ריבית דז"א משום דדינם ככל ממון גמור גבי איסור ריבית דאל"כ