נחל יצחק חלק א רפה

כו' והקשה התומים דהא אכתי תקשה למאן דס"ל שעבודא לאו דאורייתא ע"ש ובאמת י"ל דהר"ח יסבור כשיטת הרשב"א דשעבוד מפורש כ"ע מודו דש"ד אמנם לפמש"כ מתורץ על נכון בפשיטות קושיית האו"ת דהא בלא"ה י"ל דאתי למעוטי שטרות דנכתבו לכל המוציאו דבזה חל המכירה מה"ת רק דעיקר קושייתם לריש לקיש דס"ל דלא מהני לכל המוציאו כנ"ל וע"ז הוכרחו התוס' לתרץ דכיון דש"ד ע"כ חל המכירה מה"ת ולר"ל הא מצינו בב"ב דף קע"ה ובקדושין דף י"ג דש"ד א"כ לריש לקיש שפיר תי' הר"ח דכיון דש"ד ע"כ מכירת שטרות מה"ת ולאמוראי דס"ל שעבודא לאו דאורייתא הא לדידהו י"ל דס"ל כדקיי"ל לדינא דהתחייבות בשטר מהני ע"כ שפיר הוצרך למעוטי שטרות מאונאה היכא דנכתבו לכל המוציאו דאז חל המכירה מה"ת אף למאן דס"ל שעבודא לאו דאורייתא ולשמואל דס"ל בבכורות דף מ"ט גבי פודה בנו בתוך ל' דאין בנו פדוי משום דאינו דומה לנהאכלו המעות בתורת קידושין כנ"ל ועיין בקדושין דף נ"ט א"כ בהא דלכל המוציאו ה"ל כמו מלוה כמו שנתבאר לעיל דלפ"ז לא מצי להתחייב לאח"ז להמוציאו וכמש"כ הנתיבות כנ"ל וגם מצינו לשמואל דס"ל שעבודא לאו דאורייתא כמבואר בקדושין דף י"ג וסוף ב"ב אפ"ה י"ל דשמואל ס"ל כר' יוחנן דכתובות דף ק"ב דהתחייבות בשטר מהני וכדקיי"ל לדינא או לפמש"כ לעיל ע"פ דברי התוס' ביצה דף ל"ז ע"ב בד"ה ושמואל כו' דבתולה בדעת אחרים אית לשמואל ברירה א"כ מכל הלין טעמי מהני לשמואל לכל המוציאו מה"ת וכנ"ל ולר"ל הא ס"ל ש"ד וע"ז שפיר תי' הר"ח וא"ש דברי התוס' ומתורץ קושיית התומים: אך באמת כ"ז הוא לפלפולא אבל באמת פשוט בעיני דקושיית התומים הנ"ל בלא"ה אינו קשה כלל די"ל דהר"ח ג"כ ס"ל כמש"כ התוס' שם מתחלה דאף דמכירת שטרות מדרבנן עכ"ז משכחת אונאה בשטרות מה"ת כמש"כ שם. רק הר"ח כתב כן לדינא דלדידן דש"ד הדין הוא דמכירת שטרות מה"ת ונזכרתי וראיתי כעת באו"ת סי' ס"ו ס"ק א' שכתב דלכן לא תירצו התוס' דמיירי בנכתבו לכל המוציאו משום דס"ל להתוס' כהרמב"ן דלא מהני לכל המוציאו מה"ת לדידן דאין ברירה ע"ש. אבל לפמש"כ אין הכרח לזה כלל ואפושי פלוגתא לא מפשינן די"ל דהתוס' ס"ל כדקיי"ל לדינא דמהני לכל המוציאו מה"ת כנ"ל ועיין בש"ך סי' רס"ח ס"ק ב' ובתומים בכללי מיגו ס"ק ק"ד ובש"ד דדרך התוס' להקשות לחד מ"ד דאף דלא קיי"ל כוותי' ע"ש: ענף ה בגיטין פ"ק בסוגיא דמשתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך כתב דאף דקיי"ל אין ברירה עכ"ז שאני בזה כיון דיכול להשתעבד לכל העולם בזה אחר זה והובא