נחל יצחק חלק א רצו

בעצמם הוי מטבעות ואף דהם אינן שווין בעצמותן הלא הא כמה מטבעות איכא דאין שוין בעצמותן לפי ערך טבען והיוצא בהוצאה ואפ"ה כיון דתיקן המלך לקבלן ולהוציאם במדינתו דינם כמטבע גמורה לכל מילי א"כ ה"ה אם הם על נייר דמ"ש: וגם הא אינם מחוסרים גוביינא ואין עליהם שום חוב כלל ולא שייך בזה סברת רש"י דב"ק הנ"ל: וכן מצינו בב"מ דף מ"ז דס"ל לר' דוסא דמחללין מעשר שני על אסימון וכן ס"ל לר' ישמעאל שם למילף מן וצרת הכסף בידך לרבות כל דבר הנצרר ביד ואמרו שם דר' דוסא ור' ישמעאל אמרו דבר א' אך ר"ע ס"ל וצרת לרבות כל דבר שיש עליו צורה ואין מחלל מע"ש על אסימון ומבואר בר"ש במע"ש פ"א משנה ב' דאסימון מקרי מטבע שאין עליו צורה או מטבע של עץ ויש עליו צורה הוי בכלל אסימן דמחללין מע"ש אליבא דר' דוסא ור"י וזהו בכלל דבר הנצרר ביד רק ר"ע ס"ל דבעי דבר חשוב דוקא וכה"ג כתבו התוס' בעירובין ד' ל"א ד"ה שפדאו ע"ג אסימון כו' בסה"ד דאסימון מקרי לכל דבר שאינו עשוי כהלכתו או של כסף ואין עליו צורה או של עץ ויש עליו צורה עכ"ל וכ"כ התוס' בב"מ ד' מ"ד בד"ה אסימן כו' וכ"כ השמ"ק בב"מ שם בשם הריטב"א והרמב"ן וזה ברור דגם ר' דוסא ור' ישמעאל מודו דאין מחללין על שטרות דהא כ"ע מודו בזה. ועיין בקדושין ד' כ"ז ברש"י ד"ה שטר אין פודין בו הקדש ומע"ש ובבכורות ד' נ"א וב"מ דף ד' ע"ב תוס' ד"ה אין נשבעין כו'] ואפ"ה ס"ל לר"ד ור"י דעל מטבע של עץ כיון דיש עליו צורה מחללין מע"ש ומשמע דאף דאין שוין בעצמותן אפ"ה אם יוצאין בהוצאה ויש עליהן צורות מחללין עליהם אף דאינן חשובין והא דמבואר בבכורות ד' נ"א ברש"י ד"ה מיעט שטרות דלא חשיבי מידי עכ"ל רש"י אלמא דגם שטרות עיקר הטעם דאין פודין בהם משום דאינן חשובין וכיון דס"ל לר"ד ור"י דמחללין מע"ש על אסימון של עץ אף דאינו חשוב א"כ מ"ש שטרות י"ל דשאני שטרות דהא רש"י במתק לשונו כתב דלא חשיבי מידי. וזהו כמו דלא חשובין כלל משא"כ מטבעות אף דאינן חשובין כ"כ כמו מטבע של עץ וכה"ג אפ"ה מקרי חשיבי קצת כיון דתיקן המלך לקבלם ומי שלא יקבלן יחוייב ראשו למלכות ודאי דשם מטבע עליו לכל דבר רק לר"ע דס"ל דבעי דבר חשוב דוקא לחלל עליהם מע"ש י"ל דה"ה בזה דנ"ד ג"כ אפשר דלא מחללין עליו מע"ש ודינם כמו מטבע של עץ דאין עצמותן שוה כ"כ ולא הוי שם מטבע עליו לגבי מע"ש דיליף מן וצרת הכסף דבעי דבר שיש עליו צורה דיהיה דבר חשוב כנ"ל משא"כ לכל הענינים ודאי דמקרי גופו ממון וגם הוי לכל דבר שם מטבע עליו אף לר"ע ועיין בב"מ ד' מ"ד במשנה גבי אסימון קונה מטבע ובגמרא שם: וכן מבואר בעירובין ד' ל"א ע"ב וברכות ד' מ"ז ושבת ד' קכ"ח ופסחים דף ל"ה דאמרו על הא ולא במע"ש והקדש שלא נפדו דמעשר שפדאו ע"ג אסימון ורחמנא אמר וצרת הכסף בידך כסף שיש עליו צורה הקדש שחיללו ע"ג קרקע דכתיב ונתן הכסף כו' אלמא דהקדש מתחלל ע"ג אסימון של עץ אף דאין פודה בו מע"ש אליביה דר"ע דהא הך דרש דכסף שיש עליו צורה זהו דרשא דר"ע ואף דאין הקדש מתחלל על שטרות לכ"ע: אפ"ה על מטבע של עץ אף דאינו חשוב כ"כ ואינו שוה בעצמותו מ"מ כיון דיוצא בהוצאה ע"פ פקודת המלך מקרי גופו ממון א"כ ה"ה מטבע של נייר דמ"ש של עץ ומ"ש של נייר כיון דיוצא בהוצאה עכ"פ אם כי ידעתי דיש מקום לחלק ביניהם עכ"ז עיקר כוונתי הוא להוכיח דמצינו דאף מידי דאינו חשוב בעצמותו כ"כ אפ"ה שם מטבע עליו כיון דיוצא בהוצאה: ענף ב וביותר יש להוכיח כן לפמש"כ לעיל בחידושי ריש סי' ס"ו לפרש להסוגיא דקדושין ד' ה' על נכון במה דקאמרי התם מה לכסף שפודין בו הקדש דהא איכא למיפרך ע"ז דניגמר משטרות דלכל המוציאו דיש לו על אחרים דמצי לקדש ע"י לאשה משום דלא מצי למחול וכמש"כ הש"ך בריש סי' ק"ץ ולא מצי לפדות בו להקדש ומע"ש משום דאין גופו ממון וכמו דהקשו התוס' שם דנגמר מקרקע ותי' התוס' לא שייך בזה ותירצתי היטיב לעיל שם בארוכה א"כ לפ"ז יש להוכיח מהאי סוגיא דאסיגנאצייעס מקרי גופו ממון ואין דינם כשטרות ופודין בהם הקדש דאל"כ הא אכתי איכא למילף דשטר יהיה מכניס בקו"ח מן אסיגנאצייעס דמכניס ומקדשין בו האשה דהא קנתה מה"ת משום דינא דמלכותא כנ"ל ואין מוציאות וליכא למיפרך שכן פודין בו הקדש דהא אי נימא דמקרי אינן גופן ממון ודינם כמו שטרות א"כ אין פודין בהו הקדש וע"כ מוכח דמקרי גופו ממון ופודין בו הקדש ואיכא למיפרך בזה מה להנך שכן פודין בו להקדש וע"כ שפיר דחו בש"ס התם להאי קו"ח והוצרכו למילף קידושי שטר מן ויצאה והיתה. ומוכח מסוגיא זו דאסיגנאצייעס פודין בו הקדש דהוי גופו ממון ואין דינם כשטרות וע"כ ה"ה לענין אונאה ודיני שומרים דינם כממון גמור דנוהג בהם כל הנך דינם כמו בממון גמור: ויש לפלפל עפ"ז בדברי התוס' בב"ק ד' ס"ב ד"ה יצאו שטרות כו' ובתוס' ב"ק ד' נ"ד ד"ה חמור דבור כו' ובשבועות ד' ל"ז ד"ה מיעט שטרות כו' וקצרתי וראיתי במהרי"ק סי' קי"ח שכתב להוכיח מקושיית התוס' הנ"ל דהקשו דל"ל למעוטי שטרות מאונאה דמוכח מזה דאף בנתן כסף ג"כ אינו קונה לשטרות דאל"כ ה"מ התוס' לתרוצי דמיירי בקנין כסף ע"ש. ובאמת ראיות המהרי"ק אינו ברור כ"כ משום די"ל דהתוס' הקשו כן לריש לקיש דס"ל דמעות אינו קונה מה"ת דתקשה אליביה דלמה צריך למעט לשטרות וכעין מש"כ לעיל שם ודרך התוס' להקשות בסתם בכ"ד אף דלא יהיה קושייתם רק לחד מ"ד וכנ"ל. ובאמת לריו"ח דקיי"ל כוותיה דמעות קונה ד"ת י"ל דשטרות נקנו בכסף מה"ת ודוקא ע"י קנין כו"מ דאין ראייתן נקנית ונמשכת בזה לא הוי רק מדרבנן ועיין בפני יהושע לקדושין דף מ"ז ועיין בב"ק ד' י"ד תוס' ד"ה עבדים ושטרות כו' ואפשר דכוונת המהרי"ק בזה ע"פ הא דב"מ ד' מ"ז דר"ש ס"ל בוודאי דמעות קונה ודלא כר"ל א"כ י"ל דהברייתא דיצאו שטרות ס"ל כר"ש וה"מ התוס' לאוקמי כן ושפיר הוכיח המהרי"ק כנ"ל. אבל לפמש"כ לעיל דמן ממכר דמיותר להורות דיצאו שטרות וכמש"כ התוס' והשמ"ק כנ"ל ע"כ אין עדיין הכרח לדברי המהרי"ק הנ"ל וקצרתי: ואחר כתבי כל זה יצא לאור ספר חתם סופר על ח' יו"ד וראיתי שם בסי' קל"ד שנסתפק בבאנקינטא והעלה להוכיח דדינם כממון גמור ע"ש אך דתמוהים לי קצת דבריו במש"כ שם בד"ה והנה לפ"ז אין ספק אצלי דהני בילעטין המה כסף גמור אפי' לקדש בו אשה והוי שפיר דומיא דעפרון וא"כ הוי ממילא כסף לפדות הקדש ומע"ש דאלת"ה בקדושין ד' ה' ע"א דבעי למילף שטר בקו"ח מה כסף שאינו מוציא ומכניס שטר שמוציא אינו דין שמכניס ופריך מה לכסף שפודין בו הקדש ומע"ש כו' ואם איתא לימא שטרא דמלכותא יוכיח כעין בילעטין שמקדשין בו ואין פודין בו אף אני אביא שטר קדושין שיקדשו בו אע"פ שאין פודין בו וע"כ מוכח דפודין בו עכ"ל הנה לפי דבריו יש להקשות עדיין כעין קושיא זו דהא גם בשטרות הנכתב בו לכל המוציאו ג"כ מקדשין בו האשה כיון דלא מצי למחול כמבואר סי' ס"ו ומקודשת עי"ז וכמש"כ הש"ך ריש סי' ק"ץ ואפ"ה אין פודין ע"י ממרמות את הקדשות כיון דאין גופן ממון א"כ תקשה עדיין כעין קושית החתם סופר הנ"ל דמה פריך הש"ס מה לכסף שכן פודין בו הקדש הא י"ל עדיין ממרמות הנכתבין לכל המוציאו יוכיחו דאין פודין בהם ואפ"ה מקדשין אף אני אביא שטר קדושין שמקדשין בו אע"פ שאין פודין בו: א"כ לא הועיל עדיין החתם סופר בתירוצו כלל ונדחה הוכחתו לפי דעדיין קושייתו במקומה עומדת אבל לפמש"כ בקונטרס הקודם לעיל ריש סי' ס"ו ליישב סוגיית הש"ס דקדושין על נכון א"ש הוכחה הנ"ל דמוכח דאסיגנאציעס פודין בו הקדשות ודינם כממון גמור: וגם מה דנראה מדברי החתם סופר דאחר דמסיק שם לתרץ דברי הרמב"ם דס"ל דמלוה קונה במכר ואין מקדשין בו האשה משום דבעי דומיא דעפרון ואח"ז כתב ולפ"ז בהנך בילעטין מקדשין בו האשה דהוי שפיר דומיא דעפרון אין זה