נחל יצחק חלק א רצה

ובגיטין ד' נ"ט אמרו דקטן שהגיע לעונת הפעוטות דאם הוי אונאה עד שתות מקחו מקח וכן מבואר בסי' רל"ה ולפמש"כ המחבר בסי' רכ"ז סעי' ו' בשם הטור דכתב בשם הרא"ש להסתפק אם מותר להונות את חבירו בפחות משתות ע"ש א"כ אם נימא דבמקום איסור לא תקנו רבנן א"כ יש לדון דאף בפחות משתות אם נתאנה דכיון דיש כאן איסור מה"ת א"כ הא במקום איסור לא תקנו רבנן ויהא המקח בטל לפי סברת הר"נ הנ"ל ואפשר לחלק דהתם מיירי בלא אינהו במתכוין רק דאירע דנתאנה דרך מקח וממכר: וכן יש להעיר במה דקיי"ל דאין דנין בשבת ואם עבר ודן דינו דין והא מה דדנין בזמן דליכא סמוכים לא הוי רק מדרבנן משום דבעינן סמוכים מה"ת אלמא דאף במקום איסורא שייך תקחז"ל ויש לחלק דשא"ה דהא מה דאסרו לדון בשבת זהו משום שמא יכתוב ולכן אף דיתבטל הדין מ"מ עבדו איסורא ע"כ לא שייך בזה סברת הר"ן הנ"ל וכמש"כ החוו"ד והנתיבות בסי' ר"ח בשם המהרי"ט לענין אי עביד לא מהני וה"ה בזה. ומה שהקשה המל"מ שם ע"ז מן התוס' ב"מ ד' כ' ד"ה שובר כו' דמוכח מדבריהם שכתבו דעדיו בחתומיו זכין לו מעת החתימה אף אם בא על שפחה בנתיים א"כ מוכח מדבריהם דאף במקום איסורא עבדו רבנן לתקנתא ודלא כהר"נ יש לדחות ראייתו משום דהתם בעת שחתמו העדים וזכו בשביל העבד לא היה אז שום איסור כלל רק אח"ז דבא העבד על השפחה בנתיים אבל בעת שחתמו לא הי' אז שום איסור כלל בעולם ואף דלא אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו רק במטא לידו לאח"ז מ"מ הא בעת דמטא לידו אמרינן דזכו עבורו למפרע בעת שחתמו והא בעת שחתמו לא היה אז שום איסור כלל ומה דיש לומר בזה דמשחרר עובר בעשה הא משכחת כמה גוני דיהיה השחרור דרך היתר כידוע ועיין בקצה"ח סי' קפ"ב ס"ק ב' וקצרתי ומן התוס' ב"ק דף ע"ט ד"ה תקנו משיכה כו' שכתבו שם דמשיכה קונה בשאלה מה"ת דאל"כ האיך חבירו מותר לבקע בו לכתחל' כו' ומדלא כתבו להוכיח כן עפ"י סברת הר"נ הנ"ל דאם לא הי' מהני אלא מדרבנן א"כ איך תקנו כן במקום איסור מוכח לכאורה דלא ס"ל כסברת הר"נ הנ"ל אך י"ל דשא"ה דהוי מידי דממילא דמתחלל הקדש ע"י כנ"ל ועוד יש לחלק ועיין במח"א הלכות משיכה סי' ב' מזה וכן יש להעיר במש"כ התוס' ב"ב ד' קמ"ז וכתובות ד' פ"ו בקטן שהגיע לעונת הפעוטות אם מחל לשט"ח שמכר דמחול ובקצה"ח סי' ס"ו ס"ק כ"ט מזה וקצרתי: ומוכח מן המל"מ והשעה"מ הנ"ל בשיטת הר"נ הנ"ל דאף בשוגג במקום איסור ג"כ דיינינן להך כללא דבמקום איסורא לא תקנו רבנן דאל"כ מה הקשו מהא דב"ב ד' קל"ז הא י"ל דנפ"מ מן הטעם דאמרו שם להיכא דעבר בשוגג ומוכח דס"ל דלא כמש"כ לעיל לחלק בזה בין מזיד ובין שוגג וכן מוכח מן מש"כ הר"נ בתשובה שם גבי קטנים דהא לא שייך כ"כ מזיד גבייהו ואפ"ה כתב בזה להך כללא דבמקום איסורא לא תקנו רבנן. ועכ"ז שפיר כתבתי לעיל לדון דאם לא ידע הממחה שהוא עני דלא אמרינן בזה להך כללא משום דשאני שוגג דצריך כפרה משא"כ התם דלא ידע שהוא עני י"ל דה"ל כמו אונס משום דאין אדם יודע מטמוניות כו'. וכמש"כ הש"ך בח"מ סי' קכ"ט ס"ק ח' כה"ג ע"ש אבל עיקר הכלל של הר"נ הנ"ל ודאי דשייך זה אף במקום איסור בשוגג דכיון דצריך כפרה אף בשוגג דרבנן ודלא כמש"כ הנתיבות בסי' רל"ד וכמו שהארכתי בזה בקונטרס אחד ע"כ בוודאי שייך גם בזה הכלל של הר"נ הנ"ל דבמקום איסורא לא תקנו רבנן שיהיה נכשל באיסור ע"י תקחז"ל משום דגם כה"ג מקרי מכשול וה"ה בקטן שהגיע לחינוך כמבואר באו"ח סוף סי' שמ"ג וכמש"כ המג"א שם דמקרי תקלה גם בקטן א"כ נתבאר לנו לדינא בהכלל של הר"נ הנ"ל דזה אינו שייך אלא במידי דהוי במעשה או בדיבור עכ"פ אבל מידי דממילא לא דיינינן להכלל של הר"נ הנ"ל וגם נתבאר דהיכא דאף דנתבטל הענין מ"מ יהי' נשאר האיסור במקומו דלא אמרינן בזה להכלל של הר"נ הנ"ל: ועוד כמה ענינים מחודשים נתבארו בעז"ה: והנה לפמש"כ הנתיבות בסי' רל"ה ס"ק ב' לחלק דדוקא בקטן דמכירתו מכירה עיקרו משום כדי חייו בזה אמרו דלא תקנו שיחיה א"ע בדבר איסור אבל אין למדין מזה למק"א: א"כ לפי דבריו יש לסתור לכל מש"כ אבל מן המל"מ והשעה"מ פ"ט הל' זכייה מוכח דס"ל דאין לחלק ביניהם כלל וכן הדעת נוטה שלא לחלק כן דהא אף במכר יותר מכדי חייו מהני מכירתו משום לא פלוג כמש"כ שם ע"כ העיקר כדבריהם: (י) (שם סעי' ל"ח) המוכר שט"ח לחבירו אין בו דין אונאה כו' (וסעי' נ"ט) שטרות אין נשבעין עליהם וכן אין נוהג בהם דין שמירה וזה זמן כביר שנשאלתי בהנך בילעטין (הנקראים אסיגנאציעס) הנהוגים האידנא אם נוהג בהם דין שומרים ודין אונאה דאם דינם כמטבע או כשטרות וזה אשר השבתי כבר בזה. ענף א והנראה לפענ"ד בזה לפי מה דנתבאר לעיל בריש סי' ס"ו בחידושיי שם במה שכתבו התוס' והפוסקים להקשות בכמה דוכתי על הסוברים דמכירת שטרות מדרבנן דלמה ליה קרא למילף דיצאו שטרות מן אונאה הא בלא"ה אין חל מכירה בשטרות דהוכרחו להדר אחר תירוצים אחרים לפי שלא היו יכולים לתרץ באופן אחר כמש"כ לעיל שם ואי נימא דהנך בילעטין דינם כשטרות דאין גופן ממון א"כ אין מקום לקושיות הראשונים הנ"ל דהא י"ל בפשיטות דהתורה הוצרכה למעוטי להנך בילעטין דדינם כשטרות ועיין כתובות דף יו"ד דכתב קרא כו' וכיון דנהיגי גי גבן ע"פ דינא דמלכותא בודאי המה ניקנין מה"ת כדקיי"ל דינא דמלכותא דינא ודין אמת ומשפט צדק הוא כמבואר בגיטין דף י' דאמר שמואל דינא דמלכותא דינא ומבואר ברא"ש שם דגם האיבע"א דתני חוץ מכגיטי נשים מודה בזה וכש"כ בתקון המטבעות וזה הוא טובתנו וכמש"כ הש"ך ביו"ד סי' קס"ה דלכ"ע דינא דמלכותא דינא ועיין בש"ך בח"מ סי' ע"ג ס"ק ל"ט ובודאי בכל מילי הדין הוא דדינא דמלכותא דינא דמצווים אנו לשמור את מצות המלך. ועדיפי מממרמות אף דנימא דממרמות אינן נקנין מה"ת כנ"ל. ולכן כיון דתיקן המלך על הנך בילעטין שיהיו יוצאים בהוצאה ומי שממאנו מליקח יחוייב ראשו למלכות וגם תיקן שיחול בהם הקנינים וזה הוא טובתנו ע"כ בודאי קנאן הקונה מה"ת: וע"כ מוכח דדוקא שט"ח אף בנכתב לכל המוכ"ז כיון דמחוסר גוביינא וגם נישום כל שט"ח לפי שיווי אלמות הבע"ד כמבואר בסי' ס"ה גבי שנים אדוקים בשטר כו' דיחלקו מה שיהא נישום שיווי החוב לפי עניות ולפי אלמותו כמבואר שם סעיף ט"ו ובסמ"ע ס"ק מ"ט וכן הוא בסי' קע"ה ש"ך ס"ק ט' משא"כ בהנך בילעטין דאין דינם כתוב רק מטבע גמורה בכל המדינות שלו בלי שום גירעון כלל והא בהנך בילעטין אין עולה עליהם שום פ"צ משום דדינם כמטבע גמורה וגם יש עוד סברא לחלק בין שטרות להנך בילעטין דהא שטר לאחר שנפרע לא חזי כלום רק לצור ע"פ צלוחיתו וכה"ג משא"כ בהבילעטין דאף לאחר שקיבל התמורה עבורם מהקאזנאצייסטווא עכ"ז מחירם לעולם עומדת בכ"מ שהם מונחים ויכולים ליתן אותם לאחרים ע"כ לעולם שם מטבע עליו אך י"ל בזה דהם כממרמות דחוזר ולוה בו כמבואר סי' מ"ח ס"ק ב' וכן הוא לשון הש"ס ב"מ דף נ"ו יצאו שטרות שאינן אלא לראיה וכן מבואר בירושלמי לב"ק פ"ז ה"א בזה הלשון יצאו שטרות שאין לך בהם אלא ראיה עכ"ל הירושלמי וכן הוא בשבועות דף ל"ז ברש"י ד"ה מיעט שטרות שאין גופן ממון שאינן אלא לראיות שבהן עכ"ל אלמא דשט"ח עיקרו הוא רק לראיה ולכן אם נאבד השט"ח מחוייב הלוה לשלם אם מביא המלוה ראיה שנאבד ונשרף דבודאי מחוייב הלוה לשלם להמלוה משא"כ בהבילעטין דאף שמביא ראיה שנאבד ונשרף אצלו מ"מ אינו נוטל כלום כידוע ודינם כמטבעות דאם נאבדו אינו נוטל כלום ועיין רש"י ב"ק דף ס"ב ד"ה אין גופן ממון אלא גורמין לגבות ממון עכ"ל א"כ הנך מטבעות אינן לגוביינא אלא הם