בקצה"ח סי' ס"א. לפ"ז יש לעיין עדיין אליביה דהר"ן דלמה הוצרך לתרוצי בפ' הכותב דאין להוכיח מהא דא' יצאו שטרות דאין בהם אונאה דמכירת שטרות מה"ת משום דז"א רק אגב אורחא דעיקר קרא אתי למעוטי קרקעות ועבדים והא דיצאו שטרות זהו עכשיו דתקנו חז"ל דחל מכירה בשטרות מדרבנן ע"ש הא המ"ל דנפ"מ בנכתבו לכל המוציאו וכמש"כ התומים דהא זה מועיל להר"ן אליבי' דכ"ע ואפשר לומר דכתב כן להורות דאף לשיטת הרמב"ן דהביא שם בגיטין דלכל המוציאו אינו מועיל רק מדרבנן אפ"ה אין להוכיח מהא דיצאו שטרות כו' די"ל דאגב אורחא כו': ובאמת לשיטת הר"ן דכתב דלכל המוציאו מהני מה"ת לכ"ע א"כ תקשה בהא דקדושין ד' ה' הנ"ל דה"מ להוכיח בקו"ח דשטר מכניס מקו"ח משטרות הנכתבים לכל המוציאו דמקדשין בו האשה מה"ת ואפ"ה אין פודין בו הקדש ומע"ש וכנ"ל דמש"כ לעיל לתרץ זה לא שייך כן רק לפי תי' הנתיבות הנ"ל אבל לשיטת הר"ן הנ"ל תקשה עדיין וכ"כ הנימוקי יוסף והובא בקצה"ח שם בסי' ס"א ותקשה כנ"ל ואפשר לומר בזה דהא באמת קשה בסוגיא דקדושין שם דה"מ למילף בקו"ח מן קרקעות דאין פודין בו הקדש ואפ"ה מכניסות ואין מוציאות כש"כ שטר שמוציא דמכניס וכמו דהקשו התוס' שם ומה דתירצו התוס' שם דמה לקרקע שקונין מטלטלי אגבן כבר כתבתי בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' ד' דזה התי' לא שייך רק אי נימא דאג"ק הוי מה"ת דלשיטת התוס' ב"ק דף י"ב והרא"ש שם דכתבו דאג"ק הוא דרבנן וערים בצורות הוי אסמכתא והובא בש"ך סי' שס"ג: א"כ ליתא לתי' התוס' הנ"ל דמדרבנן אין זה פירכא על קו"ח דאורייתא וכעין מש"כ התוס' בחולין ד' קל"ו ע"ב ד"ה בפני כו' דבשביל דרבנן אין לבטל גז"ש וע"כ מוכח לשיטת הראשונים הנ"ל דיהיה ס"ל לתרץ על קושיית התוס' בקדושין דנילף מקרקעות כו' כמו דכתב הריטב"א בקדושין בסוגיא זו דהקשה ג"כ כקושיית התוס' הנ"ל ותירץ דכיון דשם כסף מהני לפדות הקדש ומע"ש ע"כ א"א לגמור מקרקעות ע"ש וכעין זה מצינו בזבחים רפ"ב דשם יושב פריך רק הש"ס מסתפק שם בזה. אבל בסוגיא דקדושין מצינן למימר דס"ל דשם כסף שאני כיון דמצינו בכסף היכא דהוי מטלטלין דפודה בו הקדש ע"כ א"א לגמור מן קרקע וכמש"כ הריטב"א א"כ מה"ט לא יליף מן שטרות הנכתבים לכל המוציאו אף דנימא דהוי מה"ת לכ"ע כטעם של הר"ן והנ"י משום דשאני כסף דשם כסף מהני למע"ש והקדש א"כ י"ל דהר"ן והנ"י יסברו כתי' הריטב"א הנ"ל ולכן אין להקשות אליבייהו כן ובאמת לשיטת התוס' דס"ל להקשות מקרקעות ולא ס"ל תי' הריטב"א הנ"ל ולדידהו יש להקשות עדיין מן הא דממרמות כנ"ל וע"כ הוכרחתי לתרץ לשיטת התוספות הנ"ל על פי סברת הנתיבות וא"ש דברי התוס' בפשיטות: והתומים בסי' ס"ו ס"ק א' הקשה להסוברין מכירת שטרות מדרבנן דאמאי איצטריך קרא למעט לשטרות דאין פודין בו את הבכור כמבואר בבכורות ד' נ"א. הא בלא"ה לא קנהו הכהן מה"ת ותמה על התוס' דלא הרגישו בזה ובאמת כבר הקדימו התוס' בשבועות ד' ד' ע"ב ד"ה יצאו שטרות כו' דהרגישו בזה ובאמת יש להקשות כן ביותר לפי תי' הר"ן בפ' הכותב דהא דאמרו יצאו שטרות כו' אין זה רק אגב דנקט לקרקעות ועבדים כו' וכנ"ל דמה יענה בהא דבכורות ד' נ"א דס"ל לרבי לדרוש בריבוי ומיעוט ולא ממעט רק לשטרות לחודא דתקשה לפ"ז אי נימא מכירת שטרות אינו רק דרבנן: והעיקר מה דנלע"ד בזה משום דעיקר סברת הפוסקים דמכירת שטרות אינו מה"ת משום דאין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו וכמש"כ התוס' בב"ב ד' ע"ז ד"ה קני לך איהו כו' וכ"כ ש"פ א"כ למאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל מהני מכירת שטרות מה"ת ואף דקצה"ח סתר זה בסי' ס"ו ס"ק כ"ו משום דהא אף לר"מ דמקנה דשלב"ל עכ"ז מקודם דבא לעולם מודה דחוזר כמבואר בב"מ ד' ס"ה א"כ לא נגמרה המכירה מקודם דבא לרשותו ע"ש בקצה"ח עכ"ז י"ל דז"א רק לשיטת התוס' יבמות ד' צ"ג וקדושין ד' ס"ג אבל לשיטת הרשב"א בקדושין ד' ס"ג בשם הרמב"ן דס"ל דהיכא דאמר מעכשיו ס"ל לר"מ דאינו יכול לחזור אף מקודם דבא לעולם וכן הוא שיטת הר"ן בחידושיו לגיטין ד' מ"ה א"כ לפ"ז יש לדון דהיכא דאמר בלשון מעכשיו דהקנה השטרות מעכשיו דאז חל הקנין בהו מה"ת כמו בכל דשלב"ל לשיטה הנ"ל א"כ ה"ה לרבי דס"ל בקדושין ד' ס"ב דאדם מקנה דשלב"ל ע"כ לשיטתו שפיר מועיל מכירה מה"ת דמשכחת בלשון מעכשיו כנ"ל. וי"ל דהתוס' דשבועות דלא כתבו כן י"ל דהקשו כן לרבנן דדרשי בכלל ופרט שם או דהתוס' אזלי לטעמייהו דס"ל ביבמות ד' צ"ג ובקדושין ד' ס"ג דלא ס"ל כשיטת הרשב"א והר"ן הנ"ל אבל להר"ן שפיר י"ל דלרבנן דדרשי בכלל ופרט הא דאמרו יצאו שטרות אין זה רק אגב אורחא כתירוץ הר"ן הנ"ל והא דרבי דדריש רק למעט שטרות לחודא שפיר י"ל דר' לטעמי' דמקנה דשלב"ל ובמעכשיו אינו חוזר כנ"ל וכן הוא באמת כתי' הר"ן הנ"ל בכ"מ הל' מכירה פ"ו הל' י"ב שכתב שם דהעיקר כתירוץ הר"ן הנ"ל: ועפ"ז יש ליישב למה שהקשה רע"א זצ"ל בסימן קל"ה על הרשב"א והריטב"א בחידושיו לקדושין ד' נ"ד ע"ב דאמרו שם הכא במאי עסקינן דיהיב לנטע רבעי כשהוא סמדר דאז אין שם רבעי עליו ודלא כר' יוסי והקשו דכיון