נחל יצחק חלק א רפט

אי יתנו יורשין ועיין בקדושין דף י"ג ופסחים דף ס"א ולא מספקינן דלמא אתשילו עלה ולפמש"כ במק"א דרוב וחזקת חיוב מוציא ממון מהמוחזק כמו בא"י א"פ דחזקת חיוב וברי עדיף ממעלת מוחזק א"כ ה"ה רוב וחזקת חיוב ביחד דהא רוב עדיף ממעלת ברי ועיין בפ"י רפ"ב כתובות א"כ התם בנודר ומעריך בעת דנדר והעריך היה עליו אז חזקת חיוב ואף דע"י שאלה נעקר למפרע מ"מ הא מקרי חזקת איסורא כדמוכח ביבמות דף פ"ח ועדיין יש להעיר בכל הנ"ל לשיטת הפוסקים דטענינן ליורשים מילתא דלא שכיחא וכן טענינן להו החזרתי דהיה אביהם נאמן במיגו דנאנסו כמבואר בב"ב דף ע' ובסי' ק"ח וסי' רצ"ז וסי' ס"ט ש"ך ס"ק כ"ו א"כ ה"ה הכא כיון דאביהן היה נאמן לומר דאיתשל עלה דבידו לאתשולי כמבואר ביבמות דף פ"ח א"כ ה"ה ניטעון להו דילמא איתשל עלה והיה אביהם טוען כן ועיין בחידושי לקמן סי' ס"ט סעיף ה' שהבאתי שם דברי הנהיבות שם ס"ק י"א] וע"כ מוכח דמיירי היכא דלא מספקינן בחשש שאלה ועיין באו"ח סי' קנ"ג סעיף י"ט ובח"מ סי' רי"ב וסי' רנ"ב ותשובת רמ"א סי' מ"ח ותשובת רע"א סי' קמ"ו וקצרתי: ד) (שם סעי' א) ש"ך (ס"ק יו"ד) דהעלה לדינא דשטר הנכתב לכל מי שמוציאו אינו נקנה בחליפין ודלא כהתה"ד בסי' של"א והנתיבות שם ס"ק ט' הכריע להלכה דשטר כזה נקנה בחליפין לבד דדינו כשאר מטלטלין וכן פסק התומים. ולענ"ד דהנכון עם הש"ך דהא אמרינן בב"מ ד' מ"ה דמטבע אינו נעשה חליפין משום דדעתיה אצורתא ועבידא דבטלה ופי' רש"י בד"ה משום דדעתיה אצורתא כו' שאין המטבע חשוב אלא ע"י צורה שבו ועבידא דבטלה שהמלך פוסלה וגוזר לצור צורה אחרת הלכך ה"ל כדבר שאינו מסויים ושלם ולקמן ממעטים שאינו מסויים מדכתיב נעל עכ"ל ובחידושי הר"נ על ב"מ שם בד"ה משום דדעתא אצורתא כו' הביא פי' רש"י הנ"ל דה"ל דבר שאינו מסויים וכתב הר"נ והאי טעמא לא סגי אלא לאין נעשה חליפין ואפשר דר"פ לטעמיה דס"ל מעיקרא דנקנה בחליפין ומיהו למסקנא קשה למה אינו נקנה שהרי אף דבר שאינו מסויים נקנה בחליפין אלא ה"פ צורתא עבידא דבטלה וה"ל כאותיות שאין גופן ממון ומ"ה אינו נעשה חליפין ולא נקנה בחליפין ולפ"ז ה"ט לבתר דהדר ביה ר"פ כו' עכ"ל הר"נ וזה לשון הנימוקי יוסף שם וצורתא עבידא דבטלה שהמלך פוסלה וגוזר לצור צורה אחרת וכיון דעבידא דבטלה לית בה ממשא וה"ל כאותיות שאין גופן ממון ומש"ה אינו נעשה חליפין ואינו נקנה בחליפין כדלקמן עכ"ל הנ"י וזה לשון השמ"ק בב"מ שם בשם הרשב"א והא דאמרי' משום דדעתיה אצורתא כו' פירש"י משום דה"ל דבר שאינו מסויים ואיכא למידק דא"כ מה טעם אינו נקנה דאפי' דבר שאינו מסויים נקנה בחליפין כו' ויש לפרש צורתא עבידא דבטלה וה"ל כדבר שאין גופו ממון דומיא דאותיות ומש"ה אינו נעשה חליפין ואין נקנה בחליפין וה"ט לבתר דהדר ביה ר"פ איתמר כו' וממעטינן ליה שפיר מביה לומר בדבר שקונין ביה שגופו ממון כו' וכיון דעביד דבטלה לית ביה ממשא עכ"ל השמ"ק בשם הרשב"א אלמא דכל הראשונים הנ"ל כתבו דעיקר הטעם דאין מטבע נקנה בחליפין משום דה"ל כאותיות שאין גופן ממון ומה"ט ה"ל כדבר שאין בו ממש וכמש"כ השמ"ק בב"מ ד' מ"ו בשם הרא"ש בד"ה אלא ש"מ דאין מטבע נקנה בחליפין ש"מ כו' דלא דמי דפירות ממעטים מדכתיב נעלו אבל נקנים כו' ומטבע ה"ט דלא נקנה כו' דצורה ה"ל כדבר שאין בו ממש כו' ואין קנין סודר נתפס בו כו' עכ"ל: ואף שכתבו כולם דמטבע ה"ל כאותיות שאין גופן ממון. באמת אין שוה מטבע לאותיות ממש דהא שטרות אין להם אונאה מטעם שאין גופם ממון ואלו מטבע יש להם אונאה כמבואר בב"מ דף נ"ב ובח"מ סי' רכ"ז וכן אי' בשומרים וע"כ אין זה רק לקנין חליפין ראו חז"ל להשוות מטבע לאותיות בזה. וכ"כ הסמ"ע בסי' ר"ג ס"ק ד' דלכן מטבע אין נקנה בחליפין משום דה"ל כאותיות שאינן נקנין ובבית יוסף לח"מ סי' קצ"ה סעי' יו"ד עלה דאין קונין במטבע הביא שם לדברי הר"נ הנ"ל דמטבע ה"ל כאותיות שאין גופן ממון וע"כ אין נקנה בחליפין וגם הביא שם לפי' רש"י שכתב דה"ל דבר שאינו מסויים וכבר נתבאר בשם הראשונים די"ל דגם רש"י ס"ל לה"ט דה"ל כאותיות רק מעיקרא דהיה ס"ל לר"פ דמטבע נקנה בחליפין רק דאינו נעשה חליפין כתב הטעם דה"ל דבר שאינו מסויים ולסוף דמסיק דאין נקנה בחליפין גם רש"י י"ל דמודה לה"ט דאל"כ הא אף דבר שאינו מסויים נקנה בחליפין וכן הלבוש בסי' קצ"ה סעי' ב' כתב מתחלה דלכן מטבע אין קונין בה ואינה נקנית בחליפין משום דכל הקונה דעתו שיהא לו קיים כך ומטבע הא לא יהא לה קיים שהמלך רגיל לפוסלה ועוד דצורתא דעבידא דבטלה הוי כדבר שאין בו ממש וכמו אותיות שאין גופן ממון כו' אך באמת הנך ב' טעמים הם כמעט לחד טעמא נחשבו: ואפשר דטעם הראשון הוא לשי' רש"י וטעם ב' הוא לשיטת הר"נ והנ"י הנ"ל אך כבר נתבאר דאין הכרח מרש"י דיפלוג על הטעם של הראשונים הנ"ל: וכיון דעיקר הטעם דאין מטבע נקנה בחליפין משום דה"ל כאותיות ואין גופן ממון א"כ הא מי נתלה במי ואדרבה הא אותיות ה"ל באמת אין גופם ממון לענין אונאה ושומרים וכה"ג ואף שטרות לכל המוציאו מקרי אין גופן ממון כמבואר בש"ך סי' ק"ץ ס"ק א' שכתב דה"ט דאין גופם ממון שייך נמי בממרמות יעו"ש וכמש"כ בקונטרס א' בארוכה