נחל יצחק חלק א רצג

יורש לנצ"ב כולו דלא הוי ראוי המחצה הב' ע"ש ודברי ההפלאה מוכרחים המה א"כ עדיין תקשה קושיית העולם הנ"ל דיהיו יכול למחול לכל הנצ"ב מצד תקנה דתקנו דיורש לכל הנצ"ב: דאל"כ תקשה איך יורש לנצ"ב כולו וע"כ מוכח כדברי ההפלאה הנ"ל וכן מוכח מן הא דכתובות ד' מ"ז דכתב לה פירות כו' ובתוס' שם ד"ה כתב לה פירות כו' דהביאו בשם הספרי בפסק מעות לבתו ומתה כו' דדנו בזה דין ירושת הבעל ותקשה דהא ה"ל ראוי וע"כ מוכח כמש"כ ההפלאה כנ"ל דבנצ"ב לא שייך לומר דה"ל ראוי דאף דהוי ראוי עכ"ז יורשה בעלה וכמבואר באה"ע סי' צ' בב"ש ס"ק ט' ועיין בח"מ שם ס"ק ח' ובתשובת חוות יאיר סי' קכ"ב כתב ג"כ כעין סברת הנתיבות הנ"ל דאף בהכניסה לו בנצ"ב ה"ל ראוי דאינו יורשה ע"ש אבל העיקר בזה כמש"כ ההפלאה כתובות הנ"ל ושם ע"א ודלא כהפני יהושע שם ע"ש וע"כ העיקר כמש"כ לתרץ קושיית העולם הנ"ל ויש לי עוד מה לדון עפ"ז בדברי התויו"ט לב"ק פ"ח משנה ד' ד"ה נתגרשה האשה כו' ובתוס' רע"א זצ"ל שם ס"ק ע' ובעיקר דברי רע"א זצ"ל הנ"ל יש לדון עפ"י דברי הפני יהושע לב"ק דף פ"ט ע"א ד"ה וליטעמיך כו' וקצרתי: (ח) (שם סעי' כ"ה) בש"ך (ס"ק פ"ה) והקצה"ח ס"ק ל"ב הוכיח להיפך מב"ק ד' צ"ו גבי השביח כו' ולענ"ד נראה כהש"ך מב"מ ד' ע"א ע"ב דאמר רבינא נהי דשליחות כו' לית לי' זכיי' מדרבנן אית לי' מידי דהוי אקטן כו' אלמא דאף דזכיי' אינו רק מדרבנן מ"מ תקנו כן לכל והא דב"ק ד' צ"ו הנ"ל יש לחלק דשאני היכא דהוי לתקנת התגרין ומסחור משא"כ גבי הא דב"ק גבי השביח כו' דאין זה עסק מסחור כלל זה לא תקנו לכל. או דיש לחלק בכ"ז ע"פ סברת הנתיבות דשם ס"ק ל"ה ע"ש. עכ"פ מהא דב"מ הוי סייעתא להש"ך דהא מצינו דבמה דתקנו רבנן דיש דין זכיי' אף במידי דלא הוי בר שליחות דזהו תקנה לכל וה"ה בהענינים הדומין לזה: (ט) (שם סעי' ל"ד) במוכר שט"ח והיה הלוה עני בשעת מכירה ה"ה בכלל אונאה ואין לשטרות אונאה כו' וזהו בטור בשם בעה"ת והקשה הש"ך בס"ק קי"ג מהא דסי' קכ"ו סעי' יו"ד בהמחהו במעמד שלשתן ונמצא הלוה עני חוזר וגובה מראובן מפני שהטעהו כו' ומקורו הוא בירושלמי קדושין פ"ג ה"ד גבי מעמ"ג דהדא דאת אמר בלא עשו הערמה אבל עשו הערמה חייב כו' והובא בריף פ' המקבל והש"ך בסי' קכ"ו ס"ק מ"ג הביא בשם כמה ראשונים בכוונת הירושלמי הנ"ל א"כ לפי מה דכתבו בסי' ס"ו דנמצא עני ה"ז בכלל אונאה ואין לשטרות אונאה א"כ אמאי כתבו התם בסי' קכ"ו ה"ז חוזר והש"ך הביא בשם בעה"ת שדחק לחלק בזה והקצה"ח בסי' קכ"ו ס"ק ט' הקשה כן בסתירת השו"ע הנ"ל והאריך שם בזה: ענף א והנה לשון המחבר דסי' קכ"ו סעי' יו"ד דאמרו דה"ז חוזר מפני שהטעהו דמשמע מזה דמיירי בידע הממחה שהוא עני רק דהטעהו וכמש"כ הסמ"ע שם ס"ק כ"ו וכן הביאור הגר"א זצ"ל שם ס"ק כ"ח כתב כן בפירוש בכוונת ירושלמי והשו"ע דמיירי בידע הממחה שהוא עני והמקבל לא ידע ולכן כתבו שם מפני שהטעהו אבל בלא ידעו שניהם אינו חוזר ע"ש רק הש"ך בסי' קכ"ו ס"ק מ"ג כתב בכוונת השו"ע שם דקאי גם אף בלא ידע הנותן שהוא עני דג"כ חוזר דהוי מק"ט והאריך שם בזה אבל לפמש"כ הסמ"ע והביאור הגר"א זצ"ל הנ"ל בכוונת הש"ע יש ליישב דלא תקשה סתירת הש"ע אהדדי דאף דבסי' ס"ו משמע דאף בידע המוכר שהוא עני אמרינן ג"כ דאין לשטרות אונאה מדסתמו שם. עכ"ז יש לחלק ע"פ מש"כ הר"ן בתשו' סי' מ"ד והובא בסי' רל"ה סעי' א' בח"מ בפעוטות שמכרו בנכסים מועטים דלא מהני מכירתם משום דכיון שעשו שלא כהוגן א"כ במקום איסורא לא תקנו רבנן והובא במל"מ פ"ט ה' זכייה ה"י ולכן י"ל בזה משום דבאמת סברת הירושלמי דבהיו ערמה ה"ז חוזר. צריך ביאור והלא מצינו באונאת קרקעות ושטרות וכל הנך דמיעטן התורה בגזה"כ מאונאה דאף דמוזהר עליהן בלאו דלא תונו עכ"ז גזרה התורה בהו דלא יתבטל המקח א"כ מ"ש הכא במעמ"ג. אבל לפ"ד כלל הר"ן הנ"ל א"ש משום דשא"ה במעמ"ג דעיקרו רק תקנתא דרבנן דהא אינו יכול למכור חוב בע"פ מדאוריית' כלל רק מדרבנן וכיון דמוזהר מה"ת שלא להונות ואי נימא דהמכירה קיים א"כ יעבור המוכר על לאו דאורייתא ועיין ברמב"ן על התורה פ' בהר על פ' לא תונו כו' שכתב דעובר על הלאו זה אף בקרקעות ועיין בספר ארעא דרבנן אות א' ס"ק נ"ג. ע"כ במקום איסורא לא תקנו רבנן לתקנת מעמ"ש: ולכן בעשו הערמה בטל הקנין דמעמ"ג משום דבמקום איסורא לא תקנו רבנן וזהו דוקא במכר במעמ"ש דסי' קכ"ו דאינו רק מדרבנן אבל הכא דמיירי במוכר שט"ח דס"ל לכמה פוסקים דמכירת שטרות דאורייתא כמבואר בסי' ס"ו ש"ך ס"ק א' וכן נראה דעת המחבר בסעי' כ"ה שם ובש"ך שם ס"ק פ"ה א"כ בזה אף במקום איסורא חל הקנין אף בידע המוכר שהוא עני ובאמת להסוברין דמכירת שטרות דרבנן י"ל דהא דמעטה התורה לשטרות מאונאה זהו רק היכא דלא ידע המוכר מהאונאה. אבל בידע מהאונאה דעבר על איסור י"ל ג"כ בזה דבמקום איסורא לא תקנו רבנן ובטל המכירה ונידון הפרט דכל מה דאמר רחמנא לא תעבוד אי עביד לא מהני לא שייך בזה וקצרתי גם לדון בזה אי אפשי בתק"ח לא שייך בזה ולפ"ז מתורץ סתירת השו"ע דלא סתרי אהדדי לפי שיטת הסמ"ע והגר"א זצ"ל הנ"ל ועובדא דהר"נ הנ"ל דמיירי בקטנים שהגיעו לעונת הפעוטות דהא מצד חינוך מוזהרין הקטנים שלא לעבור על איסור וכן משמע מלשון הר"נ שם שכתב הואיל ועשו שלא כהוגן ועיין באו"ח סי' שמ"ג סעי' א' מזה ואף דהא דאמרו אי עביד לא מהני זהו אף בשוגג כדמוכח בתמורה ד' ה' אבל הכלל של הר"נ הנ"ל זהו רק במזיד כן י"ל: ועיקר דברי הר"נ הנ"ל הובא במל"מ פ"ט הל' זכיי' הל' יו"ד גבי מש"כ הרמב"ם שם בשכ"מ שציוה ליתן מתנה במקום האסור אין שומעין לו כמבואר בח"מ סי' רנ"ו סעי' ג' שזהו כמו שצוה לעבור עבירה מנכסיו והמל"מ הקשה שם מן הא דב"ב ד' קל"ז דאמר מודה רשב"ג דאם נתנם במתנת שכ"מ לא קנה במקום אחריך משום דמתנת שכ"מ אין קונה אלא לאח"מ וכבר קדמה אחריך ולדברי הר"נ דס"ל דתקנתא במקום איסור לא תקנו רבנן ה"ל להגמ' לומר דלכן מתנת שכ"מ לא קנה במקום אחריך משום דהא מתנת שכ"מ אינו אלא מדרבנן ובכה"ג דעביד איסור שמכר במקום אחריך לפלוני לא תקנו רבנן כו' עכ"ל המל"מ והשער המלך כתב לתרץ זה משום די"ל דהגמ' נותן טעם להורות דאף במתנת בריא שהיא כשכ"מ במהיום ולאח"מ כמש"כ הרשב"ם שם ג"כ אינו מפקיע זכות אחריך והתם הא הוי קנין מה"ת עכ"ל השעה"מ ואכתי יש להקשות ע"ז מהא דכתובות ד' צ"ה נכסי לך ואחריך לפלוני ועמדה וניסת דבעל לוקח הוי ואין לאחריך במקום בעל כלום והא הך דב"ב דלוקח הוי לא הוי רק מדרבנן הן מצד תקנת אושא והן על הפירות וא"כ הא במקום אחריך דהוי איסורא כמש"כ המל"מ והשעה"מ כנ"ל א"כ תקשה האיך קנה הבעל הא במקום איסורא לא תקנו רבנן ועיין בכתובות שם דאמר מי קאמר תנשא ניסת קאמר משום דלכתחלה אסורה להנשא ועיין בב"ב סוף פ' יש נוחלין בתוס' שם אך לפמש"כ המל"מ שם לחלק דשאני באחריך לפלוני דהא ביד של המקבל מתנה הראשון להפקיע זכותו ע"י מתנת בריא לכן בכה"ג שייך ג"כ תקנתא דרבנן להפקיע זכותו של אחריך ניחא הא דכתובות ג"כ משום דהא גם התם י"ל דהא ביד האשה להקנות להבעל ע"י קנין דאורייתא לכן ממילא חל תקנתא דרבנן א"כ סברת המל"מ הנ"ל מוכח כן מן הא דכתובות הנ"ל דהא בזה לא יספיק תירץ של השעה"מ הנ"ל וידעתי מה דיש לומר בזה דזה מיירי היכא דלא ידעה מן האיסור ועפמש"כ לעיל דהיכא דלא ידע מן האונאה לא אמרו בזה להכלל של הר"נ הנ"ל אכן באמת הא מוכח מן המל"מ והשעה"מ הנ"ל מדבריהם שם וביותר ממה שהוכיח המל"מ שם מן התוס' ב"מ ד' כ' דמוכח מזה דס"ל