מזה לקמן בסי' ס"ו סעי' ל"ח ואלו מטבע הא ה"ל דינו לכל מילי כגופן ממון כנ"ל ורק לענין חליפין השוו זה לאותיות כנ"ל א"כ כיון דעיקר הטעם דמטבע אינו נקנה בחליפין משום דדינו בזה כאותיות ואין גופן ממון א"כ כש"כ ממרמות אף שנכתב לכל המוציאו עכ"ז כיון דה"ל אין גופם ממון הדין הוא דאין נקנין בחליפין ואף שנקנין במסירה לבד עכ"ז הא גם מטבע נקנה במשיכה ועכ"ז גבי חליפין דינם כאין גופם ממון ואין נקנין בחליפין וכמש"כ הש"ך לה"ט שם ס"ק יו"ד בד"ה ועוד קשה לי על הרב כו' אך שכתב בקצרה. והא דמשמע ברשב"ם ב"ב ד' ק"נ דשטרות נקנין ע"י חליפין י"ל דהרשב"ם ס"ל להטעם ראשון שכתב הלבוש הנ"ל דלכן אין מטבע נקנה בחליפין משום דמקרי דבר שאינו קיימא. ואפשר דזהו כעין סברת רש"י בב"מ שם והרשב"ם גריר בתר שיטת רש"י וקינו] אבל שטרות ס"ל דמקרי דבר של קיימא כיון דעומדים לראיה ואף דלאחר דיקבל החוב אינו שוה השטר כלל עכ"ז הא אז יהיה לו התמורה מזה ולכן ס"ל דזה עדיף ממטבע כיון דעל שטרות לא שייך לומר דהמלך יפסלנו דהא לעולם הם לראיה וזהו טעם של התוס' ב"ק ד' י"ד ע"ב ד"ה עבדים ושטרות כו' שכתבו בצ"ע אי שטרות נקנים ע"י חליפין אכן לפי מה שנתבאר דרוב הראשונים ס"ל לעיקר הטעם וכן רש"י י"ל דס"ל כן למסקנא במטבע דלא נקנה בחליפין משום דדימהו לאותיות וה"ל אין גופו ממון בזה א"כ כש"כ שטרות ממרמות דה"ל אין גופו ממון לכל מילי ודאי דגרע ממטבע ולא נקנה בחליפין וכש"כ לפי מה דהעלה הקצה"ח בסי' ק"ד ס"ק ז' ובסי' ס"ד ס"ק א' והנתיבות בסי' ק"ד ס"ק ד' דממרמות אף דניקנין במשיכה לבד מ"מ בעי דעת אחרת מקנה והנתיבות סי' ס"ד ס"ק א' סותר שיטתו בזה ואכמ"ל] א"כ חזינן דממרמות גרע ממטבעות דהא במטבע לא בעי דעת אחרת מקנה ומ"מ לא מקני ע"י חליפין כש"כ בממרמות דבעי דעת אחרת מקנה דגרע משאר מטלטלי ונדחה עפ"ז למש"כ הנתיבות בסי' ס"ו ס"ק ט' ובס"ק י"ג דכיון דדינו כשאר מטלטלי ע"כ נקנה בחליפין דהא באמת אינו שוה למטלטלי וע"כ נראה לדינא העיקר כהש"ך דשטרות הנכתבין לכל המוציאו אינן נקנין ע"י חליפין ולכאורה יש מקום לדון לפי הכרעת הנתיבות והאו"ת דשטרות כאלו נקנין בחליפין א"כ לפ"ז יש מקום לומר בהנך בילעטין הנוהגים האידנא יהיו נקנים בחליפין משום דהא הוי שטרי ראיה וכמו כל שטרי ראיה ואפשר לחלק וכש"כ למאי דכתבתי במק"א דדינן כמטבע גמורה אך אין להאריך בכ"ז לפי מה דנתבאר דאף ממרמות אינן נקנים בחליפין א"כ כש"כ דהבילעטין אינם נקנים בחליפין דדינם כמטבע גמורה לכל מילי וכמו שיבואר כ"ז לקמן בסי' ס"ו סע' ל''ח בעז"ה: